מתי בפעם האחרונה סיפרת בדיחה?
"לפני כמה דקות, כשהיית בדלת לא פתחתי לך ואמרתי 'כבר תרמנו'. האמת היא שאני לא רואה את זה כלספר בדיחה, אלא שהומור זה חלק מהחיים שלי, עד כמה שזה נשמע קלישאתי. אני באמת מלמד את הילדים שלי מה זה הומור, וכמה הוא חשוב בחיים".
מתי בפעם האחרונה שיחקת כדורגל?
"באימון האחרון של נבחרת האמנים, לפני שלושה שבועות בערך. כל שבוע יש לנו אימון בימי ראשון בנבחרת, אז לפחות פעם בשבוע אני משחק, ולפעמים עוד איזה יום עם חברים. אני מאוד נהנה מהמשחק, אבל אני גם מתחיל להתעצב בגלל הפרידה הצפויה, כי אני מרגיש כבר בן 41. כשאתה בראש חושב שאתה אותו דבר, אבל הביצוע הוא לא בדיוק כמו פעם, יש איזה דיסוננס קל. בעיקרון בנבחרת האמנים אני מגן ימני או קשר ימני, אבל בעבר הייתי חלוץ, והייתי גם מגן ימני שנים ארוכות בקריית אונו. נפצעתי בגיל 25, פציעה שאמרה לי פשוט די, חלאס, זה לא יקרה, הרומן הזה בינך לבין הכדורגל".
הפציעה גרמה לך להיפרד מהחלום להיות שחקן מקצועי?
"כן, חד־משמעית. זה היה החלום שלי, אבל גיליתי שבחיים יש כמה חלומות שלפעמים אתה לא מודע אליהם. המזל שלי היה שבמקביל להתנתקות האיטית מהכדורגל פתאום גיליתי את הסטנד־אפ. בגיל 25 עדיין לא עשיתי סטנד־אפ. בהתחלה, כשהלכתי לבמות הפתוחות, אפילו לא ראיתי את זה כעבודה. הבנתי שצריך לעבוד במשהו, ואז הבנתי גם שיש לי יכולת מסוימת לבוא, לעלות, להופיע בקומדי בר או בקאמל, ולהצחיק שם 200 איש. וזה מה שרציתי לעשות באמת. זו היתה התוכנית שלי: לגבש הופעה. היום אני יודע שהתוכנית שלי עבדה".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"הבוקר. אני מניח תפילין, שישה צומות בשנה, הכל, שבת כהלכתה, משתדל תפילות במניין, שלוש תפילות ביום. אורח החיים הוא דתי. לא אגיד אפילו מסורתי. הרבה יותר ממסורתי, אנחנו שומרים שבת, אנחנו נוטלים ידיים לפני האוכל. אני לא מתהלך עם כיפה אבל אני אדם דתי ומאוד מאמין".
מתי בפעם האחרונה הופעת בשבת?
"אין, אין דבר כזה, לא היה מהיום הראשון של הקריירה ולא יהיה, בעד שום סכום שבעולם, והיו פיתויים. יום שישי זה היום הכי חזק בסטנד־אפ. אמרו לי שאצטרך להיות ממש טוב בשביל להצליח בלי יום שישי. ואני תמיד זוכר את המשפט זה. היו הרבה הצעות. לפני ארבע שנים הציעו לי 150 אלף שקל להופעה בשישי בערב במלון, מול מישהו מאוד־מאוד עשיר שכולם יודעים מי זה, ולא הלכתי. הציעו לי לבוא להופיע בלי מיקרופון, כדי לא לחלל שבת, אבל אמרתי: ביום שישי אני עושה קידוש עם הילדים".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"עכשיו. הגשמתי חלום שלא העזתי לחלום, כשהודיעו לי שאני סולד־אאוט במנורה. לפני איזה שלושה־ארבעה חודשים בני מנשה (מפיק מופעים, בעל חברת הפקות לטלוויזיה ובעלי ארומה מיוזיק - ש"ז) התקשר אלי ואמר לי: תשמע יש לי משהו פסיכי, רק איתך אני יכול לעשות את הדבר הזה, אתה חייב לזרום איתי. ואז הוא הציע לי את מנורה. הוא אמר חכה, אל תענה, רק הוא דיבר. אני רק הקשבתי. צחקתי בעיקר. זה היה משעשע. בני אמר לי תישן על זה, קח כמה ימים, תעבד את זה בראש. אמרתי טוב, אני אשן על זה יום־יומיים, והלכתי לשבת על הפסנתר, התחלתי לעשות כל מיני שירים מצחיקים לטיקטוק וליוטיוב, ואז אני עוצר ואומר לעצמי, בוא'נה, יש פה בן אדם שמאמין בי. לכמה אנשים מציעים את ההצעה הזאת? איך אני יכול לסרב לדבר כזה?
"הייתי באיזושהי תקופה של התפוצצות כזאת. עלייה בכל מיני קטגוריות שונות בדברים שאני עושה, עוקבים באינסטגרם (100 אלף), עלייה בפודקאסט, והבנתי שיש פה אופציה לקחת משהו ענק. אז התקשרתי אל בני אחרי שלוש דקות, ואמרתי לו יאללה, עושים את זה. אתמול הודיעו לי שאנחנו סולד־אאוט, זה היה רגע של חלום שהתגשם. אשתי אמרה לי שהיא ממש גאה להיות נשואה למישהו שמגשים את החלומות שלו ולא רואה בעיניים. היא פשוט בכתה מהתרגשות שאני עושה את זה, ועכשיו אנחנו כבר חושבים מה הדבר הבא: שוני, אמפי עומר, לא יודע. משהו גדול לקיץ".
מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?
"חגגתי בגיל 40. השנה הייתי בן 41 ולא חגגתי יום הולדת, לא היה לי זמן. היו לי שתי הופעות ביום של היומולדת, שתיים ביום לפני, עוד אחד - כאילו, לא היה לי זמן. שירן שאלה מה אני רוצה כמתנה, ואמרתי לה שיש לי מתנה ענקית שקיבלתי השנה, אני לא צריך כלום, באמת. קיבלתי מהילדים שלי ברכות, ואני אומר את זה באפס ציניות, אין משהו שמרגש אותי יותר מאשר לקבל ציור של הילדה שלי עם לבבות, שכתוב בו 'אבא, אני אוהבת אותך ומזל טוב'".
מתי בפעם האחרונה זיהו אותך ברחוב?
"כל הזמן, באמת, זה נהיה קטע. אני לא יכול להגיד שהתרגלתי לזה, כי אני מתנהג כמו מישהו שלא מודע לזה עד כמה. אני מוצא את עצמי הולך בסנטר אתמול, קניתי גוף תאורה לאולפן שלי, ואני סוחב קופסה כזאת ענקית ואיזו מטרייה כזאת לפנס, וקניתי זרועות למיקרופון. אז אני הולך ככה עם מלא דברים בדיזנגוף סנטר, וכל שנייה אנשים אומרים לי, אח שלי, מה המצב. ואני אומר בוא'נה, איזה סתום, איך אני הולך וסוחב ככה. את רואה את ציון ברוך מסתובב עם דברים ככה בסנטר? לא יקרה".
איך מגיבים כשמזהים אותך?
"אני מתרגש מזה ממש כל פעם מחדש, כי אנשים ממש נגנבים לראות אותי. מגיעות אלי מלא בקשות לסרטונים וברכות, כל יום מגיעות עשרות בקשות, ואני מקליט כל יומיים־שלושה איזה 20-15 ברכות בסטודיו".
מתי בפעם האחרונה חווית גזענות?
"מאוד קל ליפול לסטריאוטיפ, לרגשי, למקום הקצת נמוך הזה בעיניי, של יאללה, אם לא הייתי מזרחי אז בטח היו לוקחים אותי לתפקיד הזה, אבל זה לא בהכרח הדבר הנכון. כשאתה עובד קשה באמת, אתה מצליח לגשר על כל פער, גם על פער על רקע גזעני, על רקע של גזע או אפילו עדה או דת.
"הילדה שלי שאלה אותי, אבא, אנחנו מרוקאים? אמרתי לה, אנחנו ישראלים, אנחנו צברים, אנחנו נולדנו בארץ. אני צבר לכל דבר ועניין, אבל עדיין יש לך את המניירות ואת הקשר הישיר הזה לבית של ההורים ולבית של סבא וסבתא, ששם גדלתי. הם נולדו, גדלו וחונכו במרקש.
"ההורים של אמא שלי ושל אבא שלי גרו באור עקיבא. הם הגיעו למעברה באזור אולגה ואז הם קיבלו שיכון שם. אהבתי לגדול שם. הילדות שלי היתה שם, אני זוכר את הבית של סבתא מאוד במעומעם. גדלתי שם, כי אמא שלי חזרה לעבוד, ועד גיל שנתיים-שלוש הייתי קורא לסבתא שלי אמא. ההורים שלי עבדו במלון דן קיסריה, אבא שלי עבד באחזקה, הוא היה חשמלאי, ואמא שלי במזון ומשקאות. אחר כך היא עבדה בכל מיני מלונות אחרים ואז הלכה ללמוד, הוציאה תואר, ועכשיו היא עובדת במשרד המשפטים. אמא שלי מדהימה".
מה הם חושבים על הבחירה שלך לעסוק במשחק ובסטנד־אפ?
"אמא שלי מאוד־מאוד אופטימיסטית. אבא שלי בדיוק ההפך. הוא הצד הריאלי, הרגליים על הקרקע, מוריד, פסימי לחלוטין. אבל באופן מפתיע שניהם מאוד־מאוד־מאוד זרמו עם הדבר הזה. אמא שלי מאוד התלהבה ופרגנה. אבא שלי לא כל כך הבין מה הסיפור, כמו כל אבא בעצם, אני שומע את זה הרבה מהרבה סטנדאפיסטים. אבא שלי חשב שזה תחביב כזה, לא מקצוע".
מתי בפעם האחרונה כעסת?
"אני כועס מלא. אני צועק הרבה על השותפים שלי לדירה, אני גר עם שותפים. ילדים הם השותפים הכי קשים שיש. היום בבוקר צעקתי על הגדולה שלי. היא קמה על הבוקר ויש לה מנהג נוראי, שהיא כמובן ירשה אותו ממני - איך שהיא פותחת את העיניים היא עם הטלפון והאוזנייה. זה מוצא אותי מדעתי. אמרתי לשירן שמהיום אנחנו מגבילים זמן מסך, היא פשוט ילדה עדיין, אין לה מינונים. הטלנו וטו על טיקטוק אצלנו בבית. לילדים אסור".
אבל אתה הרי עובד שם, כמה זמן ביום אתה ברשתות?
"מלא. אבל אני ברשתות לא כצורך תוכן, אלא כיוצר תוכן, זה שונה. אני לא נכנס לאינסטגרם. אני עובד עם עינת גולן, מנהלת הסושיאל מדיה שלי, בלעדיה לא הייתי איפה שאני נמצא היום, היא מתעסקת באינסטגרם ובפייסבוק ואני נכנס לראות מה היא העלתה. את הטיקטוק אני מנהל לבד, מעלה סרטון אחד ביום בערך. הרשתות הן כלי העבודה שלי, אני עובד שם. אם לא הייתי סטנדאפיסט, לא היה לי אינסטגרם או פייסבוק. אני לא צרכן של הרשתות, אני לא רואה טלוויזיה, לא רואה חדשות, זה לא דברים שמעניינים אותי. אני עסוק בלייצר תוכן".
מתי בפעם האחרונה עשית אודישן?
"הבנתי שאני לא מדהים בלעבור אודישנים. אני שחקן טוב, אני יודע לשחק. עשיתי אודישן לפני חודש וחצי, לסדרת ילדים לתאגיד, ומחכה לתשובה. אני רואה את עצמי כשחקן, אבל מודע לגבולות הגזרה שלי ולדברים שאני מוכן לעשות ולא מוכן לעשות. וזה משהו שקצת מרתיע אותי. אולי גם בגלל זה אני לא טוב בלעבור אודישנים. אני מאוד שמרן. לא אשתתף באיזו סצנה מינית".
עם גבר?
"עם גבר? אפילו לא עם אישה. מה זה גבר? ברור, לא גבר, ובטח לא עם אישה. זה משהו שמגביל אותי. אני מראש הולך עכשיו לתפקיד עם הגבלות מסוימות, אני לא עושה ככה ולא עושה ככה ולא זה. הלכתי לאודישן ל'מנאייק'. גם שם לא עברתי. יש לי עוד הרבה אודישנים לא לעבור".
חשבת לכתוב לעצמך, מה שרבים עושים היום?
"בוודאי. יש לנו כבר תסריט, משהו סגור. חבר ושותף שלי, ארנון וייס, אחד הכותבים המדהימים שיש לנו במדינה, כתב איתי ביחד את 'ויקטור'. זו דרמה קומית שחורה, מגניבה חבל על הזמן. אני מגלם את ויקטור. הגשנו את זה לכמה גופים, ויש עניין. כבר שש שנים אנחנו עובדים עליו, ועכשיו זה נכנס להילוך גבוה, ויהיה סרט מדהים".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"אני מבלה איתם הרבה. כולם פה בחינוך דתי ואני מקנה להם את הכלים שאני קיבלתי בתור ילד בחינוך דתי. אני אבא מעורב, דואג לדבר עם הילדים שלי ברמה יומית, גם אם אני עסוק. בדרך כלל יש לי הופעות בערב, אבל תמיד כשאני בבית ויכול, בשמונה בערב, אני לוקח את הלל ואת גילי, מחליף להם פיג'מות, צחצוחי שיניים, נכנס איתם לחדר, שם להם מוזיקה מרגיעה, מתחיל להמציא להם איזה סיפור מהראש ומדבר איתם קצת. הגדולות, לישי ושילת, מדברות ביניהן ואז אני עובר אליהן, כשהקטנים נרדמים".
איזה אבא אתה?
"אני חושב שאני אבא כיפי בגדול, לשים גבולות זה התפקיד של שירן. לא יודע איך, אבל הם מפחדים ממני בסוף. כמה שאני צוחק על זה בהופעה, זה שלא סופרים אותי, הם מה זה סופרים אותי, הם ממש מפחדים ממני, אבל בקטע של יראת כבוד, זה קטע טוב, קטע של אבות".
איפה אתה ושירן הכרתם?
"הכרנו לפני כ־15 שנים, בלימודים בתואר באוניברסיטה, למדנו הנדסת תוכנה. אני ראיתי אותה והתאהבתי בה ממבט ראשון. ולא הבנתי למה. היא היתה שונה בתכלית מכפי שהיא נראית היום, כאילו עברה שדרוג. גם אז היא היתה יפה ומדהימה.
"הייתי רואה אותה ומתרגש לדבר איתה. היום היא עוד יותר יפה בעיניי. היא העוגן שלי, היא האיזון שלי והיא החברה הכי טובה שלי. אני מתייעץ איתה על הכל ואני תמיד צריך את ברכת הדרך שלה".
מתי בפעם האחרונה פגשת את אסף גרניט?
"לפני שלושה שבועות, הוא היה אצלי בפודקאסט. הוא בן אדם מדהים. לא סתם הגיע למקום שהוא נמצא בו. הוא מעורר השראה בכל כך הרבה אספקטים, הוא איש של עבודה, איש של עשייה. החיקוי שלו היה אחד הדברים המגניבים שעשיתי בקריירה עד היום. את הסרטון הראשון שעשינו העליתי ולא חשבתי שזה בכלל יתפוצץ ככה, וזה התפוצץ ברמה שבשעה היו חצי מיליון צפיות, זה כאילו פסיכי. זה קרה במאי 2016. יום למחרת שזה התפוצץ אסף התקשר אלי. אני התרגשתי מאוד לדבר איתו, כי הוא היה אז בשיא של השיא שלו. אחרי זה עשינו פרודיה על העונה השנייה. ואז כבר אמרנו, טוב, צריך להביא את אסף. התקשרנו אליו והוא בא והצטלם אצלי, עם אפס מניירות, אפס אגו, בא ונתן שם בוואן טייק שואו מדהים. בהמשך כבר פנו אלי מהמערכת של 'מהפכה במטבח', ובאתי ונתתי גם וואן טייק אצלו".
מתי בפעם האחרונה הגשת פודקאסט?
"השבוע. ביולי 2021, תוך כדי הקורונה, לא היה לנו כסף, היינו במצב קשוח מאוד מבחינת מה שעברנו, גם עם המשרד שייצג אותי והתרסק והמצב הכלכלי היה רע, לא היו הופעות, והגעתי למצב שאני חייב לייצר משהו. את הפודקאסט ("המוג'ו של בן בן ברוך") התחלתי עם הלוואות שלקחתי. אמרתי, אם אני לוקח את הדבר הזה - אני עושה אותו כאילו בצורה הכי מטורפת, הכי מושקע שיש. אני עושה שיצטלם הכי יפה, שיהיה הסאונד הכי טוב, שייראה הכי טוב. שמתי על האולפן מלא כסף, אבל לא יכולתי לעשות השקעה משתלמת יותר. לפודקאסט יש ערך מאוד גבוה, והוא בעצם חיבר הרבה קצוות במהלך הקריירה. אני רוצה להביא עכשיו את ישי ריבו, חנן בן ארי ושלמה ארצי בעזרת השם. שלושתם מאוד מעניינים אותי".
מתי בפעם האחרונה בדקת את העובר ושב?
"הבוקר. המצב נחמד, האמת, אחרי תקופה מאוד־מאוד לא סימפטית במהלך הקורונה. כשרואים אותך מופיע ואתה סולד אאוט חודשיים קדימה, אז מבינים שאתה מרוויח מזה. אני עובד מאוד קשה ומתחיל לראות תוצאות. אם הייתי עכשיו בארה"ב, כבר היו לי ארבע אחוזות ועשרים מכוניות, וכאילו פה בארץ זה רק סבבה, אתה מתחיל להרוויח, אבל המשימה היא לשמר את זה שנים. זו רק ההתחלה".
מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסם?
ב־2016 השתתפתי ב'מלחמת המינים', זה היה הפריים־טיים הראשון שהיה לי אי־פעם ביום שישי בערב, אצל שלום אסייג וליטל שוורץ. עשיתי שם קטע סטנד־אפ. באותו יום שישי היינו בבית מלון, באילת. שירן ואני שומרים שבת, לא רואים טלוויזיה. סיימנו לאכול בחדר האוכל, ואז אני הולך ורואה בחדרי הקרקע במלון את הטלוויזיות, ורואים אותי מכל הטלוויזיות, ואני שומע את הסטנד־אפ ואת האנשים צוחקים. אני זוכר ששמעתי מישהו אומר: מי זה, מי זה הבן אדם הזה? למחרת בבוקר בחדר האוכל כולם באו אלי ודיברו איתי, אמרו לי 'אתה לא היית אתמול בטלוויזיה?', והרגשתי ממש מפורסם". 
לפני הקורונה קניתי לפטופ משובח, מתוך הבנה שמחשב חזק יקל עלי ויחסוך לי זמן, וזה באמת מה שקרה. אני רוב שעות היום עם המחשב ״סופר על״ הנייד הזה ומבלה איתו יותר שעות מכפי שאני מבלה עם המשפחה: אם זה לערוך מופעי סטנדאפ, פודקאסטים או לכתוב חומרים חדשים. מאחר שאני שומר שבת, אני מוצא את עצמי במוצ״ש רץ ללפטופ, עוד לפני שאני נוגע באייפון!
לפיסת טכנולוגיה הזו יש חלק חשוב בהצלחה שלי, בפן של יעילות בעבודה. רבי נחמן אומר שצריך לתת הכרת הטוב גם לדומם. ממליץ לכל אחד שרוצה לשפר ביצועים שלא יפחד להשקיע בחומרה שתדחוף אותו קדימה. בינתיים, אגב, אין לי כינוי או שם חיבה עבורו"
בן בן ברוך, בן 41, שחקן וקומיקאי, תושב בת־ים. נשוי לשירן, אב לארבעה: שילת (12), לישי (10), גילי (7) הלל (4.5). פרץ בסרטוני יוטיוב ב־2008. השתתף בסדרות "צומת מילר", "מלחמת המינים" ו"חיים של אבא". בעל הפודקאסט "המוג'ו של בן בן ברוך" ומופיע בהיכל מנורה ב־4.3 במופע סטנד־אפ, וכן בכל רחבי הארץ.
