בשעת בוקר מוקדמת של 9 ביולי 1953 גילה לתדהמתו עובד גן החיות התנ"כי בירושלים, שהכלוב אשר בו שכן זוג דובים סורים - ריק. העובד המודאג צלצל למשטרה, ובתוך דקות אספה אותו ניידת סיור לאיתור הדובים.
משטרת ירושלים העבירה לקול ישראל הודעה דחופה, ודרשה לפרסמה ברדיו פעמים רבות במשך היום. קול ישראל התרה במאזינים ש"הדובים מהווים סכנה, לאור העובדה שהם מורעבים, כפי שנמסר מטעם גן החיות".
מייסד גן החיות התנ"כי בירושלים ומנהלו היה הזואולוג פרופ' אהרון שולוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שפתח את הגן ב־1940 ברחוב הרב קוק שבמרכז העיר, ומשם הגן הועבר לכמה מקומות עד שנחת ב־1950 בשטח נרחב של 60 דונם שהקצתה העירייה בסמוך לרחוב ירמיהו.
באמצע יוני 1953 הורע מאוד מצבו של גן החיות, אחרי שצה"ל, שהקצה לגן אספקה יומית של שיירי מזון, החל להעביר את מטען האוכל לאחד מקיבוצי הסביבה, ששילם עבורם. פרופ' שולוב פנה בקריאה נואשת למתנדבים להביא לגן מזון מכל סוג לצורך האכלת החיות, אולם הכמויות הקטנות גרמו לבעלי החיים להתנהג בצורה עצבנית ואגרסיבית יותר ויותר.
הדובים הרעבים, שנהמו וטלטלו בפראות במשך יומיים את סורגי כלובם, הצליחו לבסוף להימלט מהכלוב, אך למרבה המזל הם אותרו בסמוך לגן בצהריים, הורדמו והוחזרו למשכנם.
בתום הפרשה הצליח פרופ' שולב לקבל סוף־סוף סיוע מכמה מהגורמים (הרבים) שאליהם פנה. ב־1992 נסגר גן החיות התנ"כי במיקומו המיתולוגי, והחיות הועברו לאתר הגן הנוכחי - בשכונת מנחת (מלחה).
* תודה לווטרינר ד"ר רפי קישון על הסיוע
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו