כשהשנה באה בגלויה: כך נולדו ה"שנוטובות"

משלוח איגרות ברכה לשנה חדשה היה במקורו מנהג של גויים באירופה, והוא אומץ על ידי רבני אשכנז, וכבר במאה ה־14 המליצו לציבור היהודי בגולה לאחל איש לרעהו שנה טובה באיגרת. מיהדות גרמניה נדד המנהג לריכוזי יהודים באוסטריה ובשווייץ, וכשהומצאו הבול וגלויית הדואר, בשלהי המאה ה־19, התפשט המנהג בכל מדינות אירופה והגיע לאמריקה.

המנהג היהודי היה במשך שנים חלק ממנגנון שימור הזיקה לאורחות השנה היהודית, למסורות השונות ולקשר עם ארץ ישראל.

לארץ ישראל עצמה הגיעו ה"שנוטובות" בידי שליחים שיצאו לאירופה בתקופת היישוב הישן (מאות 18 ו־19) כדי לגייס תרומות עבור מוסדות דת בארץ. השליחים נקראו שד"ר ("שליח דרבנן"), אך בלשון העם כונו "שנוררים" (ביידיש, קבצנים). כשגילו לראשונה באשכנז את מנהג משלוח איגרות הברכה לשנה החדשה, מיהרו השליחים לאמצו וייצרו איגרות ברכה עם מוטיבים יהודיים ידועים (הכותל, שופר, ארון קודש וכו') ושלחו אותן בארץ לכל גורם שלדעתם היה בעל אמצעים לסייע למוסד הדתי שאותו ייצגו.

כמו כן, הם שלחו בכל שנה מהארץ "שנוטובות" לקהילות באירופה שאליהן התעתדו להגיע, בתקווה שהאיגרת תחמם את לב התורמים הפוטנציאליים באותן קהילות ותפתח את כיסם.

בשנות ה־70 החלה ירידה במשלוח "שנוטובות". תרמו לכך מלחמת יום כיפור ב־1973, שפגעה במצב הרוח הלאומי, ומכשיר הטלפון, שהפך לנפוץ ואפשר ברכה טלפונית במקום התעסקות בטרדת משלוח האיגרות. כשהמשיבונים האלקטרוניים הפכו גם הם לנפוצים, הותרת ברכה הפכה לעסק קל פי כמה. אחר כך באו הפקס, ה־SMS והמייל, ודחקו את ה"שנוטובות" לחלוטין מהעולם.

עם "זהבים" וריחות: כך התפתחה ה"שנה טובה"

מנהג משלוח איגרות ברכה לראש השנה הלך והתפתח במהירות במדינת ישראל הצעירה, ומתחילת שנות ה־60 פעלה פה תעשייה משגשגת, עם כתריסר יצרני "שנוטובות", ובהם פלפוט, מרכז התמונות, ישראנוף, ליאון המדפיס ודנון. חברת השיווק וההפצה הגדולה בתחום היתה זסלנסקי הירושלמית.

התעשייה הזינה גם מעגל שני של אנשי מקצוע רבים, שהתפרנסו מה"שנוטובות": צלמים, מעצבים גרפיים, עובדי דפוס, יצרני נייר, משווקים ומובילים, שדאגו למלא במרוצת השנים את השוק באיגרות - החל מהקטנות והפשוטות, דרך הצבעוניות עם ה"זהבים" וכלה בגדולות שנפתחו למבנה תלת־ממד, והיו אף כאלה שהדיפו ריח.

את הכל הניעה מערכת שיווק יעילה של סוכנים, שכחודשיים לפני חגי תשרי היו מתייצבים בחנויות מכשירי הכתיבה ברחבי הארץ ומציגים בפני הבעלים אלבומים ובהם דוגמאות עדכניות של "שנוטובות". נוסף על כך, ברוב הערים בארץ הוקמו בשבועות שלפני ראש השנה שווקים ובהם דוכני "שנוטובות": בתל אביב ובחיפה הם התמקמו ליד בית הכנסת המרכזי, ובירושלים - ברחבה הגדולה שבצומת הרחובות בן יהודה וקינג ג'ורג', מול מה שהיה בזמנו בית היתומות "טליתא קומי".

היה מקובל לשלוח שנות טובות עד לפני ראש השנה, אך יצרנים ומשווקים מתוחכמים הצליחו למתוח את תקופת המשלוח על ידי הוספת הברכה "מועדים לשמחה", כך שמשלוח "שנוטובות" עד סוכות היה מקובל אף הוא.

מנהג משלוח שנות טובות היה גם נחלת מוסדות לאומיים וציבוריים - הסוכנות, הקרן הקיימת, ההסתדרות והעיריות - שהיו שולחים כולם שנות טובות עם מסרים שמעבר ל"שנה טובה" עצמה - כל מוסד עם המסר החשוב לו.

בתי עסק ניצלו את איגרות ראש השנה ליחסי ציבור. יצרן מכונות כביסה שלח ללקוחותיו ברכה עם אזכור ש"אין כמו שנה חדשה להחלפת מכונה", מפעל ופלים ציין ש"השנה החדשה תהיה מתוקה יותר מקודמותיה", ועסק אחר הבטיח ש"ענני המלחמה יתפזרו - ושמש השלום תזרח".

שוק תוסס: אספני איגרות ברכה

ישראלים רבים נהגו בצעירותם לאגור "שנוטובות", אולם במהלך השנים ננטשו רוב האוספים בידי אספניהם החובבים. הדי אור, מבכירי האספנים של פריטים וחפצים שיוצרו בישראל ("ישראליאנה"), מחזיק באוסף מקוטלג של כ–20 אלף איגרות ברכה לראש השנה - חלק ממאות אוספים שליקט מההיסטוריה של תרבות החומר והדפוס בישראל, ושאותם הוא מציג במוזיאון שהקים ברמת גן, "בן גוריון 10".

אור מגלה שהמחירים של איגרות הברכה הנושנות ירד לאחרונה, אחרי שארבעה מגדולי האספנים הישראלים בתחום הלכו לעולמם בתוך שנים ספורות, וצאצאיהם ויתרו על האוספים והציפו את השוק ב"שנוטובות" למכירה.

מרון ערן, בעלי "קדם מכירות פומביות", מספר שלמרות ההצפה, עדיין מתקיים "מסחר די ער" של איגרות ברכה לשנה טובה. כך, למשל, סדרה של 116 איגרות ברכה שצוירו ביד, שיצאה באמריקה בתחילת המאה ה־20 במחיר של דולר אחד לסדרה כולה, שווה כיום סכום עתק, וחלק מהאיגרות שבסדרה יימכרו ב"מאות דולרים האחת". ערן מוסיף שברכות לא מאוירות לשנה טובה, מאת הרבי מלובביץ', שאליהן הוסיף הרב "כמה מילים וחתימה" - שוות כיום יותר מ־1,000 דולר.

ואגב אמריקה: ברבות השנים, לנוכח הפופולריות שלה זכתה סדרת ה"שנוטובות" המקורית בדולר, החלה ההוצאה לאור בארה"ב Hebrew Publication, שהקימו בני משפחת וורבלווסקי, לפרסם עוד ועוד סדרות עם מוטיבים יהודיים, ובכך סייעה לחמם את הקשר בין יהודי ארה"ב לבין ארץ ישראל. בהקשר זה ראוי לציין, כאנקדוטה, שבאיגרות המוקדמות יותר, בהיעדר צילומים, צוירו נופי הארץ מדמיונם של המאיירים.

שנה טובה 1 - ברכה עם פסקול

משפחות שיכלו לאפשר זאת לעצמן היו מפיקות איגרות שנה טובה ייחודיות, שבהן הצטלמה המשפחה יחד ותמונתה היתה מושתלת בחזית האיגרת, על רקע תמונת נוף או איורים שקשורים לראש השנה. מי שהיו להם קרובי משפחה בעלי אמצעים באמריקה, היו נהנים לקבל לביתם תקליט קטן ובו ברכות שהוקלטו על ידי הקרובים בחו"ל - אטרקציה שהיתה לא זולה עבור השולח, אך נחשבה אטרקטיבית מאוד עבור המקבלים כאן בארץ.

שנה טובה 2 - צייר האיגרות

פרץ רושקביץ נולד בגרמניה, ושם למד עיצוב. הוא עלה ארצה ב־1933, בגיל 32, והתיישב עם אשתו בתל אביב. מכאן, ובמשך 34 שנים, עסק בכישרון רב בציור ובאיור של פרסומים ומוצרי דפוס לילדים, ובהם חוברות, ספרים, משחקים ו"שנוטובות". בעבודותיו העמיד רושקביץ את ה"צבר" הישראלי במוקד והציג את היישוב הארץ־ישראלי בגישה ציונית נאיבית ואופטימית. גם כיום, יותר מ־55 שנים אחרי מותו, עבודותיו פופולריות ומבוקשות מאוד בקרב אספנים. בצילום: שנה טובה בעיצוב פרץ רושקביץ.

הניצחון שקידם את שוק ה"שנוטובות"

תור הזהב של ה"שנוטובות" בארץ נרשם במהלך שנות ה־60, בין השאר בעקבות הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים. איגרות ברכה רבות הציבו את צה"ל, את חייליו ואת נשקו במוקד (ראו בצילום), ולכך תרמה גם תחושת הרווחה כלכלית שפשטה בארץ בעקבות המלחמה. לשוק יצאו אינספור איגרות צבעוניות שנשאו ברכות לפרנסה טובה ולהצלחה בעסקים. איגרות פופולריות הציגו צילומים של משפחות בפתח ביתן החדש, מתניידות ברכב מודרני או יושבות מאושרות בסלון עם מכשיר טלוויזיה. מלחמת יום כיפור, ב־1973, שמה במידה רבה קץ לאופוריה הצבעונית והמודפסת

"שנוטובות" שהיו

יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org