נצ"מ יגאל עזרא, סגן ראש האגף לסיכול הפשיעה בחברה הערבית, מתעקש להישאר אופטימי. זאת, אף שרק בשבוע האחרון היו במגזר הערבי לפחות חמישה מקרי רצח, ובהם רציחתם המחרידה של בראאה מסארווה ושני בניה, אמיר ואדם, שנרצחו בדקירות, על פי החשד בידי בעלה ואביהם מוחמד מסארווה; אף שמתחילת השנה היו לא פחות מ־62 קורבנות רצח בחברה הערבית; ואף שנדמה כי המגזר הופקר על ידי הממשלה הנוכחית.
"השר בן גביר מבקש מאיתנו עדכונים שוטפים על הנעשה בחברה הערבית, הוא רוצה לראות תוכניות עבודה", הוא מדגיש. "אי אפשר להגיד שזה לא בראש מעייניו, אבל הוא טרם ביקר באגף".
כמה שוטרים עוסקים היום בחברה הערבית?
"אנחנו עומדים על סדר גודל של 20 תחנות שהוקמו בשנים האחרונות בכל המחוזות. המטרה היא לתת מענה מהחברה הבדואית בדרום ועד לגבולה הצפוני של המדינה בכל הקשור לחברה הערבית. רק בשנתיים האחרונות נפתחו חמש תחנות. כשאני מדבר על תחנות בחברה הערבית, הגדולה מביניהן מונה 125 שוטרים והקטנה 60 שוטרים.
"אם מסתכלים על התחנה ברהט, רואים שהיא קטנה מדי בשביל לתת מענה לכל האוכלוסייה. בישראל התמונה הכוללת היא 3.7 שוטרים ל־1,000 נפש, אבל כשאתה רואה את כמות וסוג האירועים שמשטרת ראשון מתעסקת איתם לעומת התחנה ברהט, אתה מבין שאין מה להשוות".
במספרים, לעומת זאת, אפשר להשוות. שנת 2021, שנחשבה לקשה ביותר, הסתיימה עם 126 נרצחים. בשנת 2022 נרשמה ירידה ל־104 קורבנות ואילו כעת נרשם נתון מדאיג של 62 נרצחים מתחילת השנה, זאת לעומת התקופה המקבילה אשתקד שבה היו 21. אם מסכמים תקופה של שנה, אזי בשנה החולפת היו 125 קורבנות.
"אף אחד לא בורח"
עזרא, "ערביסט" שלמד ערבית בתיכון, שירת ביחידת 8200 והמשיך ללימודים באוניברסיטה העברית ומשם לקריירה במשטרה, יודע היטב שאחד הגורמים למקרי הרצח הרבים היא פעילותם של ארגוני פשע מהחברה הערבית, שהולכים וגדלים משנה לשנה. ביחד עם ארגוני הפשיעה בחברה היהודית, הם מרכיבים תמונה עגומה ומדממת, במיוחד בשבועות האחרונים.
"במגזר הערבי פועלים שלושה ארגוני פשיעה משמעותיים", סוקר עזרא את הגזרה. "ארגון חרירי, ארגון ג'רושי וארגון אבו לטף הם הארגונים המשמעותיים, כאשר בשנים האחרונות היו פיצולים: אבו לטף התפצלו לסמיר באקרי, שקיבל עצמאות באזור נצרת, חרירי מפוצלים לשלוש קבוצות וכך גם ג'ארושי".
התחושה בציבור היא שהם שולטים במשטרה ולא אתם בהם. הם מתייחסים אחרת לגורמי אכיפת החוק. שוטרים נמנעים מעימותים איתם.
"אני לא מסכים לזה בכלל. השוטרים ושוטרי משמר הגבול באים עם סכין בין השיניים ועושים עבודה קשה במעצרים. תראו את השוטרים האמיצים שלנו בטירה ובטייבה. נכון, ההתמודדות מורכבת, אבל אף אחד לא מתעלם ואף אחד לא בורח. לשוטרים שלנו אכפת מהחברה הערבית".
אבל המצב מסובך יותר ממה שאתה מתאר. שוטרים מוסלמים, בטח במקומות קטנים, ששייכים לחמולות וחשופים לסיכון ששוטר יהודי לא מתמודד איתו, כי בסוף יום העבודה הוא חוזר לעירו.
"אז ככה, קודם כל אנחנו מבינים את הקושי ולא נשים מכשול בפני עיוור. שוטר שגר באזור מסוים שנגוע בתופעות פשיעה כאלה ואחרות, יוצב במקום אחר. אנחנו רואים עלייה במספר השוטרים המוסלמים שמתגייסים למשטרה, וכך גם בקרב הנוצרים.
"אתה רואה שהם עושים זאת, קודם כל, כי הם מחפשים זיקה למקום שהם גרים בו ורואים את עצמם כחלק מהמרקם של החברה הישראלית.
"1,400 שוטרים מוסלמים יש היום במשטרה, 300 מהם הצטרפו בשנתיים האחרונות, ונראה עלייה נוספת בשנים הקרובות. נוסף על כך, יש גם שוטרות מוסלמיות בעבודת מודיעין, חקירות ועוד".
"הם למדו אותנו"
אתגרים רבים נוספים עמדו בשנים האחרונות בפני השוטרים במגזר הערבי, שאינם קשורים רק למלחמה הסיזיפית בגורמי הפשיעה השונים. אלימות בתוך המשפחה, המהומות במהלך מבצע שומר החומות, והנה, גם ההפגנות נגד המהפכה המשפטית שמוציאות מאות אלפים לרחובות מדי שבוע. האתגר העצוב ואולי גם המורכב מכל אלה, שהשבוע חזרנו לראות לצערנו את התמונות המוכרות שלו, הוא רצח הנשים והילדים.
נצ"מ עזרא, אולי אתה מנסה לפעול בתרבות שמזדעזעת פחות מרצח כאשר מדובר באישה?
"אנחנו רואים היום עמותות שיוצאות להפגנה אחרי כל רצח של אישה, והן גם עושות עבודה משותפת סביב הנושא הזה. הבינו שדרך ההפגנות לא משיגים שינוי משמעותי, אז אנשי העמותות נכנסו לבתי ספר והתחילו לעבוד עם הדור הצעיר.
"נוסף על כך, יש המון מכלולים שהשפיעו בשנים האחרונות ותרמו לאירועי הרצח האלה. אנחנו מדברים על הזנחה רבת שנים ועל בעיות שצצות גם בשנים האחרונות וקשורות בתכנון, ואני רוצה לומר משהו חשוב: התרבות הערבית היא תרבות מקסימה ואם אותם פושעים מוסלמים היו נוהגים לפי התרבות שלהם ומה שהיא באמת, תאמינו לי שהאירועים האלו היו פוחתים בצורה משמעותית".
"סיכלנו גם 21 אירועי רצח שהיו ממש רגע לפני ביצוע, כולל מעצר של המבצעים עם הנשקים שלהם. זה מצטרף ל־67 סיכולים שהיו בשנה שעברה, אבל בסוף, כשאנחנו מדברים על רצח של ילד בן 10 וילד בן שנתיים, המספרים באמת כואבים, וקשה לדבר במונחים של ירידה ועלייה, כי את הציבור זה לא מעניין
אלו תשובות דיפלומטיות. בפועל, לפענח מקרה רצח בחברה הערבית הרבה יותר קשה מאשר לפענח רצח במגזר היהודי.
"אי אפשר להשוות את אירועי הרצח בחברה היהודית לאלה בחברה הערבית, כולל עניין הפענוח. אם בעל רוצח את אשתו בתל אביב, בחולון או בראשון, כולם מעידים נגדו, או שהוא מסגיר את עצמו או שהוא מתאבד. בחברה הערבית מכסים עליו, לא משתפים פעולה. כולם נעלמים מהזירה ולפעמים גם מפעילים שכירי חרב שירצחו.
"נכון, למשטרה יש קושי לפענח פרשיות רצח במגזר הערבי, בעיקר בקרב כנופיות הפשיעה וארגוני הפשע.
"זה נובע מכך שהם למדו אותנו וממשיך עם זה שלקחו מאיתנו את הכלים הטכנולוגיים שיכולים לסייע לנו להתמודד מול אותם עבריינים.
"אני אומר לכם שכמעט בכל תיק אנחנו יודעים מי הרוצח, אבל כשאנחנו כבר מגבשים תשתית ראייתית, הפרקליטות לא הולכת איתנו על מלא. אתה מביא עדים ולא מאמינים להם כי הם מסרו כמה גרסאות, מה שאמור להיות ברור. יש המון תיקים שבהם אנחנו עם 90 אחוזי ראיות וזה לא מספיק. ביקשנו לא אחת מראש הממשלה ומשר הפנים שישנו את זה, כי זה פוגע בהרתעה ומשליך החוצה לחברה עצמה".
מה הכוונה לקחו אמצעים טכנולוגיים וזו אחת הסיבות שפחות מקרים מפוענחים?
"בעקבות פרשת פגסוס הקפיאו חלק מהיכולות הטכנולוגיות שלנו. הרי משטרת ישראל לא עברה על החוק. כל הפעולות שעשינו היו במסגרת החוק, ועכשיו לצערי הכלי הזה נלקח ואנחנו כמו עיוורים, לוטים בערפל. הפושעים הערבים לומדים היטב כיצד לנצל את הפרצה הזאת ואנחנו איבדנו שובר שוויון משמעותי שהעניק לנו יתרון עליהם. תוסיפו לכך את האופן שבו הפרקליטות פועלת - ואנחנו עם בעיות שצריך לתת עליהן את הדעת ולהתמודד איתן".
"מחפשים לתרום"
גם אירועי שומר החומות היו טראומטיים מבחינת משטרת ישראל. שוטרים נטשו, כי הבינו שזו הולכת להיות בעיה בעתיד כשוטרים בערים מעורבות. מאז, אפשר לראות הרבה פעמים תחנות לא מאוישות. המענה השתנה וזה ניכר בשטח.
"אני לא חושב ששוטרים נטשו בגלל אירועי שומר החומות", אומר עזרא. "שוטרים נוטשים מסיבות של שכר מול עבודה, צעירים מבינים פתאום לאן הם נכנסו, וקשה לשמור עליהם בתוך המשטרה.
"במישור אחר אני יכול להגיד לכם שנוכח מה שמתרחש בערים המעורבות, אני לא שותף למחשבה שנראה בקרוב שוב עוד אירועים כמו שקרו במהלך שומר החומות. אנחנו רחוקים מזה, הוסקו מסקנות ונעשית עבודה בשטח. נכון שתחושת הביטחון עדיין נמוכה, כי האזרחים רואים אלימות וירי, אבל הם כן נחשפים לעבודת המשטרה ומאמינים לה. האזרח מכיר את מפקד התחנה, והאוכלוסייה הנורמטיבית מבינה שהמשטרה עושה מאמצים למגר את הפשיעה".
תחושת הביטחון האישי גם בערים הלא מעורבות היא על הפנים, ובטח בערים מעורבות או ערים ערביות. אולי היה עדיף למשטרה תחת "ממשלת השינוי"?
"אין שום הבדל בין הממשלה הקודמת לממשלה הזאת, וחשוב להבהיר זאת לפני הכל. אם מסתכלים על הנתונים, אז רק מתחילת שנת 2023 נתפסו 404 אקדחים, 110 רובים, 116 רובים מאולתרים, 200 רימונים ו־5 מחרטות לייצור נשקי קרלו, וסוכלו 12 הברחות מגבול ירדן ולבנון.
"אם פעם חשבנו שהנשק שמגיע לחברה הערבית הוא מהצבא, היום אנחנו רואים שהנשק מגיע מגבול לבנון ומגבול ירדן, בעצם מתוך החברה הערבית - לתוכה. זה אבסורד.
"אי אפשר להשוות את אירועי הרצח בחברה היהודית לאלה בחברה הערבית, כולל עניין הפענוח. אם בעל רוצח את אשתו בתל אביב, בחולון או בראשון, כולם מעידים נגדו, או שהוא מסגיר את עצמו או שהוא מתאבד. בחברה הערבית מכסים עליו, לא משתפים פעולה. כולם נעלמים מהזירה ולפעמים גם מפעילים שכירי חרב שירצחו.
"סיכלנו גם 21 אירועי רצח שהיו ממש רגע לפני ביצוע, כולל מעצר של המבצעים עם הנשקים שלהם. זה מצטרף ל־67 סיכולים שהיו בשנה שעברה, אבל בסוף, כשאנחנו מדברים על רצח של ילד בן 10 וילד בן שנתיים, המספרים באמת כואבים, וקשה לדבר במונחים של ירידה ועלייה, כי את הציבור זה לא מעניין.
"עם זאת, כמי שחי את החברה הערבית מדי יום, אני רוצה להאמין שבעוד 20 שנה המצב יהיה הרבה יותר טוב. אני לא מאלה עם התחזיות השחורות, לא רק בערים מעורבות אלא בכלל. היום יותר ויותר ערבים רואים את עצמם כחלק מהמדינה ומחפשים לתרום לה את חלקם, אני לא רואה סיבה שהנתונים הללו לא יעלו בשנים הקרובות".
"המציאות היא לא נטפליקס"
נצ"מ עזרא מדבר בכנות. מגן על הארגון שהוא עובד בו אף שתדמיתו נמצאת בשפל המדרגה. בשר הממונה, באופן טבעי, הוא לא ידבר סרה, וגם את העובדה שהמשטרה נמצאת בחוסר של 4,000 שוטרים לערך הוא לא רואה צורך לציין, כי כולם יודעים את זה ואף אחד לא מציע כרגע פתרון אמיתי באופק, מה שמעלה את השאלה איך תיראה המשטרה הישראלית בעוד 20 שנה.
התמונה שהוא מצייר מול החברה הערבית היא כזאת שמבינה שבסוף, למרבה הצער, האלימות מגיעה לכל בית בישראל. הוא גם יודע שבסוף, ההתמודדות היא שלו ושל הראשים המוניציפליים. מהממשלה ומחברי הכנסת, כולל אלה מהמגזר הערבי, אין לו שום ציפיות.
"אף חבר כנסת מהמגזר הערבי לא עוזר למשטרת ישראל בנושא הזה", הוא מבהיר. "את העזרה האמיתית אנחנו מקבלים קודם כל מהרשות המקומית, שמקדישה זמן ומשאבים ונלחמת ביחד איתנו. הם באמת רוצים לחולל שינוי, את הח"כים נראה שזה פחות מעניין, לצערי".
גם בממשלה וגם במשטרה יש גורמים שטוענים שהמחאות וההפגנות פוגעות בתפקוד שלכם כמשטרה ובך במיוחד, כי המגזר שלך נמצא בחיסרון תמידי של שוטרים. אתה מסכים עם הטענה?
"אנחנו שומרים בבטחה על המפגינים, מעולם לא האשמנו שמה שקורה - קורה בגללם, ולעולם גם לא נטען את זה, כי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וצריך לאפשר לאזרחים להפגין על פי חוק.
"אנחנו רק אומרים שמשטרת ישראל נאלצת למתוח את עצמה עד קצה גבול היכולת הנוכחית שלה. הוצאנו שוטרים, למשל אימהות שהן נשות מטה או אנשי תפקידים מנהלתיים וניהוליים לשטח, כדי לעמוד באתגרים האלה.
"עכשיו למשל, במשך חודש הרמדאן בהר הבית - וכולם מכירים את הרגישות העולמית של הר הבית - היינו צריכים להיות שם עם לפחות 3,000 שוטרים. לצד זה היו המחאות בתל אביב, בירושלים, בחיפה ובכל הארץ. אז בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על היכולת שלנו לשמור מצד אחד על הסדר הציבורי, ומצד שני לתת מענה למישור הפלילי, אנחנו נמצאים באתגר תמידי ואני מדבר דווקא על נושא החיכוך.
"נוסף על כך, ישנה כמובן הציפייה של הציבור. בן אדם רואה סדרה ב'נטפליקס' שבה תוך שעה עד שעה וחצי התעלומה פוענחה, והוא מתחיל לחשוב שככה פותרים פשעים. במציאות צריך לעבוד על מקרים לפעמים הרבה מאד שנים, להשקיע המון משאבים ורק אז מגיעים לפענוח. מה לעשות, גם זה משפיע על האופן שבו הציבור תופס אותנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו