מזמור לדוד: אחרי משבר חייה - מורן דוד יוצרת להיטים לאמנים הגדולים

זה קרה למורן דוד מול קהל של אלפי אנשים. יהודה פוליקר קרא לה לבמה, לסולו הקבוע שלה בשיר "פרח", אבל היא נשארה מאחורי הקלעים. אחרי הופעות רבות שבהן ליוותה את פוליקר ואין־ספור סולואים שהגישה על הבמה, הגוף בגד בה. מה שיתגלה בהמשך כהתקף חרדה משתק שם קץ לא רק למופעים עם פוליקר, אלא לקריירת השירה שלה כולה.

זה היה גם השלב שבו נדרשה לחשבון גוף ונפש. אז החלה במסע שהביא אותה למי שהיא היום, אחת הנשים החזקות והמוערכות בעולם המוזיקה הישראלית. יוצרת שכותבת ומלחינה לאמנים הגדולים, אחת המורות המבוקשות לפיתוח קול, לשירה ולהלחנה ומי שעובדת עם שירי מימון, חנן בן ארי, הראל סקעת, עברי לידר, אליאב זוהר והרשימה עוד ארוכה.

"יודקו היה בית ספר למצוינות ולנשמה, להבנה בסיסית של מה זה לעמוד על במה. היו לי איתו חמש שנים נפלאות, ושם היתה גם התפנית של החיים שלי", היא חוזרת לרגע ההוא. "פתאום לא יכולתי לעלות. הרגשתי שאני לא מצליחה לזוז, הגוף שלי לא נותן לי. באותו רגע לא הבנתי שזה התקף חרדה, זו היתה הפעם הראשונה בחיים שהרגשתי ככה. זיעה, דפיקות לב, סחרחורת. המפיקה אמרה לי 'תעלי' - ואני לא יכולה. בסוף זמרת הליווי השנייה עלתה במקומי.

"למחרת, עוד הופעה, אותו סיפור. הרגשתי שאני עומדת למות, ביקשתי שיזמינו לי אמבולנס. בבית החולים בדקו אותי ואמרו 'את בריאה כמו שור, אבל את בלחץ, בסטרס. הבנתי שכשאת לא מקשיבה לנפש, היא מעלה ווליום ותוקפת. הייתי אז אחרי פרידה קשה, חייתי על אוטומט. בדיעבד, אני מבינה שמשהו בי לא היה שלם עם עמידה על הבמה. חברות תקליטים רצו להחתים אותי כזמרת, הייתי מחוזרת, אבל במאני טיים תמיד נסוגתי. משהו בי לא רצה להכיל את החיים האלה. באותו שלב עזבתי את ההופעות עם יהודה".

איך הוא הגיב?

"הוא הבין. יש לו נשמה רגישה, הוא קולט אנשים. זה היה לפני 11 שנים ולא ראיתי אותו מאז, אבל זה רגע שחקוק אצלי. הוא אמר 'זו לא פרידה, זו הפסקה. אני מבין שהנפש שלך צריכה הפסקה' - ואני בכיתי, כי ידעתי שאני לא חוזרת לבמה".

והיא באמת לא חזרה. אבל אחרי מסע בנפתולי הנפש, שהתחיל כשהיתה רק ילדה שאוהבת לשיר, מורן דוד מצאה את המקום שלה.

"לא הייתי מוכנה"

"המוזיקה היתה שם מהיום שנולדתי", היא חוזרת לנקודת ההתחלה. "גדלתי בירושלים, ילדה ביישנית ששרה בבית. בכיתה ד' עברנו דירה, הגעתי לבית ספר חדש וילדה שלא מדברת הרבה מתפרשת לפעמים כסנובית. בכל יום שישי היתה הרקדה, שבה הבנות המקובלות היו שרות מול כל בית הספר. המנהלת גילתה שאני שרה יפה, ביקשה ממני לשיר והן קינאו, ולמחרת - חרם. כל הכיתה עשתה עלי חרם שהנהיגו ארבע בנות, שצחקו וירדו עלי במשך חודשיים. היום, כאמא לילדים, הלב שלי דופק מהמחשבה שהילד שלי יעלה לכיתה א' בשנה הבאה ואני יודעת שאני לא יכולה להיות שם להגן עליו, שאלה החיים".

אני מניחה שחוויה כזאת מותירה צלקות.

"מאותו יום לא שרתי ליד אנשים, עד הצבא. נועה חברתי רשמה אותי לבחינות ללהקה הצבאית, שבהן בחנו אותי דני רובס ורמי קלינשטיין, והתקבלתי ללהקת פיקוד מרכז. כברה קסאי ולירון לב היו איתי במחזור, עידן רייכל היה הבמאי שלנו. זו היתה חוויה מטורפת, נהניתי ברמות וזה עיצב אותי מוזיקלית.

"בצבא הופעתי המון, ואחרי השחרור רבים ממי שהכרתי הלכו לבחינות ל'כוכב נולד 3'. חבר שלי ביקש שאלווה אותו לבחינות בבאר שבע, ישבתי עם כולם והבוחן שאל 'מה את שרה?'. אמרתי שאני לא נבחנת, אבל החבר אמר לי 'נו, תשירי'. שרתי את 'שיר המעלות', ומפה לשם הגעתי לשלב השופטים המצולם. הספקתי להיות ממש מעט בנבחרת. עפתי מהר וזה עשה לי טראומה. לא נהניתי, הרגשתי שמתעסקים בהכל חוץ מבמוזיקה. זה לא היה בשביל הנפש שלי.

"לא הייתי מוכנה לפרסום הגדול, ללחץ ולסטרס. פתאום, ביום אחד, את הולכת ברחוב ומזהים אותך. בגיל 22 הבנתי שאני צריכה לעבור דבר או שניים עם עצמי, לדייק את עצמי, למצוא איפה הכי נוח לי".

התוכנית הזאת מצמיחה כוכבים כמו נינט, שירי, סקעת, נטע ברזילי ותמיר גרינברג, שלא מפסיקים לעבוד, אבל מנגד גם כאלה שחוזרים לתהומות האנונימיות. מה את חושבת על פורמט הריאליטי היום?

"לפני 15 שנה הייתי מאוד נגד ריאליטי, אולי בגלל החוויה האישית שלי ובגלל שרציתי שאמנים יעשו דרך. אבל אין מה לעשות, בשנים האחרונות משהו השתנה, הדור השתנה, צריכת התרבות השתנתה עם הרשתות החברתיות, הכל דיגיטלי יותר, טקטוקי. אז היום אני חושבת שאם זה ריאליטי שמשרת את האמן עצמו, כלומר אם הוא מקבל פלטפורמה פרסומית ליצירה שלו, אהיה הראשונה להגיד כן. זו מקפצה גדולה, אז למה לא?

"חשוב לזכור שגם אלה שזכו ושכולם זוכרים אותם משלמים מחיר נפשי, לא רק אלה שעפו. לזוכים יותר קשה כי מצפים מהם ליותר, ואם זה לא קורה מהר שואלים 'מה קרה? לאן הם נעלמו?'. בקצב המהיר היום, כשיש אמנים חדשים כל הזמן, לא פשוט להיות אמן אמיתי בתעשיית המוזיקה".
התחנה הבאה שלה היתה כזמרת ליווי. אחרי שליוותה את עידן יניב המשיכה לפוליקר, אולם כעבור חמש שנים החליטה להקשיב לגוף שלה, שסימן לה לעצור.

"גם זוכי ריאליטי שכולם זוכרים אותם משלמים מחיר נפשי, לא רק אלה שעפו. לזוכים יותר קשה כי מצפים מהם ליותר, ואם זה לא קורה מהר שואלים 'לאן הם נעלמו?'. בקצב של היום, כשיש אמנים חדשים כל הזמן, לא פשוט להיות אמן אמיתי בתעשייה"

בשנתיים שלאחר מכן ניהלו אותה התקפי החרדה. "ניסיתי לשרוד את החיים", היא נזכרת. "גרתי בדירת מטר על מטר עם פסנתר, לא יכולתי להופיע ולא היה לי כסף. היו לי שלושה תלמידים לפיתוח קול".

הלכת לטיפול?

"היה לי קשה לקבל את זה שאני לא מצליחה לשלוט במצב. באותה תקופה האמנתי שזהו, שככה אחיה. התכנסתי בתוך עצמי, ניתקתי קשר עם חברים, לא יצאתי מהבית, לא עליתי לאוטובוסים ולא נכנסתי למעליות או לקניונים הומי אדם, הרגשתי שעולמי חרב עלי. הדבר היחיד שהציל אותי היה הפסנתר. כתבתי שירים, המוזיקה היתה התרופה שלי.

"אחרי שנתיים אמא שלי באה ואמרה 'אני לא יכולה לראות את הבת שלי ככה יותר, בואי הביתה'. חזרתי הביתה למעלה אדומים, וההורים המדהימים שלי היו שם בשבילי. הם לקחו אותי לפסיכולוגית, הלכתי לטיפולים הומיאופתיים והתחלתי לדבר על דברים. לאט־לאט חזרתי לעצמי. הבנתי שהרזולוציות של הנפש שלי מאוד רגישות, לכן לא יכולתי להיות זמרת".

בטיפול הזה סגרת מעגל עם הילדה ההיא בכיתה ד'?

"גם עם זה וגם עם 'כוכב נולד'. הבנתי שהתדרים של התחרויות האלה לא טובים לי - ותוסיפי לזה כאב לב אחרי פרידה קשה מבן זוג. היה לי אוברדואוז בנפש, והדבר היחיד שהציל אותי היה כנראה התקפי החרדה. היום אני מודה עליהם. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, הדבר שגרם לי להיות מי שאני. אם לא הייתי עוזבת את יודקו, כנראה שעדיין הייתי זמרת ליווי".

"השנתיים האלה היו קשוחות, אבל הן גם גרמו לי ליצור ולדייק את עצמי. הבנתי כמה הנשמה שלי רגישה ועד כמה כמות הרגש הזאת יכולה להתבטא ביצירה, בכתיבה ובהלחנה. לא ידעתי אז שזה מה שאעשה, אבל זה הרגיש לי נכון".

"שמחה בלב, אבל חששות"

אחרי תקופה של שיקום וחיבוק אצל ההורים, דוד חזרה לעצמה ולתל אביב והדברים התחילו לקרות עבורה - בכל המובנים. אז גם הכירה את שחף, בן זוגה.

"חברת ילדות שלי ניסתה לשדך לי אותו כבר לפני שנים", היא נזכרת. "החברה ההיא אמרה לי 'אני יוצאת עם מישהו שמתאים לך', אבל היה לי בן זוג אחר. עברו שנים, אני והיא רבנו ולא דיברנו שנה, ופתאום היא שולחת לי הודעה בפייסבוק: 'אל תדברי איתי, אני יודעת שאת כועסת, אבל לא אחיה עם עצמי אם לא תכירי את שחף'.

"בהתחלה סירבתי, אבל היא התעקשה. נפגשנו, אבל לא קלטתי אותו. הוא אמר לי בלי אגו 'אני תמיד כאן אם תרצי, שיהיה לך בהצלחה'. אחרי חודש אמא שלי שאלה אותי עליו ואמרתי לה לא, היא שאלה 'למה לא?' ולא ידעתי מה להגיד לה. היא אמרה 'את יודעת שיש אהבה ממבט שני? תני לו הזדמנות'. הוא גר אז בירושלים וכשהייתי בירושלים כתבתי לו, נפגשנו ומאז אנחנו יחד".

השניים גרים בשכונה שקטה בדרום תל אביב, בבית מואר ומעוצב ("כל הבית זה שחף, הוא מעצב מוצר"), עם שני ילדיהם - שיילו (6 וחצי) וניו (שנתיים וחצי).

"אנחנו יחד יותר מעשור, אבל לא התחתנו כי לא היה לנו זמן", היא צוחקת. "זה לא היה בראש מעיינינו, חנניה (חנן בן ארי, מ"כ) מת לחתן אותנו. הוא כל הזמן אומר לי 'תני לי לנהל את הטקס'. אולי נעשה מסיבה מתישהו, מבחינתנו אנחנו נשואים".

עם הכניסה של שחף לחייה גם הנתיב המקצועי קיבל תפנית חיובית, לאחר שפגישה עם מנהל אמנותי בחברת התקליטים NMC שינתה את הכל.

"הוא עבד אז עם הראל סקעת, ומאז אני אומרת שסקעת היה הראשון שלי", היא שוב צוחקת. "השמעתי לו מלא שירים, הוא אמר 'את מוכשרת' ואז אמרתי שיש לי עוד שיר שכתבתי בדרך, אבל רק מנגינה. שרתי את הלחן של 'בום' ובאותו הרגע הוא אמר 'את כותבת לזה מילים, זה השיר הבא של הראל'. באותה השנה הראל לקח את 'בום', שירי מימון את 'אוויר', שרית חדד את 'אינתה דאיימן' ועברי לידר את 'קר קר', שאותו הקלטנו יחד כדואט לאלבום שלו שיונתן פריג' ז"ל, הגיטריסט שלו, עשה איתו".

ארבעה אמנים גדולים שרים את השירים שלך. מה זה עושה לך?

"שמחה בלב, אבל חששות שזהו, נגמר. חשבתי לעצמי 'לקחו את השירים הכי טובים שכתבת, לא תעשי טובים יותר'. השטן הגיע וישר ערער אותי, אבל לא הפסקתי. המשכתי לכתוב, עשיתי שני פסקולים לסרטי קולנוע, 'איביזה' ו'גאליס - קונקט', כתבתי שלושה שירי נושא.

"בהתחלה גם עדיין לא הכרתי אף אחד, אז פשוט שלחתי מיילים. גם את שירי (מימון, מ"כ) לא הכרתי, אבל תמיד הרגשתי שיש לי איזה קשר אליה, שאני מבינה את השפה שלה, יודעת אילו שירים היא צריכה לשיר. אני לא יודעת להסביר את זה. כשהיא לקחה את 'אוויר' זה היה דרך נעם חורב, שכתב את המילים ללחן שלי. עוד לא היה בינינו קשר, אבל כשהיא באה להקלטות השירה התאהבנו אחת בשנייה בתוך עשר שניות.

"ואז הגיע 'נשימה', שיר שהלחנתי לה ויש מאחוריו סיפור מטורף. הייתי אחרי הלידה של שיילו, השעה ארבע לפנות בוקר ואני חולמת את כל השיר באנגלית. חולמת ששירי שרה אותו גוספל בשמלה לבנה. קמתי בארבע בבוקר, שרתי א־קפלה לטלפון ושלחתי לה".

איך היא הגיבה?

"היא אמרה שזה היסטרי, שחייבים טקסט. מלא כותבות כתבו מילים לשיר הזה עד שהדס כהן, זמרת בתחילת הדרך, כתבה אותן - והשאר היסטוריה. מאז, החיבור ביני לבין שירי הפך להיות הרבה מעבר. אנחנו חברות נפש, יודעות הכל אחת על השנייה. אנחנו אחיות".

יחד עם מימון כתבה דוד גם את "שקוף", שיצא לאחרונה כדואט עם אבי אבורומי. "כתבתי את הלחן עם רונן רצבי, ואז נפגשתי עם שירי ועם היוצרת צליל קליפי וכתבנו יחד את המילים", היא מספרת. "נפגשנו אצל שירי, ובתוך שעתיים הטקסט יצא מאיתנו. זו הפעם הראשונה שבה שירי לוקחת חלק בכתיבה איתי, ואני גאה מאוד בכולנו".

"עוף מוזר בתעשייה"

מלבד מימון, הרזומה של דוד כולל שמות כמו חנן בן ארי, אבי אבורומי, עדן מאירי, אליעד נחום, ריטה, זהבה בן, הראל סקעת, אליאב זוהר, שרית חדד, קובי אפללו, אניה בוקשטיין ועוד. את כל השירים שלה היא מלחינה ולחלקם גם כותבת את המילים. נוסף על כך, היא עושה הפקות שירה גם לשירים שלא כתבה או הלחינה, מקצוע קצת פחות מדובר בסצנת המוזיקה.

"הפקת שירה זה להיות אמונה על טייק השירה שאנשים שומעים בסוף. זה להיות באולפן ולבחור את הווייב של השיר. הפקתי את ריטה, שירי, עברי, חנן, אליאב. לוקחים אותי כפרילנסרית, ואם זה לאלבום שלם שיש בו עוד כותבים - אני מפיקה את השירה גם לשירים שאחרים כתבו.

"קטונתי מלהגיד לאמן להרים ידיים, אבל אם הוא מתחיל לשחזר את עצמו אמנותית, לכבס מילים ולחקות את הדברים שעבדו לו, או כשהוא רוצה לשרת את הקהל שלו יותר מליצור, הייתי מייעצת לו לעשות הפסקה, לדייק את עצמו ולחזור רענן"

"צריך להבין שהקהל מקשיב לזמר או לזמרת, ואם הקול לא נוגע בו לא משנה מה יהיה. פה נכנס התפקיד של הפקת שירה. אנשים לא מבינים כמה זה חשוב, כי בסוף הקהל מזדהה עם הקול. לא כל אמן עושה את זה ובתחילת הדרך שלי זה היה ממש לא מקובל, למרות שבחו"ל זה מקובל ברמות".

אין הרבה נשים מפיקות שירה, נכון?

"אין. האמת היא שאני קצת עוף מוזר בתעשייה, כי בדרך כלל לכל אחד יש תחום משלו. יש מורות נהדרות לפיתוח קול, יש כאלה שהן רק מפיקות שירה, יש יוצרות שכותבות ומלחינות. בהתחלה לאנשים היה קשה לאכול אותי, גם כותבת, גם מלחינה, גם מורה לפיתוח קול, גם מפיקת שירה, ועושה את הכל טוב. אבל, חמסה, לאורך השנים הבאתי גושפנקות, הבאתי להיטי מדינה, ואני ממשיכה ליצור.

"יש לי יותר מ־85 תלמידים פרטיים לפיתוח קול, לכתיבה ולהלחנה, אני מעבירה שיעורים פרטיים בפיתוח קול, סדנאות של הפקות שירה וסדנאות של כתיבה והלחנה גם בבית וגם בבית הספר למוזיקה 'פלוטו', והמון סדנאות אמן בבתי ספר אחרים למוזיקה. אני כבר במחזור השביעי של סדנאות הכתיבה וההלחנה שלי, אז אנשים קלטו שכנראה יש פה משהו".

אחד האמנים שאליו התחברה דרך הפקת השירה הוא חנן בן ארי, הרבה לפני שנהיה "חנן בן ארי".

"אייל מזיג, המפיק של האלבום הראשון שלו, אמר לי שיש לו זמר קצת מפוזר בווקל שלו ושהוא חייב אותי כדי שזה יצליח. הוא שלח לי את השירים 'איזון' ו'אמא אם הייתי', רק חנן וגיטרה, ולא היה לי ספק שיש פה משהו אחר, מטורף. נדרשה שם עבודת הידוק ופיקוס, אבל הגלעין והבייס היו מדהימים.

"באתי לאולפן להפקת 'אמא' ומגיע בחור מבויש עם כיפה, מתרגש ברמות שיא, עם שקית מלאה ביסלי, וופלים, שוקולדים, קולה, קינלי, כל מה שלא עושים בהפקת שירה. הוא שר בית, עוצר, אומר לי 'מחילה, מחילה' והולך לשירותים. עוד בית, 'מחילה, מחילה' והולך לשירותים. ככה 20 פעם. אני אומרת לטכנאי 'מה זה? יש לו שלפוחית רגיזה?' (צוחקת). ככה הכרתי את חנן, הוא לא הצליח לשיר מרוב התרגשות.

"אחר כך עשינו את 'איזון' ואחרי חודש הוא מתקשר אלי בצרחות: 'מורניה, את לא מאמינה! קיבלתי מימון להד סטראט שלי, יש לי כסף לאלבום שלם ואת עושה אותו איתי' - וזה מה שהיה. גם באלבום השני הוא התקשר: 'מורניה, אני עושה אלבום שני ואת איתי'. מאוד התרגשתי".

איך נראה תהליך כתיבה עם חנן בן ארי?

"חנניה הוא כבר מזמן בן בית, מעבר לקולגה ולכתיבת שירים. אני משמיעה לו את הלחן ואז נפגשים לכתוב את הטקסט, אבל אנחנו לא מתחילים לכתוב עד שאין את השקשוקה וסלט הירקות שהוא אוהב שאני מכינה. זה תמיד מתחיל בארוחה טובה.

"העבודה איתו היא 20 אחוז כתיבה ו־80 אחוז שיחות נפש. אנחנו יכולים לדבר על נושאים ברומו של עולם, ואז בשנייה הוא מסתכל עלי ויודע מה המשפט הראשון של הטקסט. הוא כותב רק על דפים, בעפרונות שהוא מבקש ממני לחדד ולפעמים להחליף כדי שיהיה טקסט טוב.

"העבודה עם 'חנניה', חנן בן ארי, היא 20 אחוז כתיבה ו־80 אחוז שיחות נפש. אנחנו יכולים לדבר על נושאים ברומו של עולם, ואז בשנייה הוא מסתכל עלי ויודע מה המשפט הראשון של הטקסט. הוא כותב רק על דפים, בעפרונות שהוא מבקש ממני לחדד"

"יש בו איזו מתנה שאלוהים נתן לו, הוא צינור של מילים ורגשות, מדייק כל מילה, בחיים לא מחפף מילים ולא מעגל פינות לטובת החרוז. הוא בית ספר, ואני זכיתי. זה לא מובן מאליו, כי הוא לא כותב עם אחרים, הוא כתב מילים רק ללחנים שלי. הפכנו למשפחה, ואת האלבום השלישי הוא עשה עם תומר בירן. חנן כבר באמת לא צריך אותי, רק מתייעץ איתי. הוא אלוף העולם שלנו".

"בן אדם עם אמת"

חלק גדול בעבודתה המקצועית של דוד בימים אלה מוקדש לאמן שנחשף לתודעה הציבורית רק לפני כשנה. קוראים לו אליאב זוהר.

"אליאב ניסה לקבוע איתי המון זמן, יותר משנה, אבל היתה קורונה ואז ילדתי את ניו והצטבר לי עומס", היא מספרת. "הוא לא הרפה, חיכה לי, ובסוף קבענו והוא הגיע אלי הביתה לשיעור ראשון כשאני עם ילד בן שלושה חודשים ועוזרת בבית.

"הוא נכנס עם כל הגודל שלו, גבר־גבר, ואיך שהוא רואה את ניו על הרצפה הוא נהיה חמאה. בכלל לא התייחס אלי, הרים את הילד, דיבר אליו, נישק אותו, ככה התאהבתי בו. את רואה בן אדם עם אמת".

זוהר התחיל כתלמיד לפיתוח קול, כשדוד אמונה גם על הפקת השירה שלו. "הפקתי לו את כל שירי האלבום הראשון, בלי השיר 'מיכל'", היא מספרת. "לקראת האלבום השני הוא השמיע לי שירים, ואז אמר 'יש עוד שיר אחד, שאבא שלי אמר לי לזרוק אותו לצד. שיר צד כזה, שאולי יכול לסגור אלבום, זה לא שיר טוב, בואי סתם אשמיע לך'.

"הוא השמיע לי את 'מיכל', ואמרתי לו 'תגיד לאבא שלך שזה השיר הכי טוב ששמעתי בעשור האחרון'. התחלנו להתווכח, כי אמרתי לו שזה השיר שהוא צריך להוציא, ושבועיים אחר כך הוא התקשר לספר לי שפנו אליו מ'הכוכב הבא'. הוא לא רצה ללכת, אבל אמרתי לו 'לא רק שאתה עושה את 'הכוכב', אתה שר את 'מיכל' באודישן הראשון'. שוב התווכחנו, צרחות, אבל אמרתי לו 'נעבוד על 'מיכל' וכולם יעבירו אותך. תעשה מה שאני אומרת לך'. הוא הקשיב לי, והשאר היסטוריה".

המלצת לו ללכת לתוכנית שאת יצאת מצולקת ממנה.

"כי אני יודעת איזה נשמות יכולות להכיל את זה, והוא לא רק הכיל אלא גם ניצח, עובדה. יש אנשים שאני מזהה אצלם בשנייה את המקום הזה, הם רעבים. לי התחרות קשה, אני יכולה להיות מנטורית טובה. אני אהיה שם בשבילם, ארים אותם, אעזור, אדייק, אעשה הפקת שירה, אבל לא אתמודד. אליאב הוא הבייבי שלי, אני גם מנהלת אותו אמנותית ואנחנו כבר משפחה ממש".

אפרופו משפחה, הייחוס המשפחתי שלו כבנו של מיקי זוהר הפריע?

"אני שרופה על אבא שלו. בכל הפקת שירה הוא נמצא באולפן, אין אבא תומך כזה. אני מפרידה לגמרי דעות פוליטיות, זה לא מעניין. מיקי הוא אבא מסור והם משפחה מדהימה".

"לקראת האלבום השני אליאב זוהר השמיע לי שירים ואז אמר 'יש שיר אחד, שאבא שלי אמר לי לזרוק אותו לצד. זה לא שיר טוב, בואי סתם אשמיע לך'. הוא השמיע את 'מיכל', ואמרתי לו 'תגיד לאבא שלך שזה השיר הכי טוב ששמעתי בעשור האחרון'"

"לעשות את הדבר שלי"

לצד העבודה עם אליאב, משהו חדש ומרגש קורה בחייה של דוד, מעין סגירת מעגל נוספת עם הבמה שממנה ברחה בתחילת הדרך. בקרוב תהיה המנטורית של "סטאר אקדמי", תוכנית הכישרונות של "רשת 13" שתנחה נועה קירל.

"לאחרונה קינן בי קצת הרצון להיות בפרונט, אבל פרונט שלי", היא מחייכת. "הרגשתי שאם יגיע משהו שבאמת ייתן לי להיות משמעותית, אלך על זה. כשהגיעה ההצעה מרשת קודם כל אמרתי לא, אבל אז הבנתי שזו סגירת מעגל מטורפת. התפקיד הוא להיות מנטורית, יחד עם המדריכה הקולית והמורה לפיתוח קול נעמה לוי אופק. יש מצב שאהיה מנטורית של תלמידים שלי, כי כולם נבחנים לזה, אבל אם הם יגיעו לנבחרת נעמה תהיה איתם. נחלק את המתמודדים בינינו. זו תהיה תקופה מאתגרת, חשיפה גדולה בפריים טיים".

את מוכנה לזה?

"גיל 41 זה לא גיל 20, יש פרופורציות, גם זה שאני לא מתמודדת מאוד מקל עלי, אני באה לעשות את הדבר שלי. לקחתי גם טיפ משירי, 'אל תקראי טוקבקים, תעשי את האמת שלך'".

אפרופו שירי, עכשיו תתחרו זו בזו. היא שופטת ב"הכוכב הבא" של קשת.

"שירי מפרגנת ברמות. התייעצתי איתה, עם אליאב ועם חנן, וכולם אמרו 'את חייבת לעשות את זה, זה בול את'. זה ממש מרגש אותי. אני מסתכלת על זה כחוויה, אתמודד עם הפרסום בזהירות ואשתדל לשמור על הקו שלי.

"חנן אמר לי 'מורניה, את תראי, כשאת תהיי יהיה אור גדול, וכשיש אור גדול כולם רוצים לגעת בו. שם תצטרכי שיחות איזון איתי'.

"מבחינתי זו גם הזדמנות נהדרת להראות לקהל בבית כמה אנשים טובים ומוכשרים עובדים מאחורי הקלעים, דברים שאנשים לא יודעים. יש איתי בתוכנית עוד מנטורית מהממת, אז זו העצמה נשית במיטבה בפריים טיים, ואני מצדיעה לזה".

יש עדיין רוב גברי בתעשיית המוזיקה. את מרגישה תקרת זכוכית?

"סטטיסטית יש יותר גברים בתעשייה בכלל. יותר מפיקים, יותר כותבים ויותר יוצרים, אבל לצד זה יש היום הרבה יותר מודעות ודגש לנוכחות של נשים. אני לא חיה בסרט שאנחנו בשוויון, אבל יש כמויות של זמרות, יוצרות ומפיקות מוזיקליות מדהימות שלאחרונה מקבלות יותר במה. שירי היא אחת מהחלוצות שתמיד התרעמה על זה, ואני מייחלת שיהיה פה שינוי אמיתי ושלא תשאלי אותי את השאלה הזו עוד".

בעידן הטיקטוקי והאינסטגרמי, מה דעתך על תרבות הסלבס שפשתה פה?

"לפני כמה שנים היה דיבור על שחקנים שהתרעמו על כך שכוכבי הרשת לוקחים להם תפקידים אחרי שהם למדו שלוש שנים, אבל אני יכולה להגיד שכמו ששירים באים והולכים אבל קלאסיקות נשארות, זה נכון גם במשחק. יש שירים טרנדיים שאולי מוזילים את השפה או פוגעים באינטליגנציה של המאזין, אבל יש מקום לכולם.

"העיסוק שלי כאמנית הוא לא במה אין לי, אלא מה אני יכולה לתת. אני מאמינה שמה ששלי שלי, כלומר שמי שאמור לקבל את התפקיד יקבל. שום דבר לא בא על חשבון האחר, יש מקום לכולם".

"סטטיסטית יש יותר גברים בתעשייה, אבל לצד זה יש היום הרבה יותר מודעות ודגש לנוכחות של נשים. אני לא חיה בסרט שאנחנו בשוויון, אבל יש היום כמויות של זמרות, יוצרות ומפיקות מוזיקליות מדהימות שמקבלות יותר במה"

כשאת עובדת עם אמן בתחילת הדרך, את מצליחה לזהות מי יצליח ומי לא?

"אני לא מוכרת חלומות לאף אחד. התפקיד שלי הוא לזרוע בהם מה כן אפשר לעשות ולתמוך בהם. עם אמנים בתחילת הדרך, גם אם אני מזהה פוטנציאל וגם אם לא, אני אמקסם את מה שאני יכולה לעשות עבורם. לא אפוצץ לאחרים חלומות בפנים, זה לא מתפקידי, אבל אני גם לא נמצאת באולפן עם אנשים שאני יודעת שלא ייצא מהם משהו.

"כשלוקחים אותי להפיק שירה אני מבקשת לקבל את השיר קודם, רואה אם אני יכולה לסייע בו, ואם אני יודעת שזה לא הקאפ אוף טי שלי ושאני לא יכולה להביא ערך מוסף, אני לא עושה".

מתי אמן צריך לוותר ומתי להמשיך לעבוד קשה?

"קטונתי מלהגיד לאמן להרים ידיים, אבל אם הוא מתחיל לשחזר את עצמו אמנותית, לכבס מילים ולחקות את הדברים שעבדו לו, או כשהוא רוצה לשרת את הקהל שלו יותר מליצור, הייתי מייעצת לו לעשות הפסקה, לדייק את עצמו ולחזור רענן עם בשורות חדשות לקהל שלו".

יש אמן שעדיין לא עבדת איתו והוא החלום?

"הפקות שירה אני עושה לכולם. החלומות הם לכתוב, כי אני קודם כל יוצרת. הייתי רוצה לכתוב לדודו טסה, שהוא מדהים. אני אוהבת אותו ואנחנו מכירים, כי אני עובדת עם ניר מימון, הצלע הצמודה אליו. אני מאמינה שמתישהו זה יקרה".

ולא מתחיל לדגדג לך לשיר בעצמך את השירים שאת כותבת?

"נשבעת שלא. אין לי חסך בלשיר, אני שרה כל היום. שרה לילדים שלי, שרה עם התלמידים, בסדנאות, שרה כשאני כותבת שירים ושרה כשאני עושה סקיצות לאמנים והפקת שירה. אין לי רצון להתפרסם עם שירים שלי. הפוך, כשאני כותבת שיר ואני מדמיינת מי הולך לשיר אותו - אני באורות".

Maya19.10@gmail.com