משחקים באש: עם אמירות כמו "מוות ליהודים" ודגלי חמאס, זירת משחקי המחשב הפכה עוינת לישראלים

זה נחשב לאירוע חריג, גם בזמנים שבהם המציאות מתעקשת לאתגר את ההיגיון של עצמה: בשבוע שעבר המון פרו־פלשתיני זועם, אוחז בדגלי ערב הסעודית ודגלים פלשתיניים, לבוש מדי צבא, תקף ישראלים, ובהם ילדים, בקריאות ובירי בנשק חם. בשלב מסוים גם הושלכו על ידיו רימונים. אבל הסצנה המתוארת לא התרחשה ברחובות לונדון, ספרד או לוס אנג'לס, ערים שבהן התגובה למלחמת חרבות ברזל הוציאה אלפים מתושביהן לרחובות.

המערכה הנוכחית בין ישראל לחמאס מקבלת יותר מאי־פעם ביטוי של כל צד בסכסוך, ובמקרה זה, אחרי שחלחלה לכל פינה ברשתות החברתיות, היא דיממה גם אל "ברוקהייבן" - משחק מחשב אהוב במיוחד ביקום של "רובלוקס", מקום שבו גיימרים יכולים לנהל חיים וירטואליים מקבילים לאלה שלהם. ואם דור ילדי שנות ה־90 ברח מהמציאות באמצעות אווטארים שגילם בעיקר במשחקים כמו "סימס", דור שחקני המחשב הנוכחי עושה זאת בפלטפורמות כמו "רובלוקס", שבהן הוא יכול לבנות, לנסוע במכוניות ולנהל חיים אורבניים שלמים - ביקום מקביל.

אלא שלאחרונה נראה שגם שם, אקס־טריטוריה לכאורה אסקפיסטית שמציעה חיים אלטרנטיביים, לא ניתן לברוח מהזוועות של אירועי 7 באוקטובר.

"זה לא רק מעכשיו. אני חווה את זה כבר שנים", אומר שחר חדד, יוצר תוכן ב"קול אוף דיוטי", משחק אקשן ויריות רב־משתתפים. "אני גם שחקן תחרותי, וקיבלנו הרבה דחיות לשחק בטורנירים בעולם על רקע זה שאנחנו יהודים וישראלים. זו ממש אנטישמיות. אני בתחום שלוש שנים ומרגיש שזה קורה כמעט על בסיס יומי".

באיזה אופן אתה חווה את האנטישמיות ב"קול אוף דיוטי"?

"נתחיל מזה שבמשך לא מעט זמן לא היתה אפשרות לבחור בדגל ישראל בתור סוג של קוסמטיקה למשחק שלך. הגענו למצב ששלחנו מכתבים לחברת אקטיוויז'ן, שהיא היוצרת של 'קול אוף דיוטי', ובסוף איכשהו התחשבנו בנו והוסיפו דגלי ישראל במשחק, אחרי שנים שלא היתה אפשרות כזאת. לאחרונה רוב הישראלים, וגם מי שלא ישראלי ופשוט תומך בנו, משתמשים בדגל במשחק, והם מקבלים בצ'אט הודעות משחקנים אחרים בסגנון I wish you would die, you Jew, או משתמשים בהאשטאג Free Palestine.

שחר חדד, יוצר תוכן: "כשהם רואים את הדגל שלנו, הם כותבים לי Fuck Israel. יש גם דברים איומים יותר, כמוI wish you would die in gas. שולחים עלי בוטים, אבל גם אנשים אמיתיים כותבים לי 'יהודים, היזהרו, צבאו של מוחמד יחזור'"

"אתה נכנס למשחק, יש איתך אנשים רנדומליים שמצטרפים אליך, והמון פעמים כשהם רואים את הדגל שלנו, הם כותבים לי Fuck Israel. יש גם דברים איומים יותר, כמו I wish you would die in gas. אני גם עושה שידורים חיים של המשחקים שלי בטיקטוק ובפלטפורמות אחרות, ושולחים עלי בוטים אבל גם אנשים אמיתיים, שכותבים לי 'יהודים, היזהרו, צבאו של מוחמד יחזור'. בתחום שלי אם יודעים שאתה מישראל, שחקנים אחרים מהעולם אומרים 'הבחור הזה לא יגיע רחוק' ושמים לך מעצורים".

כבר איבדת חברויות שיצרת במשחק לאורך השנים?

"כן, היו כאלה ששיחקתי איתם ואחרי שפרצה המלחמה פשוט גיליתי את הפרצוף האמיתי שלהם. למשל, שחקנית קנדית, שמוכרת מאוד בסצנה של 'קול אוף דיוטי', התחילה לצייץ בטוויטר נגד ישראל. שלחתי לה הודעה פרטית כדי לשאול למה, והיא סיפרה לי שהיא במקור מלבנון ואמא שלה חצי פלשתינית. מצאתי את עצמי מסביר לה במשך חצי שעה שהמידע שיש לה בכל הנוגע לסכסוך שגוי, אבל הבנתי שאין עם מי לדבר ואי אפשר לשנות את תפיסת העולם שלה אחרי שטיפת המוח שהיא עברה. אחרי יומיים גיליתי שהיא חסמה אותי בכל הפלטפורמות.

"היה גם בחור מלונדון שקילל את ישראל, וכשאמרתי לו 'אחי, זה גיימינג, למה אתה מתלהם?', הוא המשיך להגיד את זה. יצא לי גם להתחבר למישהו במשחק ששמעתי שיש לו מבטא ערבי וזרמתי. אחרי חמש דקות שבהן אנחנו הורגים המון אנשים במשחק והולך לנו ממש טוב, הוא שאל אותי מאיפה אני ועניתי. הוא שאל שוב, עניתי פעם נוספת, ואז שמעתי רעש של ניתוק. הוא פשוט יצא מהמשחק. זה קורה הרבה, כמעט לכל ישראלי. זה כמו חרם. כמו שבג'ודו יש מתמודדים איראנים שלא עולים לקרב נגד ישראלי, אז אותו הדבר בגיימינג. הם פשוט שטופי שנאה".

גילויי שנאה - גם בפיפ"א

גם יוגב מכלוף, בן 33, יוטיובר גיימינג ובעלי הערוץ "יוגי", נתקל בגילויי שנאה - הפעם דווקא על מגרש הכדורגל הווירטואלי של המשחק "פיפ"א". "גם לפני המלחמה עולם הגיימינג לא היה אסקפיסטי. אולי עבור אדם נורמטיבי, אבל לא עבור מי שחי במציאות שאנחנו חיים בה", הוא אומר.

"עכשיו במלחמה אתה מרגיש את זה הרבה יותר, וזה מגיע גם להודעות בפרטי. זו כבר רמה אחרת לגמרי. אני כבר כמעט לא בודק את ההודעות שלי. איבדתי חבר ילדות שנרצח במסיבה ברעים. ניסיתי לברוח קצת לגיימינג, ולא תמיד זה אפשרי. ברגע שרואים שאתה מישראל אתה מתחיל לקבל הודעות נאצה, Fuck Israel, איחולי מוות, כל מיני דברים אנטישמיים".

יש גם כאלה שמסרבים לשחק איתך?

"קורים מצבים שבהם המחשב בוחר לך יריב שתשחק מולו, וכשהוא רואה שאתה מישראל הוא יוצא מהמשחק. בעולם נורמלי זה אמור לתת לך ניצחון טכני, אבל בפיפ"א זה לא בדיוק ככה. אז אתה פשוט יוצא למסך של הלובי ומתחיל את הפרוצדורה של חיפוש שחקן מחדש. זה קורה לא מעט".

"גילויי השנאה נגד ישראלים שרואים היום ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם מוגבלים יחסית, כי יש אפשרות מסוימת לזהות את המשתמשים. בגיימינג אתה לרוב אנונימי לחלוטין, ולכן כל הדבר הזה הוא על סטרואידים", אומר עידו ברוש, אושיית משחקים מוכרת ויושב ראש העמותה לגיימינג תחרותי בישראל.

"אני מנהל עמותה שמתעסקת בכל מה שקשור בגיימינג במשחקים של אחד נגד השני, לא נגד המחשב. במשחקים האלה היום, אדם עם שכל משיל סממנים ישראליים כשהוא נכנס למשחק, אחרת אפילו אנשים בקבוצה שלו יעבדו נגדו. למרות שהקבוצה שלהם תפסיד, העיקר שהיהודי מפסיד. זה הזוי לגמרי".

אבל התופעה הבעייתית הזו, הוא טוען, שבמסגרתה חודרים אל המרחב הניטרלי והבטוח שמציעה תעשיית הבידור החזקה בעולם גם אירועים מהחיים האמיתיים, לא מסתכמת רק בגחמות ילדותיות ובגילויי שנאה של שחקנים. לפי ברוש, גלי התיעוב כלפי יהודים וישראלים לא היו מתאפשרים אלמלא היו הרשויות של אותם מרחבים וירטואליים מעודדות אותם במידת מה.

"אנחנו ארגון שמייצג את ישראל בפדרציה הבינלאומית לגיימינג", הוא מספר. "לפני כמה שבועות שלחנו להם מכתב בהול לגבי שחקן פלשתיני, כזה שמייצג כביכול את פלשתין בתחרויות עולמיות, שמפיץ שנאה בטוויטר. הוא הפיץ תכנים של חמאס, ואפילו העז לאיים על שחקן של נבחרת ישראל שהוא ינקוט כלפיו אלימות באירוע הבא שהם ייפגשו בו פיזית.

"האירוע הקרוב יתקיים בדצמבר בסעודיה. אנחנו לא נגיע לשם, אבל השחקן הפלשתיני, על פי ההערכה, יהיה שם. לא רק שהם התעלמו מהדרישות שלנו, הם גם הודיעו לנו שהם לא מתכוונים לנקוט צעד משמעתי נגד השחקן. לא רק שהפדרציה סירבה לגנות את פעולת הטרור, בשיחה פרטית איתי המזכ"ל שלה אמר לי 'אני בצד של חמאס'. אנחנו אירחנו את אליפות העולם פה בישראל, באילת, בשנים 2020 ו־2021. זה פשוט לא מתקבל על הדעת שימשיכו לקרות במסגרת האירוע הזה אירועים אנטישמיים".

עידו ברוש, יו"ר העמותה לגיימינג תחרותי בישראל: "במשחקים האלה היום, אדם עם שכל משיל סממנים ישראליים כשהוא נכנס למשחק, אחרת אפילו אנשים בקבוצה שלו יעבדו נגדו. למרות שהקבוצה שלהם תפסיד, העיקר שהיהודי מפסיד. זה הזוי לגמרי"

כלומר, זו תופעה שקיימת כבר המון זמן ואפילו זוכה לגיבוי ממסדי.

"זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו כבר תקופה, ועכשיו מגיע לאיזשהו שיא. אני מכיר את התקנון של הפדרציה הזו מצוין, כי כתבתי 90 אחוז ממנו. אין שום הצדקה אתית תקנונית שלא לכנס ועדה ולהביא לאיזושהי חקירה פנימית בנושא. אנחנו פשוט מתמודדים עם אנטישמיות ועם שנאת ישראלים בלתי פוסקת.

"באליפות העולם שנערכה ברומניה לפני חודשיים התרחשו שתי תקריות אנטישמיות. בראשונה שחקן ירדני סירב להגיע למשחק, כי הבין שהוא מתמודד מול ישראלי. במצב כזה הוא היה אמור להיות מורחק מהתחרות, בעינינו, אבל הם סירבו לתת לו עונש. במקרה השני שחקן אמירותי ניצח שחקן ישראלי ואחר כך סירב ללחוץ לו את היד בהפגנתיות. יש עניין של ספורטיביות בגיימינג, ועל פי החוקים, שחקנים יריבים חייבים ללחוץ יד. שלחנו מכתב, ומובן שהם התעלמו לגמרי משני המקרים".

הגיימינג כהדהוד למציאות

זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה מלחמה במציאות פולשת ליקום הממוחשב. ד"ר אלחנן גזית, מרצה, חוקר ויועץ גיימינג, מטאברס וחדשנות דיגיטלית, עוד זוכר הפגנה וירטואלית נגד ישראל לפני 15 שנה, במהלך מבצע עופרת יצוקה. אז זה קרה בתוך "סקנד לייף", עולם וירטואלי רב־משתתפים, שבו אוואטרים מדמים סימולציה של מציאות אמיתית, מכירים אנשים חדשים ועוסקים בשלל פעילויות לא שונות במיוחד מאלה שמציעה המציאות.

"אנחנו חיים במציאות מטורפת שבה עולם הגיימינג, שהוא באמת התעשייה הכי מפותחת ומתקדמת בשוק היום, מהדהדת כל מה שקורה במציאות. הכל מהדהד במשחקים, ולהפך - יש פה יחסי גומלין הדוקים מאוד. היום המשחקים הם ממש כלי תעמולתי. הם משמשים לפרופגנדה, להנדסת תודעה, למלחמה פסיכולוגית.

ד"ר אלחנן גזית, חוקר ויועץ גיימינג: "אנחנו חיים במציאות מטורפת שבה עולם הגיימינג מהדהד את כל מה שקורה במציאות. המשחקים משמשים לפרופגנדה, להנדסת תודעה, למלחמה פסיכולוגית - מהבחירות לנשיאות ועד למלחמה"

"מהבחירות לנשיאות ארה"ב ועד למלחמה, כמו עכשיו. סתם דוגמה, אם במלחמת רוסיה־אוקראינה תראה בחדשות או ברשת מטוס אוקראיני מופל, יכול להיות שהאימג' הזה נוצר בבינה מלאכותית במשחק מחשב וזה בכלל לא אמיתי. יש שימוש רחב במשחקים לטובת צרכים של האויב. אגב, צבא ארה"ב משתמש ב'America's Army' (משחק פעולה שפיתח הממשל הפדרלי האמריקני, ע"פ) כאמצעי הגיוס החזק והטוב ביותר שלו ללוחמים. במשחק אתה מתגייס, מסיים טירונות מארינס ויכול לעשות אחר כך משימות שמדמות משימות אמיתיות בקרב.

"זה משחק שהיה הצלחה מטורפת ונחשב כלי גיוס ענקי. כך שיש לגיימינג מגוון שימושים. אבל כולנו נמצאים בטלטלה מאוד רצינית כרגע וצריכים לעשות התאמות, כי עדיין מדובר במדיום המשמעותי ביותר עבור ילדים ובני נוער. פגיעה וירטואלית דומה מאוד לפגיעה פיזית. תקיפה וירטואלית גורמת נזק ברמה הנפשית, וצריך להבין את זה ולהישמר מזה".

גם גשר ונקודת חיבור

אבל לא הכל חשוך. גם בשעה שבה קשה למצוא נקודות אור, יש מי שמתעקש להסתכל על צדדיו הטובים יותר של עולם הגיימינג, וכאלה יש לא מעט. "רעילות ומקרי בריונות של שחקנים במרחבי משחק מקוונים הם תופעה בזויה ומצערת, שכואבת עוד יותר כשההטרדות הללו מתבצעות על רקע שנאת ישראל או אנטישמיות. זו התנהגות אלימה שאסור לנו לעבור עליה בשתיקה", אומר גלעד רביד, יזם חברתי ומומחה לגיימינג חינוכי.

"אבל ניהלתי אינספור אינטראקציות עם שחקנים ממדינות ערב במשחקים ונתקלתי במקרים בודדים בלבד של גילויי שנאה או אנטישמיות. מרבית השיחות התנהלו בצורה ידידותית, וגם יצרתי כמה חברויות.

גלעד רביד, יזם חברתי ומומחה לגיימינג חינוכי: "חשוב לזכור שמשחקי וידאו הם, מעל לכל, גשר ונקודת חיבור. הם מאפשרים לשחקנים ולשחקניות מכל העולם דווקא למצוא נקודת מפגש, בלי קשר לשפה, דת, גזע, מין או גיל"

"בקיץ לפני כשנתיים הפקנו טורניר 'מיינקראפט' חינוכי חוצה מדינות, ולחצי הגמר עלו נבחרות תלמידים מארבע מדינות: אנגליה, ישראל, מצרים ודרום אפריקה. צוותים התחברו יחד למשחק ונפגשו וירטואלית כדי להתחרות באתגרי בנייה חינוכיים, כחלק מסדרת משדרים חיים בינלאומיים. ילדים ישראלים דיברו עם ילדים ממצרים.

"חשוב לזכור שמשחקי וידאו הם, מעל לכל, גשר ונקודת חיבור. הם מאפשרים לשחקנים ולשחקניות מכל העולם דווקא למצוא נקודת מפגש, בלי קשר לשפה, דת, גזע, מין או גיל".

shishabat@israelhayom.co.il