למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על ניצחון - ומה יגרום לנו להרגיש שהפעם השגנו אותו?

"יש לנו משנה סדורה. היעד הוא קודם כל ניצחון מוחלט על חמאס בדרום והשבת חטופינו. הדבר השני - להבטיח שביום שאחרי חמאס לא חוזר, ולא חוזר משהו דמוי חמאס. הדבר השלישי, ולא פחות חשוב, הוא לטפל כאן, בגזרת הצפון. אני לא מציע לחיזבאללה לנסות את ישראל, זאת תהיה טעות חייהם". (רה"מ בנימין נתניהו, בפגישה עם ראשי רשויות בצפון, 14.11.23)

ראש הממשלה נתניהו מבטיח כבר שבועות ארוכים ניצחון. אבל גם הוא יודע שמאז מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, כשהצנחנים הצטלמו נרגשים ליד הכותל המערבי, מדינת ישראל מתקשה לייצר משוואה ביטחונית שבסיומה מופיע ניצחון סופי ומוחלט.

איך בכלל מודדים ניצחון במלחמה? הרי כולנו נסחפנו לסלוגן "יחד ננצח". האם זה מתבטא בספירת קורבנות, שבויים, דגל לבן, כיבוש ערים? יש מלחמות שבהן שני הצדדים משוכנעים שניצחו, אבל הציבור הפשוט מלקק במשך שנים את פצעיו. האם אחרי מה שעברנו ב־7 באוקטובר יש בכלל אפשרות לנצח? או שאת העימות הזה הפסדנו?

"ננצח, כמו שניצחנו בעבר", משוכנע גם כעת תא"ל (מיל') אביגדור קהלני (79), בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים. "כשאתה עומד 101 ק"מ מקהיר, הארמיה השלישית המצרית לכודה ומבקשת הפסקת אש, ובמקביל אתה חונה 35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה, יורה ארטילריה והם מבינים שלא ישיגו את המטרות - זה ניצחון.

"הרי אם נלך ליום הכיפורים, יכולנו לעצור את הלחימה שלנו כשהחזרנו את הסורים לגבול. זה נשמע הגיוני כשהייתי על הטנק הראשון בחזית. אבל מי שישב בבור, שבע קומות מתחת לאדמה, היה צריך לחשוב על היום שאחרי - וזה לעמוד בעמדה שבה אתה יכול להשיג את הדברים שאתה רוצה. זו הצלחה".

ועדיין, אותה מלחמה נתפסת אצל רבים כמכה כואבת.

"כי מסתכלים על הצורה שבה היא החלה, אבל יום הכיפורים זה ניצחון גדול. זווית הראייה שלך מתמקדת בכאב של עם ישראל ולא בהישג".

לא כולם חושבים כמו קהלני. להיסטוריון סא"ל (מיל') יואב גלבר (80), שלחם בכיפורים כצנחן בגדוד 890 וכתב לא מעט על התקופה, יש מסקנות אחרות. "אצל החבר'ה שהיו אחראים למלחמה זה נחשב לניצחון הגדול בתולדות צה"ל, איפה התחלנו והיכן סיימנו, אבל לדעתי זה רחוק מזה.

"צריך לבדוק מה היו הציפיות מהצבא ומה הוא השיג - ואנחנו רחוקים מניצחון. דרך נוספת, מורכבת ונכונה יותר לבדיקת האירוע, היא לבחון מה היו המטרות של כל צד, מה הוא השיג ועד כמה סיכל או מנע את מטרות הצד השני. אם נסתכל על המלחמה, זה יהיה תיקו פלוס עם הסורים ותיקו מינוס עם המצרים".

ראשת הממשלה באותה עת, גולדה מאיר, אמרה כשהסתיימו הקרבות: "אף על פי שלא רצינו במלחמת יום הכיפורים ולא התחלנו בה, נלחמנו וניצחנו". המצרים, מצידם, בטוחים שהם היו מי שהכריעו את המלחמה, והם מציינים בכל שנה את 6 באוקטובר כיום הניצחון שלהם.

ב־2012, בעצרת מיוחדת, אמר נשיא מצרים המנוח מוחמד מורסי: "המפקדים והחיילים שלנו עברו את תעלת סואץ, ריסקו את קו בר־לב ונכנסו לסיני. היתה זו מערכה מכרעת, והודות לאללה מצרים השיבה לא רק את אדמתה, אלא גם את הגאווה והכבוד".

"אנחנו בכלל יודעים מה זה לנצח?" - האלוף (מיל') יוסי פלד (82) שואל וגם עונה: "הבעיה היא בטרמינולוגיה שבה אנחנו משתמשים. לחמתי כמ"פ בששת הימים, כמג"ד בהתשה, כמח"ט ביום כיפור וכמפקד אוגדה בלבנון.

"אני מכיר מה זה הגדרת יעדים והשגתם. מלחמת ששת הימים נחשבת להישג צבאי גדול. בתוך שלוש שעות השכבנו את חיל האוויר המצרי ובתוך ארבעה ימים חצינו את מדבר סיני, אבל מה לעשות שכעבור תשעה חודשים המצרים פתחו במלחמת ההתשה. המילה 'ניצחון' אולי מתאימה לכדורגל, ביעדים הצבאיים זה מוגדר אם השגת את מה שרצית או לא. ניצחון? שיקראו לזה איך שרוצים".

מתי התחלנו לפקפק?

הניצחון הישראלי וההישג הצבאי בששת הימים היו קונצנזוס. הרמטכ"ל יצחק רבין, המח"ט מוטה גור ושר הביטחון משה דיין הפכו בעקבות המלחמה לכוכבי־על בעיני הציבור, וצה"ל נחשב לצבא החזק באזור. אבל כבר במהלך מלחמת ההתשה, שליוותה אותנו עד ראשית שנות ה־70 ואשר גבתה מישראל מחיר כבד, החלו להתעורר הספקות.

ב־8 באפריל 1970 שלחה קבוצה של 56 תיכוניסטים ירושלמים מכתב לרה"מ מאיר ("מכתב השמיניסטים"), שבו כתבה: "אנו, ורבים אחרים, מפקפקים כיצד נוכל להילחם במלחמה תמידית, חסרת עתיד, בזמן שממשלתנו מכוונת את מדיניותה כך שסיכויי השלום מוחמצים".

באותו חודש עלה "מלכת אמבטיה", המחזה הביקורתי של חנוך לוין שהשכיב על מיטת הטיפולים את הזחיחות שהגיעה אחרי הניצחון ב־67'. המחזה עורר סערה כשהוצג בתיאטרון הקאמרי במהלך הלחימה בהתשה, וכלל קטעים דוגמת השיר "רגעים יפים", שכתב לוין.

"בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי,/ אַתָּה קוֹרֵא לִפְעָמִים בָּעִתּוֹן / עַל אִישׁ אֶחָד שֶׁהָלַךְ לְטַיֵּל, / הִרְגִּישׁ בְּרַע וְצָנַח בָּרְחוֹב // אוֹ עַל אָדָם שֶׁהָיָה מְדֻכָּא / וְקָפַץ לְמַטָּה מִגַּג בֵּיתוֹ, / בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי / קָפַץ לוֹ סְתָם מִסִּבּוֹת אִישִׁיּוֹת // יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים / כְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בָּעִתּוֹן, / מְחַפֵּשׂ אֶת מֵתֶיךָ עַל כּוֹס קָפֶה. / יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים, / יֵשׁ עוֹד תִּקְוָה וְיֵשׁ אֱמוּנָה, / כִּי הָאֵל הַטּוֹב, הַמֻּקָּף טַיָּסִים בַּמָּרוֹם, / הוּא יְנַחֲמֵנוּ בִּקְצָת מֵתִים שֶׁל יוֹם־יוֹם".

"אלה דברים שלפני 67' לא היית חולם עליהם", אומר פרופ' גלבר. "בלחימה, הרוב המכריע של הציבור יתלכד סביב, כי מדובר בהישרדות, אבל בסיום, כשאתה מתרגם את התוצאות, מופיעים חילוקי הדעות. במלחמת שלום הגליל המחאה רק עלתה שלב".

ישראל יצאה למלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982, אחרי סדרת התכתשויות עם מחבלי אש"ף שישבו בלבנון. זה החל בקיץ 81' עם סבב לחימה קצר, והמשיך כעבור שנה אחרי ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב. ב־5 ביוני הוחלט על גיוס מילואים נרחב - ולמחרת פרצה המלחמה.

"ניצחון גדול", משוכנע גם הפעם קהלני. "הגעתי עם האוגדה שלי עד לפאתי ביירות, ושלחנו 14 אלף אנשי אש"ף עם אוניות הרחק משם. אז אמנם היינו צריכים עוד כמה שעות של לחימה על מנת לשבת על כביש ביירות־דמשק, כדי שהמשא ומתן שלנו יתנהל מעמדת כוח יותר חזקה. וגם היתה פרשת סברה ושתילה, שנתנה לנו סטירת לחי, אבל אלה טעויות של מלחמה".

גם התמונות של כוחות צה"ל ברחובות ביירות ועזיבת יאסר ערפאת ואנשיו לתוניסיה לא הצליחו למחוק את טעמה המר של המלחמה. מה שהחל בתמיכה ציבורית נתפס מאוחר יותר כ"מלחמת ברירה", ואז הופיע הכתם הגדול בטבח שביצעו לוחמי הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים הפלשתיניים סברה ושתילה, מתחת לאפו של צה"ל - טבח שגרר ביקורת עצומה בארץ וברחבי העולם.

ב־25 בספטמבר 1982, בכיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין), קיים השמאל הישראלי, בראשות מנהיגי האופוזיציה, את עצרת המחאה הגדולה ביותר שידעה המדינה עד אז. היו מי שדיברו על נוכחות של 400 אלף איש, והטונים היו חריפים וחריגים, בטח כשקרבות בחזית עדיין התנהלו.

יו"ר מפלגת העבודה, שמעון פרס, אמר אז מעל הבמה: "לא עוד בדם ואש יהודה תקום, אלא במניעת דם, בכיבוי אש - יהודה תיבנה". ואילו יו"ר תנועת השמאל רצ, ח"כ שולמית אלוני, הפנתה אצבע מאשימה לעבר רה"מ מנחם בגין. "אדון בגין, אתה לא מלך ישראל, והמדינה אינה אתה. החזירו את המנדט ולכו לבקר פצועים, לנחם אבלים".

"אסון התרחש ב־82'", משוכנע תא"ל (מיל') אמציה (פצי) חן (83), שפיקד בעבר על סיירת שקד ונחשב למבקר חריף של התנהלות הצבא. "עד אז, כשיהודים היו בסכנה, המדינה היתה מסכלת את האיום. זה היה בכל פעולות התגמול, בששת הימים, במלחמת ההתשה וביום כיפור. המאבק לשמר את ההרתעה היה ערך עליון.

"אבל אז האופוזיציה פתחה חזית מקבילה ללחימה, כאשר עיקר טענתה היה שמדובר במלחמת כזב, ושישראל אמורה לצאת לקרב רק במצב של אין ברירה. הטיעון הזה חרץ ב־7 באוקטובר 2023 את גורלם של 1,300 הרוגים ישראלים. למה היינו צריכים לצאת למבצע הנוכחי בעזה אחרי הטבח שהתרחש בעוטף, ולא יצאנו אליו לפני 12 שנה? העילה היתה קיימת, אבל היא נעלמה באותו ערב בכיכר מלכי ישראל. אז הביאו בחשבון שמאז, רק אחרי שיקיזו את דמנו נצא למלחמה.

"אני זוכר שגיסי לקח את נכדו להפגנה ההיא, ולא דיברתי איתו בעקבות זה במשך שנתיים. אמרו לי: 'אתה דמוקרט, לא?' עניתי: 'מה שקרה זה אסון שנשלם את מחירו' - וכך קרה".

מנחם בגין דיבר לפני מלחמת שלום הגליל בביטחון על יכולתנו להכריע את האויב. בעצרת לתומכיו לפני הבחירות ב־1981 הבטיח: "הסורים מפחדים ממלחמה עם ישראל. אם הם יתקיפו אותנו, אוהו אסד (הכוונה לחאפז, אביו של בשאר; א"ל), היזהר אסד, יאנוש ורפול מוכנים".

בפברואר 1983, כשמחאה נגד המלחמה ואבדותיה התפשטה, בגין נשמע אחרת. בישיבת הממשלה אמר: "בכל הזדמנות קמה האופוזיציה ודורשת שהממשלה תתפטר. אם העם יפטרנו, נלך הביתה, אבל לא ננדב לכם התפטרות. אני חוזר ואומר, לא עלה בדעתנו לרגע על הכוונה להכניס למחנות את הפלנגות. אפשר לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה', ולא צריך להעליל על עם ישראל ולא לרמוז רמזים פרובוקטיביים. צריך לשמור על כבוד המדינה".

תא"ל (מיל') אמציה חן: "מאז שלום הגליל, הטענה היא שישראל אמורה לצאת למלחמה רק במצב של אין ברירה. טיעון זה חרץ ב־7 באוקטובר את גורלם של 1,300 הרוגים. למה היינו צריכים לצאת למבצע בעזה רק אחרי הטבח ולא לפני שהוקז דמנו?"

באוגוסט אותה שנה בגין הודיע על פרישתו מראשות הממשלה. הוא הסביר שמדובר בסיבות אישיות, אבל הוסיף בהודעה: "מבקש אני סליחה, מחילה וכפרה, אם יינתנו לי - איני יודע".
הבלגה או תגובה חריפה

ישראל הסתבכה בבוץ הלבנוני עד מאי 2000, אז יצא צה"ל מלבנון, לא לפני שרה"מ אהוד ברק הבטיח שאם האויב ירים ראש - הצבא יבהיר לו מי בעל הבית. "לאחר יציאת צה"ל מלבנון יעוצבו כללים הרבה יותר חריפים לתגובותינו", הבטיח.

כחצי שנה לאחר מכן, בתאריך טראומטי 7 באוקטובר, נחטפו באזור הר דב בגבול לבנון שלושת חיילי צה"ל - סמ"ר בני אברהם, סמ"ר עדי אביטן וסמ"ר עומר סואעד - בידי חיזבאללה. איומיו של ראש הממשלה בנוגע לתגובות חריפות לכאורה לא מומשו, ובוועדת וינוגרד, שכעבור שש שנים חקרה את אירועי מלחמת לבנון השנייה, הוא נשאל: "הצהרת שאם חיזבאללה לא ישמור על השקט נגיב במלוא העוצמה. בפועל זה לא בוצע עד 2006. מדוע?"

ברק לא התחמק והשיב: "נכון שאמרתי, אבל האמירה אינה פוטרת ראש ממשלה ושר ביטחון מלהעריך את המצב באופן קונקרטי ולשאול מה מטרת הפעולה, אם היא טובה לישראל או לא. הימים היו תחילת אוקטובר, ימים אחרי שהתפרצה האינתיפאדה השנייה ביהודה, שומרון ועזה, עם התפרעויות אלימות בוואדי ערה ובבקעת בית הכרם בגליל. המחשבה שבמצב כזה, ביודעין, אנחנו מביאים למהלך שפירושו פתיחת חזית שלישית נראתה לי דבר לא נכון".

"כתבתי דוח על חטיפת החיילים בשנת 2000", משחזר יוסי פלד. "בעמוד 10 בדוח, שהוגש אז לרמטכ"ל שאול מופז ולרה"מ ברק, ציינתי: 'לא לאפשר לחיזבאללה לשבת על הגדר, כי...' ופירטתי. מה קרה? בשביל ימי שקט נתנו לחיזבאללה לשבת על הגדר. בשביל שקט משכנו את העתיד. יכולנו בכוח לא לאפשר להם להגיע לסיטואציה הזו".

ב־2006 חטף חיזבאללה, שישב על גדר הגבול, את שני חיילי צה"ל, רס"ר אהוד גולדווסר ורס"ל אלדד רגב, ונפתחה מלחמת לבנון השנייה. צה"ל אמנם הרס במהלך הקרבות את רובע הדאחייה, מעוז חיזבאללה בביירות, ועד היום ההנהגה הישראלית של אותם ימים, בהובלת רה"מ אהוד אולמרט, טוענת שהשיגה בעקבות המלחמה לפחות 17 שנים של שקט בגבול לבנון, אבל שום שמחת ניצחון לא הופיעה, וכשהסתיימו ועדות הבדיקה והחקירה התפטר הרמטכ"ל דן חלוץ מתפקידו.

"מול אלה המנסים לזרוע תסכול בנוסף לשכול אני מבקש לומר בכל התוקף: מחיר הדמים לא היה לשווא, חובתי לומר זאת למשפחות", אמר אז רה"מ אולמרט בישיבת הכנסת. "לפני כשבועיים סיירתי בגבול הצפון. הייתי בשלומי ובערב אל־עראמשה. בכל מקום הראו לי עמדות שבהן ישבו פעם מחבלי חיזבאללה. תושבים שנהגו לפתוח מדי בוקר את חלון ביתם רק כדי למצוא מולם, במרחק עשרות מטרים, איש חיזבאללה שמכוון את קנה רובהו כלפיהם. זה לא קיים יותר".

בסיום הלחימה פרסמה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701, שבין היתר ציינה כי יתקיימו "סידורי ביטחון שימנעו את חידוש העימות, כולל הקמת אזור מפורז מחמושים, אמצעי לחימה ונשק, להוציא אלה שבאחריות ממשלת לבנון ויוניפי"ל, בהתאם להרשאה בסעיף 11, בין הקו הכחול לנהר הליטני". משמעות ההחלטה היתה שכוחות חיזבאללה ייסוגו אל מצפון לליטני ולא קרוב למטולה שעל הגבול.

"אנחנו היינו צריכים לאכוף את ההחלטה, ולא האו"ם", אומר כעת פלד. "לא היינו צריכים לאפשר לחיזבאללה לשבת על הגדר. הפכנו למפונקים, חוששים, מנסים לפעמים להתעלם מהסביבה שבה אנחנו חיים. אני שומע את עזי המצח שמספרים שב־2006 המלחמה השיגה הרתעה, שומע את חלוץ ואת אולמרט. בולשיט. לא הצלחנו להכריע את חיזבאללה, לא השגנו את יעדינו, והם בנו מפלצת.

"חיזבאללה של היום לא דומה בכלום לחיזבאללה של 2006. שלא ימכרו לנו לוקשים. אם הוא היה מורתע, הוא לא היה מעז לירות כדור אחד. כעת, כדי להחזיר את תושבי מרגליות ומטולה נצטרך להרחיק את חיזבאללה עד לליטני, וזה אומר לחימה. אין ברירה. מי שמנסה לשחק כאן טניס מול שחקני פוטבול אמריקני - מת בתוך דקה".

אלוף (מיל') יוסי פלד: "דגל על גג בית החולים שיפא זה ניצחון? תשיגו יעדים, ואחרי זה תפרסמו איזו תמונה שאתם רוצים. צריך להמשיך עד להשגת היעד שבו חמאס לא יהווה עוד איום על תושבי מערב הנגב, אחרת התושבים לא יחזרו לגור שם"

גבול הצפון נחשב לשקט עד 2023, אז פתח חיזבאללה בפרובוקציות - ששיאן הגיע בלחימה ממשית מול ישראל בעקבות 7 באוקטובר, אבל כל איש צבא ידע מה היכולות הצבאיות שהאויב מפתח.

"ארגון טרור לומד מהר יותר ממדינה מסודרת", משוכנע תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי (87). "מדינה מסודרת רוצה לחזור לסטטוס־קוו נוח, ואילו ארגון טרור אומר 'אני צריך לזעזע את אמות הסיפים'. כל חייהם הם מנסים לצאת ממצב של 'להיות מורתעים'. אחרי מלחמת לבנון השנייה אמרנו שחיזבאללה מורתע, וזה היה נכון, אבל שם אמרו 'אנחנו לא יכולים להישאר ככה' - והתעצמו בצורה שהיום חיזבאללה וישראל מורתעים הדדית".

איך אפשרנו להם להגיע למקום הזה?

"אתה רוצה עוד מלחמה? צריך מדינה עם שלטון שאומר 'אנחנו חיים ממלחמה למלחמה', ויכול להיות שכך צריך, אבל אני לא רואה ממשלה בישראל שמקבלת על עצמה את התפקיד. אנחנו רגילים לחשוב שהיו מלחמות גדולות, ואנחנו שואלים: מה היה ביניהן? מלחמות התשה.

"במלחמת התשה נולדת המלחמה הגדולה, מפני שכל צד בוחן את הצד השני. אמר לי גנרל מצרי: 'בלי מלחמת ההתשה לא היינו מגיעים למלחמת אוקטובר', והוא צדק. זו היתה הפלטפורמה. כל הסבבים מ'עופרת יצוקה', דרך 'עמוד ענן' - אלה מלחמות התשה שבהן חמאס בנה את המכה הגדולה שלו".

המפלצת שגדלה בדרום

את חמאס בדרום היתה ישראל יכולה להפיל עוד במבצע "עופרת יצוקה" ב־2008, כשהיה ארגון צעיר יחסית וחלש. צה"ל ביתר אז את הרצועה בתוך זמן קצר, אבל ההזדמנות להכריע אותו הוחמצה, וממש כמו בצפון - גם בדרום גדלה לה מפלצת.

"בכל המבצעים שעשינו בדרום לא רצינו לנצח", משוכנע קהלני. "הפוליטיקאים רצו לגמור את הקדנציה שלהם בשלום ופחדו. אז פגעו בבית בפאתי עזה ונסוגו. לא הבינו שבמזרח התיכון צריך לדבר ערבית ולא יידיש. כשהייתי בממשלה (השר לביטחון הפנים, 1999-1996; א"ל), בכל פעם שקריית שמונה נכנסה למקלטים והיו אומרים ברדיו 'משיבים אש למקורות הירי', הייתי מסתכל על המפה ורואה שמדובר באנטנה על הר.

"אתם לא מתביישים? צריך להרים בתגובה שלושה מטוסים, ושאחד יפגע במערכת המים של ביירות, השני במערכת החשמל והשלישי שיהרוס כמה גשרים. זה תלוי במנהיגים, הם צריכים להיות אמיצים, ואם לא - שיישארו בבית. אחרי בית הספר שעשו לנו הולכת להיות כעת מהפכה חברתית, ערכית, צבאית ופוליטית. זה לא יכול להישאר ככה".

אביגדור קהלני: "בכל המבצעים שעשינו בדרום, לא רצינו לנצח. הפוליטיקאים רצו לגמור את הקדנציה שלהם בשלום ופחדו. אז פגעו באיזה בית - ונסוגו. בכל פעם שהיו אומרים ברדיו 'משיבים אש למקורות הירי', הייתי רואה במפה שמדובר באנטנה על הר"

פרופ' גלבר, שהיה עוזר מדעי לוועדת אגרנט, שבדקה את נסיבות פריצת מלחמת יום הכיפורים, דוגל כבר עתה בהקמתן של ועדות חקירה שיבדקו את מחדל 7 באוקטובר 2023. "הוא הרבה יותר גרוע מיום הכיפורים. ב־73' צה"ל נכשל בהגנת גבולות המדינה ותיקן באופן חלקי את הכישלון. פה הצבא נכשל בייעודו הראשון במעלה - להגן על אזרחים. זה הביזיון הגדול בתולדות המפעל הציוני, ולא יהיה כאן ניצחון.

"מה שקשה לציבור בישראל לקבל הוא העובדה שעם הפלשתינים לא מדובר בסכסוך בין מדינות, אלא בין תנועות לאומיות שכל אחת טוענת שהארץ כולה שלה. מי שחושב שהפלשתינים רוצים מדינה ובזה ייגמר הסכסוך חי בסרט. הם שונאים אותנו מספיק זמן, ואיך משה דיין אמר בנאום המפורסם? 'מסתכלים עלינו ועיניהם כלות, איך אנחנו מפריחים את מה שהם חושבים ששלהם'. אנחנו צריכים להיות מוכנים לחיות עם השנאה הזו ועם ההבנה ששקט לא יביא שקט. שקט יביא הזדמנות כשתהיה".

פרופ' יואב גלבר: "במלחמת יום הכיפורים צה"ל נכשל בהגנת גבולות המדינה, ותיקן באופן חלקי את הכישלון. במקרה הנוכחי הצבא נכשל בייעודו הראשון במעלה - להגן על אזרחים. זה הביזיון הגדול בתולדות המפעל הציוני, ולא יהיה כאן ניצחון"

תא"ל (מיל') חן זוכר איך בתחילת שנות ה־70 נטולות האינטרנט, כשתמונות לא הועלו מייד לרשת ומפקדים לא פעלו תמיד על פי הספר, אריק שרון, שהיה אלוף פיקוד דרום, ביקש ממנו שייכנס לעזה עם סיירת שקד ויטפל בבעיה העזתית בזרוע נחושה.

"אריק נתן יד חופשית. הייתי לוקח רובע, עם סמטאות בצורת שתי וערב, מקיף אותו ומכניס זוגות של חיילים. הנחת היסוד היתה שכל אדם רע יברח, כי מי שרואה חיילים רצים מכאן ומכאן צריך אומץ לב כדי לשמור על פאסון. ביום הראשון הרגנו שישה מחבלים, למחרת ארבעה. השורה התחתונה היתה שסיירת שקד, תחת פיקודי, תפסה 96 אחוזים מהמבוקשים, ולא הרסה בית של מחבל או פגעה בחף מפשע אחד. הרצועה שקטה למשך 15 שנה, ומאות אלפי תושבים יצאו לעבודה.

"אנחנו לא המצאנו את הגלגל. לאורך ההיסטוריה היו כאלה שעמדו במשימה הצבאית וכאלה שכשלו. הבעיה היא שהחובבנים האלה, אחרי שהתותחים יפסיקו לירות, ייאלצו לנהל מלחמה בפינצטה. אתגר גדול".

את חן, אגדת לחימה בצה"ל, פגשתי לפני כמה חודשים בביתו שבכרמי יוסף, במסגרת הכנת כתבה. כבר אז הזהיר הלוחם הוותיק: "חסרי הבינה הצבאית נוהגים להעיר לי 'תשתנה, אנחנו ב־2023, יש טכנולוגיה'. לאורך השנים מהפכות טכנולוגיות מלוות את המין האנושי, אבל מה לא השתנה? עקרונות המלחמה מהיום שבו השייח' ציוות את זורקי האבן לאוחזי הנבוט. אתם רואים כפתורים וחושבים שזה עולם אחר, אבל זה אותו עולם".

באוקטובר 2023 התברר שצה"ל, שהתקדם טכנולוגית מהר, קצת שכח שאת התוצאות בשטח מביאים הלוחמים עם הרובה ולא רק החיישנים שעל הגדר. "הייתי אומר לסטודנטים שלי באוניברסיטת תל אביב: 'צה"ל צבא שברירי'", מספר ד"ר תמרי, שהיה קצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל ובעברו מעוטר הצל"שים פיקד על סיירת מטכ"ל.

"אמרו 'זה הצבא הכי חזק במזרח התיכון'. הסברתי שהאבות שייסדו את צה"ל אחרי מלחמת העצמאות הבינו שתפקידו של צבא סדיר קטן הוא להזרים חיילים ומפקדים מאומנים למילואים ולתת מענה לבעיות ביטחון כשיש. הוא לא יכול לעמוד בפני מלחמה גדולה. אז מה נעשה? התרעה מודיעינית שתהיה התשובה.

"אתה מכיר בהיסטוריה של המדינה מקרה שבו היתה התרעה מודיעינית למלחמה? זה מושג ריק מתוכן, ויש לנו שירותי מודיעין נפלאים. אבל אם המודיעין הוא הקו האחרון ולא ניתנה התרעה, מה יש אחרי? צבא שברירי. רמטכ"ל, אלוף פיקוד, שר ביטחון, ראש ממשלה, חברי קבינט, ראש המל"ל צריכים לחיות 24/7 עם השאלה 'ואם לא תהיה התרעה?' אם לא שואלים, זו התוצאה".

תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי: "במלחמת התשה נולדת המלחמה הגדולה, מפני שכל צד בוחן את הצד השני. כל הסבבים מ'עופרת יצוקה', דרך 'עמוד ענן' - אלה מלחמות התשה שבהן חמאס בנה את המכה הגדולה שלו. ארגון טרור לומד יותר מהר ממדינה מסודרת"

יהיה לדעתך שינוי בגישה אחרי מכת 7 באוקטובר?

"האסימון נפל. השאלה היא אם יש את הכוחות. עשו בזמנו עוול גדול לשלטון מפא"י, ואני מסכים שלא הכל בוצע אז כמו שצריך, אבל הם בנו מדינה יציבה בימים קשים. תחשוב על מלחמת העצמאות. גויסו 107 אלף חיילים וחיילות מתוך אוכלוסייה של 750 אלף. מבחינה יחסית, זה גיוס עמוק יותר ממה שביצעו הרוסים, האמריקנים או האנגלים במלחמת העולם השנייה. איך? היו אז מוסדות שידעו לעבוד - הסוכנות היהודית, סולל בונה, הסתדרות העובדים.

"ולמה הערבים הפסידו בנכבה של 48'? כי להם היו מפלגות ולא מוסדות. היום יש לנו מוסדות שלא עובדים. תשמע, יש מחלות עיניים שהרפואה מתמודדת איתן, אבל כשאדם חוטף מחלה והופך לעיוור, זה רע. עיוורון פוליטי, מדיני או צבאי לא מגיע מחיידק, הוא מוזמן על ידי האיש שמביא את זה על עצמו".

"השפעה על כל יהודי"

ההערכות הן שהמלחמה הנוכחית בעזה תימשך חודשים ארוכים, אולי אפילו שנה. בסופה יצטרכו ראש הממשלה והרמטכ"ל לעמוד בהבטחותיהם ולהוכיח שחיסלו את האיומים מהדרום ומהצפון. האם גם תהיה תמונת ניצחון חדשה?

"דגל על גג בית החולים שיפא זה ניצחון?" שואל בכעס יוסי פלד. "תשיגו יעדים, ואחרי זה תפרסמו איזו תמונה שאתם רוצים. מדינה נקנית בדם ובייסורים. צריך להמשיך עד להשגת היעד שבו חמאס לא יהווה עוד איום על תושבי מערב הנגב, כי אם לא נעשה זאת - התושבים לא יחזרו לגור שם. צריך להסיר את הסכנה בדרום ובצפון.

"תוצאות המלחמה ישפיעו, לדעתי, על כל יהודי העולם, אם יוכלו להתקיים בתנאים כאלה או אחרים. יש לנו אחריות גדולה וחייבים לסיים את העבודה, כי עדיף לטפל כשיש שן אחת כואבת מאשר כשכל השיניים נופלות".

גם קהלני, גיבור ישראל, יודע שיש יעד ברור ליום שבו התותחים יפסיקו לרעום. "בקבינט המלחמה יושבים אנשים שמכירים היטב את כללי הלחימה", הוא משוכנע. "אני גאה בחיילים ובמפקדים שהתעשתו ועושים עבודה נפלאה, כי כולם הבינו שאם לא ננהג כך - ירמסו אותנו. ארגון טרור כזה, ששולט במדינה, אפשר וחייבים להכריע. לכן אני בטוח שגם הפעם ננצח, אבל תמיד יהיו באזור מורעלים אחרים. שקט מוחלט לא יהיה כאן לעולם".

eyal1iris@gmail.com