איך מגדלים מפלצת? כך צמחו בעזה רוצחים שפלים כמו המחבלים שביצעו את הטבח

ב־14 באוקטובר, שבוע אחרי השבת השחורה, צוות ניל"י - החפ"ק המיוחד שהוקם בשב"כ כדי לסגור חשבון עם מתכנני הטבח של חמאס – מצא את מקום המסתור של בילאל אל־קדרה, מפקד כוח נוחבה בגדוד דרום חאן יונס, האיש שהנהיג את הפשיטה הרצחנית על הקיבוצים ניר עוז ונירים.

הצוות כיוון את מטוס הקרב, המטוס שחרר את הטיל, ואחרי עוד כמה שניות אל־קדרה עזב את העולם כשהוא משאיר אחריו בעיקר את השאלה: מה היה מסלול החינוך וההכשרה שהפך בחור שנולד בעיר השנייה בגודלה ברצועת עזה, למפלצת טרור צמאת דם יהודי?

"כשהייתי ילד, איך תושבי חאן יונס היו יודעים מי בחמאס?", שואל דור שחר, שנולד לפני 46 שנה באותה עיר בשם איימן סובח. "החמאסניקים היו מגדלים זקן ומגלחים את השפם. אני זוכר כמה הם היו קשוחים ואכזריים וכמה פחדנו מהם. הלכתי עם אמא שלי לשוק לקנות ממתקים, ופתאום ראש התגלגל במורד הרחוב, כמו כדור. הרמתי את העיניים וראיתי אנשים תלויים על עמודי חשמל. הם עשו את זה בכוונה במרכז העיר, במקום שבו כולם מסתובבים, כדי שיבינו שזה מה שיקרה למי שישתף פעולה עם ישראל".

שחר, שהגיע לישראל לפני 23 שנה והתגייר, היה בן 10 כשחמאס הוקם בדצמבר 1987 על ידי האימאם אחמד יאסין, איש המוג'מע האסלאמי, שלוחת "האחים המוסלמים" ברצועת עזה. "זה היה החטא הקדמון של מדינת ישראל, הראייה קצרת הטווח שלא הבינה מה יתרחש בעתיד ברצועה", אומר אל"מ (מיל') דוד חכם, ששימש באותה תקופה ראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה. "כי בעוד כל הארגונים האחרים הדגישו את המילה 'פלשתין' - לחמאס אין אותה. זו תנועת התנגדות אסלאמית. התפיסה שלה לא מוגבלת רק לאזור, אלא רואה את כל המרחב, כפי שהיה לאחר ימי הנביא מוחמד, האימפריות הגדולות, מאוקיינוס לאוקיינוס".

לחכם, שכתב את הספר "ותימלא הארץ חמאס" היו עשרות שעות בחברת השייח' יאסין וגם לא מעט שיחות עם ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, שהיה אז יו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה האסלאמית בעזה ("הוא היה בשנות ה־20 לחייו, קמצן במילים, אבל ראית איך הוא שונא אותך. חיצים יצאו לו מהעיניים").

1987: תנועה שהחלה בתאונה

תנועת חמאס קמה בימיה הראשונים של האינתיפאדה הראשונה. חכם סבור שהשייח' יאסין זיהה הזדמנות ומיהר לנצלה. העימותים האלימים החלו ב־8 בדצמבר 1987, כשנהג משאית ישראלי פגע בטעות בשתי מוניות, לא רחוק ממחסום ארז, וארבעה פועלים פלשתינים ממחנה הפליטים ג'באליה נהרגו. עוד באותו יום נפוצה שמועה שהתאונה היתה מכוונת, האש פרצה ואי אפשר היה לכבותה.

השייח' יאסין מיהר לכנס אז את אנשיו והתייצב בראש המהומות. באמנת חמאס, שתתפרסם כמה חודשים לאחר מכן - בסעיף 7 הארגון מבהיר בדיוק מה יהיה עתידנו אחרי שיסיימו את הקרבות. "תגיע שעת יום הדין שבה יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, עד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי שמתחבא מאחוריי, בוא והרגהו'". כן, מתברר שגם הטבע יצטרף למאמצי החיסול.

ב־2013 ב"ניו יורק טיימס" עיינו בספרי הלימוד של חמאס ומצאו שהתורה והתלמוד זויפו, שהציונות היא תנועה גזענית ומטרתה לסלק את כל הערבים בין הנילוס לפרת. עוד נכתב שב"עמוד ענן" 3 מיליון ציונים נכנסו למקלטים והתחננו להפסקת אש

"ממש בשבועות הראשונים של האינתיפאדה הראשונה חיים גורי, שכתב אז בעיתון 'דבר', התקשר ואמר שהוא רוצה לבקר אותי", מספר חכם. "הפגשתי אותו עם השייח' יאסין והתפתחה שיחה של שעה וחצי שבה שימשתי מתורגמן. גורי שאל אותו: 'איך אתה רואה את קיומה של מדינת ישראל?'.

יאסין ענה 'לאורך ההיסטוריה היו ממלכות ואימפריות, ותראה איפה הן היום. האימפריה הרומית, הרייך השלישי, האימפריה הבריטית?' כשסיים למנות את האימפריות שקרסו, היו לו שתי מילים - 'כך ישראל'. כשתרגמתי, ראיתי שפניו של גורי מתקשות מהדברים ששמע. ואז יאסין הממזר שהבין עניין, אמר לו: 'אל תדאג, אנחנו המוסלמים נהיה מוכנים להכיר בכם, היהודים, כבני חסות תחת השלטון האסלאמי'".

2017: מסמך עקרונות בלי ישראל

ב־2017 היה זה חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, שהציג בקטאר מסמך עקרונות ובו גבולותיה של פלשתין. במסמך לא היו פשרות - הגבולות היו מנהר הירדן במזרח ועד הים התיכון במערב, מראש הנקרה בצפון ועד אילת בדרום.

"בקוראן ישנו פסוק שאומר שאללה הבטיח לבני ישראל את הארץ הזו, זה מופיע בסורה 5 (פרק, א"ל), פסוק 21", אומרת ד"ר נסיה שמר מאוניברסיטת בר־אילן, מומחית לשריעה האסלאמית וליחסי אסלאם-יהדות. "שייח'ים מוסלמים בימינו היו צריכים להתמודד עם הפסוק, אז יש להם שתי שיטות. האחת היא להגיד שאין קשר בין היהודים של ימינו לבני ישראל, שהוא שבט קדמון שאבד.

"לדבריהם אנחנו צאצאי הכוזרים והפלשתינים הם צאצאי הכנענים, שמוצאם מחצי האי ערב. אם אנחנו הולכים יותר אחורה ואומרים שהארץ מגיעה לנו מהירושה שהשאיר אברהם, אז הם עונים 'אל תשכחו שהיו לו שני בנים, וישמעאל היה הבכור'. יהודי שרוצה לחיות תחת שלטונם מוזמן כבן חסות, אבל מכיוון שהם רוצים להחזיר את הפליטים, אז יכול להישאר רק מי שחי כאן עד 1948, ואלה שהגיעו אחרי כן, שיחזרו למקום שממנו הם באו".

ד"ר נסיה שמר, מכותבי הספר "הראש של חמאס": "השייח' אלקרדאווי פסק: אם האויב לוקח מוסלמים כבני ערובה ומשתמש בהם כמגן אנושי, מותר להילחם בידיעה שהם ייהרגו? התשובה היא כן. לכן לא נורא אם העזתים יקריבו את עצמם"

דור שחר, או בשמו העזתי איימן סובח, זוכר איך בביתו הסבירו לו כבר כילד מי הם הרעים בספרי ההיסטוריה, ועל מה הוא חייב להילחם. "אבא שלי עבד במשך 27 שנים בישראל, אבל בכל פעם כשהיה שומע על פיגוע ושאנשים נרצחו בתל אביב, שמעתי אותו אומר 'תודה לאל'. היינו יוצאים לרחוב ואנשים היו מברכים אחד את השני כמו ביום חג. סבא שלי היה יושב איתי כילד קטן ואומר 'חיפה זו האדמה שלי והיהודים לקחו אותה. אתה תצטרך להחזיר אותה, כי זו הירושה המשפחתית'".

שייח' יאסין היה איש מבוגר, נכה, סבל מבעיות ראייה קשות וממחלת ריאות, אבל גם במצבו הגופני הרעוע, נחשב כמוח שמאחורי הארגון הרצחני. אומנם הפת"ח היה בשנות ה־90 הדומיננטי ברצועה, אבל יאסין זינב בכוחו כשהפיץ דת, קיצוניות, מיליטנטיות וג'יהאד. דמותו התעצמה כשנכנס לכלא ויצא ממנו ובטח כשהפך ל"שאהיד" במארס 2004 אחרי שחוסל בסיכול ממוקד.

2007: חיסול אנשי פת"ח

בשלב הזה, חמאס כבר היתה תנועה חזקה ועוצמתית עם שורשים ומנגנון משומן. ב־2007 היא השתלטה על הרצועה בכוח תוך כדי חיסול של 150 אנשי פת"ח. "האכזריות מלווה את חמאס לאורך כל שנותיו", מסביר גיא אביעד, שכתב את הספר "לקסיקון חמאס". "במאבק על השליטה הם זרקו אנשי פת"ח מהקומה ה־14 מבניין רב־קומות. ב־2009 קמה תנועה בשם 'צבא תומכי אללה' בסגנון דאעש, קראה עליהם תיגר ברפיח והכריזה: 'אנחנו מקימים אמירות'. חמאס גייס את פעיליו מחטיבת רפיח של עז א־דין אל־קסאם, השתלט על המסגד, הרג את מנהיג התנועה ואת פעיליה - ובזה נגמר הסיפור. כשהוא מאוים מבפנים, אין לחמאס שום בעיה לנקוט אכזריות כלפי העם שלו. אין לו טיפת רחמים".

אביעד (51), ששימש קצין וחוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל יותר מ־12 שנה, עסק בשירותו בעיקר במורשות קרב. תנועת חמאס עוררה את תשומת ליבו כצעיר כבר בימי האינתיפאדה הראשונה. עניין אותו להבין מהו הארגון שגדל לצידנו ומהם מניעיו.

"בעזה יש יותר מאלף מסגדים שחלקם הגדול נשלט על ידי חמאס. במסגד אין לראות רק בית תפילה, אלא גם מתנ"ס", הוא מסביר. "לשם מגיעים ילדים מגיל צעיר, יושבים במעגל עם איש דת, משננים את הקוראן, ועושים תחרויות ידע נושאות פרסים. יש שם ספרייה, חוגים, שולחן פינג־פונג ואפילו ליגת כדורגל. שם הם נחשפים לדרשות ארסיות ממיטב המטיפים ויונקים אידיאולוגיה רצחנית מגיל אפס. חמאס, שהוא גם הממשל, שולט במערכת החינוך ובתכנים. יש לו ספרות ענפה, מערכת ביטאונים. היום אוכלוסיית רצועת עזה מונה 2.2 מיליון איש וכמחציתם בני 18 ומטה. חמאס שולט ברצועה 16 שנה. זה אומר שבני הדור הצעיר, שביצע את הטבח של 7 באוקטובר, נולדו לתוך השלטון הזה".

למה? אולי כי אין ברצועת עזה אופציה אחרת, והמסלול החינוכי אחיד ומוכתב מראש. ב־2012 האתר של פלוגות אל־קודס, הזרוע הצבאית של תנועת הג'יהאד האסלאמי, פרסם כתבה על החינוך בגני הילדים, שם סופר שבמסיבות הסיום מעלים הצגות שבמרכזן לוחמי הג'יהאד וגבורתם.

בספר שפורסם בעזה ונמצא על גופת אחד המחבלים שחדרו לקיבוץ מפלסים בטבח של 7 באוקטובר נכתב: "נעסוק ביופי רב־המשמעות של המוות ללוחם מלחמת הקודש ותיאורו כרגע פז. חלילה שיהווה מקור לדאגה או לפחד"

"אנחנו רוצים שהם ישחקו את תפקיד הלוחם וההתנגדות למען אללה", הסבירה מנהלת הגן את הפעילות החינוכית. "אנחנו רוצים שיגדלו ויצמחו בדרך האצילה של אהבת ההתנגדות, כדי שייצאו מהם מפקדים ולוחמי ג'יהאד שיגנו על אדמת פלשתין וירושלים".

חמזה, אחד מילדי הגן שהופיעו בכתבה, עמד מול הכתב כשרובה מעץ בידיו וסרט של פלוגות אל־קודס על מצחו. הוא אמר: "כשאגדל אפעל בשורות הג'יהאד האסלאמי, אתנגד לאויב הציוני ואירה טילים לעברו עד שאמות כשאהיד ואצטרף לאבי שנמצא בגן העדן. אני לא מפחד מהמטוסים ומהטנקים הציוניים. אירה עליהם כפי שהם יורים עלינו".

דור שחר, שנולד וגדל בעזה בשם איימן סובח והתגייר: "אבא שלי עבד 27 שנים בישראל, אבל בכל פעם כשהיה שומע על יהודים שנרצחו בפיגוע, היה אומר 'תודה לאל'. היינו יוצאים לרחוב ואנשים היו מברכים אחד את השני, כמו ביום חג"

אפילו ערוץ הטלוויזיה "אל־אקצא", שמזוהה עם חמאס, שידר תוכנית ילדים בשם "חלוצי המחר", בהשתתפות בובות שעל פניו נראות תמימות. פעם זה היה עכבר, אחרי זה דבורה. את התחלופה הסבירו לצופים הצעירים בכך שהבובה הקודמת נהרגה על ידי כוחות צה"ל.

ביום שהדובי "נצור" הוביל את המשדר, הוא דיבר עם ילדים שהתקשרו לאולפן. אחד מהם הזדהה כבנו של לוחם מגדודי עז א־דין אל־קסאם, שנהרג בקרבות. הילד אמר שצריך לסלק את היהודים מאדמת פלשתין, והדוב התמים המשיך: "אם הם לא ירצו, נצטרך לשחוט אותם".

"בבית הספר לימדו אותנו שלהרוג יהודים זו מצווה ומובטח לנו מקום בגן עדן", מספר דור שחר. "מגיע המחנך, איש עם חליפה ועניבה. אתה מסתכל על מישהו שלבוש טוב ומדבר אליך יפה ואתה משתכנע. אם הוא אומר, כנראה שזה מה שצריך".

ה"שאהידים" יזכו לרקטה שתיקרא על שמם, כמו "רנתיסי 160", או "עיאש 250". לוחמים בכירים, בדרגת מח"טים, יזכו אחרי מותם לכיכר והחיילים הפשוטים יונצחו באתר הזרוע הצבאית עם תמונה, בדרך כלל על רקע סמל הארגון עם קלצ'ניקוב

לא במקרה אחרי הטבח ב־7 באוקטובר, אוסמה אחמד, אחד המחנכים בבתי הספר של אונר"א ברצועה, כתב ברשת החברתית: "אללה הוא אכבר, אללה הוא אכבר. המציאות עולה על החלומות הפרועים ביותר שלנו".

ספרי הלימוד ברצועת עזה שונים מאלה שהופצו בגדה המערבית. ואם בגדה למורים היתה יד יחסית חופשית, ברצועה זה היה חומר שחמאס הכתיב מהכיתות הנמוכות ועד הגבוהות. ב־2013 העיתון "ניו יורק טיימס" העמיק קצת בתוכני הספרים שמופצים ברצועה. הוא עיין באחת החוברות וקרא שם שהתורה והתלמוד זויפו, שהציונות היא תנועה גזענית ומטרתה לסלק את הערבים מהשטח שבין הנילוס לנהר הפרת. דמותו של השייח' יאסין הובלטה והשוותה ליאסר ערפאת וגם לימדו את התלמידים שבמבצע עמוד ענן, חורף 2012, שלושה מיליון ציונים נכנסו למקלטים למשך שמונה ימים ובסוף התחננו להפסקת אש.

"היום הצעיר העזתי הממוצע הוא מאוד דתי, וחמאס שולט וקובע עבורו את סדר היום", מסביר יוסי אמרוסי, לשעבר בכיר בשב"כ, ששירת בגזרת עזה יותר מ־20 שנה. "אתה לא יכול ללכת עם לבוש מסוים, לשמוע מוזיקה מסוימת או לראות סרטים. מגיל 6 שואלים אותך בשיעור חשבון: 'אם מתוך חמישה יהודים הרגת שניים, כמה יישארו?' כשאתה מכין הצגת הסיום לכיתה א' אתה צריך להדגים איך חוטפים חייל ישראלי לרצועה. היהודים הם האויב הגדול שלך".

יוסי אמרוסי, לשעבר בכיר בשב"כ: "בגיל 6 שואלים ילד בשיעור חשבון: 'אם מתוך חמישה יהודים הרגת שניים, כמה יישארו?' וכשילד מכין הצגת סיום לכיתה א', הוא צריך להדגים איך חוטפים חייל ישראלי לרצועת עזה"

זה כבר הפך להליך שגרתי. לימודים מסודרים במהלך השנה שבמסגרתם הוכנסה תוכנית צבאית 'אלפתווה' (נעורים גבורה) ובחופשת הקיץ מחנות מאורגנים לבני נוער. לא שוקו ולחמנייה וסרט מצויר, אלא הכרת הקלצ'ניקוב ופירוקו בעיניים עצומות, בשיעורי אמל"ח והגנה עצמית. כמאה אלף ילדים משתתפים מדי שנה במחנות כאלה, הנושאים בדרך כלל שמות הקשורים לירושלים, לאל־אקצא או ל"שאהידים".

האחראי על הקייטנות בצפון הרצועה, זכי אל־שריף, הסביר פעם שמטרת הקייטנה היא להכשיר דור שינהיג את מערכת השחרור המכרעת עם האויב הציוני.

"קייטנות הקיץ כוללות אימונים צבאיים, חינוך לאומני דתי, והחדרה של שנאה יוקדת על ברכי התעמולה החמאסית", מסביר גיא אביעד, מחבר הספר 'לקסיקון חמאס'. "מדי קיץ הם לוקחים את שכבות התיכון, ומי שנמנה עם המשפחה הנכונה ומגלה כישורים מתאימים, מגייסים אותו ליחידות ה'נוחבה'".

2020: 43 אחוזי אבטלה ברצועה

רצועת עזה היא מקום מוכה אבטלה, ב־2020 דיברו שם על 43 אחוזים של מחוסרי עבודה. השכר הממוצע הוא 1,300 שקלים בחודש, למי שמצליח למצוא פרנסה. לכן התמריץ להיות לוחם נוחבה, ששכרו 400-500 דולר לחודש או יותר. וישנו גם המעמד החברתי שמשתפר והבטחה שגם אם ייפצע או ייהרג, משפחתו תמשיך להיות מתוגמלת.

"זה צבא עם תעודות חוגר ומספר אישי. אתה מקבל משכורת ויש הרגשה שדואגים לך", אומר אביעד. "כל בית של מ"פ בחמאס נהרס לפחות ארבע פעמים ב־15 שנים האחרונות, אבל הארגון מגייס כסף שמגיע מאיחוד האמירויות, מקטאר, ממלזיה ומאינדונזיה, בונה שכונות חדשות ומכניס אותם לדירה חדשה".

אל"מ (מיל') דוד חכם: "באינתיפאדה הראשונה ערכנו סריקה באוניברסיטה האסלאמית בעזה. מצאנו דגל ישראל עם פגיון שממנו נוזלות טיפות דם, ולמטה כיתוב: 'השמדת ישראל היא צו של הקוראן'. וזה קרה לפני יותר מ־35 שנה!"

בתחילת אוקטובר, פחות משבוע לפני המתקפה הרצחנית, הגישה פרקליטות מחוז דרום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד מחמד מצרי בן ה־26, תושב חאן יונס, שנאשם בהסתננות לישראל בסוף חודש אוגוסט ובחברות בארגון טרור ובאימונים והפעלת נשק למטרות טרור.

מצרי טען שהוא ברח לישראל בגלל תנאי המחיה הקשים בעזה והכחיש שהסתנן כדי לבצע פיגוע, אבל בחקירתו נידב לא מעט פרטים על איך זה להיות חבר ביחידת הנוחבה, שאנשיה היו המוציאים לפועל העיקריים של הזוועה באותה שבת שחורה.

מצרי סיפר שהצטרף ב־2018 לגדודי עז א־דין אל־קסאם ועבר אימונים במוצב עסקלאן, שם קיבל מדים ונשק, והתאמן בין היתר בלחימה בשטח בנוי. אחרי שלוש שנים קיבל הצעה להצטרף לנוחבה, אחרי שעבר אימונים מתקדמים, שכללו קורס לחימה שארך 20 יום והתמקד בעיקר באימוני כושר גופני. בסיומו התקיים קורס נוסף שהתנהל בבית חנון בקבוצות של 11 איש לתקופה של ארבעה חודשים, 12 שעות ביום.

היו אלה אימוני בוקר ולילה עם ריצות, זחילה בבוץ, טיפוס וקפיצה מצמיגים בוערים. לאחר מכן האימון נמשך עם מארבים, תקיפות, שימוש באמל״ח מגוון כמו קלצ'ניקוב, אקדח ומקלעים כבדים. כל האימונים נערכו כשהמחבל מצויד במצלמת ראש כדי לבחון את רמת ביצועיו. כשמצרי סיים, הוא שובץ לשלושה חודשים של שמירות והשתתף בפעילות לאורך הגבול שמטרתה היתה להגן מפני כוחות צה"ל, משתפי פעולה ומסתננים.

"אם אני משווה אותם לאנשי פת"ח, אז החמאסניקים היו היותר קשוחים בחקירות, כי אצלם קיים המושג 'עמידה איתנה'", מספר יוסי אמרוסי, חוקר שב"כ בכיר שבמשך השנים פגש רבים מהם. "יש נחקר שזכור לי במיוחד שאמר לי בחקירה: 'אני יודע מה עשיתי, אתה יודע, שנינו יודעים, אבל אני לא אודה, כי אתה כופר'.

"הרי מה העיקרון שלו בחיים? אלוהים זה אללה, מוחמד הוא השליח, החוקה היא הקוראן, הדרך היא הג'יהאד ולהיות שאהיד זה מה שהוא רוצה. כשאתה חוקר חמאסניק הוא אומר לך: 'מבחינתי זה מצב של WIN־WIN. אם אתה הורג אותי, אני מבסוט, עולה לגן עדן עם 72 בתולות. אם אני הורג אותך, גם ניצחתי'. כשאתה נלחם באחד כזה, המלחמה הרבה יותר קשה".

גיא אביעד, שכתב את "לקסיקון חמאס": "חמאס שולט ברצועה 16 שנה. האוכלוסייה שם מונה 2.2 מיליון בני אדם שמחציתם בני 18 ומטה. זה אומר שבני כל הדור הצעיר, שביצע את הטבח של 7 באוקטובר, נולדו לתוך השלטון הזה וחיו בתוכו"

ד"ר נסיה שמר היתה מכותבי הספר "הראש של חמאס", שעסק בציונות ובמדינת ישראל בהגות של השייח' יוסוף אלקרדאווי, מנהיגה הרוחני של התנועה, שמת ב־2002. היא מכירה היטב את נושא המוות ותפיסתו אצל הג'יהאדיסט.

"ההשקפה הכללית של הקוראן היא שהחיים האמיתיים הם בעולם הבא ולכן המוות לא נתפס כמפחיד ומתואר בצבעים יפים למי שהקריב את חייו למען אללה", ד"ר שמר מסבירה. "יש פסוק שאומר 'אל תחשוב את אלה שנהרגו בשביל אללה כמתים, אלא הם חיים ואלוהים מפרנסם'. יש תיאורים איך הם יושבים בגן עדן על מיטות מוגבהות ונערים עוברים ביניהם עם כוסות מים ויין, כי בעולם הבא מותר לשתות אלכוהול, וישנן 72 בתולות שמחכות להם".

זה דומה ל"מוות על קידוש השם"?

"לא, כי ביהדות מתים על קידוש השם רק בלית-ברירה. היהדות מקדשת את החיים ואת העשייה בהם. אצלם העולם הזה משמש תחנת מעבר. ישנם סרטונים שיצאו מצעירים עזתים שאמרו 'בשביל מה לנו לחיות פה? נכין מהגופות שלנו במות שעליהן יעמדו לוחמי חמאס וישגרו טילים'. יש פסקה הלכתית של השייח' אלקרדאווי, שכתב את הספר 'הלכות הג'יהאד' ומביא שאלה מתקופת ימי הביניים: 'מה לעשות אם צבא האויב לוקח קבוצת מוסלמים כבני ערובה ומשתמש בה כמגן אנושי, האם מותר להילחם בידיעה שאותה קבוצה תיהרג?' התשובה היא 'כן'. יש את תועלת הציבור מול תועלת היחיד, ובמקרה הזה תועלת הציבור גוברת. כאן הם מסתכלים על תועלת כלל האומה המוסלמית ל'שחרור פלשתין ואל־אקצא'. לכן לא נורא אם העזתים יקריבו את עצמם".

דור שחר זוכר מימי ילדותו בחאן יונס את ההלוויות ההמוניות שנערכו ל"שאהידים" אחרי מותם בהיתקלויות עם לוחמי צה"ל. "מקיימים מסיבה המלווה בשירה אדירה", הוא מספר. "מסתובבים עם האלונקה ברחובות עם קריאות 'אללה אכבר' ושירים על השאהיד ומקומו בגן עדן. כשלוקחים אותו לבית העלמין, באים לשם אנשים בכמויות מטורפות ואחרי זה מגיעים לנחם את המשפחה".

ה"שאהידים" הגדולים יזכו לרקטה על שמם, כמו "רנתיסי 160", או "עיאש 250". לוחמים בכירים, בדרגת מח"טים, יזכו אחרי מותם לכיכר והחיילים הפשוטים יונצחו באתר הזרוע הצבאית עם תמונה, בדרך כלל על רקע סמל הארגון עם קלצ'ניקוב ביד וקוראן לצידם. לפעמים תצורף צוואה מוקלטת וביוגרפיה שבה יהללו את המת ויספרו על "משפחתו האצילה" ובאיזה בית ספר למד ומה הייתה דרכו הג'יהאדיסטית.

"חקרתי לא מעט מחבלים שניסו להוציא פיגועי התאבדות, והאמונה בעולם הבא ממש מחזקת אותם", אומר אמרוסי, לשעבר בכיר בשב"כ. "היה מקרה של מחבל מתאבד שלפני שירד מהמשאית, שהביאה אותו, שפך על עצמו בקבוק בושם, היה משוכנע שהוא מגיע לגן עדן ורצה להיות מוכן. היתה מישהי שרגע לפני פיגוע התאבדות בראשון לציון השתפנה. כשתפסנו אותה היא הסבירה שרצתה להגיע לגן עדן כדי לפגוש את החבר שלה, אבל ברגע האחרון שאלה את עצמה 'איך אמצא אותו?'. זה הראש. המוח המערבי לא מסוגל לקלוט".

2023: אכזריות ברמה חריגה

גם חוקרים שצברו קילומטראז' רציני עם אנשי חמאס, התקשו להסביר את רמת האכזריות החריגה של טבח 7 באוקטובר. "אלקרדאווי, שהיה מנהיגם הרוחני, קרא להשמדתה של ישראל, אבל לגבי מוסר מלחמה היתה לו השקפה ברורה. כל מה שעשו בחודש שעבר נוגד את חוקי השריעה (המקבילה להלכה - א"ל)", אומרת ד"ר שמר. "אסור להילחם באזרחים, מותר רק בחיילים. בספרו 'הלכות הג'יהאד' יש פרק שלם על האסיר וזכויותיו, וזה אף פעם לא נגע לנשים וילדים, אלא רק לחיילי האויב, וגם אליהם צריך להתייחס בצורה ראויה אחרי שנשבו. חייבים להאכיל, אסור להתעלל.

"מה שקרה כאן זו סטייה מהאג'נדה והליכה לקיצוניות. קראתי חוקרי מחבלים שאמרו שאלה לא השייח'ים מהמיינסטרים שמשפיעים, אלא אנשי דת מחתרתיים, שהקצינו את העמדות. נודע לי שבחקירות מצאו על המחבלים ספר חדש של הוראות ללוחם".

ד"ר שמר שלחה לי את תמצית הספר שנמצא על אחד המחבלים שחדרו ב־7 באוקטובר לקיבוץ מפלסים. זהו ספר שפורסם על ידי משרד התרבות של עזה ועוסק בעיקרי האמונה ללוחם. "נעסוק ביופי רב־המשמעות של המוות ללוחם מלחמת הקודש ותיאורו כרגע פז", נכתב שם. "חלילה שיהווה מקור לדאגה או פחד".

לוחמי חמאס כעת הם אפילו יותר קיצוניים מאבותיהם הרוחניים. זו השנאה שינקו מגיל צעיר ואלה הרשתות החברתיות שלא מפסיקות לפמפם רעל. "יש סרטונים שמסתובבים ברשתות הערביות וזוכים לצפיות המוניות", מספרת ד"ר שמר. "למשל, בסוכות הרבה יהודים נוהגים לעלות לירושלים ולהר הבית, ומבחינת הקיצוניים זהו איום. מסתובב גם סרטון שבו שוטר מג"ב בעיר העתיקה מרביץ לאישה מוסלמית. לא הראו שאותה אישה ניסתה קודם לדקור את השוטר. ראשי חמאס התייחסו לסרטון הזה, והוא תדלק את הצעירים".

כמה זמן מתודלקת השנאה הזאת? "באינתיפאדה הראשונה ערכנו סריקה באוניברסיטה האסלאמית בעזה", מספר דוד חכם, "היא היתה אז מוקד הכוח העיקרי של חמאס ברצועה. חשבנו שאולי הם מסתירים שם נשק, ומצאנו באחד החדרים דגל ישראל שבמרכזו היה ציור של פגיון תקוע וממנו נוזלות טיפות דם, ולמטה כיתוב: 'השמדת ישראל היא צו של הקוראן'. וזה קרה לפני יותר מ־35 שנה!".

גם את דור שחר, שגדל בחאן יונס, לא מפתיעה ההתפתחות שהארגון הרצחני עבר מאז הסתובב כילד בסמטאות העיר. הוא מספר איך לא פעם, מאז שהתמקם בישראל, צעק שנפקח עיניים ונעמוד על המשמר, אבל קולו היה חלש מדי. "את הפחד על פניהם של נרצחי 7 באוקטובר אני מכיר מהרחוב שבו גדלתי", הוא אומר. "אני מכיר את המחבל, יודע איך הוא מתנהג, למדנו באותו בית ספר. רק שבאינתיפאדה הראשונה הוא היה ילד שזרק אבנים על חיילים. בינתיים הוא התבגר וכבר משגר טילים לתל אביב ורוצח נשים ותינוקות בלי למצמץ".