אני, חמינאי והספונג'ה עם ריטה

קוראיי הוותיקים יודעים היטב שלמרות עמדותיי השמאליות במובהק, והעובדה שהאל היחיד שאני מאמינה בקיומו הוא ראיין גוסלינג, אני מקפידה על שיח ער עם הצד השני המאמין ומימין. לכן כשרה"מ נתניהו הצהיר השבוע, לפני צאתו לארה"ב, ש"המפגינים חברו לאש"ף ולאיראן", וחבריי למחנה התלקחו באש ספונטנית של זעם - אני עצרתי לשאול את עצמי אם עשויה להיות אמת בדבר.

נכון, על פניו איני חברה בארגון לשחרור פלשתין, ומה לי ולרפובליקה אסלאמית־שיעית בעלת מיעוט סוני הנמצאת במערב אסיה והיא כיום בעלת משטר תיאוקרטי טוטליטרי. אבל כמי שמטיפה להתבוננות פנימית ולהטלת ספק, מי יודע, אולי הוא עלה כאן על משהו? אולי אני יכולה לנצל את ההזדמנות וללמוד משהו על עצמי? לכן ישבתי וערכתי רשימה של כל מה שמשותף לי עם אש"ף ואיראן:

1. תמיד רשמתי "פרס" באות פ' בארץ־עיר. אמת, יכולתי לחשוב על פולין, על פנמה או על פרו, אבל הייתי בלחץ.

2. גם אני שיחקתי במשחק המחשב "הנסיך הפרסי" (אבל לא הצלחתי לשלוף את החרב).

3. גם אני וגם אש"ף לא ביחסים טובים עם חמאס.

4. אמנם אני מתנגדת לטרור, אבל אני שמאלנית ואשכנזייה, לכן מאה ממאה, בוודאות מוחלטת, בעוד עשור אני נכנסת לחומוסיות ומברכת "אהלן וסהלן" (AHALAN VESAHALAN), ובעוד שני עשורים נכנסת לבתים של חברים ומברכת "אלן" (AHLEN).

5. אמנם אני מתנגדת למימון טרור כלל־עולמי, אך חברתי לזמרת ריטה פעמים רבות במהלך ספונג'ה, כאשר שרתי למגב את "מחול מטורף" (שיר הספונג'ה המושלם, נסו ותיהנו).

• • •

חגי תשרי הם תקופה בעייתית לעצמאים. אחרי חופשה כפויה מעבודה באוגוסט (כולם בחו"ל) את פוגשת שוב את העו"ש שלך מהצד הלא נכון בתשרי (כולם בחו"ל או מרביצים לדברים עם לולבים). כמו כן, בגדול אני מחבבת את הילדים שלי, אבל כבר בראש השנה המצאתי את המשחק "מי שפונה אלי שני, מקבל פרס" (תנו לזה רגע).

ולכן אני מודיעה קבל עם ועדה: כל מי שמזמין הופעה שלי בתשרי ייהנה מהנחה של 15 אחוז (הנחה נוספת למי שגר רחוק וכדי להגיע בזמן צריך לצאת מהבית ממש מוקדם). כי במחילה, יש עוד דברים בחיים חוץ מלהעמיס מדיח ולצפות פסיבית בפרקים של "כוח פיג'יי". ולכל קוראיי העצמאים, הדפסתי לנו חולצות "עבדתי כמו חמור כל תשרי וכל מה שקיבלתי זה רק פרי שחום נחמד". מי ייתן וירבו חשבוניות המס כרימון, שיעלו לכם את המקדמות, ושמשרדי ממשלה ישלמו יותר מהר משוטף פלוס הנצח.

• • •

אבא שלי חגג 70. סליחה, טכנית, יום ההולדת שלו חל בעוד שבועיים, כך שהוא עוד לא חגג 70, אבל ראש השנה היה ההזדמנות היחידה שלנו לארוז את כל המשפחה המורחבת ולציין את האירוע בקפריסין. זאת היתה הפתעה מושקעת מאוד, אמא שלי היתה צריכה לשקר לו רצוף במשך שבועות, והוא מאוד־מאוד שמח ובמידה שווה היה מוטרד מזה שהיא בחרה לארוז עבורם מזוודה גדולה במקום טרולי. מי שמכיר את אבא שלי יודע שזה לא קשור לכסף אלא עניין של יעילות, וזה מאוד יעיל לדבר על מזוודה במשך ארבעה ימים.

במהלך פרק הזמן הזה הוא בכה מהתרגשות לפחות שלוש פעמים, בחן את מנגנון הנעילה של המכונית וניסה להקריא לי דוסטויבסקי בזמן שיש עלי פיזית שלושה ילדים שונים. לכבוד המאורע הדפסנו לכולם חולצות שכתוב עליהן "פולני מאה אחוז", וכששלחנו אותו ללבוש את החולצה שלו בשדה התעופה, הוא אמר: "אבל אז יידעו שאני קשור אליכם". אבא שלי הוא אגדה, ואולי יום אחד אני אקדיש לו טור שלם.

• • •

לטייל בקבוצה כל כך גדולה זה קשה. 15 איש שאחד מהם צריך לישון צהריים ואחת מהם צריכה לעצור לסיגריה. 15 איש שחלקם מעדיפים לזרום לפארק מים וחלקם לא מעוניינים לזרום, ובטח לא למים או לפארק או למקום אחר שאינו הספה. 15 איש שחלק נכבד מתוכם הם ילדים שרוצים לספר לך דברים, כמו חידות שהם המציאו או עובדות מרתקות על נמלים.

15 איש אומר שצריך לעשות משמרות ליד הבריכה כדי לוודא שאף אחד מהקטנים לא מחליט ליפול למים. זה אומר שמהרגע ששאלת "מי רוצה טוסט?" ועד לרגע שהתיישבת סוף־סוף לאכול את שלך, עובר מספיק זמן כדי שמישהו ייזכר שהוא בעצם כן רוצה. רגע אחד לא שמתי לב ומצאתי את עצמי רשומה לנהוג בוואן של תשעה אנשים (בצד השני של הכביש, כן?), ככה שחלק נכבד מהזמן ביליתי עם אוטו מונע, מחכה למלא את כל הספסלים. גידלתי ציפורן בזרת, וכעת אני מוכנה לנהוג בקו תל אביב־נתניה.

העיקר שהיה מוצלח, ושכולם היו חמודים מאוד ואכלו כמות לא סבירה של טוסטים.

• • •

סליחות תשפ"ד סטייל:

גברים שאמרו משהו לא לעניין באינטרנט: "סליחה מכל מי שנעלב ממני, כי אמרתי דברים שמה לעשות, הם נכונים, אבל הוא עדיין בחר להיעלב מהם!"

שלמה קרעי: "סליחה ולכו לעזאזל".

משפיעניות אינסטגרם: "השנה אני מבקשת סליחה מעצמי שלא הייתי מספיק קשובה לעצמי, שלא נתתי לעצמי מספיק תשומת לב, שלא אהבתי את עצמי מספיק - וגם אתן. שימו לב להבא".

הבן הקטן שלי: "זליחה!" (נקרע מצחוק ועושה אותו הדבר שוב).