הסרטון הוא סרטן: אולי די עם סערות מומצאות כמו "האישה נגד החרדי באוטובוס"

כמה פעמים ראיתם השבוע את הסרטון של הגברת שתוקפת חרדי באוטובוס? כמה פוסטים בעניין קראתם? כמה אייטמים חדשותיים ראיתם? מי חכם ויספור. אלה תקפו אותה, ואלה הוכיחו בעזרתה את התזות שלהם על השנאה, וההם השתמשו בו כדי להראות שחרדים כן משרתים בצה"ל, ולא היה סוף למסיבה, עד שבאה הידיעה שהאישה היא מתמודדת נפש, חולה בהפרעה דו־קוטבית, ואינה אחראית למילותיה. וגם כשזה קרה, עוד היו מפקפקים שניסו לעשות עוד סיבוב קטן על גבה של האומללה, שנקלעה לסערה ציבורית הגדולה עליה במאתיים אלף מידות.

אז מה היה לנו? אזרח שצילם את ההתרחשות והפיץ מיידית ברשתות ללא בדיקה, ואתרים שניזונים מסרטונים כאלה שהדהדו את הסרטון בתפוצות המיליוני־עוקבים שלהם, וכלי תקשורת עצלנים ונצלנים שהפכו את הסיפור ללא תחקיר לפותח מהדורות, ובעלי טורים ומגידי דעות שמינפו את העניין כדי לייצר עוד טראפיק, ומעל הכל, שנאה גדולה שקיבלה דלק מזוקק לבעירתה.

ובסוף? כלום ושום דבר. איך אני יודע? כי קיבלתי היום טלפון מהצלם שלנו שהיה בבית המשפחה, ולא יכול היה לשתוק. הוא סיפר לי שנפגש עם הגברת ועם בתה, ונוכח במו עיניו שמדובר במחלה שדיברה מגרונה של המצולמת בעל כורחה, והוא נקרע מחוסר הצדק ומהפגיעה הלא־מידתית שספגה אותה אישה. ומי שמכיר אנשים עם הפרעה דו־קוטבית יודע לאן הם יכולים להגיע בשעת התקף, וכמה נזק לעצמם הם מסוגלים לגרום בשניות.

אז בשוך הסערה המומצאת הזאת, אני שואל - מה הרווחנו ממנה? אהבת חינם? אחדות ורעות? לא ממש. רק מועקה וטינה ומחנאות וזוהמה. זהו. ועל מה? על שום דבר.

ופורסם השבוע שיש עלייה מדאיגה במקרי הסרטן אצל צעירים בעולם. מניחים שזה בגלל הסוכר, והעישון, והסטרס, והיעדר השינה. ואני אומר - הסרטונים הם הסרטן. הם מסרטנים את כולנו, אוכלים לנו את הלב והנשמה, משנים את הפנימיות שלנו לשחורה, מטיחים אותנו באחינו ובאחיותינו לשונאם, וסופינו לחלות ולמות, מטאפורית וגשמית.

צאו מהרשתות, מהקבוצות, מהאתרים. הצילו את נפשכם. במקום זה תקשיבו לפודקסט טוב בטלפון, תקראו איזה מאמר מועיל, תתחברו לטוב המצוי אף הוא במכשיר שבכף ידכם. אל תעבירו סרטונים כאלה, אינכם יודעים אף פעם מה האמת, מה היה קודם ומה אחר כך, ומי מפיץ כדי להרוויח על חשבון שלוותכם. זכרו: סרטון = סרטן. צפית = חלית.

מלחמה

בוקר אחד אירופה התעוררה וגילתה שהיא במלחמה. פוטין נוהם על גבולה, ואיראן מספקת נשק זול לדוב הרוסי, שישן שנת חורף ארוכה וקם רעב מאי־פעם לשטחים באירופה השבעה.

זה לא בא לאירופאים בעיתוי קל. בין כה וכה היבשת שלהם נמצאת במשבר עמוק: אין ילודה, יש השתלטות של הגירה בלתי מועילה לכלכלה ולתרבות, התוצר יורד, ההוצאות עולות בגלל כמויות התובעים תשלומי רווחה. והנה, גם מלחמה עתידית בפתח. והרי היבשת הלבנה חשבה שתם עידן המלחמות, וייבשה לחלוטין את הצבאות המפוארים שהחזיקה פעם. גרמניה, למשל, מכונת המלחמה המשומנת בחלב אבותינו, הגיעה למצב שבו העריכה שאוקראינה תוכל לעמוד במלחמה של יומיים לפני שתיכנע. ופתאום, משום מקום, קם לו ציר של רשע המתחיל בסין, עובר באיראן דרך רוסיה ומגיע עד בלארוס. והציר הזה מצטייד בנשק חדיש של טילים היפר־סוניים, ומוציא מהמחסנים טילים גרעיניים עם קצת חלודה בקצה, אבל כמו חדשים. ואחרי אוקראינה יבוא תור פולין, ומשם לך תדע.

מה עשו אחינו האירופאים? החליטו להקים מחדש את הצבאות המנוונים. והם קונים מכל הבא ליד ומגייסים, ומכשירים, ומתכוננים. ולמי הם פונים? אלינו. אנחנו, פליטי אכזריותם, אלינו הם מתחננים - תנו לנו מערכות ליירוט טילים ארוכי טווח, ספקו לנו כיפות ברזל, ואם יש משהו נגד ההיפר־סוניים האלה, הוסיפו אותו לעגלה.

ובדיוק השבוע יצאה בשורה מרפאל - מערכת "קלע חד", שגם טיל היפר־סוני הנע במהירות 15 אלף קמ"ש לא מבהיל אותה, והיא משפדת אותו משל היה קסאם מעזה. ויהיה גם לייזר מיירט בעוד שנה, וקלע דוד, ושרביט קסמים, וזיקוקי מרדכי. ואת כל אלה האירופאים רוצים, ומשלמים במיליארדים. וזה לא ייאמן. אותם אלה, ובמיוחד הגרמנים, שעד לפני רגע תמכו באיראנים בחצי־גלוי, ולא באמת הפריע להם שמטרתם להשמידנו, צריכים להתגונן לפתע מפני אחיהם הארים (כי גם האיראנים הם ארים, כידוע), והם מבקשים ישועה אצלנו. או־הו, איך הגלגל מסתובב לו; הגרמנים מתגוננים בפני הנאצים החדשים מטהרן בנשק יהודי. צחוק הגורל נשמע עד למאדים.

ומה נדרוש בתמורה לכל הידע המבריק שנוצר כאן מחוסר ברירה? הפסקה מוחלטת של ההתערבות האירופית בענייננו, התמיכה בארגוני BDS, הקמת מבנים לא חוקיים בשטחים, עצירת החתירה נגד מדינת ישראל על ידי ארגונים ממשלתיים וממשלות, שעכשיו תלויים בנו לביטחונם. על ביטחון משלמים. ובקרוב, כך שמעתי, גם יהיה בגרמניה קמפיין - אולי אתה זכאי לדרכון ישראלי? עמוד בתור.

מדיטציה

פעם, מזמן, כשהייתי צעיר ואבוד, חיפשתי דרכים להתחבר אל עצמי ואל גרעין הטוב שבי. מה לא עברתי עד שהגעתי אל תורת הנפש היהודית? סדנאות למיניהן, זן, בודהיזם, שמאניזם, מה שהיה זמין. אחת התחנות שבה שהיתי הרבה זמן היתה המדיטציה. במקרה צפיתי בזמנו בסרט מרתק על מדיטציה בשיטת הוויפאסנה, "אגף הוויפאסנה", של איילת מנחמי ואילונה אריאל, על איך תרגול של השיטה הזאת שינה את חייהם של אסירים בכלא בהודו. הסרט נגע בי עמוקות, ומכיוון שהרגשתי שאף אני כלוא בסבך מחשבותיי השליליות, החלטתי לנסות את השיטה הדי קיצונית הזאת כדי לצאת לחופשי.

ארזתי תיק, מצאתי חבר שיבוא איתי ונסענו למחנה וויפאסנה באנגליה. שם, על פי התורה שמלמד המורה הגדול של השיטה, גואנקה, לפי המסורת שעברה מהמורה הראשון של השיטה, הבודהה בכבוד ובעצמו, ישבנו עשרה ימים בשתיקה מוחלטת, מלפני עלות השחר עד הלילה, בעיניים עצומות, והתרכזנו בנשימה שלנו ובנעשה בתוך גופנו. ואמנם, לפרקים התרגול הזה היטיב איתי, אבל רוב הזמן סבלתי סבל מר.

למה? הפרעת הקשב הארורה. אמור אדם לשבת בשקט ולהתרכז בנשימתו, אבל איך אתרכז כשבחוץ קורא תרנגול? איך אתמקד במשהו, כשלצידי יושב אדם שנושם בכבדות? איך אהיה דומם, כשמרחוק נשמעים קרקושי הסירים מהמטבח? ישבתי במקומי, העמדתי פני מודט, ובפנים התבשלתי בזעם על שלל הסחות הדעת שאינן מאפשרות לי להגשים את חלומי לצאת לחופשי מהרעש הפנימי שממלא אותי.

כשחזרתי לארץ ניסיתי עוד כמה חודשים לתרגל, ובסוף נכנעתי לעולם המרשרש, הרועש, להמיית הכבישים, לצפצופי המכוניות, לנביחות הכלבים. הבנתי שזה לא בשבילי. המשכתי לחפש ומצאתי את תורת ימימה, ובה מצאתי רווח והצלה.

אבל לאחרונה קראתי הרבה על שימור מסת המוח ובריאותו בגיל השלישי, והבנתי שמדיטציה היא כלי מעולה. ומה לעשות שאני לא יכול? ופתאום - הברקה! האוזניות מבטלות הרעש שרכשתי לא מזמן! ישבתי לעשות מדיטציה באופן שאני מכיר, עם האוזניות. והנה, במקום מלחמה בלתי פוסקת - דממה. והזמן עובר במהירות, ואני צופה על המחשבות כפי שיש לעשות, ולא נלחם בציוצי הציפורים ובמוזיקה מהשכנים. וכך נפגשו להם חידושי המאה ה־21 עם תורת הבודהה העתיקה, ועבדכם הקל־להסחה מוצא שקט ושלווה, ומוחו גדל ומתעצם, ואפילו טיפה מתחיל לגלוש מהאוזניים. ואני ממליץ בחום גם למדוט וגם לקנות. ואנא, אל תשלחו לי בקשות להמלצות, כתבו בגוגל אוזניות מבטלות רעשים ותוכלו גם אתם להתחבר אל השקט הפנימי שלכם.

avrigilad@gmail.com