הרי את מטורפת: נשים שעברו התעללות בידי בעליהן והוכרחו ליטול כדורים פסיכיאטריים מדברות

הם לקחו את שרה (שם בדוי, כמו כל שמות הנשים המעידות בכתבה; פרטים מזהים נוספים טושטשו) למרתף בעיר במרכז הארץ, שם שכן משרד פשוט של ארגון חרדי פרטי המעניק מגוון מענים בתחום הנפש, בתשלום מלא וללא החזר מקופות החולים. היא אמנם מעצבת מוצלחת שזוכה לשבחים על עבודתה המקצועית, אבל בעלה לשעבר, שהתעלל בה פיזית, מילולית וכלכלית, החליט ביחד עם המטפל הזוגי שלהם שהיא זקוקה לאבחון פסיכיאטרי ולכדורים.

הפסיכיאטר, שהגיע בכלל מעיר אחרת, דרס לכאורה כל אתיקה בסיסית. בניגוד לרצונה הכניס את בעלה פנימה וניהל איתו שיח מעל ראשה, כאשר הוא מקבל ללא עוררין את דבריו ואינו מקשיב למה שיש לה לומר. גם השיח על מינון הכדורים נערך כאילו אינה נוכחת. רגע לפני שבעלה הצליח לאשפז אותה בבית חולים למתמודדי נפש, קשר השתיקה נשבר וגורמי מקצוע חיצוניים שנכנסו לבקשתה לתמונה הצילו אותה.

בפגישה שערכה עם אותו פסיכיאטר הודה האחרון בטעותו בכך שהכניס את בעלה לחדר הטיפול בניגוד לרצונה, ואף הוסיף כי המטופלת אינה זקוקה לפסיכיאטר או לתרופות. תמלול השיחה הבלתי ייאמן הגיע לידי "שישבת", וכך גם אבחון נוסף שהעניק אותו פסיכיאטר, שקבע כי האישה כלל אינה זקוקה לטיפול תרופתי והיא "ללא עדות לפסיכוזה", אך הנזק הבלתי הפיך נעשה.

שרה לא לבד. בשבועות האחרונים נפגשנו גם עם פייגי, רות, אהובה, גיטי ויעל, האזנו למקרים רבים נוספים, והגיעו לידינו עשרות מסמכים. בכולם חזר אותו קו עלילה: תופעה שבה נשים חרדיות, נורמטיביות לחלוטין, אובחנו באבחונים פסיכיאטריים והוכרחו ליטול כדורים בזמן שהיו במערכת יחסים אלימה. פעמים רבות האנשים שהיו אמורים להיות משענת עבורן שיתפו פעולה עם הבעל האלים ופעלו דווקא נגדן, בין שמדובר בבני המשפחה הגרעינית, בעסקנים בקהילה, ובין שבפסיכיאטרים שהתעלמו לכאורה מכללי האתיקה הרפואית.

התופעה אינה ייחודית למגזר החרדי או לנשים בלבד, אולם במגזר החרדי קיימים קווים מאפיינים ייחודיים ההופכים את סוגיית ההתמודדות לבעלת קווי מתאר שונים מאלה של המגזר הכללי, ואת הנשים חשופות יותר לפגיעה. הנשים ששוחחו איתנו מרשימות. אימהות עובדות שמפרנסות משפחות ושייכות למיינסטרים של המגזר החרדי - והן מניפות דגל אדום בוער.

"מילאתי פי מים"

"כבר בזמן ההיכרות שלנו היו סימנים, אבל לא ידעתי לתת להם שמות", אומרת שרה (29), אמא לחמישה ילדים העובדת בתחום עיצוב אירועים, שבזמן שעבר הספיקה להתגרש מאותו בעל מתעלל.
"מקרה האלימות הראשון קרה לאחר לידת אחד מילדינו. ביקשתי ממנו שייקח את אחד הילדים מהגן בצהריים, כדי שאוכל גם לתפוס תנומה, והוא חנק אותי ואמר 'אל תגידי לי מה לעשות'. התחננתי שיעזוב אותי, לחשתי שאני לא נושמת, והוא שחרר ואמר 'בעיה שלך שאת אומרת לי מה לעשות'.

"חוויתי גם אלימות כלכלית. התשובה התמידית היתה 'אין כסף', למרות שעבדתי והרווחתי יפה. הוא לא נתן לי גישה לחשבון הבנק ולא היו לי כרטיסי אשראי. בכל פעם שהייתי צריכה לקנות משהו נאלצתי להתחנן אליו לשקלים בודדים, בעוד הוא טס עם חברים ופיזר בלי חשבון על עצמו.

"והיתה גם אלימות מינית. 'אם לא תלכי למקווה, אני אטוס לחו"ל ואהיה עם מישהי אחרת', הוא אמר לי, והוסיף: 'אני יכול לגרש אותך, כך כתוב בתורה'. עם הזמן הוא התחיל להגיע הביתה מאוחר, לפעמים אפילו לפנות בוקר, תמיד עם תירוץ מוכן. 'התעכבתי בעבודה, שוחחתי עם חבר על בעיה רפואית שצצה אצלו'.

"הייתי קמה בארבע בבוקר ומגלה שהוא לא לצידי, אחרי שהלכנו לישון יחד. שאלתי את עצמי מה קורה פה. התקשרתי אליו במשך שעות, וכשהוא הואיל לענות לי אמר 'אני בבית כנסת, אני מגיע', וברקע שמעתי מוזיקה לועזית וצעקות של נשים וגברים.

"במקרה אחר הייתי שבועיים אחרי לידה וחזרתי הביתה מאמא שלי כי הוא אמר שהוא מתגעגע. מה התברר? שהוא קרא לי כדי שאהיה עם הילדים והוא יוכל לצאת לחגוג. הפעם התירוץ היה שהוא נרדם בבית הכנסת.

"שני מטפלים שלו כבר התקשרו אליו לומר לו שאינם מוכנים להמשיך לטפל בו מפני שהוא לא לוקח אחריות, אז בעלי אמר שהוא רוצה ללכת למטפל מסוים מאוד, שהעניק ייעוץ וטיפול לזוגות, כדי לראות אם הוא מתחבר. אצל המטפל הזה הוא סיפר: 'אשתי צורחת עלי וחושדת בי לחינם'.
"בפעם השנייה שבה הגענו שנינו למטפל הוא שאל אותי 'את מעירה לו? צועקת עליו?'. עניתי שכן, כי הוא מגיע הביתה בחמש לפנות בוקר ואני עם ילדים קטנים.

שרה: "ביקשתי ממנו שייקח את אחד הילדים מהגן בצהריים, כדי שאוכל לתפוס תנומה, והוא חנק אותי ואמר 'אל תגידי לי מה לעשות'. התחננתי שיעזוב אותי, לחשתי שאני לא נושמת, והוא שחרר ואמר 'בעיה שלך שאת אומרת לי מה לעשות'"

"המטפל אמר לי: 'את יודעת שכתוב בגמרא שאישה רעה היא אישה שמקדיחה את התבשיל של בעלה? אני לא יכול לתאר את הרוע שלך. את לא מקדיחה תבשיל, את רעה. את כל הזמן חושדת בבעלך, תפסיקי לחשוד בו, או שתתחילי לקחת כדורים'. עניתי: 'בחיים לא אמרו לי דבר כזה. גם בעבודה אני שומעת רק פידבקים חיוביים, למה שאלך לפסיכיאטר?'. הוא אמר לי: 'זה לטובתך, להצלתך'. כל ה'טיפול' התבצע בצרחות אימה ובהשפלות, ואני נבהלתי והאמנתי לכל מילה.

"ואז עלתה הדרגה. המטפל אמר לגרוש שלי: 'היא צריכה לומר לך תודה שהסכמת להתחתן איתה', וזה מה שהוא הכריח אותי לעשות".

"לאחר מכן, במשך שלושה חודשים לא יכולתי להביט בעצמי במראה. הסתכלתי על העיניים שלי ואמרתי: 'איזה עיניים אכזריות'. האמנתי שאני הרוע בהתגלמותו.

"כשהלכנו לפסיכיאטר, שניתן בהמלצת אותו מטפל, ביקשתי מהגרוש שלי שלא ייכנס, אבל הוא התעקש והבהיר: 'אני לא סומך עלייך'.

"כשנכנסנו הגרוש התחיל לשפוך דברים לא נכונים, אבל הפסיכיאטר לא טרח לשמוע ממני אם מה שהוא מספר נכון או לא. לאחר מכן נודע לי שהוא התקשר אליו לפני הפגישה ותדרך אותו, שהם שוחחו בטלפון בוקר, צהריים וערב, ופעמים רבות גם המטפל הזוגי הצטרף".

"בארבע בבוקר הייתי מגלה שהוא לא לצידי, אחרי שהלכנו לישון יחד. שאלתי את עצמי מה קורה פה. התקשרתי אליו במשך שעות, וכשהוא הואיל לענות לי אמר 'אני בבית כנסת, אני מגיע', וברקע שמעתי מוזיקה לועזית וצעקות של נשים וגברים"

עלות המפגש הראשון עם הפסיכיאטר, אומרת שרה, שנמשך 20 דקות בלבד, היתה לא פחות מ־2,500 שקלים. המפגש השני, שאליו הגיעה לבד, עלה 2,000 ש'. בשני המקרים היא לא קיבלה קבלה, ותוכן הביקור לא נרשם במחשב. המרשם שקיבלה לכדורים נכתב בכתב יד, על דף.

"במפגש הראשון הפסיכיאטר אמר לגרוש בפניי, כאילו אני חפץ: 'אחרי שהיא תיקח את ה־25 מיליגרם נעלה את המינון'. כשקיבלתי את הכדורים, הוא היה בודק בכל יום ושואל באובססיביות 'לקחת את הכדור?'".

המצב בבית השתפר מאז שהלכתם לטיפול?

"לא, אבל נהייתי דג. מילאתי פי מים. הוא המשיך לצאת בלילות, ואני הלכתי לישון לבד. הגעתי למקום נמוך בחיי, רק רציתי למות. התפללתי לה' שייקח אותי. התקשרתי לראש הישיבה של הגרוש ושיתפתי אותו במה שאני עוברת אצל אותו מטפל, סיפרתי לו שהוא צורח עלי כמו מטורף. ראש הישיבה אמר: 'אני לא מכיר אותך, אולי הוא יודע שזה מה שיעבוד איתך'".

שרה עוצרת לרגע את שטף הדיבור, כדי להראות רשימת כללים בכתב ידו שעליהם היתה צריכה לחתום. הדף מחולק לכותרות: "אור אדום", "משמעת" ו"אחריות בבית".

מתחת לכותרת "אור אדום" מופיעים סעיפים שאותם הכריח אותה ליישם - למשל, להיכנס לחדר כשהיא כועסת כשהוא חוזר לפנות בוקר או "לדבר רק אחרי שנרגעת ולקחת כדור". תחת "משמעת", ביקש ממנה לחתום כי היא עושה מה שהוא אומר, שהוא מחליט עם מי מדברים ולמי הולכים, שאותו מטפל זוגי הוא המדריך של הבית ולא אף אחד אחר, ושאותו פסיכיאטר, ורק הוא בלבד, מטפל בהם.

איך בכל זאת הצלחת להיחלץ?

"שלושה ימים אחרי שהתחלתי ליטול את הכדורים התקשרתי לגיסתי ואמרתי לה שאני לא נורמלית, שאיזה נס זה שהוא הסכים להתחתן איתי. כל מה שטפטפו לי. היא כעסה וצעקה: 'זו לא את, מה את מדברת?! מה זה השטויות האלה?!'.

"נס נוסף היה שהגרוש שלי טען שהפסיכיאטר אמר שאני צריכה להיכנס לאשפוז בבית חולים לחולי נפש, שאסור לי לטפל בילדים ושאני חייבת ללכת להורים שלי ולא להיות ליד הילדים.

"התקשרתי לאחי ולגיסתי ואמרתי להם שאני באה, ולמחרת יצרתי קשר עם אותו פסיכיאטר. הוא הכחיש שאמר שאני זקוקה לאשפוז, אבל סיפר שהגרוש התקשר לספר עלי דברים מזעזעים שאירעו כביכול באותו יום עם הילדים. שאלתי אותו איך אדם שבילה בדירת הוללות מחוץ לבית כל אותו היום והלילה יכול לדעת בכלל מה קורה בבית, ואמרתי שהוא האכיל אותו בדמיונות. הוא אמר שמצידו אני יכולה לחזור הביתה, אבל זו כבר היתה דרך אל־חזור. בזכות גיסתי לא הסכמתי לעזוב את בית הוריי ולחזור לתופת".

ומה עם הילדים?

"נאבקתי עליהם. הגרוש שלי אמר שאם אני לא חוזרת הביתה הוא לוקח לי את הילדים, והוא אכן לקח אותם לדירה מחוץ לעיר ושם פשוט לא פתחו לי את הדלת. הזמנתי משטרה, ושם הפנו אותי לנעמת, אבל במשך שלושה שבועות לא ראיתי את הילדים, וכל יום בלעדיהם הרגיש כמו נצח שבו חיי אינם חיים.

"עורך הדין של נעמת כתב מכתב לבית המשפט, ובתוך חמישה ימים זימנו פגישה עם הגרוש שלי. העובדת הסוציאלית החכמה של בית המשפט קלטה את הסיפור מהר מאוד ואמרה לו: 'אם אתה טוען שהיא לא כשירה, כיצד השארת אותם איתה שעות על גבי שעות שבהן בילית בדירות הוללות? מדוע הבאת איתה ילדים אחד אחרי השני?'. בית המשפט השתכנע והחזיר לי את הילדים כבר למחרת".

המסמכים ששרה חושפת בפנינו, הן מנעמת והן מבית המשפט, מוכיחים ללא ספק כי עדותה מדויקת.

בעקבות הסיפור של שרה יצרנו קשר עם אותה עמותה פרטית כדי להבין אם הסיפור של שרה חד־פעמי, או שמדובר בשיטה. כשניסינו להבין אם העמותה משמשת כתובת דיסקרטית, השתמשנו בסיפור כיסוי שבו פנינו עבור בעל שרוצה לבוא עם אשתו שמתמודדת עם "בעיה", ושאלנו אם ניתן ליצור דרך העמותה קשר עם פסיכיאטר.

הובהר לנו שהדבר אפשרי, ושכחלק ממדיניות המקום התיעוד נמצא רק אצל הפסיכיאטר, והמרשם, אם ניתן, ניתן בכתב יד. את התרופות, לדברי אנשי העמותה, אפשר לרכוש בבית מרקחת פרטי ללא תיעוד בקופות החולים.

"במפגש הראשון הפסיכיאטר אמר לגרוש בפניי, כאילו אני חפץ: 'אחרי שהיא תיקח את ה־25 מיליגרם נעלה את המינון'. הוא עשה רשימה שבה הותר לי לדבר רק 'אחרי שנרגעת ולקחת כדור', וביקש לחתום שאעשה רק מה שהוא אומר"

בשתי שיחות נוספות שערכנו ביקשנו במפורש אפשרות למסור מידע מקדים על האישה, ולאחר התייעצות בקשתנו נענתה.

בשיחה נוספת, הפעם בסיפור כיסוי אחר, נאמר לנו כאשר ביקשנו שלא יהיה זכר לביקור או למרשם, ושאם נרצה למסור מידע מקדים, כי "אפשר למצוא פתרונות להכל". עוד נאמר שהמחיר לפגישה עם פסיכיאטר הוא 750 שקלים. שרה, כאמור, שילמה 2,500 שקלים באותו מקום בדיוק, מה שמעלה שאלות בנוגע לפער בסכומים ולמי הוא מיועד.

פרט מעניין נוסף שנאמר לנו הוא שיש פסיכיאטרית חרדית אחת בלבד (שמה שמור במערכת) שהעמותה עובדת איתה כעת. מעבר לשיחות עם אנשי העמותה לא מצאנו אתר או מקור מידע אחר המסביר על פעילותה והיינו צריכים להתאמץ מאוד כדי למצוא אנשי טיפול מהמגזר החרדי שמכירים אותה. זאת ועוד, שמענו עדויות מטרידות נוספות בנוגע לאופן ההתנהלות בעמותה, ואנשי מקצוע מוסמכים במגזר החרדי ייעצו לנו לנהל את הטיפול במקום אחר.

"האלימות השתוללה"

סיפור דומה להחריד לזה שמספרת שרה מספרת גם אהובה (41), גם היא אמא, העובדת בתחום ראיית החשבון.

"גדלתי במשפחה חרדית 'מיינסטרים', למדתי בסמינר, ואז חתונה, המסלול הרגיל", היא מתארת, ופונה לספר על מסכת הזוועות שחוותה אחרי שהתחתנה.

"כל ערב הייתי חוטפת צעקות, התפרצויות שנמשכו ארבע שעות ברצף. אם הייתי מתחבאת בשירותים, בעלי היה מביא כלי עבודה ומנסה לפתוח את הדלת. אם הייתי בורחת למיטה, הוא היה מושך את השמיכה. זו היתה מלחמת התשה במטרה למוטט אותי. חוויתי אלימות רוחנית ואלימות מינית.

"כשהוא רצה להיות איתי, לא משנה אם עברתי לפני כן חמש שעות של צעקות, הוא לא שחרר עד שלא התרציתי. ההתשה הרי יכולה להימשך חמש שעות נוספות, אז אמרתי לעצמי 'למי יש כוח? סיימי עם זה וזהו. הרי הוא 'צריך', ואם לא - הוא יעשה עבירות והן יהיו עלי.

"הייתי תמימה, הגעתי מהסמינר ומהדרכת הכלות, שם לימדו אותי שחשוב מאוד לרצות את הגבר לא מתוך כוונה רעה, אבל לא לימדו אותי מה הגבולות שלי, מה עלי לעשות כשאני עייפה וחסרת כוחות.

"כשהיו אירועים קשים מאוד של אלימות בבית הוא התנצל ושכנע אותי שהוא לא עשה דבר. לא ידעתי מהי מציאות ומהו דמיון, מה באמת נאמר ומה הוא מנסה לגרום לי לשכוח. התחלתי לכתוב יומן, שבו תיעדתי מה אמר וכיצד התנהג כלפיי, כדי שאזכור".

אהובה מתארת כיצד, למרות היותה אישה משכילה שנכנסה לנישואים כשהיא עובדת, נושלה אט־אט מזכויותיה ומהגישה לחשבון הבנק ולכסף שעבורו עבדה קשה כל כך.

"מהר מאוד הוא השתלט על הכל וחסם לי את הגישה", היא מספרת. "הוא לא היה מרשה לי לקרוא ספרים בטענה שזה בזבוז זמן. לאחר לידת הילד הראשון לקחתי מחברה ערימת ספרים והתיישבתי להניק את התינוק תוך כדי קריאה. הוא הודיע שזה בזבוז זמן, שהוא לא מרשה. אמרתי לו: 'אבל גם כך אני מניקה, זה רק בינתיים', והוא ענה: 'בינתיים תקראי ספרי קודש, יש לך זיכרון טוב. תלמדי בעל פה משניות ואני אבחן אותך כשאחזור'.

"באותה תקופה, שבה חוויתי גם אלימות פיזית קשה, פניתי לרבנים ובכיתי שיאשרו לי לא ללכת למקווה, כי אחרת אני נחשבת ל'מורדת' ולא אהיה זכאית לכתובה. הרבנים פסקו שאני חייבת לו וצריכה להיות איתו בניגוד לרצוני. מבחינתי הם פסקו נגד ההלכה, כי הרמב"ם אומר: 'ברצון שניהם ובשמחתם'. זה לא יכול להיות אחרת. לפי היהדות, כל דבר אחר נחשב לאונס".

אהובה: "כשהוא רצה להיות איתי, לא משנה אם עברתי לפני כן שעות של צעקות, הוא לא שחרר. ההתשה היתה יכולה להימשך עוד שעות, אז אמרתי לעצמי 'למי יש כוח? סיימי עם זה וזהו. הרי הוא 'צריך', ואם לא - הוא יעשה עבירות והן יהיו עלי"

אהובה משתפת כי כאשר ביקשה להתגרש המצב הסלים ובעלה החל לספר שהיא לא מתפקדת, חולת נפש ובדיכאון כבד.

"כשנושא הגירושים עלה, גם האלימות הפיזית השתוללה, החל מלזרוק דברים על הרצפה ועד מכות קשות מאוד", היא נזכרת בכאב. "הקושי העיקרי עבורי מול הרבנים שהיו בתמונה היה שכולם ניסו לשכנע אותי להישאר נשואה, למרות שגם הם הודו שאני עוברת מסכת חיים קשה.

"הנימוק העיקרי שלהם היה שאני אסבול יותר במקרה של גירושים. 'את תהיי לבד', 'לא יהיה לך כסף', 'ילדייך יהיו בריונים', אמרו לי. מבחינתם, המצב הנורא והקשה ביותר הוא אישה גרושה. עדיף לה להיות עם גבר מכה מאשר להיות לבד".

באותה תקופה החזיקה אהובה פלאפון, שבו השתמשה כדי להקליט את האלימות שחוותה.
"הוא צרח עלי צרחות איומות, קילל קללות נוראות", היא משמיעה עשרות דקות של מילים קשות ביותר.

"יום אחד, במהלך סשן של צרחות שבו הקלטתי אותו, הטלפון נפל על הרצפה והתגלה בפניו", היא ממשיכה. "כשהוא ראה את הטלפון, הוא היכה אותי מכות רצח. דפק לי את הראש ברצפה, חנק אותי. הייתי חבולה עם סימנים כחולים בכל הגוף".

חששת שהוא יהרוג אותך?

"כן, היה לו רצח בעיניים. אם לא היה שטיח של הילדים על הרצפה, ייתכן שזה היה נגמר ברצח. הוא הטיח את ראשי ברצפה בטירוף. לא הצלחתי אפילו להגיע לחלון כדי לצרוח לעזרה. לא היה לי שום סיכוי. הוא התקשר לאמא שלי ואמר לה: 'בואי קחי את הבת הזונה שלך'".

הבעל, שנתפס בקלקלתו, הבין שעליו להחריף את אות הקלון שהוא מדביק על מצחה במקום להתמודד עם המציאות.

"הוא אמר לאמא שלי שתפס אצלי פלאפון והמציא שיש לי רומן", מספרת אהובה. "המכשיר היה נעול בסיסמה. הוא מעולם לא נכנס אליו, רק ההקלטה שהקליטה אותו משתולל היתה פתוחה והוא מחק אותה. זהו טלפון ששימש אותי להקלטות בלבד, לא היה בו אפילו כרטיס סים.

"היה לו רצח בעיניים. אם לא היה שטיח של הילדים על הרצפה, ייתכן שזה היה נגמר ברצח. הוא הטיח את ראשי ברצפה בטירוף. לא הצלחתי להגיע לחלון כדי לצרוח לעזרה. הוא התקשר לאמא שלי ואמר לה: 'בואי קחי את הבת שלך'"

"אמא שלי הגיעה וראתה אותי פצועה וחבולה. אמרתי לה: 'אמא, תתקשרי למשטרה', אבל היא אמרה: 'מה פתאום, הוא יגיד שאת התחלת איתו'. הם כבר היו כל כך אחוזים בסיפורים שהוא מכר להם. אמרתי לה: 'אמא, תסתכלי עלי, אני מדממת וחבולה'.

"אמא שלי לקחה אותי אליה הביתה, אבל בבוקר כשהיא יצאה ברחתי והלכתי לרווחה. הם נתנו לי מעט כסף, הלכתי למיון ובבית החולים הפגישו אותי עם עובדת סוציאלית, שהציעה לי לפנות למשטרה. לא הסכמתי מפני שהרגשתי שאני עדיין זקוקה לתמיכת משפחתי. פניתי אליהם ואמרתי להם שאני מוכנה לא לפנות למשטרה, אבל שאני לא חוזרת לבעלי, אז הוא הלך להתגורר בבית הוריי.

"הם רצו שאסכים שהוא יחזור הביתה, אז הם אמרו שהוא ילך לאבחון פסיכיאטרי וביקשו שאגיע גם כן. הגענו לשם בחבורה שכללה, בין השאר, אותו, אותי, יועץ נישואים ואת אמא שלי. לאחר ששוחחנו כולנו יחד הפסיכיאטר דיבר איתי לבד, ובמקום לדבר על מה שאני עוברת בבית הוא בעצם אבחן אותי. הם עבדו עלי והביאו אותי לאבחון, בעוד אני בטוחה שהאבחון הוא עבור בעלי, כפי שסיכמו איתי מראש.

"לאחר מכן נאמר לי לצאת ובעלי זומן פנימה, כאשר איש לא ביקש ממני אישור לאבחן אותי או לדבר עלי מאחורי גבי איתו או עם אמא שלי.

"בסוף התהליך נקראתי שוב פנימה, הפעם לבדי, ונאמר לי: 'אני רוצה שתקחי את הכדורים האלה. הם יעזרו לך, ירגיעו אותך. ההרגשה היא שאת עומדת על סף התהום והולכת להרוס לעצמך את החיים'.

"בסיום הפגישה נרשמו לי כדורים, לא זוכרת בדיוק את שמם, אבל את המינון אני זוכרת במדויק - 150 מיליגרם ליום. חזרתי הביתה, עשיתי גוגל במהירות והתברר לי שאלה כדורים להרגעה נגד סכיזופרניה ומאניה. הבנתי שכל הרעיון היה לסמם ולהשתיק אותי, כדי שלא אלחם להתגרש".

כששוחחנו עם יועץ הנישואים ששהה בחדר הפסיכיאטר במהלך כל הפגישה, הוא הודה בפנינו שטעה, שהאתיקה נדרסה שם ושהוא מבקש את סליחתה. היועץ אף אישר שהשיח בחדר עסק בתלונותיו של הגרוש על אהובה, ושהיא לא ידעה שמדברים עליה מאחורי גבה.

היועץ ציין עוד כי לאחר שהבין שמאפייני האישיות של הגרוש אינם נמצאים בדרך לשיפור, הוא עשה הכל כדי להביא לכך שאהובה תוכל להתגרש ממנו ואף ישב עם הוריה וניסה לשכנע אותם בנחיצות העניין.

גם המסמכים מבית החולים, התלונות שהגישה במשטרה ועדותה של חברה ששהתה איתה במיון ובמהלך התקופה הקשה מוכיחים כי התיאור הבלתי נתפס אינו בגדר דמיון.

"איש לא ביקש ממני אישור לאבחן אותי או לדבר עלי מאחורי גבי. בסוף התהליך נקראתי שוב פנימה, הפעם לבדי, ונאמר לי: 'אני רוצה שתיקחי את הכדורים האלה. הם ירגיעו אותך. ההרגשה היא שאת עומדת על סף התהום והולכת להרוס את חייך'"

"הפרעת אישיות"

גם גיטי (34), אמא לחמישה וסטודנטית לפסיכולוגיה, חוותה לדבריה מסכת של התעללויות ואונס שהסתיימו בניסיון להוביל אותה לטיפול בכדורים פסיכיאטריים.

"אחרי שהתחתנתי בעלי היה מכריח אותי לעשות כרצונו בכל מיני סיטואציות אינטימיות, תוך שליטה מוחלטת שלו. אם סירבתי, הוא היה מביא אמרות חז"ל על דינה של אישה שמסרבת, ומאיים שלפי ההלכה אסור לי להתנגד לו.

"הוא גם היה מתקשר לעסקנים, מערב אותם בסירוב שלי ומורה להם לדבר איתי ו'להחזיר אותי לדרך הישר'. אני, מצידי, ביקשתי לדבר איתו על נושא קיום היחסים, לוודא שלא תחזור ההתעללות, אבל הוא סירב בתוקף.

"בסופו של דבר הצבתי לו תנאי - שלפחות יסכים ללכת לטיפול זוגי. הוא היה מוכן רק בתנאי שנלך ל'מטפל' ספציפי, הרב מעוז פורת. מדובר באדם בעמדת מפתח בציבור החרדי בבני ברק, שמכריז על עצמו כמי שמטפל בענייני אישות ואף מוסיף לשמו את התארים 'סוציולוג, מגשר ויועץ מיני - מגזר חרדי'.

"במהלך המפגשים סיפרתי לרב מעוז שמופעל עלי לחץ גדול מצד בעלי לקיים יחסים גם כשאני לא מוכנה, ושהוא מאשים אותי ומאיים עלי כל אימת שאני מסרבת. הרב אמר שהוא מסכים עם בעלי, שאישה צריכה לעשות את רצון הגבר שלה גם כשהיא לא יכולה. כשעניתי שזה לא אפשרי כאשר קיימת אלימות והתעללות, מעוז קבע באבחנה שאני 'מחזיקה בדעות פמיניסטיות קיצוניות של זכות האישה על גופה, שאינן עולות בקנה אחד עם ההשקפה היהודית הטהורה'.

"כשראה שאני עומדת על דעתי, החליט מעוז שיש לי 'הפרעת אישיות'. הוא לא טרח לציין איזו, אבל קבע שאני צריכה ליטול כדורים פסיכיאטריים ואפילו חתם בסוף האבחון כסוציולוג, למרות שאין לו שום תואר רפואי או אפילו טיפולי. בנוסף, רבנים שאיתם התייעצתי תמכו בי".

הלכת לבקש מרשם לכדורים שהמליץ לך עליהם?

"הבנתי שמשהו לא תקין, אז פניתי עם זה לכמה אנשי מקצוע מוסמכים, ומהר מאוד הסבירו לי שאין לו סמכות מתוקף תפקידו לאבחן, ובטח לא לתת המלצות על טיפול תרופתי".

גיטי: "אחרי שהתחתנתי בעלי היה מכריח אותי לעשות כרצונו בכל מיני סיטואציות אינטימיות, תוך שליטה מוחלטת שלו. אם סירבתי, הוא היה מביא אמרות חז"ל על דינה של אישה שמסרבת, ומאיים שלפי ההלכה אסור לי להתנגד לו"

לידי "שישבת" הגיע אותו "אבחון" ששלח הרב מעוז, וכן אבחון פסיכיאטרי מפסיכיאטרית מוסמכת, שאליה פנתה גיטי על דעת עצמה. אותה פסיכיאטרית קובעת באופן חד־משמעי כי לא מצאה כל סימן להפרעה נפשית וכי גיטי כלל אינה זקוקה לטיפול תרופתי.

מהרב מעוז פורת לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.

"הפכתי לאפאתית"

פייגי (28), אם לילדים מדרום הארץ, סבלה גם היא מבעלה את מה שהיא מתארת כ"אלימות פיזית ומינית קשה, לצד אלימות כלכלית".

לדבריה, "שלושה חודשים אחרי החתונה כבר היו מכות, קללות, צעקות כמו 'מי את בכלל', 'אני קידשתי אותך ובעצם קניתי אותך', 'את שייכת לי ואני יכול לעשות בך מה שבא לי', 'אישה כשרה עושה רצון בעלה'. כל אלה משפטים ששמעתי מרגע שנישאתי, ואם לא התרציתי לכל הפנטזיות שלו במיטה, היו גם עונשים.

"שנתיים אחרי החתונה, כשאני עם תינוק בן חמישה חודשים, ברחתי למקלט לנשים מוכות. זה קרה אחרי לילה מטורף של אונס ומכות.

"ההורים ובעלי ביקשו שאחזור הביתה. הם הבטיחו שהוא ילך לטיפול ושהדברים ישתנו, התרציתי. שבוע לאחר שחזרתי היינו יחד בלילה והוא חטף עצבים ברמות שלא הכרתי עד אז.

"התקליט שחזר על עצמו היה 'תראי לי שאת רצינית, שאת רוצה לפתוח דף חדש'. כחלק מאותה הוכחת נאמנות אולצתי לעשות דברים שלא רציתי. הוא אמר שאני צריכה לפצות אותו על כך שלא היה עם אישה במשך שלושה שבועות ו'לספק את הסחורה'. היה לי ילד בן חמישה חודשים שצרח בחדר הסמוך, והוא לא נתן לי לגשת אליו. 'עכשיו את איתי, עם הילד היית בשבועיים האחרונים, הוא לא יזכור שלא ניגשת אליו, אני אזכור'.

פייגי: "לפסיכיאטרית באו הוריי והוריו, שאין לי מושג מי אישר להם לשבת שם. לא אפשרו לי לדבר, למרות שניסיתי. ממש השתיקו אותי. הפסיכיאטרית רשמה לי כדורי הרגעה, והגרוש שלי היה אובססיבי שאקח אותם ורדף אחריי לשם כך"

בנקודה הזו קולה של פייגי נשבר והיא מתפרקת בבכי. "התנתקתי מעצמי", היא מתייפחת, "אמרתי לו: 'תעשה מה שאתה רוצה ותסיים עם זה כבר', אבל ההתנתקות שלי עצבנה אותו כי הוא רצה אותי פעילה, אז היו מכות, קללות.

"בבוקר למחרת קמתי והבנתי שאני לא מוכנה להמשיך כך. סיפרתי להוריי, הם התקשרו אליו, והוא ענה להם שיכול להיות שהוא קצת הגזים ושהם צריכים להבין אותו כי הוא 'היה בלי אישה כמה שבועות', אבל היו לי סימנים כחולים, זה לא משהו שאפשר להכחיש.

"ההורים שלי נבהלו מהעובדה שביקשתי להתגרש ואמרו לי שאני חייבת לקבל החלטה מושכלת, לכן לקחו אותי לפסיכיאטרית 'להירגע'. הם טענו שהשהות במקלט לנשים מוכות גרמה לי לדמיין דברים שלא היו ולערבב בין סיפורים שנחשפתי אליהם שם לסיפור שלי.

"אצל הפסיכיאטרית היו הוריי וההורים שלו, שאין לי מושג מי אישר להם לשבת שם. מובן שהם שוחחו איתה עלי קודם ולא אפשרו לי לדבר במהלך הפגישה, למרות שניסיתי. ממש השתיקו אותי. הפסיכיאטרית רשמה לי שני כדורי הרגעה, ציפרלקס ולוריוון. הגרוש שלי היה אובססיבי שאקח אותם וממש רדף אחריי לשם כך, לא הניח לי.

"הכאוס והאלימות המשיכו שנתיים נוספות, שבהן הפכתי להיות אפאתית. הפסקתי להילחם. במהלך אותה תקופה נכנסתי להיריון ונשאתי ברחמי שלישייה. יום אחד הוא דחף אותי במורד המדרגות ואיבדתי את אחד העוברים. לרופאים ששאלו מה קרה הוא ענה בשמי שנפלתי ברחוב.

"ניסיתי לשתף את הדיין של הקהילה ואת הרב במה שאני עוברת. תשובתם היתה: 'גבר שטוב לו במיטה לא מתנהג כך. תני לו יותר. אם תיזמי, הוא לא ירצה כל כך הרבה'. לילה אחד, עם שלושה ילדים שצורחים מחוץ לדלת, עברתי גיהינום אלים במיוחד. זוועה. אני לא רוצה לפרט מה היה שם.

"ביום למחרת לא שאלתי איש, התקשרתי לעורך הדין הראשון שמצאתי בספר הטלפונים ואמרתי שאני רוצה להתגרש במיידי. אמרתי לעורך הדין שאין לי איך לשלם, אבל שיש לי חצי דירה על שמי וכשאקבל את חלקי אשלם לו. הוא הסביר לי את המשמעות של פנייה לבית דין מול פנייה לבית משפט והחלטתי לפנות לבית משפט.

"בעלי לא איבד זמן, לקח את חוות הדעת הפסיכיאטרית ואת הכדורים ונלחם להוכיח שאני לא כשירה לגדל את ילדיי. בעקבות המידע שהוא הביא שלחו אותי מטעם בית המשפט להסתכלות פסיכיאטרית נוספת, שם קלטו שמדובר באלימות במשפחה שחוויתי וכתבו זאת בתסקיר. כמו כן, 'זכיתי' לביקורים של עובדים סוציאליים מטעם הרווחה, שגם הם כתבו בחוות הדעת שאני מתפקדת מעולה.

"היום, אחרי שהתגרשתי, הילדים רואים את הגרוש רק במרכז קשר ורק בפיקוח של אנשי מקצוע, זאת לאחר שהתגלה כי הוא מרים ידיים גם עליהם ומלכלך את שמי בפניהם".

"ה'אבחון' היה הזיה"

גם רות (35), אמא לארבעה העובדת בהייטק, ויעל (50), אמא לחמישה, מספרות מסכת זוועות דומה לסיפוריהן של כל הנשים האחרות.

"הייתי בהיריון לא פשוט, בנישואים לא פשוטים", אומרת רות. "יום אחד, לאחר אלימות מילולית קשה מאוד, התפרקתי בבכי. בעלי התקשר ליועצת הנישואים שלנו ומסר לה את גרסתו, וכשהיא ביקשה לנזוף בי מדוע בכיתי כך, עניתי לה שייתכן שאם היתה זמינה קודם לכן לא היינו מגיעים למצב הזה.

"היא נפגעה מאוד מההעזה שלי לענות לה, התקשרה להוריי וטענה בפניהם שאני 'בהתקף פסיכוטי' והוסיפה: 'מבחינתי תזמינו לה אמבולנס ותגידו שהיא בהתקף'.

רות: "יועצת הנישואים נתנה לאמא שלי מספר של פסיכיאטר שמעניק מרשמים לתרופות דרך הטלפון, והוא נתן להם מרשם של כדורי הרגעה פסיכיאטריים בלי לראות או לשמוע אותי. כשלא הסכמתי, בעלי הביא לי את הכדור ואמר לי שזה אקמול"

"ההורים שלי נבהלו, אבל בגלל שהם מכירים אותי וידעו קצת מה אני עוברת בבית אמרו לה: 'שטויות, נלך אליה ונראה שהכל בסדר'. אותה יועצת נישואים נתנה לאמא שלי מספר של פסיכיאטר שמעניק מרשמים לתרופות דרך הטלפון ובלי לראות את הבן אדם קודם, והוא נתן להם מרשם של כדורי הרגעה פסיכיאטריים בלי לראות אותי או לשמוע אותי.

"כשלא הסכמתי לקחת את הכדורים הם הפעילו עלי לחצים בכל הזדמנות, לפני ואחרי הלידה. פעם אחת, אחרי הלידה, לא הרגשתי טוב ובעלי הביא לי את הכדור הפסיכיאטרי ואמר לי שזה אקמול ושהכדור 'יעזור לך להרגיש טוב יותר'.

"אחרי שלקחתי את הכדור הרגשתי רע מאוד. הייתי חלשה ומטושטשת והלכתי לבית חולים. כשחזרתי בעלי אמר שהוא לא מוכן לחזור הביתה עד שאעבור אבחון פסיכיאטרי, אבל הוא לא התכוון לחזור הביתה בכל מקרה, אלא רק רצה להשתמש בזה בבית הדין. הסכמתי, בתנאי שגם הוא ילך לאבחון.

"ה'אבחון' שלי היה הזיה. מעבר לעובדה שיועצת הנישואים והגרוש שוחחו עם הפסיכיאטרית קודם לכן והדריכו אותה, היא שאלה אותי כמה שאלות קצרות כמו 'האם את בדיכאון?' או 'האם יש לך מחשבות אובדניות?'. בסוף היא אמרה לי: 'יש לך תלות בבעלך וזה לא משהו שמצריך כדורים, אבל לכי לפסיכולוגית קלינית'.

"בעלי כמובן לא הלך לאבחון, אבל טען שאני משקרת ושהפסיכיאטרית אמרה שמצבי חמור יותר ושאני חייבת כדורים. התקשרתי ותהיתי מדוע לי היא אמרה משהו אחד ואילו לבעלי, בלי ידיעתי, משהו שונה לחלוטין.

"הפסיכיאטרית כעסה עלי שהתקשרתי והעזה להצדיק את עצמה כשאמרה: 'כן, זה מפני שאת הסתרת ממני מידע. לא אמרת לי הכל. הוא סיפר לי הרבה דברים שהסתרת ולכן שיניתי את האבחנה'. היא לא הסכימה לגלות לי מה האבחנה החדשה ורק צרחה עלי צרחות אימה, שאני משוגעת ושהסתרתי ממנה מידע, למרות שבאבחון הקצר עניתי לכל שאלה. אמא שלי שעמדה לצידי שמעה אותה והיתה המומה.

"גם אני הייתי המומה מההתנהגות. 'על סמך מה את מרשה לעצמך לעשות את זה?' שאלתי, והיא אפילו לא טרחה לשתף אותי בפרטי האבחנה החדשה. חשבתי לעצמי מה אם מחר יבוא מישהו מהרחוב ויספר עלי סיפורים, היא תשנה שוב את האבחנה?".

"בסופו של דבר התגרשתי ויצאתי ממערכת היחסים ההרסנית הזו, אבל בדיון הגירושים בבית הדין הגרוש שלי השתמש בעובדה שהייתי באבחון פסיכיאטרי ושנרשמו לי כדורים וניסה להוציא ממני את הילדים בטענה שאיני כשירה להיות אמא. ברוך ה', הוא לא הצליח".

גם יעל סבלה מאלימות קשה במהלך נישואיה, כאשר השיא היה ניסיון רצח שהותיר אותה עד היום עם צלקות עמוקות בפנים ובחוץ. בעלה לשעבר האשים אותה באוזני קרוביהם ומכריהם בניסיון התאבדות, מתוך מטרה לתארה כחולת נפש.

"לאורך כל הדרך הכל אצלו היה מתוכנן או כדי להכניס אותי לבית משוגעים או כדי לקבור אותי, משתפת יעל בשיטה החולנית של הגרוש. "לכן הוא שיקר לכולם מסביב וגרר אותי לפסיכיאטר, על מנת שיהיה לו הכל מתועד.

"אני רעדתי לפתוח את הפה, כי הוא והגיס שלו, ראש ישיבה חשוב, דאגו שאפגש עם פסיכיאטר. הם שוחחו עם הפסיכיאטר מבלי שידעתי וסיפרו לו שאני משוגעת. הפסיכיאטר לא טרח אפילו לדבר איתי, היינו אצלו בדיוק חמש דקות והוא 'דחף' לי כדורים על סמך מה ששמע מגיסו של הגרוש שלי.

"למזלי, ההורים שלי גילו בדרך נס את המרשם והזהירו אותי שאזרוק אותו מייד ושלא אעז ליטול את הכדורים".

עד היום, ידיה המצולקות של יעל הן עדות לאותו ניסיון רצח מושתק.

"תופעה רווחת"

לאור העדויות הקשות פנינו לאנשי מקצוע בתחום, שאכן פוגשים לדבריהם בתדירות גבוהה את התופעה המתוארת.

לדברי ד"ר צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, "התופעה אינה מפתיעה ולצערי היא אפילו שכיחה, בדרך כלל ביוזמתם או בהשתתפותם של 'מאכערים' שונים.

הדברים, ככל שהם נכונים, אינם עולים בקנה אחד עם כללי האתיקה והטיפול ככלל. בדיקה פסיכיאטרית, ככל בדיקה רפואית אחרת, נעשית בשיתוף פעולה ובהסכמה עם הנבדק. מטרות הבדיקה מתואמות ומוסכמות בין הבודק והנבדק, וכך גם מתואמים ומוסכמים תנאי הבדיקה, למשל מי יכול להשתתף ובאילו חלקים.

"לרוב הבדיקה נעשית ללא משתתפים, אולם לעיתים, לבקשת הנבדק, מוכנס משתתף נוסף לקראת סופה. המידע עובר לגורם נוסף רק בהסכמת הנבדק, למעט מקרים של חשש למסוכנות מצידו. הסודיות הרפואית מחייבת אי־העברת מידע לאף גורם שלא לבקשת הנבדק ובהסכמתו, גם כאן למעט מקרים של מסוכנות צפויה.

"מטרת הבדיקה היא להגיע לאבחנה ולגבש תוכנית טיפול במטרה לסייע לנבדק. הבדיקה אינה מתבצעת בשירותו של גורם זה או אחר ואיננה מוטה על ידו, למעט מקרים של צו הסתכלות הניתן על ידי שופט. הבדיקה, האבחנה וההמלצות הטיפוליות הניתנות - מטרתן לעזור למטופל להקל את מצוקותיו ולהגיע לחופש בחירה בצומתי התלבטות. אם לסכם, בדיקה פסיכיאטרית צריכה להיעשות בידיעה, בהסכמה ולטובת הנבדק. הבודק אינו כלי בידי אף גורם, וככלל הבדיקה חשאית וממצאיה אינם מועברים, אלא לבקשת הנבדק ולטובתו".

ד"ר צבי פישל: "התופעה אינה מפתיעה, ולצערי היא אפילו שכיחה, בדרך כלל ביוזמתם או בהשתתפותם של 'מאכערים' שונים. הדברים, ככל שהם נכונים, אינם עולים בקנה אחד עם כללי האתיקה והטיפול"

ד"ר ניקול דהאן, מייסדת עמותת מעל"ה (מרכז ערבות לטובת הילד) ומנהלת תחום התערבות, מדיניות ומחקר בעמותה, טוענת כי החברה החרדית שונה במאפייני התופעה.

"המבנה הקהילתי מוביל לכך שישנם רבנים או עסקנים שיש להם הובלה חברתית, לכן אין מדובר רק בתהליך משפחתי אלא לעיתים גם בתהליך קהילתי", היא מסבירה. "בפרט אם מדברים על חסידויות שמרניות וסגורות".

האם עסקנים ורבנים הם גורם שלילי?

"תלוי. יש בעלי אינטרסים שגורמים נזקים ויש בעלי כוונות טובות, אבל גם בעלי כוונות טובות לא מצליחים תמיד להיות גורם מיטיב. יש בהם כאלה שמבינים את המצב ומסייעים למי שבמצוקה, ויש נופלים בחלקלקות הלשון ובמניפולציה של האדם המופרע בקשר".

למה זה קורה? מה הרווח בהפיכת אדם נורמטיבי לחולה נפש?

"בני זוג מפילים זה על זה 'תיקים פסיכיאטריים' כפתח מילוט כשברצונם להתגרש. הם משגעים את בן הזוג שהוא זקוק לכדורים ולאבחון, וכך מתחילים לבנות את התשתית החוצה. אם הם מצליחים להטיל דופי נפשי, האבחון יכול לקבוע אצל מי יהיו הילדים, האם יהיה תשלום כתובה, מה יהיה גובה המזונות, ועוד.

"לצערי מדובר בתופעה רווחת, ממש טכניקה צינית ושכיחה. לעיתים בני הזוג הסובלים נכנעים ונוטלים את הכדור הפסיכיאטרי, כי מובטחים להם 'שקט תעשייתי' או חידוש הזוגיות והקשר אם ייכנעו. כמו כן, לעיתים המצב הקשה בזוגיות אכן מוביל אותם לסבול מתופעות של דיכאון או פוסט־טראומה, וכך אפשר 'לתפור להם תיק' על רקע נפשי".

נשים סובלות יותר מהתופעה? אולי קל יותר להטיל דופי נפשי באישה?

"התופעה מתרחשת בשני הכיוונים, ואני פוגשת אותה בלי סוף בעבודתי. נשים עוברות יותר תנודות הורמונליות ומביעות יותר רגשות, כולל בצורה שונה מאשר גברים. נוסף על כך, כאשר מדובר במגזר החרדי, קל לטפטף לקהילה נגד האישה: בבית הכנסת, בעבודה, אצל השכנים והמשפחה. מעבר לזה, לאישה שעסוקה בגידול הילדים ובתחזוקת הבית יש פחות גישה לרבנים ולעסקנים".

ד"ר ניקול דהאן: "בני זוג מפילים זה על זה 'תיקים פסיכיאטריים' כפתח מילוט כשברצונם להתגרש. הם משגעים את בן הזוג שהוא זקוק לכדורים ולאבחון, מה שיכול לקבוע אצל מי יהיו הילדים, האם יהיה תשלום כתובה, מה יהיה גובה המזונות, ועוד"

תהילה גאדו, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שכותבת בימים אלה את עבודת הדוקטורט שלה בנושא שימוש בדת ככלי להפעלת אלימות במערכות יחסים זוגיות, מוסיפה: "נתקלתי במחקר שלי במקרים כאלה משני צידי המגדר, אבל בחברה החרדית קל יותר להדביק לנשים תוויות פסיכיאטריות, מפני שיש שליטה גברית בחברה הזו. כמו כן, במגזר החרדי יש פחות מודעות לעולם בעיות הנפש, לכן קל יותר להשתמש בכלי הזה".

מדוע תופעה זו מתרחשת בעצימות מכוערת דווקא בעולם הגירושים החרדי?

"במגזר החרדי, כיוון שגירושים אינם מקובלים, יש צורך לתפור סיפור מסביבם. לא התגרשתי כי 'בא לי', אלא זה היה מחויב המציאות. לכן אנו פוגשים מקרים רבים שבהם יש ניסיון לצייר את בן הזוג כחולה נפש, כדי שיהיה סיפור שאפשר לספר בקהילה".

שיפי סלובטיצקי, מטפלת באמנויות ועמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, מסבירה כי "להתגרש זה דבר מאוד מסובך בחברה החרדית. על פי רוב צריך סיבה טובה, או רעה, כדי להגיע לצעד הדרמטי הזה. להתגרש כי 'נגמרה האהבה' זו סיבה לא מוכרת במגזר החרדי.

"כמו כן, כמעט כל החלטה חשובה בחיים מתקבלת על ידי רב, או במקרה הטוב יותר בשיתוף פעולה עם הרב. נדיר למצוא זוג שמתגרש בלי שרב מעורב בסיפור.

"הנחה נוספת היא ששינוי דתי הוא שינוי קטסטרופלי שהחברה החרדית על פי רוב לא עומדת בו. זוהי סיבה להתגרש, אבל עוד יותר - סיבה להמציא הפרעות נפשיות חמורות. כל וריאציה של סיבוך בזוגיות, אפילו פשוט יחסית, יוצאת בתוך חמש דקות משליטה כשאלה ההנחות הבסיסיות".

כיצד היית ממליצה להיזהר ממצב שבו בן זוג נורמטיבי מקבל אבחון שלא הולם את המציאות?

"אם מישהו מגיע אליך עם 'הארה' שסוף־סוף יש לו אבחון עבורך או עבור בן הזוג שלך, אמורה להידלק נורת אזהרה. שנית, לא לקחת תרופות על סמך המלצה של מישהו אחר או אם לא היית בעצמך אצל רופא מוסמך שלא קיבל עליך מידע קודם.

"כמו כן, למעט במחלות נפש קיצוניות, מטפלים מומחים נמנעים מלתת אבחנות פסיכיאטריות. טיפול נפשי טוב הוא טיפול שלא שם במרכז שום אבחנה, אלא רוצה להכיר אותך כאדם.

"חשוב מאוד שאישה שמרגישה שכולם עושים יד אחת נגדה תשתף מישהו מחוץ למעגל הזה ותפנה אליו בכוחות עצמה. לכן, קריטי לשמור על קשר עם מעגלים חיצוניים שיכולים לתת פידבק: חברה קרובה, ארגון סיוע לא חרדי במקרה כזה, איש מקצוע שאפשרי לפנות אליו בכוחות עצמך ולא כזה ש'לגמרי במקרה' הוכן מראש, כל דמות שמחוץ למעגל".

שורה תחתונה עצובה

אז איך מתרחשות תופעות קשות כאלה? כאמור, שילוב של מגוון גורמים עם גורם נוסף וקריטי - שיתוף פעולה של הפסיכיאטרים עם הממסד, עם העסקנים או עם אחד מבני הזוג. אף שבמגזר החרדי המודעות לעולם הטיפול המקצועי גברה מאוד בשנים האחרונות, יחד עם פריחה של אנשי מקצוע ומטפלים חרדים מובילים בתחומם שעושים עבודה מצוינת, קיימת גם חצר אחורית שאליה מגייסים פסיכיאטרים מרחבי הארץ.

בין שהתשלום הגבוה על הביקורים הפרטיים מעוור את עיניהם של אותם פסיכיאטרים, ובין שעמדתם נובעת ממחשבה שגויה ומתנשאת שכך עובד המבנה הסוציאלי החרדי ואין לערער אותו, השורה התחתונה אינה משנה - וזוהי שורה עצובה מאוד.

meravs1992@gmail.com‬