קריאות אחדות בזמן מלחמה או משבר הן מחויבות המציאות. הסיסמה "ביחד ננצח", המנטרה של המלחמה הזו, מטרתה לאחד בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים, נשים וגברים, אופוזיציה וקואליציה. אבל האם הקריאה לאחדות כוללת גם עקירה מן השורש של התנהגויות מסיתות ופלגניות?
הקריאה "ביחד" מטרתה לטפח סולידריות נגד אויב משותף. ואכן, יש כוח עמוק באחדות. עם זאת, המבחן האמיתי של הביחד אינו רק בהפרחת סיסמאות יפות, אלא בהגנה על כל החלקים של החברה, וזה אומר - להצביע על מי שמעיזים להפלות חלקים מתוכנו, ולומר להם: לא עוד!
ביחד, אבל לא בדיוק
האמירה "ביחד ננצח" מעלה בי חוסר נוחות, כשהרטוריקה של האחדות משמשת לפעמים מניפולציה להשתקת דיונים חשובים על שוויון ועל צדק או על המשך ההסתה.
לדוגמה, כשיושבת בטלוויזיה דנה ורון ומעיזה להפיץ פייק ניוז לצופי ערוץ 14, כשהיא "מרמזת" שהנכד של אסתר חיות חולץ מהמסיבה ברעים וקיבל עדיפות. יש להדגיש - מדובר בפייק ניוז מוחלט. לחיות בכלל אין נכד. ורון פשוט ערבבה שיחה של נשיאת העליון לשעבר עם עיתונאי "הארץ" ניר גונטז', שבנו אכן חולץ מהמסיבה על ידי סגן הרמטכ"ל וחבר הכנסת לשעבר יאיר גולן, ועשתה מה שנקרא "סלט על־מלא". במקרים כאלה, חובה על כולנו לזעוק: לא עוד לפלגנות ולהסתה השקרית.
יש עוד המון דוגמאות, שימלאו כמה טורים, לניסיונות לסמן קבוצות בתוכנו כנושאי האחריות למחדל. כשראש הממשלה אומר שיש לבדוק את הקשר בין הסרבנות להתחזקות חמאס - חובה על כל מי שצועקים "ביחד ננצח" לבקש ממנו שיחדל, לא עוד.
מלחמת האינסטגרם והטיקטוק
דניאל גרינברג, משפיענית רשת, פרסמה סדרת סטוריז שבהם הביעה את החשש שלה מנוכחות ערבים־ישראלים ליד ביתה ברחובות. יוסף חדאד, אחד מהמסבירים המופלאים של מדינת ישראל בעת הזו, ענה לה באותה הפלטפורמה שבה העלתה את הסטוריז שלה - באינסטגרם.
האינטראקציה בין השניים מספקת תובנות חשובות בנוגע ל"ביחד" בזמן מלחמה.
כולנו מחבקים את הקול החשוב של חדאד כישראלי בעולם, אבל לא פחות מזה - הקול שלו חשוב בנושא יחסי יהודים־ערבים, מרקם שברירי ממילא, שנסדק עוד יותר בחודש האחרון. חדאד קיבל מעמד של שר הסברה לא רשמי של ישראל, לצד נועה תשבי וגל גדות, אבל תפקידו חשוב לא פחות כשר ההסברה של ערביי ישראל העומדים לצד המדינה.
חשיבות אמירותיו של חדאד בערעור נרטיבים גזעניים ולאומניים, שעלולים להוביל לניכור של מיעוטים, לא נופלת מחשיבות ההסברה מול אנטישמים שמצדדים בחמאס.
תפקידה של המדיה החברתית ביצירת הביחד, לצד יכולתה ליצור פילוג, מורגשות ביתר שאת מאז 7 באוקטובר. הרשתות החברתיות הן חרב הפיפיות הכי דרמטית כרגע. מצד אחד, הן יכולות לפזר שנאה במהירות אקספוננציאלית. מנגד, אם נשתמש בהן בחוכמה, הן יכולות לשמש פלטפורמה לדיאלוג בונה ולפיוס. הבחירה של חדאד לתקשר עם גרינברג דרך אינסטגרם היא אפקטיבית מאוד.
זו לא בחירה מקרית - חדאד הוא דוגמה מופתית לשימוש בתהודה הרחבה שלו למסרים מקרבים ומאחדים.
אמירתו הפשוטה של חדאד, "אסור להכליל!", משקפת את החובה במצב משברי לווסת את הדחף האנושי לעשות דמוניזציה לקהילות שלמות על בסיס פעולות של בודדים. כפי שאמר בחוכמה, הכללות משחקות לידי קיצונים המבקשים לפלג את החברה, הן מבחוץ והן מבפנים. כולנו קראנו ושמענו את העדויות של חברי הפזורה הבדואית שהצילו חיים בשבת השחורה. ערבים־ישראלים שחירפו את נפשם בהגנה על משפחות יהודיות, דרוזים וערבים שתורמים בלי סוף למאמץ המלחמתי, חברי קהילת הלהט"ב שנלחמים לצד חילונים, דתיים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים.
כדי שביחד ננצח, עלינו להודות שתרומתם של המיעוטים להגנה על המדינה לא זכתה מעולם לכבוד הראוי במדינת ישראל. להפך - בשנה האחרונה ספגו המיעוטים קיתונות של הכפשות והאשמות לא רק מצד אזרחים בודדים, אלא גם מצד שרים, חברי כנסת ואנשי תקשורת. אני מרגישה שלא הבענו מספיק את הזעזוע שלנו מהניסיונות לפלג בינינו על בסיס גזע, דת או נטייה מינית. ה"ביחד" שלנו דורש שיקום דחוף, גם לאחר שתעבור סכנת המלחמה. ההכרה בתרומות של המיעוטים בחברה שלנו היא צעד הכרחי לגישור על השנאה והניכור ולחיזוק הביחד - יותר מכל פרסומת שמאלצית של גבר יהודי מפורסם שמניף דגל.
הפרד ומשול
הדיאלוג בין חדאד לגרינברג ברשתות מדגים גם את מורכבות השמירה על אחדות חברתית בזמן מלחמה. הוא מדגיש את הצורך באחריות אישית למילים שלנו, להימנעות מהכללות מזיקות כחלק מרכזי בריפוי המדינה. חששותיה של גרינברג קיבלו הדהוד ברשתות. קראתי את התגובות, והבנתי שרבים מזדהים עם החשש שהביעה. הדברים שלה נבעו מפחד אנושי ומדאגה לבטיחות ילדיה, אין טבעי מזה, אבל עם זאת - הצהרותיה משקפות גם את חוסר האמון העמוק הקיים בין קבוצות שונות בתוך מדינה, חוסר אמון שטופח על ידי בעלי הכוח כדי לחזק את כוחם בשיטה הכי עתיקה בספר: "הפרד ומשול".
קשה להתגבר על פחד מהאחר באמצעים רציונליים, וקל מאוד להיסחף אליו. לצערי, אין לי נוסחת קסם כדי לפצח את האיזון העדין הנדרש, במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה האיומים הביטחוניים הם מציאות מוחשית. עבודת הפיוס ובניית חברה ישראלית חזקה ומנצחת, שבה אפשר גם להרגיש בטוחים וגם לא להפוך למדינה גזענית לאומנית, היא הבסיס המהותי של ה"ביחד".
כשאני מנסה להצביע על אפליה כלפי מיעוטים - אם מדובר בנשים, בלהט"בים או באזרחים ערבים - אני מואשמת לעיתים קרובות בהורדת המורל, בכך שאני מפריעה למשב האחדות הקולקטיבית. וזו לא רק אני, רבים מאלה שמצביעים על העוולות כלפי המיעוטים מואשמים בכך. אני רוצה להבין איך אפשר לצעוק "ביחד ננצח", כשעדיין יש שמעיזים לכתוב שדמם של קיבוצניקים שווה פחות? שתיקה אל מול רמיסת חלקים מהאוכלוסייה ודחיקתם לשוליים אינה פתרון שמקדם ניצחון.
ביחד - גרסת המציאות
אחדות אמיתית אינה הומוגניות או היעדר מחלוקת - אחדות אמיתית היא קבלת השונות, הקשבה לזעקת המופלים והתחשבות בכאב שלהם. כשמדינה נמצאת במלחמה, חשוב יותר מתמיד לשמור על עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם. אין פריבילגיה לומר "זה לא הזמן", כי אובדן ערכי השוויון מחסל את הסיכוי לסולידריות אמיתית, לכינון חברה שיכולה להחזיק מעמד בין מדינות העולם החופשי.
"ביחד ננצח" חייבת להיות הבטחה למאבק קולקטיבי לא רק נגד איומים חיצוניים, אלא גם נגד העוולות הפנימיות שמחלישות את המרקם החברתי שלנו. רק אז הביחד יכול להיות אמיתי. רק אז באמת יכולה החברה לטעון לניצחון לא רק על אויביה, אלא על כוחות הפילוג וחוסר השוויון שבתוכה.
"ביחד ננצח" הופכת לאמת, ולא רק סיסמה ריקה, כששואפים לאחדות כללית ולא סלקטיבית.
כשנשמעת קריאת האחדות, חובה לבדוק מי נכלל ב"ביחד" הזה ומי נשאר בחוץ. חובה לא להשתיק את קולם של המצביעים על הסדקים והשברים שבחברה, אלא להתגייס ביחד כדי לאחות אותם, להתעמת עם הדעות הקדומות שלנו ולפרק את המחסומים המערכתיים המעכבים את האחדות האמיתית, כי אפליה במסווה של אחדות היא מסוכנת לחברה הישראלית. אין "אנחנו" בלי "הם". כדי להבטיח שהשותפות בתוך המדינה תישאר חלק מהמציאות הקבועה, ולא רק ברית זמנית שנרקמת בגלל דחיפות המלחמה - חשוב שנעבוד בזה עכשיו, במיוחד עכשיו. אין לנו זמן לדחות את זה.
כדי ש"ביחד ננצח", חשוב להתנדב, להתגייס, להתגבר, לתמוך, ובאותה המידה להפגין אפס סובלנות כלפי מי שיעז לרמוז שוב שמותר להדיר נשים מהצבא, מהפוליטיקה וממרחבים ציבוריים. יש לגלות אפס סובלנות כלפי מי שיתמוך בהמשך אפליית הלהט"ב בנושאי הורות או זכויות כלכליות, ובכלל, יש לטפל מהשורש בכל מי שמעז לטפח עליונות יהודית על חשבון אזרחים תורמים והגונים שאינם יהודים. ללא החלק הזה במשוואת הביחד - אין לנו סיכוי לנצח.
ולגבי ה"ננצח" - לנצח לא אומר לצעוק "תז*** אותם!", אלא לנצח את הכוחות שסיכנו את המשך קיומנו כמדינה חופשית, הן מבפנים והן מבחוץ.
כדי לנצח ביחד - חשוב לבכות ביחד, להתאבל ביחד, לפחד ביחד, להילחם ביחד, לכעוס ביחד. ביחד ננצח, אבל באמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו