ביום חמישי, 8 באוקטובר 1953, ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון הודיע שהוא מאריך בשלושה שבועות את החופשה שלקח בספטמבר.
"זה הזמן הנוסף הדרוש לי לסיורים ביחידות הצבא, כדי ללמוד ולהתמצא באופן יסודי בבעיות המגיעות לשולחני באופן שוטף", כך הסביר. אלא שבד בבד נפוץ גל של שמועות, שלפיהן בן־גוריון מתכנן את פרישתו מהחיים הפוליטיים. ואכן, ב־7 בדצמבר 1953 הגיש ראש הממשלה את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי, וכעבור שבוע עבר עם רעייתו פולה מתל אביב לצריף שהוקם בעבורם בקיבוץ שדה בוקר שבנגב.
התרבות בארץ בשיאה
ניתן היה לחשוב שישראל של 1953, שהיתה שקועה באותם הימים בשיאה של תקופת הצנע, עם שפע צרות מכל עבר, תמעיט ביצירה תרבותית בשל מצב הרוח השפוף יחסית, הבעיות הכלכליות הרבות, האבטלה הגואה והמצב הביטחוני המעורער, מול שכנות עוינות שצרו על גבולות המדינה בת ה־5.
והנה, למרבה ההפתעה, דווקא ההפך היה הנכון: תקופת החגים בתשרי התשי"ד, ספטמבר-אוקטובר 1953, היתה עמוסה באירועים ובהופעות במגוון עצום, שהציגו את ישראל כמדינה תוססת, חדשנית, מפתיעה ומרתקת בכל הקשור לתרבותה.
הוצאת מוסד ביאליק, לדוגמה, דיווחה באותם הימים על פרויקט שלה שעוסק במשורר המנוח שאול טשרניחובסקי: "לא רבים יודעים שבמהלך ישיבות ארוכות היה מעביר את זמנו בציור איורים מרהיבים. הללו לוקטו לאורך שנים, וכעת ייצאו באלבום הדור על נייר משובח".
באותו הזמן יצא לאור בנצרת ספר שירים של חיים נחמן ביאליק בשפה הערבית, ובניו יורק זכה העיתונאי אורי קיסרי בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר של העיתון "הרלד טריביון", על סיפורו "ירושלים בין השמשות".
ברנשטיין מגיע לנצח
בימים שבין ראש השנה ליום כיפור נפתחה עונת הקונצרטים ה־18 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שאליה הצטרף המנצח האמריקני הנודע ליאונרד ברנשטיין בביקורו הרביעי בישראל. המאסטרו הגיש עם התזמורת סדרת קונצרטים ברחבי הארץ, שבמרכזם קונצ'רטו לפסנתר של מוצארט והסימפוניה החמישית של פרוקופייב.
התיאטרון הקאמרי העלה מתחילת חול המועד סוכות 1953 קומדיה חדשה בשם "אחותי איילין", בהשתתפות הכוכבות אורנה פורת ומרים זוהר. ואילו תיאטרון הבימה, שזכה סוף־סוף לשוב למשכנו הקבוע אחרי חמש שנות גלות, העלה באותו הזמן את "קיסר וקליאופטרה" של ג'ורג' ברנרד שו, בתרגומו של נתן אלתרמן ובהשתתפות שורה של כוכבי הבימה העברית באותה העת: רפאל קלצ'קין, שמעון פינקל, אליעזר פלוטניק, אבנר חזקיהו, שלמה בר שביט ושפרירה זכאי.
קולנוע חדש בראשל"צ
שני סרטי קולנוע החלו בהפקתם בארץ בתקופת חגי 1953: "הפרה נותנת שוב חלב", סרט הומוריסטי שהוזמן על ידי המגבית היהודית להקרנה בריכוזי יהודים בעולם; וההפקה עתירת התקציב של "גבעה 24 אינה עונה", הסרט דובר האנגלית, שהפך עם צאתו לאקרנים ב־1955 ללהיט בישראל וגם בארה"ב.
יומיים אחרי ראש השנה נחנך בראשון לציון בית קולנוע גדול ומפואר, "תפארת", כיאה למושבה שזה עתה הפכה לעיר עם יותר מ־20 אלף תושבים. הקולנוע החדש כלל אולם עם במה מרווחת ויציע, והאקוסטיקה שבו היתה משובחת כל כך - שהנהלת הפילהרמונית הישראלית בחרה בו כאתר להקלטת תקליטי התזמורת.
באופן כללי מלאה הארץ תיירים, שהגיעו לחגוג כאן את החגים היהודיים, או לצפות באירועים המוניים כמו "תערוכת כיבוש השממה" ותחרויות המכביה הרביעית.
הפעילות הרבה במהלך חגי תשרי התשי"ד שיפרה באופן משמעותי את רמת המסחר בארץ, וגלגלה מחזורי כספים שכמותם לא נראו מתחילת המשבר הכלכלי ב־1952. החגיגה הותירה את העוסקים במלאכה אופטימיים ומלאי תקווה לקראת השנה העברית החדשה שבפתח.
"בארץ יש 6,000 כלבים גזעיים"
בחול המועד סוכות 1953 נערכה בנהריה שבצפון תצוגת כלבים, שמשכה אליה אלפי סקרנים ומתעניינים.
המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שהחל ב־1917, הביא עימו גם את עולם הכלבים, שהיה חלק בלתי נפרד מהתרבות הבריטית. חלק מעשרות אלפי הבריטים שהגיעו לארץ ישראל כדי לשרת במסגרת שלטון המנדט הביאו איתם גם את חיית המחמד הפרטית, כלב או חתול, והצבא והמשטרה הבריטית הוסיפו כלבים רבים לצורכי חיפוש, גישוש ואיתור חומרי נפץ.
האירוע בנהריה אורגן על ידי "אגודת חובבי הכלב", והוא הוקדש לנושא הכלבים הגזעיים, עם הרצאות בנושאים הקשורים לתחום. "מתוך כ־15 אלף הכלבים הרשומים בישראל, 6,000 נחשבים גזעיים", כך דיווח אברהם הרמתי, היו"ר הארצי של "אגודת חובבי הכלב".
הרמתי סיפק הסבר על מיני הכלבים הגזעיים השונים בארץ: "הבוקסר, הדוברמן והרועים הגרמנים, שנקראו כאן 'כלבי זאב', מיועדים לתפקידי שמירה; הדכסהונד הוא גזע של נמוכי־קומה וארוכי־אוזניים, שבארץ קוראים להם 'כלבי נקניק', והם משמשים לציד; ואילו הפולי ההונגרי מצטיין ברעיית צאן ובהגנה על העדרים".
בהרצאות הובהר לנוכחים שהגדרת כלב כ"גזעי" חייבת להיות מגובה בתעודת יוחסין רשמית מטעם התאחדות הכלבים בארץ שבה נולד הכלב.
בישראל של 1953 חיו, כאמור, 6,000 כלבים גזעיים, מהם 3,500 בוקסרים, 2,000 רועים גרמניים וכ־500 כלבי נקניק. בישראל כיום (בנתוני 2022) חיים כ־570 אלף כלבים, מתוכם 17,300 גזעיים.
סנסציה בשדה התעופה
בחול המועד סוכות 1953 התבקשה עולה חדשה, יהודייה שהגיעה מנורבגיה, להצהיר על סכום המטבע הזר שברשותה. בתגובה התקרבה האישה אל פקיד ההגירה ולחשה באוזנו: "6,500 דולר במזומן". בזמנים ההם מדובר היה בסכום עתק, ששווה בערכים של היום (בחישוב אינפלציה של שבעה עשורים) ל־285 אלף שקלים.
העולה החדשה ביקשה להמיר את כל הדולרים שברשותה ללירות, ופקיד ההגירה המודאג הזעיק מייד למקום את מנהל סניף בנק לאומי שבשדה התעופה. בהגיעו נכנסו כולם לחדר צדדי, שם הציגה העולה את סכום הכסף בפני המנהל ההמום, שהודה: "היו כבר עולים שהחליפו פה סכומים מכובדים, אך מעולם לא ראיתי במו עיניי סכום גבוה שכזה".
אחרי דין ודברים נשלחה הגברת אחר כבוד לסניף המרכזי של בנק לאומי בתל אביב, "כי רק שם אולי יהיו מספיק לירות לביצוע כל ההמרה", כפי שהסביר לה מנהל הבנק.
"מאסר עולם למציתי רכב"
ב־5 באוקטובר 1953, שר המשפטים פנחס רוזן מסר על כוונתו לקדם חוקים שיחמירו עם עבריינים בישראל, באומרו: "אנו מרחמים יתר על המידה בקביעת עונשים לעבריינים הפוגעים בחברה. הנה, לדוגמה, עבריין שהצית רכב ונתפס. עונשו על פי הוראות החוק הפלילי עומד על עד שלוש שנות מאסר בלבד. לנוכח העלייה בנגע הצתת המכוניות, אנו מקדמים חוק שיטיל מאסר עולם על מצית כלי תנועה, אם מדובר במכונית ואם בכלי טיס. בכך נשווה את הענישה להצתת כלי שיט, שעונשה, כידוע, מאסר עולם".
תקוצץ מנת הקפה ליום
בתחילת אוקטובר 1953 התכנסה ועדה בין־משרדית במטרה לקבוע במה אפשר לקצץ בתחום יבוא המזון, כדי להימנע מהוצאות שדורשות תשלום במטבע זר. ויכוח גדול התפתח סביב יבוא הקפה, כשנציג האוצר טען: "שאפשר לחיות ללא קפה", ואילו נציג אחר אמר: "יש אנשים שימותו ללא קפה". לבסוף התגבשה הסכמה על קיצוץ מנה יומית של קפה לנפש ב־15%, בתמורה להעלאה של 15% בהקצבה היומית של מרגרינה לנפש.
הנעלמים / דברי מתיקה מאז
גלידה בכדור
לקראת המונדיאל שנערך באנגליה ב־1966, ישראל שיחקה בבית המוקדם נגד יוון ובולגריה וספגה 12 שערים, לעומת שער אחד בלבד שהבקיעה. חברת הגלידה "ארטיק" מבת ים, שתמיד הקדימה את המתחרות במבצעי מכירות ובבונוסים אטרקטיביים ללקוחות, יצרה מבעוד מועד כדורגל עשוי פלסטיק, קטן מעט מגודלו של כדור טניס, שאותו מילאה בגלידה. המוצר הפך ללהיט בקרב הילדים, שכן בתום חיסול הגלידה אפשר היה לפקוק את חלקו העליון של הכדור, ולשחק בו במשחקים סוערים בשכונה.
הצרכנייה / משקאות מפעם
אבקת שייק
בתחילה שווקה האבקה של אסם ליצור שייק בטעם שוקולד למטבחים מוסדיים, ומכל שקית אבקה במשקל של 1 ק"ג אפשר היה להכין 60 כוסות שייק. "רק לערבב כף אבקה עם מים חמים או קרים על פי הטעם", כך טענה הפרסומת. אך הטעם היה רע, ולכן מיהרה אסם להמליץ על שימוש בחלב במקום במים, ושיווקה סדרת אבקות בפחיות ביתיות לערבוב עם חלב: אבקת שייק וניל או שוקולד, וגם אבקות לפודינג.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו