אחים לצדק: התוכנית שמסייעת למשפחות שאיבדו את יקיריהן

הרצח של יורי וולקוב, שאירע בנובמבר 2022 לעיני אשתו במעבר חציה בחולון, זעזע את המדינה - פעמיים. הפעם הראשונה היתה כמובן ברצח עצמו, שהיה אכזרי ונמהר. הזעזוע השני אירע בפברואר 2023, כאשר נחשפה העובדה שעו"ד אייל בסרגליק גבה 585 אלף שקלים ממשפחת וולקוב כדי לייצגה במשפט שעוד לא החל ושתוצאתו צפויה לכאורה, שהרי הרצח תועד והחשוד הודה.

"ראינו את הרוצח ואת עורכת הדין שלו, פחדנו שהוא ייצא מהכלא אחרי חמש שנים. הבנו שאנחנו צריכים עורך דין חזק", מסבירה דריה, בתו של יורי וולקוב ז"ל. גם הציבור התגייס, והיו ילדים שתרמו את דמי הכיס שלהם. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה שהוטחה בו, עו"ד בסרגליק החזיר את רוב הכסף למשפחה, ואף תרם 10,000 שקלים לעמותת משפחות הנרצחות והנרצחים.

אבל משפחת וולקוב לא לבד. משפחות נורמטיביות רבות, שאיבדו את יקיריהן במקרי רצח, מגיעות לראשונה לבית המשפט ונחשפות שם להליך משפטי פלילי מתיש ומסובך. הן מגלות כי אף שהדיון נסב עליהן, אין להן שום מעמד משפטי בהליך. ואחרי ההליך הפלילי מגיע ההליך האזרחי, שיכול להיות מורכב אפילו יותר ולהימשך שנים ארוכות. מטבע הדברים, התיקים המתוקשרים מושכים אליהם עורכי דין הפונים למשפחות כדי לייצגן, לעיתים בתשלום ולעיתים בחינם ("פרו בונו") כאשר הם מרוויחים פרסום ומיתוג של עצמם בחינם. החוויה, בכל מקרה, קשה מנשוא.

בשעתן הקשה ביותר

כדי לעזור למשפחות האלה בשעתן הקשה ביותר נפתחה ב־2009 תוכנית סנ"ה (סיוע למשפחות נפגעי המתה) המשותפת למשרד המשפטים ולמשרד הרווחה, והמספקת ייצוג משפטי וליווי פסיכולוגי ללא עלות. מתחילת פעילותה של התוכנית הסתייעו בה כבר כ־1,300 משפחות. צוות בין־משרדי, שהוקם על ידי שר המשפטים לשעבר בני גנץ בחן מדוע נפגעי עבירה רבים שסיימו את ההליך הפלילי לא פנו לתבוע צדק בהליך האזרחי. הוא מצא כי 20 אחוזים ממי שקיבלו סיוע מתוכנית סנ"ה פתחו בהליך אזרחי, לעומת ארבעה אחוזים שלא קיבלו את הסיוע.

משפחה שאיתרע מזלה להשתמש בשירות של סנ"ה היא משפחת ווישניאק, שבתה מאיה נרצחה על ידי בן זוגה ברמת גן במאי 2020. מספר אריאל ווישניאק, אביה של מאיה ז"ל: "כשהמשפט החל ישבנו באולם קטן וצפוף, מטר מהאמא של הרוצח ומהסבתא שלו. הרוצח ישב מאחורי קיר זכוכית כמה מטרים מאיתנו. מאיה התחילה לצאת איתו בדצמבר 2019 ובמאי 2020 נרצחה, כך שבקושי הכרנו אותו", מספר האב השבור, "מאז עברו שלוש שנים, והמשפט עדיין נמשך".

מישהו דיבר איתכם, שיתף אתכם?

"לא. המשפחות לא חשופות לפרטי האירוע. הפרקליטות תובעת, אך היא לא חושפת מידע מטעמים משפטיים. אנחנו נמצאים במצב הזוי - מקבלים מידע תוך כדי המשפט ודרך זה מתחילים להבין מה קרה, כמו פאזל שמתחיל להתחבר. החוק בישראל לא מאפשר לנו לקרוא את העדויות ונותן לרוצח מרחב פעולה אינסופי. למשפחה הנפגעת יש מעט מאוד זכויות. הרוצח שוכר סנגור ועושה כל מה שעולה על רוחו".

איך זה מתנהל ביומיום?

"יומיים־שלושה לפני כל דיון המתח מתחיל לעלות. בדיון עצמו לפעמים אנחנו יוצאים החוצה, קשה לנו לראות סרטים מזירת האירוע או לשמוע אמירות של מה שהיה בזירה. עם כל כמה שאנחנו רוצים לדעת את הפרטים, אנחנו גם מנסים להמשיך לחיות. אין לזה סוף. החקירה מסתיימת כשהסנגוריה מחליטה להפסיק. המטרה שלהם היא לשנות את מה שאמרו בחקירה לפני שנתיים וחצי, ליצור ספק או לבטל את העדות. אנחנו לא יכולים להגיב. הדיון נמשך אצלנו בבית למחרת כל היום, אנחנו מנסים לנתח מה זה אומר: האם העד דיבר מספיק אסרטיבי? איך השופטים קיבלו את זה? כך זה דיון אחר דיון.

"הרגעים הכי קשים הם כשמדברים על מה שקרה כשמאיה נרצחה. אחרי דיון כזה אנחנו רק רוצים לשכב במיטה באפיסת כוחות. למזלנו מצאנו אוזן קשבת בסיוע המשפטי הציבורי שניתן בחינם. עורכת הדין ורד אנוך זמינה עבורנו בכל שעה שאנחנו צריכים, גם בשעות הקטנות של הלילה, כשאנחנו לא מצליחים להירדם ומנסים להבין מה המשמעות של האירועים שהיו הבוקר בדיון. היא הפכה עבורנו למשפחה".

הליך תקדימי נגד המשטרה

"מרגע הרצח החיים שלנו התהפכו. אנחנו חיים בגיהינום, לצד אבל כבד. הרגשות נעים מעצב לאשמה ועד בושה. ואז הגיע המשפט, שהיה קשה", משחזרת נטלי אחיטוב מקיבוץ גינוסר, שאחותה תהילה נגר ז"ל נרצחה לפני שש שנים כשהיתה בת 31.

נטלי, אם לילדה בת 8, נמצאת עכשיו בחופשת לידה עם בתה השנייה. "אחרי הרצח לא יכולתי להיכנס להיריון. הרוצח כמעט רצח לי את הפוריות. אבל לא ויתרנו ולפני חודש נולדה הבת שלנו. שני ההורים שלי חלו בסרטן. אחותי ואני מטפלות בהם". עד הרצח הם היו משפחה רגילה. "תהילה נרצחה בחנוכה. הפעם הראשונה שבה שמענו על הקשר שלה עם הרוצח, ראאד רושרוש, היתה בסוכות, שלושה חודשים לפני הרצח. בוקר אחד היא התקשרה לאמא שלי וביקשה שתבוא, אמרה שהיא לא מרגישה טוב. אמא שלי מצאה אותה חבולה, ופינתה אותה לסיוע רפואי".

רק אחרי שהופעל עליה לחץ חשפה תהילה מי היכה אותה ואמרה שהיא מפחדת, שזו לא הפעם הראשונה שבה הוא מכה אותה. היא אמרה שהוא מסוכן ואיים לרצוח את המשפחה שלה.
"היא סיפרה לי שניסתה לסיים את הקשר כמה פעמים, אבל הוא היה אובססיבי", ממשיכה נטלי.

"אמרתי לה שאין שום סיכוי שאתן לה לצאת מהבית. רציתי להגן עליה. ניסיתי לתת לה ביטחון שאנחנו שומרים עליה, הוצאנו צו הרחקה לשבועיים. ביום שהוא הסתיים - תהילה נפגשה איתו בערב ונרצחה. בבוקר יצאתי מקיבוץ גינוסר לעבודתי כגננת בקיבוץ שער הגולן. מולי הגיעו אמבולנס ורכב משטרה. היתה לי תחושה רעה. באמצע מפגש הבוקר הטלפון לא הפסיק לצלצל. אמא שלי שמעה שהיה רצח במגדל. הבנתי שתחושות הבטן שלי היו נכונות.

"עזבתי את הגן ויצאתי לזירת הרצח. היה לי חשוב לוודא שזה לא היא. רציתי שתחושות הבטן יהיו לא נכונות. כשהגעתי, צעקתי לשוטרים שהיא לבשה חולצה שחורה וז'קט ג'ינס. ידעתי גם מה צבע הלק שהיה לה על הציפורניים. תוך כדי מסירת התיאור ראיתי את הפנים של השוטר שהבין שהם זיהו את הגופה".

הדיונים המשפטיים החלו מייד. "היו דיונים שלא הגענו אליהם כדי לא להיחשף לסבל שהיא עברה. כל דיון כזה היה מטלטל. רצינו לזכור אותה יפה, טובת לב, צנועה, עדינה, מחייכת. אני הייתי הראשונה שנתנה עדות. זה היה מאוד קשה. הרגשתי שעורכת הדין שלו התעללה בי, פצעה לי את הנפש. היא אמרה לי דברים מאוד קשים. ניסתה להאשים כאילו לא הייתי אחות טובה, לא דאגתי לה. לא ויתרתי לה, נתתי לה פייט. הדיונים הם פצע שנפתח כל הזמן".

בתחילה הקשר של המשפחה עם הפרקליטות היה טוב. לקראת הסוף, כשהם הבינו שהפרקליטות דוחפת לעסקת טיעון, המשפחה התנגדה כי האמינה שיש מספיק ראיות להרשעה ברצח.

"מפקד הימ"ר במשטרה אמר לי יומיים לאחר הרצח שהרצח מפוענח ושלא צריך הודאה מצד הנאשם, כי יש מספיק ראיות", משחזר יגאל נגר, אביה של תהילה. אחרי האירוע הוא חלה בסרטן ונמנע מלהגיע לדיונים. "לא רציתי לשמוע תיאורים של מה שקרה ולראות את הרוצח מול העיניים. כשבפרקליטות לחצו על אשתי והבנות להסכים להסכם הטיעון וביקשו מהן לא לצאת לתקשורת, הרגשנו שבפרקליטות מרמים אותנו והחלטתי לצאת למלחמה".

בפרקליטות הסכימו לשמוע את דעת המשפחה על עסקת הטיעון, אבל הודיעו לה שגם בלי הסכמתה ילכו לעסקה. "פרקליטת מחוז צפון אמרה בתחילת הפגישה שהוא הרג את תהילה. אמרתי לה 'סליחה, את מתבלבלת - הוא רצח אותה, לא הרג. ככה אתם לא מנצחים משפט בהנחה שהוא הרג אותה', ועזבתי את הפגישה".

ביולי 2019 נכנסה לתוקף הרפורמה בעבירות המתה. עד הרפורמה ניתן היה לייחס לנאשם שגרם במודע למותו של אדם עבירת רצח (הכוללת גם רצח בכוונה תחילה), שעונשה מאסר עולם חובה, או עבירת הריגה, שעונשה עד 20 שנות מאסר. השינוי המרכזי ברפורמה היה בהרחבת מנעד העבירות שניתן לייחס לנאשם בהתאם להתנהגותו, למידת האשמה שבמעשה ולצורך להגן על הערך של חיי אדם. העבירות החדשות על פי הרפורמה הן רצח, רצח בנסיבות מחמירות, המתה בנסיבות של אחריות מופחתת והמתה בקלות דעת.

הכוונות היו ללא ספק טובות, אך בפועל מחצית ממקרי הרצח מסתיימים בעסקאות טיעון, ורבים אחרים מנצלים את הסעיף הנפשי וחומקים ממאסר עולם. גם במקרה הרצח של תהילה נגר פרקליטי הנאשם הצליחו, בתום משא ומתן עם הפרקליטות, לשנות את סעיף האישום להריגה בעקבות מחדלים בחקירה. הרוצח קיבל 19 שנות מאסר, ערער על חומרת העונש וביקש לשנות את הסעיף לעבירת המתה בקלות דעת, שהעונש עליה הוא 12 שנות מאסר.

"בית המשפט המחוזי אישר את הסדר הטיעון. הסיוע המשפטי של המדינה לא קיבל אישור לייצג אותנו בערעור לעליון. לא נכנסתי איתם לוויכוח. הרגשתי שהתפקיד שלי הוא להיות עם האצבע על הסכר", מספר יגאל נגר. "גם במהלך הערעור המשפחה של הרוצח המשיכה לאיים עלינו ברצח, והשופט לא עשה כלום. מבחינתי, המשטרה הם הרמאים הכי גדולים ובית המשפט דואג לזכויות הפרט של הרוצח. אם מישהו חיבל לכאורה בתיק, תראו את הצדק לציבור".

אתם חושבים שמישהו חיבל בתיק?

"אני בטוח ב־200 אחוז שמשטרת טבריה חיבלה בתיק. ברכב היתה מצלמה פנימית וחיצונית ואפשר היה אפילו לראות את מה שקרה בזמן הרצח, או דקות ספורות לפני, אבל מישהו מחק את ההקלטות. זו רק דוגמה אחת לראיה שהיתה ומישהו לכאורה חיבל בה".

ההחלטה בעליון לדחות את הערעור התקבלה משיקולים משפטיים. בהליך הפלילי נפסק לטובת המשפחה פיצוי של 260 אלף שקלים, שאותם הרוצח לא שילם. לאחר סיום ההליכים הפליליים פנתה המשפחה לאפיק האזרחי בסיוע המשפטי של תוכנית סנ"ה. "תבענו אותו אזרחית על כך שהוא רצח אותה. הוא לא הגן על עצמו, ונפסקו לטובתנו 3 מיליון שקלים על הנזק שנגרם לנו, וככל הנראה גם את הכסף הזה לעולם לא נראה", אומרת נטלי. "ברור לנו שהכסף לא יחזיר את אחותי, אבל נקשה עליו בכל דבר אפשרי. נדאג שלא תזרח לו השמש".

כיום משפחת נגר נמצאת, בסיוע של סנ"ה, בהליך משפטי תקדימי נגד המשטרה בגין חומרי החקירה שלא נאספו. "המשטרה פישלה בגדול באיסוף הראיות. ביקשנו מהם לאסוף את האבן שבה הוא רוצץ את הראש של אחותי. לקח להם כמה ימים לאסוף את האבן, והראיות שהיו עליה טושטשו. כמו כן, הם איבדו את החומר ממצלמת הרכב. זו תביעה תקדימית שמגישה עו"ד גלית לובצקי מסנ"ה. היא מגויסת אליה במלוא הכוח. אנשים נוטים לחשוב שאם אתה מקבל משהו חינם הוא לא שווה כלום, אבל היא גם מקצועית וגם נלחמת כמו לביאה בשבילנו".

המקרה של מוחמד עדס

גם משפחתו של הנער של מוחמד עדס, שנרצח בג'לג'וליה, נעזרה בסנ"ה. כאן המקרה היה סבוך במיוחד, כי למשטרה אין אפילו חשוד ברצח ולכן לא נפתח כלל הליך פלילי. מוחמד בן ה־15 היה תלמיד מצטיין בכיתת מחוננים, שנרצח מירי של כדור תועה ברחוב. תחנת המשטרה נמצאת 100 מטרים מבית משפחת עדס, "אבל השוטרים הגיעו רק אחרי חצי שעה. בהתחלה אמרו שיודעים מי החשודים ואפילו עצרו אותם. מהר מאוד הם שוחררו", מספרת אמו של מוחמד.

עו"ד אנג'לה באבייב־מרדכי, שמייצגת את המשפחה מטעם סנ"ה, הסבירה שמגיע להם לקבל פיצוי במסגרת ביטוח תאונות אישיות שכל תלמידי ישראל מבוטחים בו. היא פנתה בשמם לחברת איילון, המבטחת את התלמידים. "איילון התנו את הפיצוי בקבלת תיק משטרה. בנסיבות האלה לא ניתן היה להעביר להם תיק, מפני שהמקרה עדיין בחקירה", מסבירה עו"ד באבייב־מרדכי. "המשפחה נותרה ללא מענה. ראינו בעצם הדרישה שלהם התחמקות מתשלום ולכן לא היה מנוס מתביעה משפטית".

חברת איילון טענה שהאירוע היה פלילי. "יש חריג שאומר כי בהליך פלילי אי אפשר לקבל פיצוי. הוכחנו שזה לא היה פלילי. מוחמד פשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון", אומרת באבייב־מרדכי. "במסגרת הליך פשרה הצלחנו להשיג פיצוי משמעותי. ייתכן שאם לא היה ניתן הסיוע חינם, המשפחה היתה מוותרת על ההליך ונותרת ללא הפיצוי המגיע לה".

20 שנה בסיוט מתמשך

"יותר מ־20 שנה אנחנו בסיפור הזה", אומרת בכאב אסתר אגייב, שבעלה דוד נרצח באוגוסט 2019 בידי מי שהיה חבר לשעבר של בתה, כפיר עטיה. שנים רבות סבלה המשפחה מתקיפות חוזרות ונשנות של עטיה. ב־2009, כשהבת היתה בהיריון מתקדם, הוא הגיע עם גרזן ותקף את דוד אגייב בראשו. שלושה חודשים לאחר האירוע הוא נשפט לשבע שנות מאסר, אף שלא הודה במעשה. "בעלי היה עם שבר בגולגולת ולקח לו שנה לחזור לעצמו. עשיתי טעות שלא לקחתי עורך דין, שלא ערערתי. אמרו לי 'המדינה מטפלת'. סמכתי על המדינה שיהיה צדק, אבל הכל היה חפיף. זו היתה טעות חיי".

אבל אז עטיה השתחרר. "הוא ארב לבעלי כשחזר מהעבודה, וכשהוא יצא מהמעלית קפץ עליו ודקר אותו למוות". החלק שכואב לאסתר נוגע לראיות. "כל כך הרבה ראיות היו, והכל התפוגג. עורכי הדין שלו עשו עבודה מצוינת בשבילו, פירקו את כל העדים לחתיכות. אני חוששת שמהתיק שלנו כמעט לא נשאר כלום. המשטרה עשתה עבודה חפיף. נשארה ראיה אחת מרכזית של טיפות דם. עורך הדין שלו יטען שזה דם מלפני עשר שנים. כשעצרו אותו היה ברכב שלו כסף שהוא לקח מבעלי. היה עליו דם של בעלי ושלו. השוטרת שמצאה את הכסף נגעה בו. היא לא ידעה שאסור לה לגעת?"

עו"ד תמי קלנברג־לוי: "יש ראיית זהב בתיק - טיפות דם של הנאשם והקורבן על שטרות הכסף שנמצאו ברכב של הנאשם. הסנגוריה מנסה לפרק את הראיה על ידי כך שכבר התקיימו ארבעה דיונים שעוסקים רק בתוכנה של המחשב החדש של המכון לרפואה משפטית, והשופט מאפשר זאת. ירדו לרמת רזולוציה מטורפת. אני מבינה את התסכול של אסתר, בעיקר בכך שאני מתרגמת עבורה את השפה המשפטית הסבוכה".

תביעות - גם נגד המדינה

הדס גבריאל־זני, הממונה הארצית על סיוע משפטי לנפגעי עבירות המתה, מכירה כל פרט מאחורי הטרגדיות שמגיעות אליה. תוכנית סנ"ה פועלת בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, עמותת "אלה" ועמותת "בשביל החיים", המפעילות את מרכז הסיוע לנפגעי עבירות המתה מ־2011, עם שמונה מרכזי סיוע מהצפון לדרום, שבהם מועסקים עובדים סוציאליים ומשפטנים.

"העובדים הסוציאליים יוצרים קשר עם המשפחה כבר בשבעה. אנחנו באים לפגוש אותם לפי נוחותם, נותנים סיוע כספי ראשוני של 5,000 שקלים תמיכה באבל, סיוע נפשי וסיוע משפטי. יש שישה עורכי דין של הסיוע המשפטי ועוד 50 עו"ד חיצוניים. אנחנו מתווכים למשפחה את ההליך ועוזרים לה בטיפול בחובות, או בגירושים מבעל שרצח את ילדיו.

"היה מקרה של אדם שרצח את שני ילדיו והמשפחה האשימה את הגרושה. הגשנו נגדם תביעה של לשון הרע. לפעמים אנחנו מגישים תביעות גם נגד המדינה אם היא התרשלה. היה לנו מקרה של תביעת נזיקין של ילד בן 10 שאביו נרצח. הוא לא ידע שאביו נרצח ונחשף לכך לראשונה בתקשורת. תבענו את ערוץ הטלוויזיה שבו זה פורסם ואת המדינה שחשפה חומרים שהמשפחה לא נחשפה אליהם".

"מתחילת התוכנית טיפלנו ביותר מ־1,200 משפחות ופתחנו 1,600 תיקים, מתוכם 182 תיקים רק השנה. בהרבה תיקים אנחנו מגישים תביעות לפי ביטוח תאונות אישיות. ברגע שנרצח ילד, אנחנו מבקשים פיצוי מחברת הביטוח. זה לא הרבה כסף, אבל סכומים שיכולים לעזור להשתקם".

למה משפחתו של יורי וולקוב נאלצה לקחת עורך דין פרטי?

"הגענו למשפחה בשבעה, הצענו להם ייצוג משפטי, והם חתמו על ייפוי כוח. באותו יום נודע לנו דרך אמצעי התקשורת שיש להם ייצוג אחר. התקשרנו והסברנו להם שמבחינה אתית אסור שיהיה גם עורך דין פרטי וגם עורך דין מהמדינה. הם אמרו שמי שארגן עבורם את התרומות הביא אותו. אחרי שקיבלו את הכסף חזרה הם חזרו אלינו, והיום הם מיוצגים דרכנו בכל ההליכים".

"צוללת לעולם שלא הכרתי"

גנית, בתה של לרה צינמן, נרצחה כשהיתה בת 22 על ידי בן זוגה. בעקבות התלאות שעברה החליטה צינמן להקים את עמותת משפחות הנרצחים והנרצחות.

"מצאתי את עצמי צוללת לעולם שלא הכרתי. נקלעתי למצבים מאוד קשים. למדתי ממקומון שמשפט הרצח התחיל ומעיתון אחר שהוגש כתב אישום. שפכו לכתבה את כל תיק החקירה, עם עדויות שלא היו ידועות לנו, והיו גם פרטים אינטימיים על הבת שלא נועדו להיות בעיתון. המשפט היה מעמד קשה. אחרי שהסתיים המשפט במחוזי, התובעת אמרה שיהיה דיון בבית המשפט העליון. הייתי צריכה לברר מידע על הגשת הערעור, נתנו לי טלפון, והמזכירה חשבה שאני מצד הנאשם והייתי צריכה להסביר לה מי אני. לידי ישבו קולגות לעבודה ששמעו הכל. זה היה קשה".

צינמן חברה למשפחות נוספות, ויחד עם ארגונים נוספים הם יצרו קואליציה לקידום זכויות נפגעי עבירה. "קידמנו חוק זכויות לנפגעי עבירה שהתקבל כהצעת חוק ממשלתית ב־2001. ידענו שיהיו מכשולים רבים ביישום החוק. בגלל מה שעברתי ידעתי שהמשפחות לא יוכלו להתמודד לבד בתוך הסבך של המערכת המשפטית. הן זקוקות לסיוע משפטי מקצועי הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי. אנחנו פועלים בהתנדבות מלאה, אין עובד בשכר, כל הוצאות הנסיעה על חשבוננו".

היום "ארגון משפחות נרצחים ונרצחות" מקדם חקיקה בתחומים שונים, ובהם ביטול עבירת ההריגה.

"האתגר שלנו הוא לקדם זכויות לנפגעי עבירה ולהתמודד עם התופעה של הסדרי הטיעון שגורמים לענישה נמוכה. הרוצחים שותקים בחקירה ומחכים להסדרים. והשופטים, במקרים רבים, משמשים חותמת גומי ומאשרים את ההסדר. ניסינו לקדם שנים רבות הצעת חוק שתאפשר הבעת עמדה של המשפחה בפני השופטים, זו האפשרות היחידה של המשפחות להשפיע. בכנסת הקודמת ניסינו לקדם הצעת חוק להרחבת הזכויות של נפגעי עבירה, הכוללת את השמעת העמדה מול השופטים, אבל היא תקועה. אנחנו שותפים לארגונים שמקדמים את נושא האיזוק האלקטרוני. היו רציחות שקרו בזמן שבן הזוג היה תחת צו הגנה. רק איזוק אלקטרוני יכול להתריע אם הפוגע יחליט להתקרב".

ממשטרת ישראל נמסר: "בתום החקירות הוגשו נגד הנאשמים כתבי אישום חמורים על סמך חומר הראיות בתיקים. ככל שעולות טענות, ראוי שאלה יתבררו בבית המשפט".

תגובת הפרקליטות: "בשל החשיבות שהפרקליטות רואה בקידום זכויותיהם של נפגעי העבירה ובשיפור מעמדם בהליך הפלילי, הסתיימה באחרונה עבודה שביצעה הפרקליטות לבחינת הצרכים והאתגרים הניצבים בפני נפגעי העבירה בהליך המשפטי. במסגרת זו נערך מיפוי מדוקדק של הקשיים והחסמים, ונשמעו קולותיהם של נפגעי העבירה.

"כחלק מתפיסה זו גובשה הנחיית פרקליט מדינה מקיפה וייעודית לנושא, שנועדה להתוות את מדיניות התביעה באשר לשילוב נפגעי העבירה בהליכים וניהול הקשר עימם. הסדרי טיעון הם לעיתים כורח המציאות והם נחתמים רק במקום שבו ההסדר משרת את האינטרס הציבורי, ולאחר שנשמעה ונשקלה עמדת נפגע העבירה ביחס אליו".

בנוגע לרצח תהילה נגר: "כתב האישום הוגש בינואר 2017, והפרקליטות ניהלה אותו קרוב לשנתיים, בשיתוף משפחתה של תהילה והעידה 50 מתוך 60 עדי תביעה. לאחר שהתעוררו קשיים בלתי צפויים בניהול התיק, הפרקליטות שיתפה את משפחתה של תהילה בתהליך קבלת ההחלטה על עריכת הסדר טיעון. רק לאחר שקוימו מספר שיחות ופגישות עם המשפחה, לרבות אצל פרקליטת המחוז, התקבלה ההחלטה הסופית בעניין".

shishabat@israelhayom.co.il