ב־30 באוגוסט השנה, ב־9 בערב, התיישבו יותר ממיליון צופים מול מסך הטלוויזיה, לצפות בגמר העונה השישית של "האח הגדול". בדיוק באותו זמן התנגשה מעיין חודדה במטרונית בחיפה. בזמן שהצופים בבית התלבטו בין טל גלבוע לאלדד גל־עד, פונתה חודדה, המתמודדת שסולקה מהתוכנית על ידי ההפקה בעונה השנייה, לבית החולים רמב"ם, כשהיא מורדמת ומונשמת.
צילום: משה בן שמחון
"יצאתי עם שתי חברות שלי לארוחת ערב במסעדה. עצרתי ברמזור אדום, וכשהיה לי ירוק התחלתי לנסוע שמאלה. הנהג הגיע מצד ימין ועבר באדום, ובגלל שיש לו נתיב משלו, הוא לא ראה אותי והתנגש בי".
את זוכרת את השניות האחרונות שלפני הפגיעה?
"אני זוכרת שראיתי אותו בא במהירות מופרזת מהצד וחשבתי לעצמי, 'מה, באמת יש מצב שהוא לא עוצר?' ניסיתי לברוח ממנו, וחשבתי שבגלל שהרכב שלי קטן אני אצליח להתחמק. אבל הוא תפס אותי בדלת האחורית.
"האוטו הסתובב במקום כמה פעמים עד שהוא נעצר. אני זוכרת שהגיעו לחלץ אותנו, פתחו את הדלתות ולא הבנתי איפה אני. ראיתי את כריות האוויר פתוחות ומלא זכוכיות סביבי. הוציאו אותי מהרכב, אבל בשלב הזה כבר איבדתי מלא דם והתמוטטתי על המדרכה.
"התעוררתי אחרי כמה שעות בבית חולים עם בלוני חמצן, ולא הבנתי מה קורה ואיפה אני נמצאת. הרגעים האלה היו הרגעים הכי נוראים שהיו לי בחיים. האח שהיה שם הסביר לי שעברתי תאונה, והדבר הראשון ששאלתי זה איפה הילדים שלי. הוא אמר שהם לא איתי ושהייתי עם חברות שלי ושהן גם נפגעו והן בטיפול.
"כמה שעות אחר כך שמעתי את הרופא מדבר על חברתי, אומר למישהו 'אני לא נותן הרבה סיכוי לילדה הזאת'. הייתי בהלם.
"הגיעו נציגים מהמשטרה לשאול כמה שאלות, אבל עוד לא חקרו אותי כי לא הייתי במצב של להיחקר. סיפרתי להם את מה שאני זוכרת, וזהו".
חברתה בת ה־21, שנפגעה בגזע המוח, מתה מפצעיה בבית החולים אחרי יומיים.
"הנפש שלי מרוסקת", אומרת חודדה. "מרוב שבכיתי, הדמעות שלי התייבשו. שעות ספורות לפני התאונה היא נתנה לי במתנה זוג עגילים שקנתה לי. "אמרה, 'קחי, שיהיה לך למזכרת'.
"בחודש הראשון אחרי התאונה התאבלתי. אם היית רואה אותי, היית חושב שאני רובוט. לוקחת את הילדים לגן בצורה הכי טכנית שיש. לא הייתי פה בכלל. זו תקופה שלא קיימת מבחינתי. כל יום מחדש מתחוללת בי סערה, הילדים שלי הם היחידים שנותנים לי את הכוחות להתמודד עם זה. אני קמה כל בוקר על הרגליים רק בשבילם".
הגעת להלוויה שלה?
"לא יכולתי להגיע להלוויה כי הייתי מאושפזת, אבל אני חושבת שבכל מקרה לא הייתי מגיעה, כי זה מצב מאוד טעון ורגיש. אני לא שופטת אנשים בזמן האבל שלהם, כי אין דבר כואב מזה והדבר האחרון שהם היו צריכים לראות זה אותי על הרגליים. אני יודעת שאני לא אשמה, אבל הרגשתי רגשות אשמה כי לקחתי ילדה, והיא לא חזרה".
יש לך עדיין רגשות אשמה? תחושה שאולי בכל זאת היית יכולה להציל את החיים שלה?
"כן, אבל אני צריכה ללמוד לשחרר, כי בסך הכל באמת שאני לא אשמה בתאונה הזאת. עשיתי הכל בשביל לשמור על הביטחון שלה. לא שתיתי, לא נהגתי במהירות מופרזת ולא כלום.
"זו לא אשמתי בשום צורה, והדבר היחיד שאני יכולה להגיד הוא שזה באמת היה בלתי נמנע. גם במחשבה לאחור, לא יכולתי לעשות משהו אחרת. כולנו יכולנו למות באותה המידה. למזלי, אני ניצלתי ונשארתי בחיים, והיום אני משלמת על זה מחיר לא קל.
"את הסערה הפנימית שבתוכי אני לא מאחלת לאויבים שלי. יש לי סיוטים בלילה, ומאשימים אותי במשהו שאני לא אשמה בו. הדברים שאני עוברת מאז הם תיקון, מובטח לי גן עדן. בדוק".
באים אליך בטענות?
"אני חיה ביישוב קטן, ופה כולם מסיקים מסקנות. מסתכלים עלי כמו רוצחת ומלהיטים את האווירה. מנצלים את המצב הרגיש שלי ומסיתים נגדי. אני לא שופטת אף אחד, גם אם הם ידרכו לי על הראש לא אאשים אותם. אני אמא לילדים, ואני מאחלת לעצמי לא לעמוד לעולם במצב הזה. אבל יש בחישות מסביב כל הזמן, אנשים שומרים על הלהבה דולקת".
חשבת בכל זאת לנסות לפנות אליהם?
"אני לא אבקש מהם להיות רגישים כלפיי, אין לי זכות".
עם החברה השנייה שהיתה ברכב את בקשר?
"לא. יום אחד היא שלחה לי הודעה לפייסבוק, 'למה רושמים עלייך שנפצעת אנושות?' והסברתי לה שאין לי קשר לאייטם הזה, ושאלתי אותה לאן השיחה הזאת מובילה. מאז אנחנו לא מדברות".
התאונה הזאת קרתה בערב של גמר "האח הגדול". חשבת על צירוף המקרים הזה?
"חשבתי יותר שזה היה לפני ראש השנה, והתאונה חתמה את השנה הארורה הזאת. ניסיתי להבין מה אני רוצה מהחיים שלי. הייתי שנייה מהמוות, וניסיתי לחשוב מה מנסים לרמוז לי. הבנתי שאם פעם הייתי מתעכבת על משהו או שהייתי נלחמת, היום אני ממשיכה הלאה, כי אתה אף פעם לא יודע מתי לא תהיה פה. אני מקווה שהשנה הזאת תהיה יותר טובה".
את מטופלת?
"אני בטיפול אצל פסיכולוג ואני מדברת כל הזמן על מה שקרה. אני חושבת שהייתי מתחילה טיפולים גם בלי קשר, אבל התאונה הזאת חתמה את השנה הסוערת ביותר בחיי, והקטע הוא שהדחקתי. רק לאחרונה אני מתחילה להתמודד עם הכאב, הפחדים והעצב".
מוטי בא לבקר אותך?
"מוטי אמר לי בטלפון שאם הוא היה עובר שם ורואה אותי מוטלת על הכביש, הוא היה עושה רברס על הכביש. הבת זוג שלו כתבה לי סמס: 'איזה תאונה, אני בירכתי אותך על התאונה הזאת וזו רק ההתחלה. את לא יודעת מה זה הפה שלי'. כשהיא כתבה לי את זה אמרתי לו שאני לא מתכוונת לשתוק, אבל הוא בכל זאת לא הסכים להתערב".
זירת התאונה. "הנפש שלי מרוסקת" // צילום: דוברת איחוד הצלה כרמל
חודדה (27) נולדה וגדלה בטבעון. היא פרצה לחיינו בשנת 2009, במסגרת העונה השנייה של "האח הגדול", עם בעלה מוטי - זוג טרי שבמקום לנוח בירח דבש רומנטי העדיפו לריב בפריים טייב של ערוץ 2. אחרי עינב בובליל, שהביאה לפריים טיים ישראליות חדשה שלא הכרנו, היתה זו חודדה שהיתה הכל וקצת יותר מדי: יותר אמיתית, יותר עצבנית, יותר פרובוקטיבית. גם בהפקה חששו לתדמית המותג ולשלומם של הדיירים בבית, וסילקו אותה בטרם עת.
מאז, היא הספיקה ללדת את ניב (4), שאותו נשאה בבטנה כשנכנסה לבית האח הגדול, ואת שָׂרַי (3); ירדה מחצית ממשקלה עד כדי רזון קיצוני; והשנה גם עברה גירושים מכוערים. לא מעט סצנות שהיו יכולות למלא את הגירסה המקומית של "היפים והאמיצים". לפרנסתה היא עובדת כאחראית ליחסי הציבור במועדון "הסנטר" בקריות.
"מי שיגיד לך שהוא התגרש בצורה יפה הוא שקרן", היא אומרת בגילוי לב. "אצלי זה היה יותר דרמטי, כי אני מעיין חודדה. זו היתה המלחמה השפלה ביותר, והכי גרוע זה שעכשיו אני מבינה שהיא היתה מיותרת".
מה קרה?
"הנישואים שלנו הידרדרו, ואני לא שיתפתי בזה אף אחד. אחר כך, כשראיתי שהילדים נחשפו להתנהגויות איומות ולמריבות, החלטתי פשוט לקום ולהציל אותם. גרנו אצל אמא שלו. לקחתי אותם ועברנו לגור עם אמא שלי. אחרי כמה ימים הוא בא וביקש שלום בית ורצה לתקן את מה שקרה ולשקם את היחסים. באותם ימים הייתי קצת צמאה לזה והסכמתי מייד, אבל בתנאי אחד: שאנחנו הולכים לטיפול זוגי.
"הלכנו לטיפול זוגי, והמטפלת הציעה שניפרד לחודש, ובמשך החודש הזה הוא יצטרך לכבוש אותי מחדש. לנסות למצוא זמן איכות ביחד, להחזיר את הניצוץ שהיה פעם. וזה מה שעשינו, או לפחות ניסינו. הוא שכר לי דירה, והמטפלת אמרה שברגע שנתגבר על הפערים הוא עוזב את הבית של אמא שלו ועובר לגור איתי ועם הילדים. אחרי שלושה טיפולים, התקשר אלי ידיד וסיפר לי שהוא ראה אותו עם מישהי בקולנוע. ברגע הזה החלטתי שזה הסוף".
נפגעת?
"אני לא יודעת אם זה כאב לי, אבל למה להוציא אותי מטומטמת? אתה זה שביקש שלום בית. לכל אחד יש קו אדום, וזה היה הקו האדום שלי. הבלגתי על הרבה דברים אחרים, אבל במקרה הזה אמרתי די. קמתי כמו נינג'ה, והתחילה המלחמה. שבוע אחר כך גיליתי שהבחורה שהיתה איתו בקולנוע היא חברה שלי שישבה אצלי בבית ועודדה אותי להתגרש ממנו. כתבתי לה שיהיה לה בהצלחה איתו ושזו מצווה לתרום צעצועים ישנים לאנשים נזקקים וחסרי מזל".
במחשבה לאחור את יודעת להגיד לי איפה היתה הטעות שלכם?
"אני חושבת שאחת הטעויות הגדולות שלנו היתה שהתחתנתי נורא צעירה. אחרי שיצאנו מ"האח הגדול" הרגשתי שמוטי שינה את ההתנהגות שלו, אבל השתדלתי שזה לא ישפיע עלינו. כשהוא היה קורא לי שמנה עשיתי דיאטה, אבל גם כשירדתי זה לא הספיק לו.
"כשהוא חשב שאין לי השכלה הלכתי ללמוד הנהלת חשבונות, למרות שזה בכלל לא עניין אותי. כל הזמן הרגשתי שאני במסע לרצות אותו. יכול להיות ש"האח הגדול" היה ההתחלה של הסוף, אבל זה לא שהגענו לשם כזוג מושלם. גם לפני לא היתה זוגיות מושלמת".
במחשבה לאחור היית הולכת לתוכנית?
"כן, אבל לבד".
מצאת קשר חדש?
"היום אני לבד, והאמת היא שאני לא רוצה קשר. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא זוכרת מה זה להיות לבד, ועכשיו אני לומדת להיות מאושרת לבד ולא להיות תלויה באף אחד אחר. אדם שלא יודע להיות עם עצמו, האושר שלו יהיה תמיד תלוי באחר. אז כרגע זוגיות לא באה בחשבון. אני מעדיפה לעבוד על עצמי".
עם מוטי, בכניסה להאח הגדול. "החלטתי שאני מרפאת את הגוף ואת הנפש" // צילום: ליאור מזרחי
התמכרתי לירידה במשקל
בשנה האחרונה רזתה חודדה 44 ק"ג באמצעות דיאטת חלבונים. מ־90 ק"ג היא ירדה עד 46, והכל על גובה של 1.65 מטרים.
"התחלתי לרדת במשקל והתמכרתי לזה. מוטי לא עצר אותי, הוא תמיד היה אומר שהגוף שלי לא יחזור להיות מה שהוא היה אחרי הלידה הראשונה. אז אמרתי לעצמי שארד עוד ועוד, אולי זה מה שירצה אותו. הגעתי למצב שהייתי סופרת את הקלוריות בכל דבר, אפילו במים.
"אני זוכרת שכשהייתי בתחילת הדיאטה, הזמנו אלינו חברים ליום העצמאות. חברה שלי אמרה לו, 'וואי מוטי, עוד מעט מעיין תיראה פצצה'. והוא אמר לה, 'אני אף פעם לא אמשך אליה כמו פעם, כי פעם הכל היה מתוח'. הרגשתי שהוא אוכל אותי לאט לאט. היה חוזר הביתה עם הערות: 'למה לא ניקית כאן?' ו'למה לא עשית את זה?' הייתי הולכת לישון עם חור בלב".
המשקל הנמוך לא השפיע על יכולות התפקוד שלך?
"הייתי עייפה תמידית, בלי אנרגיות לכלום. היה שלב שכאב לי הגב ורציתי כל הזמן לישון.
"יום אחד הייתי באירוע של חבר טוב שלי שהתחתן, ושקלתי אז 47 ק"ג. הגעתי לשם והתעלפתי. פשוט קרסתי. חברה שלי התקשרה למוטי להגיד לו שהתעלפתי, והוא אמר לה: 'איזה בושות היא עושה לי. תזיזי אותה מהאנשים, שלא ידברו'".
מתי הבנת שאת פוגעת בעצמך ושיש סיכוי שזה לא בר תקנה?
"ברגע שהחלטתי שאני מתגרשת החלטתי שאני מרפאת את הנפש ואת הגוף. הבנתי שאני לא צריכה את החיזוקים שלו ולא של אף אחד, ואני עם עצמי. הגעתי למצב שזה או לחיות או למות, והתחלתי לטפל בעצמי. היום אני חמישה קילוגרמים יותר או חמישה קילוגרמים פחות, זה לא מעניין אותי. המשקל שלי נע בין 56 ל־58 ק"ג".
אין לי יותר רחמים עצמיים
איך שרדת את השנתיים האלה?
"אם היית אומר לי שזה מה שיקרה לי, הייתי צוחקת עליך. הוא הקפיא לי את החשבון בבנק, והגעתי למצב שנשארתי בלי אוכל לילדים. לא היה לי לחם להכין להם סנדוויץ'. הלכתי לנקות בתים, כדי להראות לו שאני לא צריכה שמישהו יממן אותי.
"הייתי קורעת את עצמי עד שהילדים מסיימים את הגן ובלי בושה, העיקר להתפרנס בכבוד. שאף אחד לא יגיד שירדתי לזנות בשביל פרנסה. בהמשך הוא גם ניתק לי את הטלפון".
מה למדת מכל הסיפור הזה? מה את לוקחת איתך?
"להשאיר מאחוריי את כל הדברים שהתעכבתי עליהם בעבר. מי שלא יתייחס אלי כראוי, לא יהיה בחיים שלי, ואני גם לא נותנת מקום. אני לוקחת איתי את הזיכרון של חברתי שנהרגה, אבל אני עומדת על הרגליים האחוריות ובועטת בכל מי שעומד בדרכי. היום אין יותר רחמים עצמיים. במלחמה כמו במלחמה, צריך לקום. אם לא תקום, תהיה טרף לאריות. מי שיתעסק איתי יקבל בעיטה".
את נשמעת עדיין כמו הבחורה המתלהמת שהכרנו בטלוויזיה.
"מאמי שלי, תאמין לי שמה שאני אכלתי וספגתי בשנה הזאת זה לא ייאמן, ובכל זאת נשארתי בקור רוח. אני יודעת שזה יישמע מצחיק, אבל הייתי אצילת נפש וקיבלתי את הכל באהבה. אמרתי שאספוג הכל, וכבר שלושה חודשים אני סופגת. אבל היום אני לא אתן לאף אחד להיכנס בי, ואני אהיה נינג'ה. אנחנו חיים בעולם של זאבים, ומעיין חודדה, המדורה תמיד תהיה סביבה. אני לא משתמשת באלימות, אבל מי שיתנהג לא כראוי, לא יהיה לו מקום בחיי. נקודה".
מוטי חודדה מסר בתגובה: "הכל גיבובי שקרים, פרי דמיונה של מעיין, שבהם הנטרף הופך לטורף. מספיק להסתכל בפרסומים קודמים שפירסמה בתקשורת על מנת להבין שסיפוריה תלושים מהמציאות וניתן להפריכם. סיפורים אלה נועדו אך ורק כדי להוציא את דיבתי, מכיוון שרע לה באושרי, אבל האמת היא אחרת לחלוטין. החיים קצרים ויפים, וחבל לבזבז אותם על מרמור. אני מציע למעיין לשבת על מגש של פיצה ולא לספור קלוריות".
עמוס גלר, מנכ"ל דן בצפון, מסר בתגובה: "נושא התאונה נמצא בחקירת משטרה, ולכן איננו יכולים להתייחס אליו בשלב זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו