עזה העתיקה
כבר בתקופת הברונזה, 3,000 שנה לפני הספירה, עזה היתה עיר גדולה וחשובה. חשיבותה נבעה ממיקומה על "דרך הים" (Via Maris), שחיברה בין האימפריה הדרומית שבמצרים לאימפריות הצפון־מזרחיות והמזרחיות (בבל, אשור, פרס, עיראק, טורקיה וסוריה). נמלה שירת את סוחרי דרך הבשמים במסעם מהמזרח לאירופה ובחזרה.
מוות במקדש דגון
עזה מוזכרת בתנ"ך ב־22 אירועים. אחד מהזכורים קשור לשמשון השופט ("שמשון הגיבור"), שהיה בעל כוח רב והִרבה להכות בפלשתים אויבי ישראל. לבסוף, כשנלכד, הובא בפני אלפי פלשתים במקדש דגון שבעזה - שם מוטט בכוחו העצום את עמודי התווך של המקדש, שנפל על כל יושביו, תוך שהוא זועק "תמות נפשי עם פלשתים".
קזינו בבית כנסת?
היישוב היהודי בעיר עזה התקיים לסירוגין במשך 2,000 שנה, מהמאה השנייה לפנה"ס ועד למאורעות תרפ"ט ולמלחמת השחרור. ב־1965, בזמן חפירת יסודות להקמת קזינו בסמוך לנמל עזה, התגלו במקום שרידי בית כנסת מפואר במיוחד עם פסיפס מרהיב, שהעידו על עושרה של הקהילה היהודית במקום באותו הזמן.
1946: הציונים באים
כפר דרום הוקם ב־1946 כחלק מ־11 הנקודות שהוקמו בנגב. הוא נכבש ונהרס על ידי חיל המשלוח המצרי במלחמת העצמאות, הוקם מחדש לאחר מלחמת ששת הימים ונהרס שוב בהתנתקות, יחד עם גוש קטיף כולו. בתמונה: חדר האוכל, מגדל המים וביצורים בכפר דרום, צולם ביום הכרזת תוכנית החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.
1951: יצא הנח"ל לשדות
נחל עוז הוקם בשנת 1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, במרחק 400 מטרים מקו הגבול עם עזה, ואוזרח ב־1953 על ידי גרעין נח"ל מרחובות, מקריית חיים ומתל אביב. בין מקימיו היו ההיסטוריון ד"ר מרדכי נאור ואשתו המשוררת לאה נאור. בתמונה: טקס העלייה על הקרקע;
על הבמה: אלוף פיקוד דרום משה דיין (מימין) ומפקד הנח"ל משה נצר.
1956: קינת דיין
רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז, נרצח ב־30 באפריל 1956 על ידי מסתננים פלשתינים מרצועת עזה. הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה דיין, נשא על קברו הספד שנחשב אחד מהנאומים הבולטים בהיסטוריה של מדינת ישראל ואחד מהמסמכים שעיצבו את הזהות הישראלית, ומילותיו מצמררות במיוחד בימים אלה:
"איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא?"
1956: מלחמת סיני/מבצע קדש
בריטניה וצרפת, שהיו בעלות אינטרסים בתעלת סואץ, חברו יחדיו למבצע צבאי בעקבות הלאמת התעלה על ידי מצרים. ישראל הצטרפה, כדברי הרמטכ"ל דאז משה דיין, "כדי לחסל את קיני הפדאיון (חבלני טרור) ברצועת עזה", וכבשה בתוך שבוע את כל סיני, כולל רצועת עזה. חודש לאחר מכן החלו ההכנות לנסיגה בעקבות לחצים של ארה"ב. בתמונה: נוב' 1956, רצועת עזה.
1967: כרטיס יומי לעזה
זמן לא רב לאחר מלחמת ששת הימים החלה תנועה חופשית יחסית בין ישראל לעזה. רכבת ישראל פתחה קו מתל אביב לעזה, ומהעיירה דיר אל־בלח, שהיתה התחנה האחרונה של רכבת ישראל ברצועה, החלו להגיע פועלים לארץ. ישראלים בילו בשווקים ובעיר עזה במשך שנים ללא חשש, ויחסי מסחר טובים התפתחו בין שני הצדדים. לדוגמה, בצילום: רהיטי קש מעזה שמילאו את דירות הצעירים בארץ באותן השנים. כך היה לאורך השנים, למעט בכמה אירועים, עד לאינתיפאדה הראשונה ב־1988.
מהתיישבות עד התנתקות
בסך הכל הוקמו ברצועת עזה במהלך השנים 21 יישובים יהודיים.
בהסכמי השלום בין מצרים לישראל, שנחתמו על מדשאות הבית הלבן במארס 1979, התחייבה ישראל לפנות את כל האזרחים הישראלים והיישובים היהודיים, כמו גם את המתקנים הצבאיים, ולחזור במדויק לגבול הקו הירוק משנת 1967.ההסכם אושר אחרי מאבק פוליטי קשה בכנסת ישראל, אך העימות בין אוהדי התוכנית למתנגדיה קרע את העם לשניים. תמונות מההתרחשויות בזמן פינוי היישובים באוגוסט 2005 היו מהקשות ומהנוראות שבתולדות מדינת ישראל, עד לתמונות הזוועה מהשבת השחורה.
