בישיבת ממשלה שהתקיימה ב־8 ביוני 1953 הודיע ראש הממשלה דוד בן־גוריון, כי "לפני עשרה ימים נחשפה בארץ מחתרת יהודית קיצונית בשם 'מלכות ישראל', הפועלת כארגון טרור בדרכה למימוש שאיפתה להקמת אימפריה עברית בגבולות ממלכות יהודה וישראל".
הפרשה, שנודעה לימים בשם "מחתרת צריפין", העסיקה את הציבור בישראל לאורך שלושה חודשים, מאז 26 במאי 1953, עת עצרה המשטרה באישון ליל שני בחורי ישיבה שנשאו בכליהם חומרי נפץ. בתום חקירה קצרה הודו השניים שהם חברים בארגון "מלכות ישראל", ושהיו בדרכם להניח פצצה בבניין משרד החינוך.
בחיפוש על גופם אותרה רשימה של 16 איש החברים בארגון, רובם היו בעברם חברים בתנועת המחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל). אחד מהשניים, שהיה אחראי לסליק הארגון, הוביל את החוקרים למערה בירושלים, שבה נמצאו כלי נשק שונים ותחמושת.
במהלך יוני אותה שנה הצליחה המשטרה לאתר את רוב חברי המחתרת, כולל את מנהיגם - יעקב חרותי. מחקירותיהם התברר שבן־גוריון הפריז בהגדרת האידיאולוגיה של הארגון, שכן לדבריהם לא היתה בה כוונה למלכות טריטוריאלית - אלא לשון של "ממלכתיות ומשילות דתית־לאומית".
במסגרת פעילותם השליכו חברי המחתרת פצצה על מערכת השבועון "העולם הזה" והציתו אטליזים לא כשרים. מכוניתו של ציר בריה"מ בארץ הוצתה כפעולת נקם נגד הפעילות האנטישמית במדינות הגוש הסובייטי, ופצצה שהוטמנה בחצר הצירות הסובייטית גרמה נזק רב לבניין והובילה לפציעת ארבעה עובדים. בעקבות חבלה זו ניתקה בריה"מ את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל.
באוגוסט 1953 הועמדו חברי המחתרת לדין צבאי במחנה צריפין (ומכאן שמה של המחתרת). הם זוכו מאישום פיצוץ בניין הצירות הסובייטית, אך בגין חברותם בארגון טרור הוטלו עליהם עונשים שנעו בין עשר שנות מאסר לשנה אחת.
ב־1955 זכו חברי המחתרת לחנינה, בהמלצת שר המשפטים פנחס רוזן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו