אור בן מלך: "הדרמה אצלי נובעת ממקום גס וצבעוני מאוד - ומשם אני מעמיק"

מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לפני שלוש שנים. עברתי מרחוב שינקין לרוטשילד, ובימים אלה אני עובר לרמת גן וקצת בחרדות. אני גר בתל אביב כבר 15 שנה, ואני לא זוכר מה זה לא להיות בתל אביב. ההפסקה הזאת מהעיר תהיה לי טובה כי אני כבר במקום אחר בחיים ובראש שלי, ואני מרגיש שהגיע הזמן לשינוי. בעבר פחדתי משינויים, וזה נרגע אצלי עם השנים. בכלל, אני כבר ילד גדול, אני בן 36. היום אני מנהל טוב יותר את הרגשות שלי.

"יש קטע עם אמנים שהתחבר לי כשקראתי את הספר 'אדם רגיש מאוד' של ד"ר איליין ארון, שעוסק ב־15 אחוזים מהאוכלוסייה של אנשים שסובלים מרגישות יתר. היא קורית פיזית בגוף, היא מתבטאת ברגישות לרעשים, וגם לחץ שנוצר כשיש יותר מדי אנשים בחדר. כשקראתי את הספר הבנתי שתמיד הייתי כזה, גם כילד. היום אני חושב שזה קשור גם לאמנות. אמנים הם רגישים יותר".
אבל זה גם טוב, לא? זה גם משרת אותך באיזשהו מקום.

"כן, זה משרת אותי בעבודה, אבל החיים הם קצת יותר מאתגרים. אני מרגיש שאמנים סובלים מזה יותר בחיים".

מתי בפעם האחרונה שרת?
"אני שר בכל יום ומאוד אוהב את זה. כשהייתי ילד הייתי שר הרבה. אני מצטער על זה שלא המשכתי. הייתי ילד מאוד עדין, ביישן ותמים. היה לי קשה להתמודד עם הביקורת של הסביבה, ולא ידעתי אז שתמיד תהיה ביקורת, ובמיוחד כשאתה ילד ואתה רוצה לעשות משהו שהוא לא רגיל, כמו לשיר. באור יהודה, אם אתה לא רוצה לשיר שירי דיכאון זה לא רגיל.

"לא ידעתי מי זה זוהר ארגוב. באתי מבית של להקות צבאיות ושירים באנגלית. הייתי רואה MTV ורק אחר כך התוודעתי למוזיקה מזרחית. אמא שלי אהבה את איל גולן, ושמעו בבית את החומרים המוקדמים שלו. היום יש לי תהייה מה היה קורה אם הייתי שר, כי יש לי קול סבבה, אז אני אולי אקליט עכשיו משהו. בקטע הכי אבסורדי, היום אני לגמרי שם, בים־תיכוני ובמזרחית, וזה מתחיל להתבשל אצלי".

מתי בפעם האחרונה היית על סט?
"בינואר. צילמתי סדרה של קשת, 'הראש', עם יהודה לוי ואושרי כהן. אני מרגיש בסט כאילו זה הבית. יש איזה משפט שגידי גוב היה אומר, הוא היה רץ בין הופעות, ורק כשהוא הגיע לערוץ הראשון כדי לעשות את 'זהו זה!' הוא אמר: 'ואז הבנתי שאני בבית'. עבורו הטלוויזיה היא הבית, ואני גם באתי מהתיאטרון. אני מאוד אוהב לעשות תיאטרון ולהופיע מול קהל, אבל טלוויזיה זה הכי כיף. הסט הוא הבית שלי".

"לגלם דמויות כאלו זה השורשים שלי. אני התחלתי מלעשות דמויות, זה המקור שלי. גם כשאני עושה את אסא ב'המדובב' ואני משחק בחור מגמגם, זה תמיד מתקשר למקום קומי"

היית על הסטים של "עספור", "הבורר", "המדובב", "קופה ראשית" - כל סט הוא עולם אחר.
"אבל זה אותו דבר מבחינתי. יש משהו מרגיע מאוד בטלוויזיה או בקולנוע, כשיש לך עוד טייק לתת, וזה לא טייק אחד, כי בתיאטרון אתה עושה הכל פעם אחת - וזה כל מה שיש לך. בקולנוע ובטלוויזיה יש לך כמה טייקים, והעורך לוקח את הדבר הכי טוב, אז אני מרגיש סופר מוגן. אני אוהב סטים, אוהב את האווירה, את האיפור, את ההלבשה. הכל".

קיבלת כבר את תפקיד חייך?
"אני לא אוהב לדבר במונחים של 'תפקיד חיי' כי זה קצת מגביל אותי. אני חושב שאסא ('המדובב', שודר ב־yes) זה תפקיד מאוד טוב ומאוד התחברתי אליו, ואני מרגיש שיוסף חיים ב'הנערים' (קשת ו־HBO) זה גם תפקיד טוב שעשיתי, הרגשתי שהוא תפקיד משמעותי מבחינתי. גם מה שעשיתי ב'המעילה' עם יהודה לוי ודנה איבגי זה תפקיד משמעותי. השאיפה היא לעשות דברים משמעותיים ועמוקים שאני יכול להשתנות בהם".

מתי בפעם האחרונה שוחחת עם ההורים?
"היום. אני מדבר עם אמא שלי בכל יום איזה שלוש פעמים, וגם עם אבא שלי, איציק. הוא גם שחקן, והיחסים שלנו ידעו עליות ומורדות, אבל היום אנחנו בקשר מצוין. אני התבגרתי והנפש שלי, שמאוד סערה במשך הרבה שנים, נרגעה. היום אני ביחסים מאוד טובים עם ההורים שלי, ובמחשבה שמשפחה היא הדבר הכי חשוב. אני חושב שהתנועה שאני עושה מבחינה מקצועית, הכל מתחיל בבית, ביציבות הזאת שמצאתי לעצמי בבית עם ההורים שלי, האחיות, הדודים ובני הדודים שלי. ההתקרבות הזאת מחדש נולדה מתוך ניהול רגשות. אני מאוד מעודד פיוס ושקט. לכולם יש את העניינים עם ההורים שלהם, אבל אחרי שהייתי בתל אביב הרבה שנים, הבנתי שהמשפחה שלי עשתה לי בית בתוך הנפש. וזה נותן הרבה ביטחון לצאת החוצה. יש לי קרקע".

איך אבא הגיב לבחירה שלך ללכת בדרכו?
"אבא שלי לא היה בעד שאני אהיה שחקן, אבל אני חושב שהוא ראה בשלב די מוקדם שאני סבבה, אז היה לו קצת קשה להתנגד לזה באופן נחרץ. הוא ראה אותי משחק בתיאטרון צה"ל ושנכנסתי מייד לצלם סרטים וסדרות ולעשות תפקידים טובים. הוא מאוד הזהיר אותי מהמקצוע, והיום אני פועל אחרת מאבא שלי כשחקן.

"אבא שלי היה כוכב גדול בסבנטיז. הוא היה סולן בלהקת הנח"ל הגדולה, הוא שר את 'הרעות' ואת 'שיר לשלום'. בין החברים שלו ללהקה היו גידי גוב, דני סנדרסון, ירדנה ארזי ואפרים שמיר. הוא נסע לארה"ב בשלב מסוים והיה שם איזה שמונה שנים, וזה קצת נתן לו ברקס לקריירה, אז אולי יש ויכוח על ההתנהלות המקצועית שלו".

ואתה מתנהל אחרת.
"אני מסיים עכשיו תואר שני בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים. אולי זה משהו שבא מאבא באיזשהו מקום בהפוך על הפוך. אני מחפש לעשות עוד דברים שיכולים להבטיח את העתיד שלי. אני לומד, אני מלמד משחק, נכנסתי לעסקים. אני לא שם את הכל בסל אחד".

מתי בפעם האחרונה הכנסת חבר חדש לחיים?
"אני כל הזמן מכניס חברים חדשים לחיים. יש לי חבר טוב מהבית, מאור יהודה, והאמת שעכשיו כל מיני חוטים שנפרמו מפעם נתפרו שוב בין חברים שגדלתי איתם. הסביבה הקרובה שלי בעשור האחרון מורכבת מהחבר'ה מהצבא. אושרי כהן ואני התחברנו בסדרה שעשינו. גם אנשי הסושיאל שלי, אופק ורותם, הפכו לחברים. נכנסתי עכשיו כשותף במותג בגדים שנקרא 972, וגם משם יש לי חברים חדשים. הלב שלי פתוח".

אתה מרגיש שבתעשייה יש חברויות? בסוף יש גם תחרות ויש איקס תפקידים.
"צריך להיזהר ממחשבות כאלה כי הן יכולות להרוס. במדיטציה אומרים שאתה נמצא איפה שהתודעה שלך נמצאת. אני מנסה ללכת עם מה שמגרה אותי ולנסות דברים שהם לא שגרתיים, אני לא משחק אותה על בטוח, אבל אני בן אדם תחרותי, כן? אני מנסה כל הזמן לתת פליק פלאק שלישי, נוסף על שני הפליק פלאקים שכבר עשיתי.

"במשחק אני תחרותי, ואני מנסה לעשות דברים מוזרים. אני מרגיש שמסביב מפרגנים לי. נכון שאתה לא יודע באמת מה עובר על אנשים בתוך הבטן שלהם, אבל צריך להיות בסביבה תומכת ואני מרגיש שמי שמסביבי אוהב אותי. כשאני מרגיש שמישהו מסביבי לא בטוב, אני מתרחק".

מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"לפני הרבה שנים. אהבתי ללבוש מדים ואהבתי את השירות בצבא. זו היתה תקופה מאוד מיוחדת, מהרגע שהגעתי לשם הרגשתי בינגו. התקבלתי לתיאטרון צה"ל ופגשתי אנשים מאוד דומים לי. לקחו אותי לקבוצה קומית, ופשוט התחלתי להופיע, לרוץ בכל הארץ ולעשות צחוקים מול חיילים.

"היה לי את היתרון הזה שאתה מופיע הרבה, וגם אם אתה טועה, אף אחד לא רואה חוץ מכמה חיילים, אז יש זמן ללמוד, לצבור ניסיון. הופעתי 300-400 הופעות, ואחר כך הגעתי לבית ספר למשחק. החומרים היו קשים שם, אבל לעלות על הבמה היה פיצוחים.

"פעם זה הלחיץ אותי ללכת ברחוב ולאכול את הסרט שאולי מישהו יעצור אותי. היום אני אוהב את זה. איזה יצור מוזר זה האדם, שהוא מחפש בטוב את הרע?"

"כשהייתי בתיאטרון צה"ל, היה מישהו שהשתחרר לפניי והלך לבחינות לניסן נתיב. אני בכלל לא ידעתי מה זה ניסן נתיב, לא ידעתי מה זה תלמה ילין, לא ידעתי שום דבר. אז אמרתי טוב, השתחררתי מהצבא, שיחקתי בסרט של דובר קוסאשווילי וב'פרשת השבוע' של רני בלייר, ואז הלכתי לבחינות לניסן נתיב והתקבלתי. תוך כדי שנה א' התקבלתי גם ל'האלופה' ול'עספור'".
ואז הכל התפוצץ. היית מאוד מפורסם כסטודנט בשנה א'.

"כן, האמת שזו תקופה לא טובה שהיתה לי בחיים. בצבא היה לי סופר־כיף, והשנה הראשונה שלי בניסן נתיב היתה לא טובה מבחינה רגשית ונפשית. שיחקתי ב'האלופה' והתפרסמתי, וזה היה מטורף, אבל כש'עספור' התפוצצה כבר היה לי קשה לאזן בין העולמות".

קשה להכיל את ההצלחה?
"הפרסום היה קשה, זה היה לי לא שפוי. רק שנים אחר כך למדתי ליהנות מההצלחה".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"ממש לפני שבאת. אני קצת מכור, כן, אבל אני עובד בזה. בחצי השנה האחרונה נכנסתי מאוד לאינסטגרם ולטיקטוק. אני מנסה להביא דברים עם ערך. אני מייצר תוכן לשחקנים, אבל לא רק עבורם. אני מדבר בסרטונים שלי על משחק עם תלמידים ותלמידות ואנשים שרוצים לשתף מידע. יש לי איזושהי כמות מסוימת של ידע ואני משתף בה את הקהל, ובשונה מפעם היום אני פותח מצלמה ואומר לאחרים לפתוח גם. כן, אחי או אחותי, תעלו את זה לסושיאל שלכם. למה? לא כדי שתהפכו להיות מפורסמים, אלא כדי שאנשים יראו שאתם משחקים וזה לא יהיה רק בראש שלכם שאתם רוצים להיות שחקנים".

עבדת לאחרונה עם אנה זק, אושיית רשת אמיתית, ב"לעוף על אנה".
"אנה בן אדם סופר־מקצועי, נוחה, נעימה, מהממת. העבודה איתה היתה מצחיקה, וגם היו לנו כמה סצנות סופר־מצחיקות. אני מקווה שזה גם ייצא ככה. היתה בינינו כימיה מצוינת. אני מגלם בסדרה את הסוכן שלה, בחור תימני בשם דקל, מישהו עם חי"ת ועי"ן, מנהל מסעדת דגים, שפתאום מגלה שיש כוכבת אצלו במסעדה ומאוד רוצה שהיא תפרח ותצליח.

"לגלם דמויות כאלו זה השורשים שלי. התחלתי מלעשות דמויות, זה המקור שלי. גם כשאני עושה את אסא ב'המדובב' ואני משחק בחור מגמגם, זה תמיד מתקשר למקום קומי. הדרמה אצלי נובעת ממקום גס מאוד, צבעוני מאוד, ואז משם אני מעמיק, מעמיק, מעמיק. אני תמיד מחפש לגלם דמויות עם אופי מוזר".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העובר ושב?
"בכל יום בבוקר. כסף זה דבר מאוד חשוב. לא היתה לי תודעה עסקית, שלא לדבר על כסף, ועכשיו אני במקום. אני עובד עם מאמן משוק ההון, שמלווה אותי ומלמד אותי על הבורסה. חשבנו ליזום סדרה של סדנאות פיננסיות לאמנים שלא יודעים מה לעשות עם הכסף שלהם.

"נכנסתי לאחרונה לתעשיית האופנה, ומחרמן אותי לעשות אופנה, גם מהפן העסקי. אני חושב שאני בשנים הכי טובות שלי מבחינה כלכלית. בואי נגיד שעל 15 השנים הבאות אני מסתכל במשקפיים ורודים".

איך זה קרה?
"הפסקתי להיות בקונפליקט בין האמנות לבין העסקים. אפשר גם וגם".

מתי בפעם האחרונה זיהו אותך ברחוב?
"לפני שעה. שנים צעקו לי ברחוב תבור בזכות הדמות ב'עספור', אחר כך זה היה רובי שגילמתי ב'האלופה' ואז עילאי מ'גאליס'. וכמובן עכשיו אלירן מוצפי מ'קופה ראשית', והמון־המון אסא. אבל בעיקר צועקים לי, 'אור בן מלך, תן לי טיפ למשחק'. היום מכירים אותי כבר כאור בן מלך, רוצים סלפי ומבקשים סרטונים. עשיתי איזשהו מהלך מנטלי עם עצמי, ואני היום מחבק אנשים, מנשק אנשים, נותן, מצטלם, עושה מה שהם רוצים".

בניגוד לשנים עברו.
"פעם זה הלחיץ אותי ללכת ברחוב ולאכול את הסרט שאולי מישהו יעצור אותי. היום אני הרבה יותר בוגר, הראש שלי במקום הנכון ואני אוהב את זה, מעריך שעוצרים אותי ומבין שזה לא מובן מאליו. יצא לי להסתכל על הדברים ואמרתי, סטופ, שנייה, קודם כל תודה, זה לא מובן מאליו. הבנתי שיש הרבה אהבה באוויר, אז למה לא? למה לא לתת לזה להשפיע עלי לטובה? למה לאכול סרט על דבר טוב? איזה מין יצור מוזר זה האדם, שהוא מחפש בטוב את הרע?".

מתי בפעם האחרונה ניגשת לאודישן?
"לפני שבוע הייתי באודישן לסדרת טלוויזיה. אני הולך למלא אודישנים, ותודה לאל על האודישנים. זה משהו שהוא חובה בתוך העבודה הזאת. לפעמים זה מעצבן, אבל אין לך מה לעשות, זה חלק מהעבודה. כשקצת ראיתי את מאחורי הקלעים, לתפקיד שאני כבר הייתי סגור אליו וחיפשו עוד תפקידים, ראיתי שבוחנים אנשים אחרים. אני רואה את הבמאי ואת המלהק, ובאים שחקנים מצוינים, חמישה, עשרה שחקנים מצוינים, ואתה חייב לראות את כולם, אין מה לעשות.

"ברור שהייתי רוצה להגיע כבר לפגישה עם במאי, להגיע לחברת הפקה ושיבנו משהו סביבי, שזה גם דברים שקורים עכשיו. אני הולך כבר למקומות כאלה, ואני מרגיש שזה חלק מההתקדמות".

מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"תשמעי, אני לא זוכר. אני באמת צריך כבר כלה. עשיתי צעד אחורה מכל הסיפור הזה של נשים. אני כזה ממש מתנזר וכאילו אומר, דווקא משם זה יבוא. אני צריך שיהיה לי חיבור, אני מחפש את הקליק הזה שהיה לי כשהיה לי. אז כאילו אני רגוע גם, מתרכז בקריירה שלי, אבל בהחלט־בהחלט מחכה לה. יודעים שאני רווק ומנסים לסדר לי פה ושם, יש כל מיני דברים. אני גם מקבל הודעות באינסטגרם, אבל אני כבר לא כל כך עונה. דייט לא עשיתי מזמן, אולי יצאתי החודש לכוס קפה עם מישהי. כאילו, זה הכי בן 70 שלי".

זה לא תמיד היה ככה.
"נכון. היום אני כבר לא כל כך יוצא כמו פעם. פעם הייתי יוצא למסיבות, ברים, שותה, עושה בלאגנים. היום אני מאוד סחי. זה עניין של תקופות בחיים, והיום לא חסר לי לעשות את זה לבד. הייתי רוצה לעשות את זה עם מישהי שאני סומך עליה. יצאתי עם מישהי עד לפני חודש וחצי, אבל זה גם לא הבשיל. הקשר הרציני האחרון שלי היה לפני חמש שנים".

אתה מוכן לדבר הזה שנקרא קשר רציני?
"כן, בא לי את הדבר הזה. משהו קרה לי בחצי השנה האחרונה, אני באיזו התבגרות מואצת פתאום. האהבות שהיו לי צמחו במקרה: יוצאים, מבלים, שטויות, לאף אחד לא אכפת, בום־בום, פתאום אחרי שלושה חודשים אתה קולט שאתה מאוהב בה לאללה, זה בא לך במין בומרנג כזה.

"אני לא חושב שאהבה זו הצהרה 'אני רוצה אהבה', זה גם קצת כמו המקצוע שלי. לא חשבתי שאני אהיה שחקן גם כשהתחלתי לשחק. ראיתי את ג'ק ניקולסון אומר את זה באיזה ראיון, אתה לא קולט שאתה שחקן עד שאתה כבר נהיה שחקן - ורק אחרי שאתה שחקן אתה פתאום קולט... אה, מה אני? וואלה, אני שחקן. זה בא לך גם במין הפוכה כזאת. אני חושב שאותו דבר גם בסיפור אהבה. כל הווייב הזה של 'אני רוצה זוגיות וזה' מרגיש לי כבד, סחי, לא מגניב".

אבל אתה רוצה זוגיות.
"ברור. מי לא רוצה זוגיות?"

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?
"אני על זה. אנחנו שולחים אודישנים לחו"ל, אני והסוכנת שלי טל שקד. יש לי תיאבון לדבר הזה, ויש לי גם אזרחות אמריקנית ואנגלית מאוד טובה. צילמתי סרט בגואטמלה עכשיו, והלוואי שימכרו את 'המדובב' לנטפליקס ועוד דלתות ייפתחו. זה יהיה חלום שמתגשם.

"אין ספק שחו"ל זה משהו שאני מצפה ומייחל לו. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על הפקות מאוד גדולות ועשירות, וזה נראה לי יהיה מאוד כיף. בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בתפקיד, גם התפקיד צריך להיות סבבה, כיף ונעים לי. בגדול, אני לגמרי יכול לראות את עצמי גם גר לא בארץ".