רבקי ששר מתקשה להתמודד עם מחמאות ומילים טובות. וקשה להאשים אותה: כבר שנים היא רגילה לנאצות מטוקבקיסטים השופטים אותה באכזריות על בחירותיה, ופיתחה עור עבה. ולמרות זאת, ששר - גרושתו של יהודה הישראלי, הפצוע הקשה ביותר במבצע צוק איתן, המשמשת בחודשים האחרונים פונדקאית לזוג שלא יכול להרות - מוצפת כעת במילים מחבקות. והיא מנסה להתרגל אליהן ולקבלן.
הישראלי, לוחם בסיירת רימון של חטיבת גבעתי, נפצע קשה בצוק איתן מפגיעת רסיס בראשו, תוך ניסיון לאתר את גופתו של סרן הדר גולדין ז"ל. זמן רב הוא הוגדר "צמח", ורק לאחר תקופת שיקום מייגעת החל לתקשר עם בני משפחתו ועם חבריו, והמשיך את הליך השיקום בבית הוריו ביישוב עפרה.
ששר (31), מרפאה בעיסוק במקצועה, היא אם לארבעה - צוריה (בת 10), ארז (בן 8), אורי (בת 4) ואריאל (בת כמעט שנתיים). היא מתגוררת במושב גני טל, ומשתפת את אלפי עוקביה ברשתות החברתיות בקשיים ובתמורות שחוותה מאז הרגע הנורא שבו חייה התהפכו. אבל אחרי שלוש שנים שבהן שהתה לצד בעלה וליוותה אותו במהלך האשפוז ותהליך השיקום, כששיתפה את עוקביה על כוונתה להתגרש ממנו ולנסות לשקם את חייה - היא הותקפה ללא רחם והואשמה בנטישה,
בהפקרה ובאנוכיות.
ששר נישאה להישראלי כששניהם היו רק בני 20. שנה לאחר מכן נולדה בתם הבכורה צוריה. בזמן הפציעה היא היתה בחודש התשיעי להריונה. שלושה שבועות לאחר מכן ילדה בבית החולים סורוקה את ארז. הברית נערכה בסמוך למחלקת הטיפול הנמרץ שבה שכב הישראלי כשהוא מורדם ומונשם. ארבעה חודשים לאחר הפרידה, שגיא ששר, אז רופא מתמחה בן 29, שמע על הסיפור וביקש להכיר אותה. בניגוד לכל הציפיות, הם נישאו והביאו לעולם את אורי ואריאל.
כשאני נכנסת לביתם החמים שבמושב, הילדים כבר מתארגנים לשינה ואבא בדלת, בדרך לפגישה. רק שיח פשוט בין ארז לאביו החורג מלמד עד כמה מורכבת הסיטואציה שבה אנו נמצאים.
"למה היא באה אלינו?", ארז שואל ומצביע לכיווני.
"כדי לדבר עם אמא על הפונדקאות", שגיא משיב לו בפשטות - כאילו פונדקאות היא מילה המתגלגלת בכל בית.
"אני אבחר את האתגרים שלי"
"תגידי, לא עברת מספיק בחייך הקצרים שאת מחפשת לעצמך עוד אתגרים?", אני שואלת את רבקי בחיוך, עוד לפני שאנחנו מתיישבות על הספה הרכה בסלון.
"תמיד אמרתי לאלוקים שאני רוצה לבחור את האתגרים שלי", היא עונה מייד. "יהודה יצא לקצונה כי רצינו לבחור את האתגר. את הפציעה הנוראה לא בחרנו, אבל את הפונדקאות לגמרי כן. אני מקדימה את אלוקים. שלא יפתיע אותי".
ולמה דווקא פונדקאות? יש הרבה דרכים לתרום לחברה ולאנשים.
"תמיד הייתי מחוברת לנושא. בילדותי היינו שלוש בנות צפופות. ואז, בהפרש של 14 שנה, נולד אחי הקטן. כבר אז נחשפתי לקושי, לכמיהה. ראיתי כמה החסר יכול להביא איתו כאב גדול, וכמה אור מגיע כשזה קורה. לקראת הגירושים עברה בי המחשבה שאולי זה הזמן לפונדקאות, מפני שאיני יכולה להביא ילדים עבורי, אז אולי בשביל אחרים. אך מהר מאוד הבנתי שקודם כל אני צריכה להיות עסוקה בלבנות את עצמי ולהשקיע במשפחתי".
איך ההריונות שלך עברו?
"בהיריון עם הקטנה עברנו טיפולי פוריות בעצמנו. אמנם לא תקופה ארוכה, אבל בשנה הזו שבה לא הצלחנו להיכנס להיריון, יכולתי להבין ולהרגיש את החסר והכמיהה. טעמתי מעט מהעולם הזה. כל כך רציתי עוד ילד בשביל אורי. בשביל היציבות של הבית הרגשתי שצריך עוד ילד עכשיו, כדי שאורי לא תהיה לבד מהנישואים השניים. תהיתי כיצד אנשים מסוגלים לעבור את הניסיון הזה במשך שנים".
ששר אומרת שבמעבר בין מישהי שנתמכה כל כך הרבה בחייה עקב הטרגדיה שפקדה אותם, למישהי שמסוגלת להעניק אור ותקווה עבור אחרים, היה ממד של ריפוי. "פתאום את מבינה כמה בעצם יש לך. אחרי הלידה של אריאל אמרתי: 'זהו. זה הזמן'. זאת גם היתה ההזדמנות האחרונה שלי, כי החוק מתיר פונדקאות רק לאישה שעברה עד ארבע לידות".
איך החיים שלך היום?
"אנחנו נמצאים היום במקום יציב. זוג נשוי, עם ילדים. בית חם. ביום־יום אנחנו משפחה נורמלית, בריאה ושמחה, שיכולה לקחת על עצמה עוד אתגרים והתמודדויות. אנחנו לא חיים את הטראומה באופן שעתי. אני לא אומרת שאין צלקות והתמודדויות, ודאי שיש. אבל באופן כללי החיים שלנו נמצאים בתנועה חיובית ושמחה, עם הפנים קדימה. לא הייתי הולכת לפונדקאות אם הייתי במקום הישרדותי או מתמודד".
מה הצעד הראשון שעשית לקראת הפונדקאות?
"נכנסתי לקבוצה ייעודית בפייסבוק. נכחתי בה כמה שבועות כדי לנשום ולערוך היכרות עם העולם הזה. פניתי למלווה פרטית, והיא עשתה לי סדר בביורוקרטיה ובראש. אפשר ללכת לאיבוד מרוב טופסולוגיה ודברים שצריך לעבור בדרך".
עד כמה הוועדה הקשתה בגלל המקרה המשפחתי המיוחד שלך?
"הם הקשו בשאלות רבות. הרגשתי שגם באבחון הפסיכולוגי וגם בוועדה ניסו לוודא כל הזמן באופן מיוחד שאני כשירה, שאני לא פוסט־טראומטית ולא מגיעה לזה ממניעים לא נכונים. הם ביקשו לראות שיש לי תמיכה, שאני עטופה. הייתי שלמה עם עצמי ומוכנה לזה. עברתי דברים קשים יותר בחיים. נתמודד עם כל מה שהפונדקאות תביא איתה בדרך".
זה אלטרואיזם נטו?
"זה לא בשביל הכסף, אם זאת השאלה".
ובכל זאת, עד כמה התשלום משמעותי ונחשב חלק מההחלטה?
"בכלל לא. אמרתי לזוג שזו נקודת התורפה שלי ושאנחנו לא נדבר על כך בכלל. כרגע רק הוצאתי כסף על התהליך. אני אמורה לקבל סכום שמוגדר כפיצוי והחזרים על הוצאות".
יכול להיות שהפונדקאות מגיעה גם ממקום שרוצה לכפר על התחושה שלא היית שם עבור יהודה?
"שאלה קשה. בחודשים האחרונים חשתי שצפים מקומות שהיו שם בתת־מודע, שאומרים שאם לא יכולתי להישאר בשביל יהודה ולעזור לו - שלפחות אעזור לאחרים. זה מקל. אם דיברנו על ריפוי, זה קצת עוזר".
איך היו התגובות לצעד הזה במעגל הקרוב אלייך?
"מפרגנים בטירוף, תומכים".
לא היו התלחשויות, הרמות גבה?
"לא משהו ששמעתי או שהגיע אלי. הרי פנים אל פנים אף אחד לא מעז לומר לך את מה שהוא חושב. כולם גיבורים אנונימיים רק מאחורי מקלדת. רק שם הם חשים ביטחון עצמי לשפוך את הרעל".
את מספרת שקיבלת תגובות מחבקות על הפונדקאות. יכול להיות שזה מה שגם רצית? לשנות את הסטיגמה? להפוך ל"מאמי לאומית"? לתקן את הרושם?
"לא ציפיתי למילים הטובות. אני לא מושפעת מתגובות של אחרים. אם הייתי מושפעת ממה שאומרים, לא הייתי מתגרשת. אני עושה מה שנכון לי. לחיים שלי. לבחירות שלי. זה הגיע ממקום של בחירה שלי".
פחדת לפני ששיתפת אנשים בבחירה שלך להיות פונדקאית?
"לא. שיתפתי דברים מורכבים יותר בחיי. הגירושים, למשל. אני עושה משהו טוב. הכל בסדר".
ביקורת קשה בפייסבוק
אפרופו תגובות רעילות והאשמות שמוטחות בה - לפני כשלוש שנים, לאחר שחשבה שהחלק הקשה של תגובות הקהל מאחוריה, אחרי שנישאה בשנית וילדה תינוקת מנישואיה הטריים, התרחשה סערה בקבוצת חובבי היסטוריה בפייסבוק שבה יש יותר מרבע מיליון חברים, כשאחד ממנהליה העלה פוסט ומתח ביקורת על החלטתה של ששר להינשא בשנית.
"רבקה ויהודה התחתנו והביאו שני ילדים לעולם", כתב גולש בפוסט שגרר אלפי תגובות. "במבצע צוק איתן יהודה נפצע אנושות. אשתו הדתייה החליטה להתגרש ממנו. היא הספיקה להתחתן שוב וגם להביא ילד נוסף לעולם. במדינה מתוקנת היית יורדת מהארץ בגלל הבושה, אבל הבושה מתה מזמן".
"לא הבנתי מאיפה זה נחת עלי", רבקי מספרת. "שלוש שנים אחרי הכל הוא נזכר להתעורר. זה היה מוזר, ולא קשור לשום מקום. הוא קם בבוקר והחליט להעלות מהאוב דברים. למזלי הייתי במקום אחר בחיים, והיו לי המשפחה והבית. אם למדתי משהו בחיים האלה, זה שיום אחד אתה בכותרות ובטוח שזה סוף העולם, ויום לאחר מכן כל המדינה מתעסקת בחדשות הבאות. ממש כמו גל שבא והולך. בגלל בן אדם אחד שלא מכיר אותי אני אתרסק? ראית את הסרטון של הבנות מאולפנת חורב? עברו יומיים וגם זה עבר".
אבל זה לא רק הוא. האשימו אותך בהאשמות חמורות מאוד. ציפו שלא תנטשי, שתישארי לצד אדם שנפצע קשה במלחמה.
"רוב התגובות הרעות נובעות מחוסר הבנה ומחוסר ידע. הם לא מבינים מהן המשמעויות וההשלכות של פציעת ראש קשה, ואני מאחלת להם שלעולם לא יידעו. אני סלחנית. יש גם אנשים ששכלם מעוות. אבל מי שהכיר את הסיפור - תמך והבין את המורכבות".
ששר מספרת כי אחד מהעוגנים המרכזיים שהיו שם עבורה באותה התקופה היה רב שהכיר את הסיפור שלהם מקרוב. "הרב של יהודה ליווה אותי תקופה ארוכה בכל השאלות שצפו, ומעבר לכך - גם באוזן קשבת ובעצה טובה וגם בנושא הגירושים. העובדה שהוא היה הרב של יהודה והכיר אותו ואותנו לעומק הקלה עלי. יש לו הסתכלות חכמה על החיים והשקפה בריאה, וחשתי שהוא מבין אותי. התייעצתי איתו גם על נושא הגירושים וקיבלתי ממנו את ברכת הדרך. הוא סייע לי גם ברמה הפרקטית".
כמה זמן עבר עד שהחלטת?
"אחרי כמעט שלוש שנים של התמודדות עם השלכות הפציעה, הבנתי שאם אני נשארת - אני נשאבת לבור שחור שאני לא מצליחה להתרומם ממנו. זה לא שאני אומרת לא להתמודד עם קשיים. הייתי שם כמה שנים, אך ראיתי שאני לא מצליחה לשמוח בחיים האלה. לא ראיתי איך אני קמה בבוקר בתוך המציאות הזו יום־יום ומעניקה לילדים שלי חיים בריאים ושמחים. גם עם שגיא, בשנים הראשונות לנישואים היו לנו קשיים, אבל עדיין בחרתי להישאר. האמנתי שאלו קשיים זמניים, של בניית בית שבונים אותו על בית שנחרב. זוהי לא זוגיות ראשונה. האמנתי שזה ישתנה לטובה. רציתי להתמודד עם האתגר הזה. והיום אנחנו במקום הרבה יותר טוב. ידוע שהשנים הראשונות הן מאתגרות יותר".
הנה משפטים שכתבת בפוסט שהכריז על הגירושים: "רצה אלוקים שתהיה מחוסר הכרה במשך תקופה ארוכה. רצה אלוקים שתתעורר, תתקדם אט־אט, אבל לא תחזור להיות אותו אחד... רצה אלוקים שאצא לדרך חדשה". צמד המילים "רצה אלוקים" חוזר רבות בפוסט. את לא קצת זורקת אחריות?
"זו שאלה שגם אני התעסקתי בה. קודם כל - ברור שהבחירה היא שלי, ואני מקבלת את האחריות עלי. אבל כאדם מאמין, לא יכולתי לא לראות גם את הקב"ה בתהליך הזה. גם בטוב וגם ברע. מבחינתי, כל ההיכרות עם יהודה, סיפור הפציעה, התזמון, שני הילדים המשותפים שיש לנו - הכל הרגיש לי כל כך לא טבעי, כמו מסלול מכוון כזה. ממש הרגשתי שאלוקים נמצא בדרך הזאת, וגם בבחירות שלי".
ואיפה היו הילדים? הם שאלו שאלות?
"בוודאי. וגם קיבלו תשובות. הם היו קטנים, וקיבלו את המציאות בפשטות יחסית. אי אפשר להסתיר שום דבר מילדים. הם יודעים, רואים ושומעים הכל. גם מחברים".
את חוששת מהיום שבו יהיו להם השגות וסימני שאלה על הבחירות שלך?
"לא, כי באמת תיווכתי להם בכנות ובשקיפות כל צעד ומהלך שהתרחש בחיינו. הם בקשר מצוין עם אבא שלהם", משתפת רבקי. "אוהבים אותו ושמחים בו. הם פוגשים אותו פעם בשבוע, ונמצאים יחד בשבת פעם בשלושה שבועות. טוב להם ביחד. הם חיים את המורכבות של הפציעה מגיל אפס. צמחו לתוך זה. הם אוהבים גם את שגיא. מבחינתם יש להם שני אבות".
שאלת המניע וחשש מניצול
סוגיית הפונדקאות עולה לעיתים תכופות לשיח הציבורי, בוויכוח סביב השאלה אם מדובר בניצול נשים או במעשה הרואי ונאצל. רבקי מסכימה כי במדינות מפותחות פחות, יש גם נשים שהולכות לפונדקאות ממניעים כלכליים מובהקים.
"ברור לי שיש בעולם נשים שעוברות את התהליך ממניעים לא נכונים. בארץ יש עבודה טובה יחסית בעניין הזה. הרגשתי שלוועדה היה חשוב לוודא שנשים לא מגיעות ממניעים כלכליים. ממה שראיתי, רוב הפונדקאיות הן משכילות, עובדות ומגיעות ממקום של תרומה לחברה. זה מוריד את הסיכון של הניצול לרמה נמוכה יותר".
עד כמה את חוששת מהלידה ומהרגע שבו תצטרכי למסור את התינוק?
"יש פחד גדול, אבל לא ממה שאת חושבת. אני נמצאת כבר שנה בתהליך משמעותי, שבו אני מרגישה ויודעת שאני עושה משהו גדול ונשגב. הלידה היא השיא. ואחר כך זהו, זה נגמר, חלק גדול מהחיים שלך איננו. בטח תהיה איזושהי ריקנות".
עד כמה בעלך מעורב? הוא הסכים מייד, או שהיה בהלם כשהעלית את הנושא?
"קודם כל, אני נושאת את ההיריון. בעלי שגיא יודע שאשתו משוגעת. אני עוד אתרום גם כליה, בעזרת השם. הוא יודע את כל התוכניות שלי, ולא הופתע, אלא זרם ותמך והוא מעורב מההתחלה. הוא לגמרי שם".
את ממליצה לנשים אחרות ללכת בעקבותייך?
"זה מדהים, נכון, וזה גם קשה, מאתגר ומורכב. זה לא רק ורוד. אני לא מכחישה את הקשיים. והם ישנם. הפחד הכי גדול שלי היה לאכזב את הזוג, פחדתי נורא אפילו להיכנס להיריון בתקופה שבה עברנו את הוועדה. הייתי בסטרס ממש. מה אגיד להם אם זה יקרה? תקופה לא פשוטה בכלל.
"גם הביורוקרטיה קשה. הוועדה דורשת הרבה מאוד דברים, וזה תהליך מתיש שעלול להתפרס על פני חודשים רבים רק כדי לאסוף את הררי המסמכים. עברתי בתהליך מהיר יחסית, ועדיין לקח לי חצי שנה מאז שיצאתי לדרך עם הבדיקות. גם ברמת הקשר עם הזוג, המורכבות נמצאת שם לפחות בהתחלה - להכיר אחד את השני".
תהיו בקשר עם הזוג אחרי הלידה?
"רצוי. אני מאמינה גם שהם יספרו לו את סיפור הפונדקאות כשיגדל. המלווה שאלה אותם במפגש אם הם יספרו לו, והם ענו 'אפשר שלא?'".
לא יהיה לך קשה לראות אותו לאחר מכן? גדל, מתפתח, משתובב?
"אני מחכה לזה. מצפה לראות אותו איתם. ברוך השם - יש לי ארבעה ילדים שלי. אני מצפה לראות אותו אצלם, מסב להם אושר ונחת".
דילמה על צומת ההלכה
בעבר, הליך הפונדקאות היה טאבו במגזר הדתי, אך כיום יותר ויותר נשים דתיות מציעות את עצמן. רבות בוחרות לעשות זאת מסיבות אידיאולוגיות. בוועדה של משרד הבריאות יושב רב המאשר את ההליך, ויש היתרים רבים לפונדקאות, גם לנשים נשואות. ובכל זאת, האתגרים ההלכתיים קיימים, והם באים לידי ביטוי בעיקר לאחר הלידה - באיסור קשר חיתון. סוגיה נוספת שמעלה ההלכה היא אם יש חשש ממזרות לילד שנולד לפונדקאית נשואה. לפי רוב הדעות, לא מדובר בממזרות. עם זאת, יש רבנים רבים המסתייגים וסבורים שלא ראוי שאישה נשואה תהיה פונדקאית.
"אני ממש מעריכה נשים חד־הוריות שהן פונדקאיות, וזה מדהים בעיניי שיש להן הכוחות לזה", אומרת ששר. "אני שמחתי בהיתר שקיבלתי מהרב שאיתו התייעצתי. לא הייתי יכולה לעשות זאת לבד, ללא תמיכה של בן זוג ובית יציב. אני סבורה שפונדקאות שנעשית על קרקע יציבה ומשותפת היא מבורכת, ומפחיתה סיכון כזה או אחר לפונדקאות שמגיעה ממניעים אחרים".
האם מדובר בטרנד דתי־לאומי חדש? קודם תרומת כליה ואחר כך פונדקאות?
"לפחות בעולם הדתי שבו אני מתנהלת, נושא הפונדקאות נכנס מאוד חזק. במקומות דתיים אדוקים יותר זה מקובל פחות".
"האידיאולוגיה מתנגשת עם מורכבות החיים, וצריך להכיל את זה" - אמרה מרב מיכאלי כשנשאלה על סיבוב הפרסה האידיאולוגי שעברה, אחרי שבעבר כינתה את הפונדקאות "סחר בילדים שמתבצע בחדווה". אני שואלת את ששר כיצד היא מרגישה עם הידיעה על לידת בנה השני של מיכאלי בתהליך פונדקאות, לאחר שהיתה סמל האל־הורות והשמיעה ביקורת חריפה על תהליך הפונדקאות.
"אני כמובן שמחה בלידת בנה השני של מיכאלי למזל טוב", ששר בוררת את המילים, "אך עדיין מצפה שתקבל אחריות על הדברים שאמרה בעבר ותסביר לעומק מדוע דעתה השתנתה, ומה היא פגשה בדרך. נשים רבות פגועות ממנה. מותר לה לשנות את דעתה, אבל היא לא יכולה להתעלם מדברים חמורים שאמרה בעבר מבלי להסביר אותם לפחות".
שאלות ב"גוף שלישי"
הסדרה "גוף שלישי", בכיכובם של רותם סלע, יהודה לוי וגל מלכה, לא שבתה בקסמיה את ששר, שחשה שנעשה בה עוול לדמות הפונדקאית.
"מציגים שם את הפונדקאית כאישה ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, שעושה את התהליך מפני שהיא זקוקה לכסף - לעומת האם הביולוגית, שהיא ממעמד סוציו־אקונומי גבוה. ההורים הם המשכילים והנאורים, והיא הפונדקאית המסכנה שנמצאת במצוקה כלכלית. אני נמצאת בקבוצה עם עוד עשרות פונדקאיות. ברוב המקרים זה ממש לא נכון, ורחוק מהתמונה שהציגו בסדרה. רוב הבנות בקבוצה לא אהבו את הסדרה בשל הסטריאוטיפים הרבים שנשזרו לאורכה. גם האם של העובר שברחמי לא רצתה לצפות בה".
חששת שזה מה שיחשבו עלייך הצופים בסדרה?
"שיחשבו מה שהם רוצים. כשאני הולכת לבדיקות, יכולים לשאול אותי 'ראית את הסדרה?', ואני תוהה 'אז מה, עכשיו הן חושבות את אותם הדברים עלי?'. אין לי מה לעשות עם זה. אנשים צריכים להבין שסדרה זו סדרה, והחיים הם החיים".
בסדרה, אלי, הגיבורה הראשית, היתה חרדתית מאוד לגבי ההיריון ובדקה שהתרופות נלקחות, שהבדיקות מתבצעות וששום כלל בריאותי לא מופר - בניגוד לחן, הפונדקאית, שדי חיפפה, עישנה ופספסה בדיקות. המתח המטריד שרר ביניהן לאורך כל הדרך. מהו הקשר שלך עם האם הביולוגית? היא סומכת עלייך? מלחיצה אותך לקחת את התרופות בזמן? בוחנת כל צעד ושעל שלך?
"אני יותר לחוצה ממנה. זה היריון חרדתי ברמות. לא רק אנחנו במשוואה - יש זוג נוסף שנושא אלי עיניים מקוות, ואני מתה מפחד לאכזב אותו. אני זוכרת כמה נשברתי כשבניסיון הראשון לא נקלטתי. הייתי בחנות בגדים, מדדתי שמלת היריון רחבה ולקחתי קשה ממש את חוסר ההצלחה. כי זה כבר לא עניין פרטי שלי, ולא רק רגשות שאני אמורה לנהל, אלא זוג נוסף שספר את הימים, התפלל ותלה תקווה עצומה. בהחלטה של רגע לקחתי איתי את השמלה הרחבה, וחודש לאחר מכן נכנסתי לתוכה כשהייתי בהיריון. בניסיון השני הצלחנו.
"הזמן שחיכינו לתשובות היה סיוט מהגיהינום. בדיעבד החודש הזה קירב בינינו, דווקא מהמקום שבו הבעתי חשש. הקשר בינינו הפך יומיומי, נינוח וקרוב, גם סביב הבדיקות והשיתוף של ההיריון, וגם כי הפכנו לחברות. זה הדבר הכי טבעי בעולם. לא לכל הנשים זה יהיה כך, מן הסתם, אך כאן היה חיבור מצוין מההתחלה".
הם נמצאים בכל הבדיקות?
"ברור. זה ההיריון שלהם. הילד שלהם. אנחנו נמצאים כולנו בכל בדיקה. הם מאוד רגישים. אנחנו נפגשים ארבעתנו, לעיתים גם מחוץ לחדרי הבדיקות".
ספרי על רגע המפגש עם ההורים.
"מהרגע הראשון היה לנו חיבור. המלווה שידכה בינינו. חשוב שהחיבור יהיה ממש טוב. לא מדובר במפגש חד־פעמי, אלא בקשר ארוך טווח. זה תהליך מורכב שלא נגמר בלידה. מייד שנינו החלטנו שנלך על זה".
הם מכירים את הסיפור שלך?
"הם לא הכירו לפני כן. הם זוג חילוני שלא מגיע מהעולם שלי, שבו כולם מכירים וזוכרים את הסיפור. זה לא היה עניין. אבל כן אמרתי להם שזה מרגש אותי שאני נמצאת במקום שבו אני יכולה להעניק להם".
איך שיתפת את הילדים?
"הם רחפנים, הילדים שלי. לא שמו לב לבטן. אבל מהרגע ששיתפתי אותם - הם מספרים לכולם הלאה, מפיצים וחוסכים לי עבודה ושאלות. מסבירים למי שצריך. עשיתי להם את החשיפה בצורה של הצגה. לקחתי שתי בובות, כיניתי אותן בשמות של זוג ההורים של התינוק. סיפרתי להם שכבר שנים אין להם ילדים. הם יודעים מה זה טיפולי פוריות, כי לפני שאריאל נולדה שיתפנו אותם בטיפולי הפוריות שעברנו.
"זה סייע לי להסביר להם איך התהליך מתבצע בפועל. הם קיבלו את זה בפשטות ובטבעיות, והם מקבלים את המציאות כפי שמתווכים להם אותה. הם הרבה פחות מסובכים ממה שאנחנו מדמיינים. ראיתי זאת בעבר סביב הפציעה. שיתפתי אותם גם לגבי הגירושים, והם קיבלו את זה בצורה חלקה. השיח פתוח מאוד מולם".
כתבת בפוסט שבישר על הפונדקאות שהבטחת לילדייך שלאחר התהליך תפצי אותם בתינוק ביולוגי. אח נוסף. האומנם?
"צחקתי על זה שכששיתפנו את הילדים, תגובתם היתה: 'בתנאי שאחרי זה את מביאה גם לנו אח. אנחנו רוצים עוד אח'. אמרתי להם 'בעזרת השם', שיתפללו. בתכנון ובחלום אנחנו רוצים עוד ילדים. אני לא מבטיחה פיצוי. מה פתאום? מה, זה תלוי בי? יש את הרצון שלי ויש את מי שמחליט למעלה. אבל בעזרת השם, לו יהי".
meravs1992@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו