שניים צינים: ליטל שוורץ וקובי אפללו - הצמד המוזר של עולם הבידור במופע חדש

אפילו ליטל שוורץ וקובי אפללו לא עיוורים לכך שהתגובה הראשונית שהמופע החדש והמשותף שלהם מעורר נעה בין הרמת גבה, פליאה ותמיהה. ולראיה - גם ההודעה לעיתונות שמכריזה על "מה הייתי עושה בלעדייך?" (בחירת שם מעניינת למופע משותף, נוכח העובדה שהשניים מנהלים כבר שני עשורים קריירות מצליחות בתחומים שונים ללא כל השקה ביניהם עד כה) מספרת כי מדובר ב"חיבור הכי מפתיע של התקופה" - חיבור שעל פניו מרגיש כמו תוצר של מחולל שמות רנדומליים.

אקראי כמו תשובה שגויה של תוכנת AI. אבל במקום הקבוע שבו ההסבר הגנרי "אנחנו מכירים המון שנים וכבר תקופה שאנחנו רוצים לעשות משהו יחד" נורה כתשובה - להם דווקא אין בעיה להודות שהולחמו באופן כמעט מלאכותי.

"כל אחד מאיתנו בעצם מופיע כבר הרבה שנים עם עצמו", מסבירה שוורץ. "לקובי יש איתו נגנים על הבמה, ואני באמת לבד עם עצמי. אני עושה סטנד־אפ יותר מ־20 שנה. אז חיפשתי במשך הרבה זמן לעשות משהו אחר, שונה. רציתי לעשות מופע שמשלב מוזיקה, ובהתחלה חשבתי על חיבור עם אישה. היה לי דווקא דיבור עם שירי מימון ואיכשהו זה נפל. ואז הציעו לי את קובי ולקובי הציעו אותי. המנהלים שלנו קבעו לנו פגישה, וזו היתה אהבה ממבט ראשון. ישבנו שם והרגשנו שהכימיה היתה מיידית".

אפללו: "אני מזדהה לגמרי עם כל מה שליטל אמרה. אני אדם שנוטה להשתעמם מאוד מהר. אני עושה מה שאני עושה ואוהב את מה שאני עושה, אבל הגעתי לאיזה מקום בקריירה שבו בא לי לגוון, בא לי לעשות משהו אחר ושונה. עכשיו, אנחנו רגילים שסטנד־אפ זה סטנד־אפ ומוזיקה זה מוזיקה. אבל השילוב, הדבר הזה, הוא קצת חדש".

ליטל, כולם מקשרים אותך באופן אוטומטי לקובי מימון. בעצם רק החלפת קובי בקובי.

"גם קובי מימון צריך ליטל איתו. יש לו אחת עכשיו ב'רוקדים עם כוכבים' (הרקדנית ליטל לכטמן כהן - ע"פ). אתה יודע שאנשים באים אלי ברחוב ואומרים לי 'איפה בעלך קובי?'. אנשים לא מבינים. הם רואים אותנו בטלוויזיה וחושבים שאנחנו חיים יחד. אבל הוא לא בעלי, אפילו לא שכבנו, לא שום דבר".

אפללו: "רוצה לשמוע משהו מוזר? עוד לפני הקורונה ישבתי אני עם קובי מימון ותכננתי לעשות מופע מהסוג הזה - איתו. ואז באה הקורונה והמופע הזה חוזל"ש. אבל כל העולם חוזל"ש אז".

בעולם אחר המופע הזה מתקיים עם קובי ומימון אחרים לגמרי.

"יש פה אורגיה ממש מוזרה, זה קארמתי. וגם קובי מימון ואני חברים. שיחקנו כדורגל ביחד ואני חולה עליו. הוא בא פעם להופעה שלי בזאפה הרצליה ובמרכז האולם ישבה דליה מזור. היא חגגה יום הולדת 70. נהוג לעשות כבוד במקרים האלה, אז אני עוצר את המופע ואומר: 'תקשיבו, יש פה איתנו הערב אושיה' ומציג אותה לקהל".

שוורץ: "לדעתי קובי כבר קם ועלה על הבמה. אני יודעת מי זה קובי מימון".

אפללו: אחרי ההופעה קובי בא אלי ואומר 'אני כבר הזדקפתי. אמרתי: בואנ'ה, המניאק הזה הולך להביך אותי. אני כבר מובך! ופתאום אתה בא לי עם 'דליה מזור'".

שוורץ: "לא בא לי שתצא יותר מצחיק ממני בכתבה. יוציאו אותך מצחיק ואני אצא בלי עומק. תמיד אני יוצאת ככה בכתבות. אני מבינה שאנשים אוהבים צהוב, אבל כששואלים אותי 'קרה לך משהו? פגעו בך?' אין לי מה לענות. היתה לי ילדות טובה".

אפללו: "בא אלי לפני כמה שנים כתב רכילות ואמר לי 'אה, אתה נהיית משעמם'. עניתי: 'מה אתה רוצה, שאני אפרק את הבית כדי שיהיה לך כיף?'".

באו לתת עבודה

הם אולי לא מספקים כותרות על בסיס שבועי כמו כוכבי ומשפיעני הביצה, אבל למען האמת הם גם לא צריכים. מבחינתם הם באו לכאן בשביל לתת עבודה, לצבור קהל, להתמיד ולהישאר. מהבחינה הזו יש ביניהם דווקא כמה הקבלות בולטות.

שניהם ילדי 1976, שפרצו לתודעה בגיל 30. הוא ב־2007 עם אלבום הבכורה המצליח שלו "בא מן השתיקה" שכלל שירים מוכרים כמו "אין לי דבר אחר" ו"מה שהלב שלי בחר". היא עשתה זאת כשקיבלה פינה משלה בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. שניהם המשיכו לפעול בשטח התרבות והבידור במשך כמעט שני העשורים שלאחר מכן. היא הפכה דמות קבועה בסדרות טלוויזיה, תוכניות אירוח ופאנלים קומיים לצד שמות כמו שלום אסייג, יעקב כהן ושלומי קוריאט. הוא הוסיף להקליט ולהופיע מאז עם מוזיקאים כמו מירי מסיקה, דוד ד'אור ועילי בוטנר. עם האחרון גם הקליט את "מכתב לאחי" ("וזה הרגע, הנה באה השעה", כפי שרבים מכירים אותו) - שיר שעל פי נתוני ההשמעה בתחנות הרדיו של אקו"ם היה המושמע ביותר בעשור הקודם.

שוורץ: "בהתחלה חשבתי על חיבור עם אישה. היה לי דיבור עם שירי מימון ואיכשהו זה נפל. ואז הציעו לי את קובי ולקובי הציעו אותי. נפגשנו, וזו היתה אהבה ממבט ראשון, הכימיה היתה מיידית"

שניהם גרים באזור ת"א־גבעתיים, נשואים (הוא לאמילי, היא לאייל) פלוס. שניהם גם קראו לא מעט ביקורות רעות בחייהם, ולקח להם זמן להכיל את הדיסוננס בין התגובות ברחוב ובין טעמם של מי שמתיימרים להכתיב את דעת הקהל.

אתם יודעים שהמבקרים ייגשו למופע הזה כשהם מוכנים לפצוע.

אפללו: "על האלבום הראשון שלי היתה ביקורת נוראית בוואלה, לא אשכח את זה. הכותרת היתה 'קובי אפללו בא מן השתיקה ואליה הוא עתיד לחזור'. בינתיים הכתב נעלם ואני עוד פה. אני זוכר שכל כך נעלבתי. היו לי שישי-שבת גיהינום. כי אתה חסר ביטחון בתחילת הקריירה. זה פורסם ביום שישי בצהריים וכל העולם קרא את זה. מאז אמרתי: ביקורות לא מעניינות אותי. דווקא כשהתחילו לכתוב עלי ביקורות טובות הייתי בהלם".

שוורץ: "התחילו לכתוב עלי ביקורות טובות רק כש'חברות' (סדרת הטלוויזיה שכתבה וזכתה גם לגרסה בריטית - ע"פ) עלתה. כשהתחילו להבחין שאני יוצרת וקומיקאית מוכשרת. אבל עד אז חטפתי 'בהמה גסה'. סטנד־אפ זה הדבר הכי קשה לעשות, והכי קל לבקר סטנדאפיסטים. את 'צחוק מעבודה' גמרו. זו תוכנית שהקהל אהב, היא מאוד קשה לעשייה ופשוט גמרו אותה. התדמית שלי היתה מאוד בעייתית. ופתאום ב'חברות' אמרו - ליטל לא כזו נוראית, היא דווקא עדינה ודווקא מצחיקה".

מה הדבר הכי מעליב שכתבו עליך?

"היתה ביקורת שמישהי שלא אזכיר את שמה כתבה. היא אמרה עלי שאני תופעה חולפת, שאני מנסה לחקות קומיקאים אחרים. היא התנצלה על זה בפניי אחר כך במשך שנים, אבל הנה - האקדמיה לא חשבה ש'חברות' ראויה להיות מועמדת לפרס הטלוויזיה. זה, למשל, גמר אותי. כי זו סדרה שאנשים ברחוב משגעים אותי עליה. היתה עצומה להחזיר את 'חברות' למסך! באמת יש פער אדיר בין הקהל למבקרים. הקהל עוטף אותך בחום ובאהבה, והמבקרים לא מבינים כמה אתה אהוד ונחשב בחוץ. הנה, גם ל'שנות השמונים' של שלום אסייג קטלו את האם־אימא, אבל הקהל מת על זה. אני לא יודעת מה מצחיק בעיני המבקרים".

אפללו: "גם אני חווה את זה. יש שירים שאני מוציא וברדיו ישר דוחים אותם. ואני אומר: קראת את הטקסט? הקשבת? לא כולם כאלה, אבל אותם מבקרים צריכים ללכת לרחוב ולהבין את הפער. להבין את איך שהקהל רואה אותך. לכו לפריפריה. זאת ישראל. אני חושב שהאקדמיה, או בכלל אלה שיושבים בוועדות, לא רוצים להיות ישראלים, ואני אגיד לך למה. כי ישראליות זה 'צ'ארלי וחצי' וזה 'חגיגה בסנוקר'. הם מזלזלים בזה. אלה בדרך כלל אנשים מתנשאים, בזים לרחוב. ואתה אומר - אבל זה אנחנו".

למה בכלל אתם צריכים את אישור המבקרים? תראו לאן הגעתם רק מאהבת קהל.

שוורץ: "היום אני מודה שבאמת פחות אכפת לי. פעם הייתי בוכה מזה. תמיד כיף לקבל ביקורת טובה. אין מה לעשות - אתה כותב סדרה במשך שלוש שנים ואתה רוצה שיאהבו אותך. אבל היום, כשאני יודעת מה אני שווה, הם על הזין שלי".

אפללו: "גם במוזיקה יש המון דוגמאות לאמנים שלא רואים ממטר. הנה עכשיו, אלבום השנה של אקו"ם שייך לפאר טסי. הוא קרא לאלבום שלו 'רדיו שטח', עד כדי כך - כדי להסביר לרדיו שמי שקובע זה השטח, והוא זכה בכל הפרסים. שלא לדבר על עומר אדם, שלא מתראיין בכלל".

אפללו: "על האלבום הראשון שלי היתה ביקורת נוראית. לא אשכח את זה. הכותרת היתה 'קובי אפללו בא מן השתיקה ואליה הוא עתיד לחזור'. בינתיים הכתב נעלם ואני עוד פה"

שוורץ: "זה קשור גם לגיל. לא אכפת לי כבר אם יאהבו אותי או לא. אבא שלי נפטר מסרטן לפני כמה שנים, ופתאום את אומרת: 'על מה את כועסת?'. אתה יודע מה? לא מעניין אותי. פעם היה לי אכפת, אבל היום אני כבר לא שם, אין לי את הרדיפה הזו כבר. אני רוצה לעשות מה שטוב לי. מה, לא קטלו אותי פעם? אז יקטלו. יגידו שהמופע הזה חרא, אז יגידו. המטרה שלנו היא שאנשים ייהנו".

למי יש יותר עוקבים?

כפי שניתן לשמוע - לצד הומור קליל שעבור שוורץ הוא עיקר פרנסתה, ועבורו הוא אתנחתא בין שירים בהופעה, השניים נושאים עימם מטען. אולי זה עניין של גיל. שניהם יחגגו בקרוב 47 - כלומר עוברים למסלול המהיר אל עבר העשור השישי של חייהם. שלב חיים קריטי, יש שיאמרו, בניסיון להבין את המקום שלהם בעולם תרבות ובידור משתנה תמידית. זמן של השלמה עם מה שהושג, ויחד עם זאת ניסיון פיצוח של ביסוס רלוונטיות שתימשך עוד שנים. וזה לא קל בכלל בתחום שהם עוסקים בו. במיוחד מול טוויטר ויוטיוב מלאי מצחיקני רשת, וטיקטוק אחד שמייצר היום להיטי ענק, ויותר מכך - זמרי אינסטנט שממלאים אולמות ושורפים תדרי רדיו. הם גם מדברים על כך במופע החדש. שני אנשים בוגרים שמנסים להבין מה לעזאזל קורה שם באינטרנט.

"אני צוחקת עליו שיש לי יותר עוקבים ממנו", אומרת שוורץ. "לו יש 30 אלף עוקבים ולי יש 60 אלף. בתכלס אני יותר מפורסמת ממנו". למען הדיוק, המספרים הם 88-37 אלף (לטובתה), אבל היחס לא שונה מהותית. "אני באמת לא מבין איך לא עולים לי העוקבים, איך לי עולים רק 100 ביום? אני בן אדם מוכר!" עונה לה אפללו, מבודח בעצמו מעצם האבסורדיות שבגרעין הוויכוח.

שוורץ: "קובי, אתה מעלה תכנים לא טובים. אמרתי לך שאתה משעמם הרבה פעמים. יש לי מה להגיד. יש לו קטעים שהוא מעלה ורואים אותו פתאום מדבר מחדר שנראה כמו השבי של גלעד שליט, מזמין להופעה בלי שום רצון לחיות. לא בא לי לבוא להופעה הזו, קובי. אני רואה את זה ומסמסת לו 'קובי, קצת שמחת חיים, קצת חיות. טיפה ערנות. אתה רדום'".

אפללו: "זה כי אני מעלה תוכן בבקרים".

אולי אתה צריך לדבר עם אנשי הסושיאל שלך.

שוורץ: "אני לא מאשימה אותם, זה צריך לבוא גם ממנו. זו שלי אומרת לי 'אני קובעת לך יום' - ואני אגיע ביום ההוא לצלם סרטונים לטיקטוק. אבל זה גם היופי - השוני בינינו. הוא אדיש, רגוע. מאוד מזכיר את בן הזוג שלי, גם בחיצוניות. אני חושבת שקובי פשוט לא מת על זה".

אפללו: "קודם כל כשאני מצלם אני סובל. הנחת היסוד שלי היא שאני סובל בצילומים. אבא שלי אומר: 'סבל, אם מגיע לי בחיים אני מתמודד איתו, אני אף פעם לא בוחר אותו'. אני מאוד משתדל לא לבחור בחוויות שבהן אני סובל. אני יודע ממה אני סובל. נגיד יש הופעות שבהן אני יודע מראש שאני אסבול. יש מקומות שהבמה היא לא במה, אלה לא אנשים שהזמינו אותך, זה לא כמו קופה פתוחה. אתה מופיע בפני ועדי עובדים, אחרי שני סרטוני תדמית ואחרי שהסמנכ"ל וכולם נאמו וכבר הזמינו את דבורה מכוח אדם לעלות. וכולם מתים לחזור הביתה ויש להם בייביסטר שמחכה. אבל פה אתה עוד אומר: 'אני מתפרנס, זה גם יכול להיות נחמד".

אבל מופע מהסוג שלכם יכול בקלות לעבוד בערבים של ועדי עובדים.

שוורץ: "אני חושבת שלוועדי עובדים זה גם יהיה יותר קל. תחשוב, הם מקבלים פה זמר וסטנדאפיסטית בכרטיס אחד. זה דור אחר, זה עולם אחר. גם האינסטגרם, אני עובדת בזה. יש לי פגישות פעמיים בשבוע - אתה יודע איזה כאב ראש זה? צריך לחשוב על תכנים. אני רק עכשיו מתחילה ליהנות מזה, אבל זו עבודה. אני קובעת לי יום צילום שלם לעבוד בסושיאל. יש לי יום אחד בשבוע שאני מצלמת בו במשך כמה שעות".

אני מכיר זמרת בתחילת דרכה בלוס אנג'לס שחברת התקליטים שלה משקיעה 2 מיליון דולר בחודש רק על הפקת סרטונים לטיקטוק שלה.

"זה מה שעושים היום. אני העליתי משהו עם הכלב שלי, עם טוטו, ואתה בהלם - עוצרים אותי ברחוב לדבר איתי על זה. ואני אומרת: 'על מה עוצרים אותי, על הכלב?'".

אפללו: "אם אני מעלה קטע מהופעה אז פחות מגיבים, אבל אם אני מעלה לרשת וידאו עם הבת שלי - כל העולם מגיב. הם מאוד אוהבים את האישי, אבל מה שמביא לך את הלחם והחמאה זה השיר, לא הקטע עם הבת שלך".

אפללו: "היום כששיר יוצא בודקים את הטיקטוק שלו. גם אם הוצאת שיר לרדיו, אחרי שבועיים ניגשים לרשת לבדוק את הנתונים שלו. פעם היו הולכים להופעה לבדוק איך הקהל מגיב. היום נכנסים לטיקטוק"

שוורץ: "אבל אתה צריך את זה. אתה יכול אפילו שהבת שלך תשיר את השיר שלך. אתה יודע איזה דברים אני עושה עם הילדות שלי? אני משתמשת בילדות שלי, חבל על הזמן".

אפללו: "אריאל, בואי רגע כפרה, אבא רוצה לנצל אותך. את רוצה לעבוד בחופש? הנה".

שוורץ: "אני דווקא אוהבת מציצנות, אני חולה על זה. קים קרדשיאן זה טראש שאני מכורה אליו ברמות. זה חולני כבר".

אפללו: "מה את מוצאת בזה?"

שוורץ: "קודם כל קנאה. וואי קובי, היא עשירה. הם בסוויטה כל היום ויש להם מטפלת לכל ילד, יש להם מבשלת".

אפללו: "עם זה אני יכול להזדהות. נראה לי שאני גם אתחיל לעקוב אחרי קים קרדשיאן".

שוורץ: "הם חגגו לקים יומולדת. יש לה את המטוס הפרטי שמחכה לה, חברות שלה בלאס וגאס סגרו לה חנות שלמה שהיא מטיילת בה. מי לא רוצה חיים כאלה? אני רוצה שיסגרו לי את עזריאלי. מה יסגרו? יסגרו לי בפרצוף".

שוורץ: "קובי, אתה מעלה תכנים לא טובים. אמרתי לך שאתה משעמם הרבה פעמים. יש לי מה להגיד. יש לו קטעים שהוא מעלה ורואים אותו פתאום מדבר מחדר שנראה כמו השבי של גלעד שליט"

מיני סקנדל ברשתות

צחוק בצד, אפללו מודע לכך שבעידן שבו גזענות אינה מתקבלת אבל גילנות היא כמעט צו השעה, ובזמנים שבהם מותר להיות הכל פרט לבעל דעות שונות מאלה של הכלל - הוא יכול להיחשב על ידי דור הצעירים כ"אדם מבוגר שצועק על עננים" - מישהו שמסרב להבין את רוח הזמן ומתעקש שבימים שלו הכל היה טוב יותר.

שוורץ: "אני אוהבת מציצנות, חולה על זה. קרדשיאן זה טראש שאני מכורה אליו ברמות".
אפללו: "מה את מוצאת בזה?" שוורץ: "קודם כל קנאה. וואי קובי, הם בסוויטה כל היום ויש להם מטפלת לכל ילד ומבשלת"

לפחות בכל הנוגע לתכני השירים הוא לא טועה לגמרי. ואל מול הטענה של אותו כתב רכילות שפטר אותו מחוסר עניין לציבור, הוא יכול להציג מיני־סקנדל שיצר לאחרונה ברשת, כשהעלה את הנושא לסדר היום. זה קרה כשאפללו כתב בסטורי בחשבון האינסטגרם שלו: "לפעמים נדמה לי שגדל פה דור של מוזיקאים (תודה לאל, לא כולם) שמתחרה מי יביא את הטקסט הכי נמוך ומטומטם בשם המגניבות הדפוקה, שמוגדרת על ידי אנשים שחיים בסרט שהם וואו". בהמשך פנה אל אותם חיים בסרט והוסיף: "אתם תוך שנייה תעברו את גיל 35, וגם הקהל שלכם מן הסתם יתבגר ויבין די מהר שהשירים שהזנתם אותו די מטומטמים, ויש סיכוי שיברח".

רן דנקר, מכוכבי הפופ המצליחים בישראל, ענה על כך בראיון משלו לתחנת רדיו כשאמר: "לכל אחד יש את הטעם שלו וזה מתנשא לחשוב שהטעם שלך יותר טוב משל מישהו אחר. דבר שני, יש מלא דברים מדהימים שקורים עכשיו, ואני דווקא חושב שלהפך - אם נסתכל על זה בעוד כמה שנים נבין שהיו פה דברים פורצי דרך. גם בזמנו בניינטיז, נגיד, כשבמדינת ישראל הרוק שלט, אני בטוח שאביב גפן היה מדבר על כנסיית השכל וכל אחד היה אומר על מישהו אחר 'לא, זה סתם, זה פחות טוב'. והנה, שנים אחרי אנחנו מתייחסים לתקופה הזו ולשירים שיצאו אז כקלאסיקה". גם אפללו, מסתבר, יודע ליצור סערת רשת כשהוא רוצה.

"תמיד חיפשתי שיר שגם אם הוא יהיה סופר־קליט ופופיסטי, הוא יהיה הסטייק, לא המסטיק", הוא אומר. "תמיד הערצתי את שלמה ארצי, את אריק איינשטיין, את אהוד בנאי. כוורת פעלה שלוש שנים, רק שלוש שנים! והם השאירו פה עשרות קלאסיקות. היום יותר קשה ליצור דבר כזה. אז חיפשו את זה. הייתי לא מזמן בחזרה באיזה לוקיישן, ובמקביל עשו שם חזרות גם חבר'ה אחרים, אולי מהפסטיגל, אני לא יודע. עברתי שם, ואף אחד מהזמרים הצעירים האלה לא אמר שום דבר.

"בדרך כלל כשאתה רואה זמר אחר אתה מכבד, אומר לו שלום. ואז שמעתי אותם פתאום מדברים ביניהם. אחד מהם שאל מישהי 'מי זה?', והיא אומרת לו 'מה, אתה לא יודע מי זה?'. היא שרה לו את 'בסוף הדרך עוד תהיה מאושר', והוא ענה לה: 'לא יודע, לא מכיר". אני והמנהל שלהם שמענו את זה והוא אמר לי: 'עזוב, כפרה, הם עוד לא הבינו את עיקרון הזמניות'. אמרתי לו: 'לא נורא, מי שלא מכיר היום - יכיר יותר מאוחר'".

לא בטוח בכלל שאתם מתחרים על אותו הקהל.

"לכן אני לא מתייחס לזה. זה עולם מקביל מבחינתי, זה לא העולם שלי. זה כמו שאני משחק כדורסל והם משחקים קריקט. אני הרגשתי שלפני שש-שבע שנים לא רק שמשנים את כללי המשחק במוזיקה, אלא מחליפים אותם לגמרי".

שוורץ: "אבל אני לא מצפה מהם, הם לא אשמים, כי אנחנו מבחינתם מיושנים. וזה מסיבה אחת, והיא כי להם היתה רשת (כשהתבגרו) ולנו לא היתה. הם מעריכים מספרים, הם לא מעריכים איכות. מבחינתם, גם אם תהיה הבדרן הכי מצחיק בארץ, אם אין לך חצי מיליון עוקבים אתה לא שווה כלום. זה תו התקן שלהם".

אפללו: "היום כששיר יוצא בודקים את הטיקטוק שלו. גם אם היום הוצאת שיר לרדיו, אחרי שבועיים ניגשים לרשת לבדוק את הנתונים שלו. פעם אנשי תקשורת היו הולכים להופעה לבדוק מה השיר עושה, איך הקהל מגיב אליו. היום נכנסים לטיקטוק".

שהוא אינדיקטור לא רע. גם צפיות ביוטיוב.

"נכון, אבל זו הביצה והתרנגולת. השאלה היא אם מה שאמור להחזיק את האמנות היום זה ילדים בגיל 25-20. אולי בגלל שהם כל כך צעירים אז הטקסטים נראים כמו שהם, כי אלה ילדים, אלה שירי ילדים".

אפללו: " כל אלה שיושבים בוועדות לא רוצים להיות ישראלים. ישראליות זה 'צ'ארלי וחצי' וזה 'חגיגה בסנוקר'. הם מזלזלים בזה. אלה בדרך כלל אנשים מתנשאים, בזים לרחוב"

מבצעים שירים מהאייטיז

טרוניות של דור אקס שהתבגר הם רק חלק מהמופע שלהם, שבו - הם מציינים - קובי משתף בסיפורים מצחיקים ולילך שרה. היא לא ביונסה, היא תעיד על עצמה, אבל כפי ששותפה מסביר יש לה קול טוב והיא לא מזייפת. זה לא מושלם, אבל גם לא משהו שכמה שיעורים אצל המורה לפיתוח קול שלו לא יסדרו.

באמצע הם מבצעים ביחד שירים מתוך סרטים כמו "ריקוד מושחת" לצד להיטים של אלטון ג'ון, דולי פרטון, פיל קולינס, ווהאם! וגם עפרה חזה.

"היתה אז מוזיקה נפלאה", הם אומרים על העשור של שנות ה־80, שרוב שירי המופע נוצרו ויצאו במהלכו. "כולם תוהים מה זה המופע הזה. אז גם קובי עושה סטנד־אפ ואני גם שרה. זה לא עשר דקות שלי, עשר דקות שלו - הכל יחד, זה מופע משותף".

איכשהו, כשכותב שורות אלה מחפש השוואה למופע דומה בארץ, הדבר הראשון שעולה לו בראש הוא החיבור (המצליח) בין ננסי ברנדס לשימי תבורי. ליטל וקובי פחות מרוצים מההשוואה. "ננסי תמיד היה כותב ומפיק מוזיקלי שעל הדרך קלטו שהוא מצחיק", הוא אומר, והיא משלימה: "אבל ננסי לא התחיל כסטנדאפיסט. אין הרבה חיבורים כאלה, אני חושבת שגם לא בחו"ל. אנחנו די חלוציים".

שוורץ: "בביקורת מישהי כתבה עלי שאני תופעה חולפת ומנסה לחקות קומיקאים אחרים. היא התנצלה בפניי אחר כך, אבל האקדמיה לא חשבה ש'חברות' ראויה להיות מועמדת לפרס. זה גמר אותי"

טיזר בימתי ראשון, או לפחות סוג של, הם העניקו בלייב ממש לא מזמן. לפני חודש התארחה שוורץ בהופעה של קובי באמפי בשוני. המבחן, כפי הנראה, עבר בהצלחה. "שוני זה מדהים. שואלים אותי: 'תעשה קיסריה או שלושה אמפי שוני?', אני עונה שוני. זה הרבה יותר יפה מקיסריה, זה אינטימי".

אז הניסוי הראשוני עבר בהצלחה?

"ליטל מלמדת אותי מה זה להיות סטנדאפיסטית. להיות Story teller זה משהו אחר. אני עוקב אחר סטנדאפיסטים, ויש כמה חדשים שהם מאוד בועטים ומצחיקים, אבל יש דברים שרק הניסיון מלמד. הפאוזות של ליטל, למשל. היינו מול 1,500 איש בשוני - והיא קולטת בדיוק את הבנאדם שיביא לה את הפאנץ'".

שוורץ: "עכשיו אני חייבת להרים לקובי. איזה זמר הוא, שיר אחרי שיר זה שלאגר. תחשוב, קובי, שאתה ואני בחו"ל היינו מיליונרים. מה זה, במעמד שלי ושלך?".

אפללו: "ארבעה-חמישה אלבומי זהב? זהו, הנינים מסודרים".

שוורץ: "ואנחנו יושבים פה בבית קפה בשיא החום ואוכלים עוגיות, אתה מבין?".

איפור ועיצוב שיער: מלי לוי, סטיילינג: מיכל עובדיה, עוזר צלם: קאי זיו, בגדים: ליטל - סטלה ולורי, ג'ינס: דיזל; קובי - אוסף פרטי

shishabat@israelhayom.co.il