אני והאחיות קרדשיאן

אחרי השבוע הקשה הזה וככל שמעמיק הקרע בעמנו, הנציגים שלנו, אלה שסתם קיבלו נהג ולשכה על חשבוננו, וכל מיני מנהיגים והוגי דעות לרגע, מנסים לאחד את העם ומשתמשים בביטויים כמו "אחים אנחנו", כדי להזכיר שיש בין כולנו סוג של שותפות, אף שכדאי להזכיר שגם קין והבל היו אחים, ואצלם זה לא נפתר כשקין הרים להבל טלפון לאחל מזל טוב בערב החג.

גם במציאות העכשווית יש שכנים שלא נראה להם סביר לרדת יחד באותה מעלית בגלל עילת הסבירות, ובני משפחה שלא ישבו באותו שולחן בליל הסדר ולא שרו יחד "שמחה רבה" בגלל הריב על שמחה רוטמן, ושום פסקת התגברות לא מסוגלת לגרום להם להתגבר על המחלוקת.

גם כשאנחנו לא בעיתות משבר, החיים של כולנו מורכבים מהמון שותפויות קטנות וגדולות - משפחתיות, חברתיות ועסקיות. בכולן רצוי למצוא את הדרך לחיות באיזון ובהרמוניה, כדי שהן לא יסתיימו רע עם סכסוך שותפים של שנים בבתי משפט, שהיחידים שייהנו ממנו הם השותפים במשרדי עורכי הדין שינהלו את התיק.

• • •

רוב תושבי המדינה שותפים לרצון בחיים טובים, בשקט ובשלווה, אבל יש לנו מחלוקות לגבי הדרך הנכונה לנהל את השותפות הזו, מי צריכים לשבת במועצת המנהלים ומה יהיה הרכב הוועדה למינוי שותפים. המחאה של החודשים האחרונים נובעת מאי־שביעות רצון של חלק מבעלי המניות בשותפות מדרך קבלת ההחלטות, חלוקת התקציבים והשוויון בנטל, וככל שעובר הזמן ואף אחד למעלה לא מתעשת, יותר ויותר אנשים מדברים על פירוק השותפות של חברת עם ישראל בע"מ.

החלטתי לצאת ולבדוק אילו שותפויות יש, איזו מהן עדיפה ובאיזו שותפות אפשר לתרום הכי פחות ועדיין להישאר שותף שווה ברווחים.

השותפות החברתית המפורסמת ביותר היתה השותפות של הקיבוצים. הם היו סמל ישראלי ייחודי של עבודה משותפת ברפת, לינה משותפת בבתי הילדים, סעודה משותפת בחדר אוכל משותף ומקלחות משותפות.

לצערנו, המודל הזה לא החזיק מעמד לאורך זמן, כשהתברר שהוא גם משאיר אחריו טראומות משותפות. וחוץ מהקיבוצים עצמם, שהם כבר הרבה פחות שיתופיים, נותרנו עם זיכרונות משותפים מהגבעתרון, "בלדה לעוזב קיבוץ" ומתנדבים ומתנדבות שבאו לקטוף משמשים תמורת חוויה שיתופית.

כבר בילדותנו לימדו אותנו הורינו שלא בכל נכס אנחנו חייבים להיות בעלי שליטה בכל המניות, ושאפשר להיות "בשותף" עם האחים בחדר: בשמיכה, באופניים, בכדורגל ובבובת הברבי. עד היום לא ברור אם המוטיבציה שלהם נבעה ממניעים פדגוגיים או מקמצנות. גם בבית הספר היתה שיתופיות, והיו כמוני מי שנהגו להגיע לכיתה עשר דקות לפני הזמן ולהעתיק באופן שיתופי את שיעורי הבית ממישהו שכן קרא את החומר והבין על מה מדובר. שיא השיתוף היה בזמן מבחנים, שבהם אם ישבת ליד חבר עם איי.קיו גבוה ונכונות לשתף, זכית בתשובות הנכונות, למרות שחשבת שמתומן זה מישהו שאכל יותר מדי ג'חנון ונהיה תימני.

כשהתחלנו לעשן סיגריות ולקנות אותן בעצמנו, גילינו שיש לנו שותפים לקופסה: אלה שלא קונים סיגריות מסיבות עקרוניות, אבל אין להם בעיה עקרונית לעשן את שלנו, כנראה כי הם דואגים למצב הריאות שלנו.

בשירות הצבאי לימדו אותנו איך להסתדר עם שותף לאוהל סיירים ועם ההרגלים ההיגייניים שלו, ואחר כך איך להיות שותף לאלונקה, לטנק ולנגמ"ש ולהשתדל לא לירות בתוכו, וגם איך להחריש בלילה ופלה כדי לא לחלוק אותה עם השותפים.

• • •

בין הורים קיימת שותפות שכוללת אחריות לשלום המשפחה ושותפות בנכסים המשותפים כמו דירה, מכונית וילדים, שבניגוד לנדל"ן אינם נכס מניב, אלא נטל מכביד ועתיר הוצאות שמבטיח לך תשואה שלילית, וכבונוס מייצר לך מדי רבעון גם כאבי ראש בלתי פוסקים שלא ברור בדיוק מתי הם משתלמים - אלא אם כן אתם ההורים של ביל גייטס.

בשלב מסוים במהלך שנותיך כהורה אתה מגלה שבוצעה בשותפות המשפחתית השתלטות עוינת ומניותיך דוללו. לפתע, ילדיך הופכים לשותפים שלך בנכסים שהיית בטוח שהם רק שלך: המקרר, התכנים שתראה בטלוויזיה, הרכב המשפחתי, הארנק שלך וכרטיסי האשראי. הבעיה היא שהשותפים החדשים הם מה שמכונה שותפים שקטים, והם לא משתתפים בהוצאות השוטפות, אלא רק ברווחים. וכשמגיעים אליהם חברים - הם גם הופכים להיות השותפים השקטים הכי רועשים שיש.

כשהילדים מתבגרים ונמאס להם לשמוע את הטפות המוסר שלך, הם עוברים לגור בדירת שותפים, ומגלים שהשותפות הקודמת שבה הכינו להם אוכל, כיבסו להם ומימנו להם תחבורה ללא תמורה, לא היתה גרועה כל כך, ואתה נאלץ להיות שותף בתשלום שכר הדירה של דירת השותפים. בינתיים הם ממתינים בסבלנות מנומסת שתתפגר כדי שיוכלו לעבור לשותפות הבאה שלהם עם האחים והאחיות - הירושה.

המהפכה הדיגיטלית טרפה את הקלפים בכל מה שקשור לעניין השיתוף, וממשהו שמזוהה עם דגניה ב', הוא נהיה גורם מרכזי בעידן ההייטק. מי שמסתובבים ברשתות החברתיות יתקשו להימנע מלהפוך להיות שותפים בחוויות שאנשים זרים משתפים עם כל העולם, כולל מה הם אכלו, איפה הם נפשו ועם מי הם עשו אתמול אמבטיה משותפת. כך שאם עד היום היית מודע רק לצרות של עצמך, עכשיו אתה נאלץ להיות שותף גם לצרות ולדעות המיותרות של אחרים. ברוב המקרים אתה שותף פאסיבי, אם כי בעידן החדש מצופה ממך להשתתף דרך חיזוק חיובי בצורת אצבע וירטואלית, לב אדום, או שתי כפות ידיים מחוברות שמשמעותן היא: אני מתפלל שבחיים לא אצטרך יותר לקרוא את בלבולי המוח המשמימים שלך.

גם בעולם הטלוויזיה מלעיטים אותנו בתוכניות כמו "מחוברים" או "משפחת קרדשיאן", שיש בהן אלמנט שיתופי בולט. חבל רק שהאחיות קרדשיאן לא הולכות עם זה עד הסוף ומשתפות אותנו גם ביתרת העו"ש שלהן.

האינטרנט לימד אותנו לשתף מסמכים וקבצים, ותוכנות שיתוף קובצי המוזיקה הפכו את צרכני המוזיקה לשותפים של האמנים, אבל כאלה שלא משלמים לבעל הנכס, האמן, שום תמלוגים.
בעולם השיתוף הווירטואלי יש גם רכבים, אופניים וקורקינטים שיתופיים, ודרך אפליקציית אייר בי־אנד־בי, כל מי שיש לו איזה רבע חדר פנוי, או סתם ארון מטאטאים באזור נחשק, יכול בעזרת תמונות ותיאורים שאין להם קשר למציאות, לשתף אותו עם העולם תמורת כמה זוזים, בתקווה שלא יהפכו אותו לבית בושת רב־משתתפים.

גם עולם הפשע לא פוסח על השימוש בשותפים. ומכאן הגיעו המושגים שותף לפשע ושותף לדבר עבירה שאם הוא פתח עליך, יהיה לך בקרוב גם שותף לתא בכלא.

• • •

כמו כל סנוב מתנשא, אני מקבל צמרמורת היגיינית בכל הגוף מאכילה שיתופית (מאז הקורונה אפילו יותר). אתה יושב לארוחת צהריים תמימה, וחברך לעבודה מרגיש בנוח לתחוב את מזלגו או את הפיתה שלו לתוך החומוס או הסלט שלך, במה שכונה ב"סיינפלד" "טבילה כפולה". מומלץ להתרחק מחברים בעלי נטיית שיתוף מזון מוגברת, ולהימנע מהזמנת מנות שמזמינות שיתוף כפוי כמו צ'יפס, חומוס או אדממה - יהיה הרבה פחות נוח למישהו לבקש לחלוק איתך שניצל, שלא לדבר על נקניקייה.

מובן שאם מי שאוכל לך מהצ'יפס הוא בעל יאכטה או בית־קיץ בקאריביים שמשתף אותך בחופשת הקיץ השנתית שלו, טוב תעשה אם תתגבר על הבחילה, תגייס את הסטנדרטים הכפולים שלך ותגיד מייד שאין לך שום בעיה לחלוק. ובכלל, אתה תומך נלהב בשותפויות בתחום המזון - או בכלל.

yairn@israelhayom.co.il