רק אל תגידו שיהיה בסדר

מישהי חכמה אמרה לי פעם שהיא מעולם לא ראתה ויכוח שבסופו מישהו אמר לבר־פלוגתו: וואלה, שכנעת אותי, אני עובר צד. זה מאוד נכון בכל ויכוח - זוגי, הורי או בין חברים, אבל נכון בריבוע בוויכוחים פוליטיים, בשיחות (או יותר נכון בצעקות) בין אנשים ובפאנלים המעצבנים בטלוויזיה, שבהם מרוב צווחות לא שומעים כלום. בדרך כלל כולם דבקים בדעה שאיתה הם הגיעו, והדבר היחיד שמשתנה זה עוצמת השנאה שמתחזקת, הצלקת שנשארת ביחסים, הצפצוף באוזניים והקמטים בעור הפנים. צועקים, רבים ומתרחקים עוד יותר.

אני כבר מזמן לא מתווכח בנושאים שאינם סידור הבית והסוגיה מי השאיר גרביים מלוכלכות על השיש במטבח. אולי כי גם אני מעולם לא הצלחתי לשכנע אף אחד לשנות את דעתו על ענייני היום ובשאלת מדינתנו לאן. אני רואה את זה בקבוצות הווטסאפ מלאות הלהט, ברשתות החברתיות מלאות הקללות, בתוכניות הרדיו שבהן אנשים מתקוטטים כבר בשבע בבוקר, וגם בקלפי ובסקרים שבהם יש פחות תנועה מאשר בפקק ישראלי מצוי.

מה שרוב הישראלים היו רוצים עכשיו זה שהסדר ישוב על כנו, שמישהו יעשה לנו סדר. חשבנו שהנשיא יושיע אותנו, אבל גם זה לא עזר, וככל שאנחנו מתקרבים לעבר ליל הסדר, כך יש כאן בעיקר אי־סדר ענק.

יחסית למקום שכולו בלאגן, השורש סד"ר, על הטיותיו השונות, נוכח בחיינו מכל כיוון ומלווה אותנו בחיי היומיום עוד מהרגע שבו בן־גוריון ויתר על חוקה ואמר "יהיה בסדר, נגיע לזה אחר כך".
להלן כמה דוגמאות.

סידור - מה יותר יהודי מהסידור, המרכז את כל התפילות שיהודי מתפלל בשבת, בחגים וביום חול? הסידור מלווה את האדם המאמין מלידתו ועד מותו ונקרא ספר החיים של היהדות. לצערנו, במגזר החרדי יש היום רבים שמתחברים לסידור אבל פחות לסידור עבודה.

"סודר" - פעם זו היתה דרך פולנית במיוחד להגיד סוודר, אבל היום מדובר בקיצור של "טיפלתי לך בעניין, הסר דאגה מליבך". לקחתי אחריות על המשימה.
שאלה: "דאגת לי לכרטיסים לדרבי, אחי?"
תשובה: "סודר!"

"יהיה בסדר" - גם אם מישהו אומר לך "סודר" לא בטוח שזה אכן יקרה, בעיקר אם הוא טיפוס של "יהיה בסדר" - מונח שבא להרגיע, אבל בעצם מעורר דאגה שממש לא יהיה בסדר. יש אומרים שצמד המילים הזה הוא אחת הצרות הגדולות שלנו כישראלים. מצד אחד הוא משמר את האופטימיות ואת יכולת האלתור שלנו כמי שתמיד מוצאים בסוף את הפתרון לבעיה, אבל מצד שני הוא מלמד שאנחנו חפיפניקים שבמקום להקפיד על הפרטים, להכין תוכנית מוקדמת ולשמור על הכללים - סומכים על זה ש"יהיה בסדר".

יצחק רבין ז"ל אמר כבר ב־1992, שלוש שנים לפני הירצחו, ש"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה - זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף המילים הזה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היומיום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא 'בסדר': יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום.

ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר'- אותה טפיחת כתף חבר'המנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עלי' - הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה'חפיף' היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא 'בסדר'".

חבל שבשב"כ לא הקשיבו בזמנו לנאום הזה, כי אז אולי רבין עוד היה איתנו.

"סידרו אותי" - קצת פחות בשימוש היום. אבל כשמישהו אומר לך במבט מובס שהקבלן "סידר אותו", הוא לא מתכוון שהוא נתן לו במתנה פנטהאוז בכיכר המדינה, אלא שחסרים 50 מטר בדירה ושה"נוף לירוק" שהובטח הוא נוף למתחם של פחי צפרדע.

"מסודר" - זה ששיחק אותה, התקמבן, מצא דייט, או שסתם נולד להורים הנכונים שסידרו לו שקט נפשי עד סוף חייו (ואולי הוא בכלל הקבלן ש"סידר" אותך בסעיף הקודם). לא סתם נקראה הסדרה הנהדרת על החבר'ה שעשו אקזיט ולא מפסיקים לחגוג, "מסודרים". בימים אלו אפשר לחוש את המתח החברתי בין מה שחושבים על המצב ה"מסודרים", או אלה שעובדים אצלם ועדיין לא הסתדרו, אבל הם בדרך, לבין החבר'ה של הסידור, החבר'ה מישיבות ההסדר ואלו שמרגישים שאחרי שהם עלו לארץ המפא"יניקים "סידרו אותם".

חוק ההסדרים - קצת משעמם, אבל משמעותי לכולנו. שם מקוצר לאיגוד של תיקוני חקיקה שממשלת ישראל מגישה לחקיקה בכנסת כמעט מדי שנה, ואשר עוסק במגוון רחב של נושאים שהממשלה מעוניינת לקדם, כמו רפורמות במשק. השאלה היא אם הם באמת נועדו לעשות סדר, או שזו הגרסה הממשלתית ל"יהיה בסדר" - למה לכם לדאוג מה אנחנו עושים עם המסים שלכם? יהיה בסדר.

את כל זה אפשר לסכם בבדיחה על הבחור שמיהר לראיון עבודה בתל אביב וחיפש נואשות חניה. בצר לו פנה השמימה והבטיח לא־לוהים שאם הוא מסדר לו עכשיו חניה, הוא חוזר בתשובה. בעודו מתחייב יצאה מכונית מהחניה ופינתה לו מקום. הבחור הסתכל השמימה ואמר: א־לוהים, לא צריך, הסתדרתי!

לו הייתי טופול

חיים טופול, שממנו נפרדנו לאחרונה, היה שחקן עם קריירה אדירה בארץ ובעולם. היו בו חיבור נדיר של כישרון משחק גדול וכריזמה מתפרצת וכובשת, נוסף על קול אדיר ויכולות שירה. אוסף לא טריוויאלי של כישרונות שגרמו לו להיות כוכב מוכר בעולם ברמה של גל גדות וליאור רז ביחד, ולאורך תקופה ארוכה יותר.

מכל תפקידיו בסרטים ובתיאטרון הכי התחברתי לדמותו של ארבינקא, שעמדה במרכזו של סרט באותו שם על הצבר השובב והחינני של שנות ה־60 שהמציא אפרים קישון, ושטופול במידה מסוימת גילה ועזר לו לפרוץ. ארבינקא, בגילומו של טופול שתמיד הזכיר לי גרסה ישראלית של פיטר סלרס, היה טיפוס חצוף ומלא קסם אישי, שכמו הרבה ישראלים לא ממש ספר את מי שסביבו.

הוא חנה במקום אסור והדביק על השמשה דו"ח ממכונית אחרת, עשה צחוק מהשוטר שייקה אופיר, חיזר אחרי השוטרת היפהפייה גילה אלמגור, היתל בשכן יוסי בנאי והשתתף בשוד עם חברי הגשש החיוור באחת מהופעותיהם הראשונות. כמה תמימות ושובבות מפעם. ממה שקראתי ושמעתי, היפה אצל טופול היה שבניגוד לאלילים אחרים שכשאתה פוגש אותם אתה מתאכזב מהפער בין האישיות הקולנועית למציאות, טופול היה מלא קסם גם בחיים האמיתיים.

כולם אהבו להתהדר בהיכרותם עם טופול. שחקן אחד בן דורו של טופול נהג לעשות ניים־דרופינג ולזרוק את שמו בכל הזדמנות. פעם, כשהאיש הזה היה אמור להגיע לסט צילום של איזה סרט, אמרתי לכמה מהשחקנים שאני רוצה לקיים התערבות שבה כל אחד יגיד כמה זמן ייקח עד שהוא יזרוק לנו את טופול. זה לקח בדיוק חמש דקות כשהבחור אמר לנו, "בדיוק הייתי בלונדון עם טופול", ואני ניצחתי בהתערבות.

רבים לא יודעים, אבל טופול הקליט בזמנו באנגלית שירים ישראליים שהוא אהב, כולל "בתי את בוכה או צוחקת", "מקהלה עליזה", "מכופף הבננות", ויש אפילו ביצוע באנגלית לשיר "ארבינקא" של דובי זלצר ודידי מנוסי.

טופול גם תרם לקהילה והקים את כפר נהר הירדן, מקום שבו ילדים שמתמודדים עם מחלות ומוגבלויות נהנים ממגוון סדנאות ופעילויות ספורט, מוזיקה, נגרות, בישול ורכיבה על סוסים.
טופול שיחק במהלך חייו גם פולני ב"כנר על הגג", מזרחי ב"סאלח שבתי" וגם צבר ב"ארבינקא", ובכך יצר אחדות שבישראל המפולגת של היום כבר קשה למצוא.

בשבועות האחרונים, כשנראה שכמעט לא נשארו לנו פרות קדושות שסביבן כולם יכולים להתאחד, כולל צה"ל, אנשי מילואים וטייסים, אני תוהה מה היו אומרים על המצב ההורים שלי, מדור המייסדים של תש"ח, שהלכו לעולמם בדיוק לפני שנה. הליכתו של טופול נראתה לי פתאום כמו סופה של תקופה, והישראליות שאפיינה את הדור שהוא ייצג מתרחקת מאיתנו, וכנראה כבר לא תשוב.

yairn@israelhayom.co.il