אירועים? רק במקומות מרוחקים
מתחילת המאה ה־20, העיתונים העבריים בארץ ישראל דיווחו על חגיגות שנערכו בקהילות היהודיות באירופה לרגל השנה החדשה למניין הגויים, תוך הדגשת התיעוב מקיומם של אירועים כאלה בקרב היהודים. חגיגת הסילבסטר הראשונה נערכה ב־1923, בבית קפה ביפו. הנוהג של קיום חגיגות סילבסטר ציבוריות במקומות מרוחקים מריכוזי אוכלוסייה יהודיים נשמר בחלקו גם בשנים שלאחר ייסוד המדינה. מקומות כמו מלון "אוויה" שליד שדה התעופה, מלון "מיראמר" שבמכמורת והפונדק של פרדי דורה ומלון "שבי ציון", שניהם בסמוך לנהריה, היו פופולריים במיוחד בקרב אלה שביקשו לחגוג במרחק־מה מביתם.
שומרים על המסורת מחו"ל
בזמן מלחמת העצמאות התחוללה סערה גדולה בארץ: חמישה חיילים שהגיעו מהחזית לתל אביב ביום האחרון של 1948 גילו שבעיר מתקיימות חגיגות סילבסטר. כבר בשנתה הראשונה של המדינה התברר שחגיגות השנה החדשה הפכו לחלק מהתרבות הישראלית. אך למרות ההתראות והאיומים - לא היה אפשר לעצור את הנחשול: בשנתה הראשונה של המדינה הגיעו לישראל כ־130 אלף עולים, וחלקם התעקשו לשמור על ה"מסורת" גם כאן.
בחסות המנדט: השמפניה זורמת כמים
עשרות אלפי בריטים שהו בארץ ישראל לאורך 31 שנות המנדט, ומדי סוף שנה נערכו חגיגות סילבסטר. ביום האחרון של 1924 ערך המנדט הבריטי אירוע גדול במחנה סרפנד (צריפין), שאליו הוזמנו גם יהודים שהיו ספקים לצבא המנדט ולפקידות הבריטית. חלק מהאורחים היו חברי ארגון ההגנה, שהוקם ארבע שנים קודם לכן. בשנים הבאות עמלו יהודים למצוא לעצמם "פרוטקציה" והזמנה נכספת לאחת מחגיגות הסילבסטר. בעיתון "הארץ" נכתב באוקטובר 1932: "רק חלק קטן מהעם היהודי יצא מתופת השואה וזכה להגיע למולדת שבה התגשמו רעיונות הציונות. ומה אנו מוצאים כאן כעת? יהדות סוטה שחוגגת סילבסטר עם שמפניה שזורמת כל הלילה, במקום שבו עד לפני שנים לא רבות דם יהודי זרם כמים" (בצילום: מסיבת סילבסטר במחנה סרפנד).
השנים הקשות: היי־סוסייטי ודיפלומטים
חגיגות הסילבסטר הושפעו ממצב הרוח הלאומי: בשנת הקמת המדינה כל העם חגג - חוץ מהדתיים, שהצהירו שלא יחגגו את ראש השנה האזרחית. אחרים, ש"לא היה להם נעים", הודיעו שהם חוגגים את ייסוד המדינה. בשנות ה־50 ההשתתפות בחגיגות היתה דלה, בעיקר עקב מדיניות הקיצוב במצרכים שהשית שר האספקה והקיצוב, דב יוסף. מי שתמיד חגגו היו אנשי החברה הגבוהה, ה"היי־סוסייטי", והדיפלומטים שהוצבו בישראל .
מחשש פגיעה: הזמנה ל"ריקודים"
העיתונאי דוד גלעדי, סבו של יאיר לפיד, כתב בדצמבר 1968 ב"מעריב": "חטטנים שממאיסים את החיים ושלא יודעים שמחה אמיתית מהי דואגים להזכיר לנו בצדקנות בכל שנה ושנה שסילבסטר הוא חגו של הנוצרי. אבל האמת ניתנת להיאמר, והיא שכבר באירופה אהבנו את ליל השנה החדשה, שכן חל בו איסור ללמוד תורה לבל יטומאו ספרי הקודש - ובמקומו העברנו את הזמן בנעימים במשחקי קלפים" (בצילום: כרזת נשף סילבסטר 1956/7 של איגוד הפרסומאים הישראלי. המילה "סילבסטר" הוחלפה ב"ריקודים", מחשש שמי מהלקוחות או העובדים ייפגע)
העם כמרקחה: נגד "השיקוץ המתועב"
הניצחון המפואר על צבאות ערב במלחמת ששת הימים ב־1967 יצר בארץ נחשול של שמחה ואופוריה. וכל המרבה - הרי זה משובח. כך היה גם בחגיגות הסילבסטר. קבוצת "לשון המאזניים" מעולם התורה התאגדה, ויצאה למלחמת חורמה "נגד השיקוץ המתועב שנוגס בפראות בבשרה של החברה הקדושה בישראל". מעודדים מהצלחתם לשכנע את הממשלה למנוע נסיעת מוניות בערבו של היום האחרון של השנה, החרדים תקפו ללא רחם - בעיתונות, באספות עם, בכנסת ובהפגנות. והעם, כהרגלו, היה כמרקחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו