ב־28 במאי 1953 נמסר באופן רשמי מטעם משרד הבריאות על מינויו של רוברט דמרה כ"צייד יתושים ראשי לאזור הדרום".
למרות גילו הצעיר יחסית, 23, דמרה גבר על 17 מועמדים אחרים, תוך שהוא מפגין "בקיאות יוצאת דופן בכל תורת היתושים מסוגיהם השונים, שיטות איתורם ומיגורם". כמו כן, צוין דמרה לשבח בזכות "כושרו הגופני יוצא הדופן והתמצאותו הטבעית בכל תא שטח ותוואי שבהם נבחן".
במסגרת תפקידו קיבל דמרה דרגה ממשלתית של מפקח, תחתיו הוצבו שישה עובדים, חמור אחד וטנדר, ותחום אחריותו נקבע למחצית הדרומית של מדינת ישראל.
דמרה, כך נמסר, בא ממשפחה ציונית בעיר תוניס, שאיבדה את כל רכושה בשנות הכיבוש הנאצי בתוניסיה (1943-1940). אביו היה מעסקני קרן קיימת בתוניס, ומייד לאחר שהמשפחה זכתה לעלות לישראל, ב־1949, הצטרף דמרה לצה"ל. אחרי ששוחרר, ב־1952, הוא הצליח ללמוד במשך חצי שנה את כל החומר הנדרש בנושא היתושים והדברתם.
בראיון שערך איתו סופר העיתון "מעריב" בדרום, הרברט בן־עדי, הסביר דמרה מדוע בחר לעצמו מקצוע שכרוכות בו סכנות: "אני חש שבמקצועי כמדביר יתושים אני מגשים את הייעוד שלי, שכן בצעירותו בתוניס חליתי במלריה וסבלתי מאוד מהמחלה במשך חצי שנה. עליתי לארץ מתוך רצון לתרום ככל יכולתי למדינה, ואני יודע שבכל יתוש שנדביר - נקטין את הסיכון של סבל, ואף סכנת מוות, לתושבי המדינה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו