סגנית ראש עיריית ירושלים חגית משה: "אני לא ביביסטית ולא סוגדת לאיש. כולנו עושים גם טעויות וגם טוב"

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"אני מתפללת כל יום ומאמינה שדברים קרו לי בהשגחה פרטית. הקדוש ברוך הוא נתן לי המון, למשל את השליחות הציבורית. סבתא שלי, ג'רייה, לא היתה מתפללת בסידור, אבל כשהיא היתה יושבת לאכול היא היתה אומרת 'תודה לאל' וזו היתה ברכת המזון שלה, בדרך שלה. ביומיום שלי, אני יודעת להודות לקדוש ברוך כמו סבתא שלי, בהוויה.

"אני עוף מוזר מבחינה דתית. אין לי הגדרה. אני מסתדרת עם כולם, עם הרבנים ועם האחרים, בגלל מי שאני. אני הכי מכירה את אנשי העולם היותר חרד"לי ונמצאת בשיח איתם. אני גם וגם וגם - לא מקטלגת, וקשה גם לקטלג אותי. בעלי איציק לא למד בישיבת מרכז הרב, הוא לא היה אברך, אבל כשאני נכנסת לישיבה ויושבת עם הרבנים אני מרגישה שם מאוד בבית בזכות עצמי".

מתי בפעם האחרונה הרגשת תקרת זכוכית?

"תמיד פרצתי גבולות. למשל כשהתגייסתי, למרות שכולם רצו שאלך לשירות לאומי, והייתי בחיל הקשר. ב־1983 זה היה ממש פורץ דרך, אף אחד במשפחה שלי לא התגייס, ואני רציתי להיות חיילת. בשום מקום לא הרגשתי אפליה, אבל אני יודעת שאחרים הרגישו. כשעברתי לגור בירושלים לא הבנתי את זה, כי לא הייתי במקום של לשים לב שהאפליה קיימת, ועל עצמי לא הרגשתי אותה. היא לא היתה במושגים שלי.

"גם בפוליטיקה פרצתי גבולות. להחליט שאת רצה לתפקיד יו"ר הבית היהודי זו חתיכת תעוזה. הבנתי את המשמעות אבל לא חשבתי שזו בעיה גדולה, אני קצת ג'ינג'ית במובן הזה.

"אני מעריכה שלנשים יותר קשה, כי אין לנו למשל את 'החבר'ה מהצבא'. יש משהו בגבריות, ב'מדורת השבט' הזו שלהם, שאחד עוזר לשני. אצלנו הנשים אני פחות רואה את זה, אבל אישית לא הרגשתי תקרת זכוכית. אמא שלי לא דיברה איתי על זה ולא הכרתי את המושג הזה בכלל עד שבגרתי. כשאני צריכה למנות מישהו - אני רוצה את האדם הכי טוב שיש לידי, ונשים הן מצוינות. אקח לתפקיד אישה בגלל שהיא טובה, לא בגלל שהיא אישה. נשים טובות בזכות עצמן, ואני מאוד מפרגנת להן, אבל אני לא רוצה שתהיה אישה בתפקיד מסוים רק בגלל שהיא אישה. מי שלא טובה - לא תהיה בתפקיד".

מתי בפעם האחרונה עצרו אותך ברחוב?

"כשהלכתי לסופר השבוע. בדרך כלל איציק עושה את הקניות, אבל הפעם הלכנו יחד ופעמיים עצרו אותי אנשים ושאלו 'מה, יש לך זמן להיות בסופר?'

"כשעוצרים אותי, בדרך כלל אומרים לי שקראו עלי או שקוראים אותי בפייסבוק. אומרים גם כל הכבוד על העשייה, ואני מרגישה שאנשים מעורבים. זה עושה תחושה טובה ומחמם את הלב, כי ביומיום העמוס את אף פעם לא יודעת מה ההשלכות, אז כשאני מקבלת תגובות כאלה אני מבינה שאנשים מכירים ומעריכים. זה לא מובן מאליו, כי הציבור יודע להיות קשוח ויש גם ביקורת.

"היתה תקופה שהיתה ביקורת כלפיי. כשהחלטתי לתמוך בזמנו בנפתלי בנט ובאיילת שקד קיבלתי תגובות של כעס, אבל מי שמכיר אותי ואת העשייה שלי בירושלים יודע מי נמצאת שם עבור התושבים. כשמחברים אותי לפוליטיקה הארצית - שם זה מסתבך".

מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?

"אני חושבת שמי שגר בירושלים פחות מפחד. את עולה לרכבת הקלה וכולם שם, וגם בשוק ובסופר. הדו־קיום קיים כל הזמן, ואותי זה פחות מפחיד.

"אני מפחדת שמישהו יהיה חולה במשפחה, אבל זה פחד מודחק שלא מנהל אותי. אני חושבת לפעמים שחס וחלילה מישהו יהיה חולה, שם אני מרגישה פחד".

מתי בפעם האחרונה חשבת על המצב הפוליטי?

"כל הזמן. לבנימין נתניהו יש את הקרדיט שלו, אני לא נגדו, הוא עשה דברים טובים למדינה, אבל היום משהו רע עובר עלינו.

"יש לי בן בגיל 20 שהוא ביביסט. כבר כשהוא היה בכיתה ה' הוא התחפש לביבי ואפילו ארגן לעצמו פמליה שלמה. חצי כיתה התחפשה למאבטחים ולדוברים וקיבלתי טלפון ממנהל בית הספר על התחפושת הזו, אבל בסופו של דבר הם זכו בתחרות התחפושות.

"אני החלטתי לא ללכת עם נתניהו. הלכתי עם נפתלי בנט, והבן שלי נורא נפגע וכעס עלי. הרגשתי שהוא מאוכזב ממני, אבל לא הצלחתי ללכת עם נתניהו, הרגשתי שזו לא אני. מבחינת הבן שלי יש דגל, יש המנון, יש מדינה, וביבי הוא ראש הממשלה. זה דור שגדל על זה שנתניהו הוא ראש הממשלה, זה כל מה שהם מכירים. אני לא בטוחה שהם יודעים מי היה ראש הממשלה לפניו. אני לא ביביסטית ולא סוגדת לשום אדם. כולנו בני אדם שעושים גם טעויות וגם המון דברים טובים.

"כרגע אני לא עוזבת את ירושלים. אולי כשאתעייף אקום ואלך, או כשאהיה מוכנה להתמודד לכנסת, אבל אני עוד לא שם. אני לא עייפה או משועממת מירושלים.

"בתפקידי בעירייה אני מתמקדת בחינוך ועושה דברים נוספים. אני נותנת מענה לכל הציבור, אבל לא מחפשת את הטייטל. אני וראש העיר משה לאון עובדים בשיתוף פעולה. אנחנו שותפים לעשייה והוא ראש עיר מצוין.

"גם ניר ברקת היה ראש עיר מדהים. אני חושבת שהוא רואה קדימה והוא יכול וצריך להיות ראש ממשלה. אחרי שנתניהו יסיים הוא יכול להיות ראש ממשלה - ואם הוא יקרא לי להיות שרת החינוך, אני אבוא.

"מכיוון שאני באה מהחינוך, אני לא מאמינה שיש תפקיד שהוא יותר משמעותי משרת החינוך, ושם אני רוצה לעשות את השינוי. אני רוצה להיות שרת חינוך, זו לא התפשרות מבחינתי".

מתי בפעם האחרונה נכשלת?

"נכשלתי בלאחד את הציונות הדתית ואני מקבלת על זה אחריות. בסופו של דבר לא הצלחתי. אני עדיין חושבת שצריך לחבר את כל הציונות הדתית, אבל נכון. לא לחסל מפלגה כדי לעשות משהו אחר ולא לשחוט מישהו. זה תהליך. מאוד אכזב אותי מה שקרה, לא האמנתי. הזהירו אותי, אבל לא רציתי לשמוע. הייתי מאוהבת בחלום הזה, תמימה. כמו כלה לפני חופה שלא רואה כלום. מאוד האמנתי שזה אפשרי, שזה הזמן הנכון ושזה צו 8 עבורי. היום אני כבר למודת ניסיון.

"אחרי כישלון מהלך האיחוד בין הבית היהודי שלנו לציונות הדתית של סמוטריץ' עברתי שנה קשה מאוד. נפגעתי באמת. לא היה לי קשה לקום ולנסוע לכל הסניפים בארץ, אבל הרגשתי פגועה כי נתתי את עצמי וקיבלתי כאפה, הכל התנפץ.

"להיכשל זה כשאני נפגעת, וכשאני נפגעת אני הולכת אחורה. יש אנשים שנפגעים וזה עושה להם מוטיבציה להחזיר, לנקום. אני מסתגרת. כשאני כועסת באמת אני לא מדברת, אלא מתמודדת עם עצמי ומחפשת את הדבר הבא. כל מי שיש לו לב בסוף לוקח ללב, אבל צריך לקחת את זה במינון הנכון ולדעת לבחור ממה להיפגע. כל יום יש כישלונות קטנים, אבל אני עסוקה בלהסתכל קדימה ורוצה להספיק. גם אם לא הכל הולך, אפשר תמיד להסתכל קדימה".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הגיל שלך?

"באפריל מלאו לי 52. קראו לי חגית כי נולדתי בחג הפסח. לי ולאיציק יש יום הולדת משותף בהפרש של שנה, אז הוא חגג 53, וזה תמיד יוצא לנו על ליל הסדר. חשוב לי לציין את התאריך, פחות את המספר... השנה חגגנו ביחד והפתעתי את איציק, נסענו ביחד לטיול קצר בחו"ל. הוא לא רצה לבוא, אבל לקחתי אותו בכל זאת לסוף שבוע בטורקיה.

"איציק אחראי על כל תנועות הנוער בירושלים ושנינו באנו מתחום החינוך. שם גם הכרנו. הוא היה מרכז מחוז ירושלים והמרכז ואני רכזת מחוז דרום של תנועת הנוער תורה בציון צד"ק. אנשים בחתונה שלנו לא האמינו שהתחתנו, כי אף פעם לא הסתדרנו ולא האמינו שאי־פעם נסתדר. היינו הפכים מוחלטים ובכיתי ממנו. הוא היה מעצבן אותי כי הוא היה תחרותי והיתה תחרות בין המחוזות. לא חשבנו שזה יגיע לחתונה, אבל כשהייתי בצבא שוחחנו בטלפון בלילה, לא שיחת עבודה, והבנתי מי זה איציק המחוספס באמת. אחר כך דיברנו שעות בלילות בטלפון ושבועיים לפני החתונה עשינו מחנה נודד מחוף אל חוף, ככה הגעתי שזופה מאוד לחתונה. מאז עברו 30 שנה, 6 ילדים ו־4 נכדים".

"משישי בבוקר אני הופכת לחגית אחרת. אני אופה את החלות כל השנים, מבשלת הכל, כולם באים אלי, ואני אוהבת לארח ולא להתארח. החגים תמיד אצלי. אני מאוד אוהבת לבשל, ומנת הדגל שלי היא הדגים של שבת"

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"בסופי שבוע. כל השבוע אני מגיעה הביתה בסביבות 11 או 12 בלילה. פריקית של עבודה, לפעמים יותר מדי. בסוף השבוע אני בבית עם המשפחה ומשישי בבוקר אני הופכת לחגית אחרת. אני אופה את החלות כל השנים, מבשלת הכל, כולם באים אלי, ואני אוהבת לארח ולא להתארח. החגים תמיד אצלי. אני מאוד אוהבת לבשל, ומנת הדגל שלי היא הדגים של שבת.

"בסופי השבוע אני גם בלי הטלפון. במוצ"ש אני פותחת אותו ומחכים לי המון ווטסאפים כי אני לגמרי מתנתקת. אני לגמרי עם הנכדים ואפילו התחלתי לישון לפעמים צהריים בשבת.

"ביומיום כל המשפחה תומכת בי, כולם. אי אפשר להיות בתפקיד כזה בלי בעל תומך, כי הוא משלם מחירים כשאשתו אף פעם לא בבית. זה לא התחיל עכשיו, ככה היה גם כשעבדתי בחינוך. איציק הוא שותף. המון ממה שעשיתי זה בגללו והוא תמיד זה שדוחף אותי קדימה.

"לא קל להיות אישה בתפקידים בכירים. יש מחירים, וצריך לדעת לא להלקות את עצמנו ולא לבזבז זמן על לרצות שהכל יהיה מושלם. אין מושלם. אז לא יוצא לי לשבת עם חברות בבית קפה, אני בעייפות רבה ויש אתגרים עם הילדים, אלה החיים. כשאת אמא, כשיש בעיה עם אחד הילדים את לוקחת את זה איתך לעבודה - זה חלק מהמחיר של לשלב אימהות ועבודה תובענית".

מתי בפעם האחרונה ביקרת את ההורים?

"ההורים שלי גרים בשכונת רמות בירושלים, ואני מבקרת שם פעם בשבועיים בערך, עם האחים שלי. אנחנו מבאר שבע במקור, ואני הכי מחוברת לכל האוכלוסיות, זו לדעתי העוצמה שלי. אני חושבת שצריך להיות רגישים למצוקה, אבל הפתרון האמיתי הוא בחינוך. צריך לתת כלים לאוכלוסיות חלשות, כמו שההורים שלי נתנו לנו. אנחנו חמישה אחים, אני הבת הבכורה וכולם אקדמאים ובעלי תפקידים בכירים, כי גידלו אותנו להתמודד עם כל סיטואציה ולא ריחמו עלינו.

"היתה לי ילדות מדהימה ואני מאוד מחוברת למה שעברתי. גדלתי בשכונה ד', שנחשבה ל'קשה', אבל החינוך היה חשוב להורים שלי והיה משהו בדימוי העצמי שהם נתנו לנו שעשה אותנו מי שאנחנו. לא נפלנו לשום מקום של קורבנוּת, ועד היום אני מרגישה שאני מסוגלת לעשות הכל. הערכנו את עצמנו והתמודדנו כמו כולם בשכונה. הייתי ילדה מאוד אחראית ואימהית, מדריכה בתנועה, יו"ר מועצת תלמידים. בתיכון הקמתי מקהלה".

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"בכל לידה של נכד כמובן, ואני מתרגשת מירושלים. אני מתרגשת מהעיר הזו, גם מהפקקים ומהצפיפות וגם כשמטורף בה ויש מלחמות בין מגזרים. מבחינתי, יש לי זכות לגעת בעיר בת 3,000 שנה, ואני, חגית מבאר שבע, פותחת בה בתי ספר ומקדמת אותה ככל שאני יכולה".

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה נבחרת לתפקיד ציבורי?

"כשהייתי באולפנה החלטתי שאני מתמודדת ליו"ר מועצת התלמידים. הייתי בכיתה ט', נכנסתי לכיתות וסיפרתי מי אני ומה אני - ונבחרתי. בחרו בי גם מכיתות גבוהות למרות שהייתי הכי צעירה בבית הספר. המנהלת פגשה אותי למחרת בבוקר, כשהיא עדיין לא התעדכנה בתוצאות, ואמרה לי 'חגית, באולפנה יש מסורת שיו"ר מועצת תלמידים זה בדרך כלל מכיתות י"א-י"ב, אני לא רוצה שתקחי את זה קשה. תמשיכי לנסות, בסוף את תהיי יו"ר", הסתכלתי עליה ועניתי: 'אבל המנהלת, אני נבחרתי'".

חגית משה //  בת 52, סגנית ראש עיריית ירושלים, מחזיקת תיק החינוך וראש ועדת הכספים העירונית בירושלים. נשואה לאיציק, אם לשישה וסבתא לארבעה. ב־2021 נבחרה לראשות הבית היהודי, אך המפלגה לא התמודדה בבחירות ותמכה בימינה בראשות בנט. מכהנת כחברת דירקטוריון ברשות לפיתוח ירושלים, במוזיאון הכנסת, במכללת אורות ועוד. ממייסדי תנועת הנוער תורה בציון צד"ק.

shirshirziv@gmail.com