מאבק צמוד: מה יש לכולם מטייטס במחירים מופרזים?

איך שנכנסתי לשיעור פילאטיס, הבחנתי באחת המתאמנות שלבשה טייטס מ־ה־מם.

אתם תשאלו - מה יכול להיות כל כך מהמם בטייטס, מדובר בבגד שאמור לנגב לך את הזיעה סימולטנית מכל פלג הגוף התחתון, ואז לשמור אותה בתוכו כדי שלא יהיו לך כתמים רטובים במאחורה של הברך. מדובר בבגד שבמקרה הטוב נצמד לך לטוסיק (אם יש לך טוסיק ממש יפה), ובמקרה הרע נצמד לך לטוסיק (אם חצית את גיל 30 ויש לך עוד עיסוקים מעבר לדוגמנות). מדובר בבגד שנמצא שם רק כי זה לא מקובל חברתית להתעמל עירומים. מדובר בבגד שמחייב אותך להתמודד עם השאלה אם את רוצה להוציא 300 שקל על טייטס או שאת מעדיפה שיידעו באיזה צבע התחתונים שלך, כי הבד נמתח בכל פעם שאת מתכופפת.

ובכן, אתם צודקים. אבל הוא עדיין היה טייטס ממש מוצלח. היה לו מין הדפס פרחוני, אבל לא כזה שאומר "לבשתי את הטוניקה הכי יפה שלי לחתונה שלכם", אלא שיק וסיומת אדומה ליד הקרסול, כזו שאומרת "אני מיוחדת, אני לא כמו כולם". אתם תשאלו - אבל איה, בגדים מדברים? ובכן, כן, המכנסיים שאני לבשתי לשיעור אומרים "החיים ניצחו אותי".

אחרי שהחמאתי למתאמנת על הטייטס, ואחרי שנשכבתי על הגב במנח "ג'וק מת", רשמתי לפניי לחפש אותם ברשת כשייגמר השיעור. המדריכה אמרה לנשוף מהפה, ואני עברתי בראש על מצב החשבון. המדריכה אמרה לקחת משקולות - ואני תהיתי איך הטוסיק שלי ייראה בטייטס הפרחו...

אבל רגע! שנייה! אני הרי לא צריכה טייטס. יש לי כבר שלושה זוגות של הביוקר ועוד שני זוגות פארש. אני רוצה לקנות טייטס רק כדי שמישהו יידע שאני לא כמו כולם? מי?? מי לעזאזל יקדיש לי כל כך הרבה מחשבה, ועוד לפני השעה 9 בבוקר?

ומילא לשלם על חופשה, לימודים, תרבות, על כל מה שימלא לי את הראש במחשבות ואת הלב ביופי, אבל איך יישאר לי כסף לסרט אם אני כל הזמן קונה טייטסים? צמחו לי עוד רגליים? מי צריך כל כך הרבה טייטסים?

תקשיבו, אני לא יכולה לקנות יותר. כלומר, אני כמובן יכולה ואף עושה את זה, אבל נדמה לי שאני מתקרבת לנקודת רתיחה. וזה אפילו לא קשור לכסף! זה יותר איזה גועל כללי מהצרכנות האובססיבית הזו שהשתלטה עלינו. אם עשור או שניים אחורה הפרסומות חיכו לי רק בטלוויזיה או בין דפי העיתון, עכשיו הן איתי במיטה, בתור לרופא, בשירותים. הן יודעות בדיוק מה אני אוהבת וכמה אני מוכנה לשלם. יש מפעלים שלמים בסין בשביל בחורות כמוני, שמעוניינות להיראות הכי מיוחדות בדיוק באותו האופן.

מתוך "נרקומנים" (מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין): "עורך דין, יועץ מס, אסטרולוגית, שרירים מפותחים, נערת ליווי, מזגן שניים וחצי כוח סוס, אזעקה לרכב, מקדונלד'ס, כרטיס טיסה, מנוי לבריכה, ספריי דוחה יתושים, צ'יפס, סדין חשמלי, טלפון לחצנים, פקס, שעון שוויצרי, שוקולד שוויצרי, מעיל עור, חטיפים, סופר מריו, כרוב ניצנים, קופסאות שימורים, מטהר אוויר, קרמים, פטריות יער, שמפיניונים, ויטמינים, שקיות ניילון, מטריות קטנות של קוקטיילים, בנזין, בטריות, בצלצלים, כדורי ארגעה, טבעת זהב, חזה עוף, תווי חניה, פנקייק, מניות של מפעלים פטרוכימיים, תעודת בגרות, B.A M.A, חגורה שחורה, אטמי אוזניים, אישה שנייה, שני ילדים, ועוד רשימה של קניות ארוכה..."

די, חברים, אתם פשוט תצטרכו להאמין לי שאני מיוחדת בדיוק כמו כולן. וכמו שהבן זוג אומר: "אני לא שותה קפה איפה שמגניב. מגניב איפה שאני שותה קפה". בסוף לא קניתי את הטייטס (אבל רק כי הם אזלו מהמלאי).