סוכנות "הביטוח הבטוח" מרכז השרון. אם היום שלכם מעניין מדי עד כה וחיפשתם משהו ממש משעמם לקרוא עליו - בבקשה: סוכנות "הביטוח הבטוח" מרכז השרון נשמעת כמו מקום כל כך משעמם, שלחפש מטאפורות לעד כמה הוא משעמם זה משעמם מדי.
אז למה אני משחיתה את זמני בכתיבה ואת זמנכם בקריאה על סוכנות "הביטוח הבטוח" מרכז השרון? כי הבוקר התקשרה אלי איזו נויה אחת. היא רצתה למכור לי משהו, אני אפילו לא בטוחה מה, אבל זה בטוח משהו שאני לא צריכה, כי את כל הדברים שאני צריכה כבר יש לי.
בדרך כלל אני לא עונה למספרים שאני לא מכירה, כי אלה תמיד צרות, אבל מכיוון שהייתי קצת חסרת אחריות לאחרונה וקניתי המון דברים שאני לא צריכה, הייתי חייבת לענות לכל השליחים שהתקשרו לשאול אם אני יכולה לרדת לקחת את החבילה, או שפשוט אבוא לקחת אותה בעצמי, כי זה ממש יחסוך להם.
• • •
בכל אופן, כנראה הייתי במצב רוח מוזר, כי במקום להגיד "תודה, ביי" ולחסום את המספר כמו בן אדם נורמלי - שאלתי את נויה בנימוס מאיפה יש לה את הטלפון שלי. היא אמרה שזו "רשימה חוקית" שהם קיבלו מסוכנות "הביטוח הבטוח" מרכז השרון. שאלתי מה זה אומר "רשימה חוקית", כי עד היום לא ידעתי שיש רשימות לא חוקיות, וגם - טיפ לנויה: כשאת אומרת שמשהו הוא "חוקי" בלי שאף אחד שאל, זה ממש מחשיד. זה כמו להגיד לאנשים במכס שבשום פנים ואופן אין לך 50 פקטים וגור טיגריס במזוודה.
אמרתי שוב לנויה שאני לא יודעת מה זה "הביטוח הבטוח" מרכז השרון, ושאני לא מבינה למה יש להם את הטלפון שלי. כאן היא בחרה לשאול אותי אם אני "איה הזמרת", כי היא כנראה התרשמה שהשיחה הולכת ממש טוב עד עכשיו ושאפשר לעבור לסמול טוק.
אני שונאת ששואלים אותי אם אני "איה הזמרת". אם אגיד שלא - אולי אני אפספס יחס מועדף, ואם אגיד שכן - אני אצטרך להיות נחמדה גם כשאני לא רוצה להיות נחמדה. פעם התלוננתי לחברת הגז על שירות גרוע, והמנהל אמר לי בתגובה: "תכתבי על זה שיר".
• • •
חוץ מזה, הייתי זוכרת אם הייתי קונה פעם משהו מ"הביטוח הבטוח", כי אני אדם מאוד מבוטח. יש לי פנסיה, ביטוח רכב, ביטוח משלים, ביטוח בריאות וביטוח משכנתא, ותמיד כשאני נוסעת לחו"ל אני מפעילה ביטוח נסיעות, כי בן הזוג תמיד שוכח איזה תיק באיזו תחנת רכבת. עם זאת, אני אף פעם לא מגישה תביעה, כי למי יש כוח - כך שאני באמת לקוחה יוצאת מן הכלל.
מה שכן, אין לי ביטוח תכולת דירה. ברשימה (החוקית) של המטלות שלי, כתבתי לי כבר לפני כמה שנים לעשות ביטוח תכולת דירה - ומאז המשימה הזו שם, מסתכלת עלי בשיפוטיות בכל פעם שאני מגיעה לסוף הרשימה. מייד אחרי לצעוק על הבנק שיוריד לי את העמלות ולהשלים את הוצאת הדרכון הפולני. ולא, זאת לא בדיחה עדתית, אני באמת זכאית לדרכון פולני, אבל בשביל להוציא אותו אני אצטרך ללכת בשש בבוקר לרחוב חיסין, וגם שפולין לא תהיה דיקטטורה.
• • •
בינתיים, טפו־טפו, עוד לא גנבו לנו כלום, ובכל מקרה הדברים היקרים היחידים שיש לי הם המק שלי - שאמנם עלה המון כסף, אבל עכשיו הילדים אוכלים מעליו מילקי; והפסנתר שלי - שאין שום סיכוי לגנוב אותו, אלא אם לגנב יש חברת הובלות עם מנוף. יש לי גם זוג נעליים של פראדה, אבל העקב שלהן כל כך גבוה שהן הוגדרו מזמן "נעלי ישיבה". הבעיה היא שלכל מקום שבו אפשר לשבת צריך עדיין להגיע איכשהו - אז תפאדל, מר גנב. אני לא יודעת אילו קשיים עברו עליך בחיים עד כדי הידרדרות לפשע, אבל אם הנעליים שלי יעזרו - אני יכולה לחסוך לך ולהשאיר אותן מחוץ לדלת.
שאר הציוד היקר נמצא בסטודיו שלנו, שאני בהחלט לא אכתוב איפה הוא נמצא, כי שם בן זוגי האהוב בכל מקרה עלול להשאיר תנור דולק או את הדלת פתוחה, או סתם לא לנקות עד שהמקקים יכריזו בעלות על הכל. כך שלא הייתי ממליצה לנויה או ל"הביטוח הבטוח" להכניס ראש בריא למיטה חולה.
• • •
ואם נחזור לנויה ולרשימה החוקית שלה: לטענתה, מתישהו הרשיתי ל"הביטוח הבטוח" מרכז השרון לתת לה את המספר שלי, אף על פי שבדרך כלל אני לא מסכימה לתת את הטלפון שלי לאף אחד. אפילו חסמתי פעם את סבתא של בן הזוג למשך שבוע, כי היא כל הזמן שלחה לי מדבקות בווטסאפ. אני לא חושבת שהיא שלחה אותן בכוונה, ובכל מקרה הסרתי את החסימה. זה היה בשנה שעברה, והיא בוודאות לא מודעת לזה, אבל אני עדיין מרגישה רע.
בשלב זה כבר לא ראיתי הרבה טעם להתווכח עם נויה, אבל עדיין לא אמרתי לה אם אני הזמרת או לא, כי הרגשתי שהתקרבנו מספיק בשביל שיחה ראשונה, וביקשתי הודעה בכתב שהם מורידים אותי מהמאגר. היא אמרה שהיא תשלח לי פקס ונפרדנו בנימוס לשלום. ונכון שאין לי מכשיר פקס, אבל לה אין שום כוונה לשלוח לי פקס, אז זה לא מאוד משנה.
נ.ב: גם אין לי ביטוח חיים, אבל אני תוהה מי בכלל ישים לב אם אני מתה. ורק על המשפט הזה, רבותיי, אני זכאית לדרכון פולני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו