שמעתי שעושים פה מסיבה בלעדיי

השבוע הלכתי למסיבת יום הולדת של חברה. חברה שלי, לא של הילדה. אני יודעת, אתם מזועזעים. גם אני. בשעה שמונה בערב נכנסתי למקלחת, התארגנתי, בשמונה וחצי הוצאתי את הרכב מהחניה ובתשע הגעתי לבית של חברה שלי, שהיה מלא באנשים זרים לחלוטין שאכלו קרקרים ושתו קוקטייל. עם אלכוהול, למען השם!

ראבאק, אני אמא לשני ילדים קטנים ואין לי כוח. הטוסיק שלי לא מכיר את הספה בסלון שלי, כי לא ישבתי עליה אף פעם: אם אני בבית, אני במצב מאונך לגמרי או במצב מאוזן לגמרי, מחוסרת הכרה. יום מוצלח הוא יום שבו סיימתי לקפל את כל הכביסה. יום מעולה הוא יום שבו לא יצאתי מהבית. בכלל. יום מדהים הוא יום שבו אף אחד לא פנה אלי.

עם ובלי קשר, סיימתי עם הקטע של לעשות רושם. כששואלים אותי מה שגרת הטיפוח שלי, אני עונה "צחצוח שיניים". ביומיום אני לא מתאפרת כי אני לא אוהבת להיות מרוחה בדברים, וגם לא באמת טורחת להתלבש: את הבגדים היפים החבאתי בעליית גג של משפחה הולנדית, כי אני לא רוצה שיקרה להם שום דבר. המלתחה שלי בפועל כוללת כרגע בעיקר טרנינגים מוכתמים שלי וטרנינגים מוכתמים של בן הזוג.

ברגעים אלו ממש הפעוט מסרק לי את השיער במברשת של בובות שהוא מצא בעציץ. אם אני רוצה להשקיע במישהו, אני מתקלחת. למעשה, הפעמים היחידות שבהן אני נראית כמו פרט מתפקד בחברה הן בהופעות שלי, ואז אני מקבלת על זה מחיאות כפיים. בשאר הזמן אני בחברת אנשים שלא משלמים לי.

• • •

אני בת 43. אני לא אוהבת לפגוש אנשים חדשים כי אז צריך להסביר להם מלא דברים, כמו זה שאני לא בדיכאון קליני, אני פשוט ערה מרבע לחמש, ושאני כן אדם משכיל, פשוט היצירה הכי משמעותית שקראתי השנה היתה מתכון לקציצות, ושאני כן נחמדה, אני פשוט לא רגילה לעשות סמול טוק, אקט חברתי שבו אנשים שואלים אותך שאלות למרות שהם לא מתעניינים בתשובה וזה עוד נחשב "מנומס".

ואי אפשר להגיד שלא עשיתי מאמץ: הגעתי, התיישבתי, השארתי את הטלפון בתיק(!), הבאתי מתנה וקינוח. זה לא שאני מנומסת, כמו שאני אוהבת לאכול קינוח. אם היה מקובל חברתית להתקשר מראש ולוודא שהקינוח מניח את דעתי, הייתי עושה את זה. בהינתן שלא, אני פשוט מביאה אחד איתי.

ניהלתי שיחה מנומסת עם אנשים נחמדים ומנומסים. אם לא הייתי כל כך מושקעת ביחסיי עם כלת השמחה או אם היינו קופים, הייתי זורקת עליהם קרקרים ובורחת משם בצרחות.

דיברנו על נדל"ן, דיברנו על מזג האוויר, למען השם, דיברנו על הילדים. עד שאני יוצאת סוף־סוף מהבית, הם מדברים איתי על הילדים. בגיל 43, הדבר היחידי שיותר משעמם ממני הוא הילדים שלי. אותי הם כמובן מאוד מעניינים, אין צורך להתקשר לרווחה, אבל עדיין מדובר בילדה בת 6 שהיצירה הכי משמעותית שהיא קראה השנה היתה "לומדים לקרוא שעון בממלכת חדי הקרן", ובילד בן שנתיים שהתחביב העיקרי שלו הוא לזרוק דברים מהמרפסת ושיש לו נזלת חמש עונות מתוך ארבע.

• • •

במפגשים חברתיים, תמיד יהיה מי שלא מזהה ושואל מה אני עושה למחייתי (אנשים שמכירים את המוזיקה שלי מצפים תמיד לפגוש מישהי קצת יותר מסורקת). כשאני אומרת שאני עוסקת במוזיקה, הם תמיד שואלים "איזה?", ואז אני אומרת "שלי", ואז הם שואלים "איפה?", ואז אני לא יודעת מה להגיד. אמממ... בהיכל התרבות גני תקווה? בחדר האוכל של רמת יוחנן?

בכל אופן, מילאתי את חובתי החברית וישבתי שם עד שהרגשתי שזה לגיטימי לגשת לכיבוד. כשחזרתי, גיליתי שתפסו לי את המקום ושעכשיו אני צריכה להראות כאילו אני נהנית, אבל בעמידה. אכלתי מהקינוח שהבאתי. הוא היה טעים. הלכתי לשירותים, למרות שלא הייתי צריכה, עשיתי את עצמי מתעניינת באמנות שעל הקירות. אחרי שכלת השמחה כיבתה את הנרות ושלושה אנשים הלכו הביתה (ספרתי), הרגשתי שהגיע הזמן ונפרדתי לשלום.

מעגל החברים שלי מורכב ברובו מאנשים כמוני, שיעשו הכל כדי לא לפגוש אותי, אבל פעם בכמה זמן גם אני צריכה לצאת מאזור הנוחות, זה בריא לי. אולי בפעם הבאה אני אפילו אשים ליפסטיק ואסתכל לאנשים בעיניים, אבל עכשיו אני חוזרת הביתה, לראות עם הגדולה "ערפדינה" ולצפות בקטן צועק על יונים.

• • •

בטור הקודם כתבתי על הצורך לצאת מהאקו צ'יימבר ולשמוע גם דעות מנוגדות לשלנו. רציתי לומר תודה על התגובות החמות, שנחלקו בגדול לכמה סוגים:

"אם את מתעניינת בדעות שונות משלך, אני אפרט כאן בתמצית מה דעתי בכל נושא" - (ב־27 פסקאות קצרות).

"קודם חשבתי שכל השמאלנים הם בוגדים, אבל אז קראתי את התגובות לטור שלך והבנתי שחלקם גם אנשי לטאה" - (בחול המועד כולנו נפגשים בקייטנה של ג'ורג' סורוס).

"קודם חשבתי שכל הימנים בורים נבערים, אבל אז קראתי את התגובות לטור שלך והבנתי שחלקם גם מסריחים מהפה" - (אבל אנחנו לא שופטים).

"צרי קשר, אני מייצג נסיך ניגרי שהוריש לך מיליון דולר" - (יאללה יאללה, מיליון דולר זה בקושי דירה בבת ים ופעמיים סופר).

"את חושבת שהדעות שלך מעניינות מישהו בגלל שאת מפורסמת?" - (אדוני, זה פייסבוק, ליטרלי כל אחד פה חושב שהדעות שלו מעניינות. כולל אנשים שמאמינים שהילארי קלינטון אוכלת ילדים במסווה של רשת פיצריות. טוב, האמת שזו באמת דעה מעניינת).