חגי בן גוריון, בן 82 מבית השיטה, נמנה עם מקימי יחידת הלוחמה האלקטרונית בצה"ל, ששנים רבות היתה חסויה, ושעל המשרתים בה נאסר לחשוף תמונות ממלחמת יום הכיפורים - עד שלפני חמש שנים הוקם ביחידה חדר מורשת. כעת, 50 שנה לאחר המלחמה, חגי שמח לחשוף לראשונה תמונות שצילם, ושתיעדו את החיים במוצב חרמונית במהלך המלחמה ובחודשים שאחריה.
במשך שבעה חודשים נשארו החיילים במוצב ולא יצאו לחופשה הביתה. חורף 1973-4 היה מהקשים ביותר, שלג רב כיסה את הכלים הצבאיים ובמקביל לקרבות מול הסורים לחמו החיילים גם בגנרל חורף. "הכל נקבר תחת השלג ולא יכולנו להפעיל את הציוד", נזכר בן גוריון. "רשתות ההסוואה הפכו לחוטי ברזל מהקרח. זה היה כואב בלב".
חגי הקיבוצניק, שהתגייס לצה"ל ב־1961, מספר שמטרת היחידה הסודית היתה "לשבש ולחסום שידורי אלחוט ורדיו. ביחידה היו שלושה מהנדסים ושלושה טכנאים, ובסך הכל 15 איש. לא יכולנו להיעזר באף אחד בגלל הסודיות. אסור היה לנו לתעד שום דבר. ביקשו מאיתנו למצוא פתרונות, ובמשך שנה חשבנו. היינו צריכים לחשוב 30 שנה קדימה". שנה אחרי הקמתה מנתה היחידה 200 איש, ובמלחמת ששת הימים היא פעלה תחת מעטה חשאיות.
"אמרתי לאשתי: מחר יש מלחמה"
שבועיים לפני מלחמת יום הכיפורים חגי גויס למילואים, וצוותים נשלחו לסיני ולגולן. ערב המלחמה שאלו חיילי היחידה אם אפשר לצאת הביתה. "התשובה שקיבלנו היתה - מחר ב־18:00 יש מלחמה, הקצינים יישארו והחיילים ייצאו ל־24 שעות. הגעתי הביתה, וכשאמרתי לאשתי שמחר יש מלחמה - היא נפלה מהרגליים. למחרת בשעה 14:00 היתה אזעקה וחזרתי לצבא".
תחילה התייצבו חיילי היחידה בהר כנען שבצפת, רואים את מורדות הגולן בוערים ואת מאות כלי הרכב עושים את דרכם לבית החולים זיו, כשבתוכם פצועים מהקרבות הקשים. כעבור כמה ימים הועלו צוותי הלוחמה האלקטרונית אל מוצב חרמונית שבמורדות הר החרמון.
בצה"ל חששו שהסורים ינסו לחטוף את חיילי היחידה במהלך החורף, ולכן שלחו חיילים מסיירת צנחנים לשמור עליהם. את הסיורים הם עשו בקרבת המוצב, מנותקים לגמרי, לאחר שהעמודים שמסמנים את השלג כוסו בו בעצמם, ומסוק הביא להם את האספקה.
חגי: "החורף הקדים ולא היינו מוכנים. חורף קיצוני, עם מינוס עשר מעלות בלילה. לא היה לנו מה ללבוש בחורף הזה. הגז במטבח קפא, הכל קפא סביבנו. הלכנו למחפורות של הסורים ולקחנו מיטות, מזרנים ומסיכות אב"כ, והשתמשנו בהם לחימום הידיים והרגליים. המלחמה היתה מול החורף".
כמה ימים מאוחר יותר הודיעו לחיילים שאחד מהם יוכל לצאת הביתה ל־12 שעות. "אמרתי שאני קרוב ואספיק, ויצאתי", זוכר חגי. "בבית לקחתי את מצלמת הזורקין 4 שהיתה לי, ארבעה פילמים, וחזרתי למוצב". חגי החל לצלם את החיים במוצב בשלג.
המשימה האחרונה
במארס 1974 החל השלג במוצב להפשיר, והחיים חזרו למסלולם. המלחמה עם סוריה עמדה בפני הפסקת אש, שני הצדדים ניסו לקבוע עובדות בשטח לפני שזו תיכנס לתוקפה, ורגע לפני כן נדרשו חגי וחבריו לעוד משימה אחת, אחרונה.
בשל החשש שהסורים יפגיזו את חיילי גדוד הצנחנים, שהיה ממוקם במובלעת מזרעת בית ג'אן, נדרשו חיילי הלוחמה האלקטרונית לשבש את התדר של קצין הארטילריה הסורי. בכל פעם שעבר תדר - הם שיבשו אותו, וכך לאורך זמן רב לא הצליחו הסורים להפגיז את הצנחנים, מה שאפשר לצה"ל להגיב בהתאם. "קיבלתי מברק מיחידה 848 (יחידה 8200 של היום; ע"א) שפעלנו היטב ומנענו פגיעה בצנחנים. הרגשתי המון גאווה", מחייך חגי.
את התמונות שצילם חגי הוא פיתח לאחר המלחמה. "אנשים רצו להצטלם כל הזמן. הרגשנו מבודדים", הוא מספר, ומוסיף בגאווה: "רק עכשיו, כשהתמונות הופיעו בחדר המורשת של היחידה, החברים ראו אותן. זאת היתה תקופה מרגשת ומעצימה".
