שר האוצר נגד השרים: הגזמתם עם דרישות התקציב!

רוצים תקציב כפול

רבע מיליארד לירות - זה היה סך התקציבים שדרשו משרדי הממשלה השונים לעצמם במסגרת תקציב 1954-1953. כך התברר בדיון שהתנהל בישיבת הממשלה בתחילת פברואר 1953, שנועד לסכם את דרישות השרים לשנת התקציב החדשה, שאמורה להתחיל, כבכל שנה, ב־1 באפריל.

שר האוצר, לוי אשכול, ביקש למסור בישיבה הודעה: "יודעים השרים, ויודע זאת כל אזרח במדינה, שכבר כיום, כשהתקציב המיועד עומד על 170 מיליון לירות, אנחנו בבעיה של גירעונות, משכורות פקידים שמתעכבות ועוד צרות. אז תקציב של רבע מיליארד לירות? לא יקום ולא יהיה!"

אשכול פנה לשרים בכעס: "אני רואה כאן, לדוגמה, את דרישת משרד הבריאות, להעלות את תקציבו מ־8.5 מיליון לירות השנה ל־24 מיליון בשנת התקציב הבאה. האם נפלו שם על הראש, במשרד הבריאות? שר הבריאות יודה לי אם יהיו לי בשבילו לשנה הבאה אותם 8.5 מיליון שקיבל השנה". שר הבריאות, יוסף סרלין, ממפלגת הציונים הכלליים, התכווץ בתגובה בכיסאו, כיתר השרים בדיון, ולא הוציא מילה מפיו.

שר האוצר דיווח לשרים על חששו הכבד בגיוס כספי מסים בשנה הקרובה, "שהרי כל ילד רואה שישראל נמצאת כבר יותר משמונה חודשים במצב כלכלי קשה. הפדיונות במסחר הקמעונאי צנחו, היבוא ירד ועוד יירד לפחות בשליש בשנה הקרובה, מה שאומר שתהיה ירידה חדה גם בהכנסות מהמכס".

בסיום דבריו הודיע אשכול שהוא דוחה את בקשות התקציב של כל משרדי הממשלה, ודרש מהשרים להמציא לו דרישות תקציב מעודכנות: "וזאת אחרי שערכתם את כל הקיצוצים והקימוצים במשרדיכם. שום מעשי ניסים לא יקרו. אם חפצי חיים אנו יש לקצץ, גם בפקידות וגם במנגנון".

צו לסגירת עיתון

העיתון "קול העם" היה שופר התעמולה של המפלגה הקומוניסטית בישראל. הוא הזדהה עם מדיניותה של בריה"מ והביע אמון מלא במשטר הסובייטי, גם בתקופת הרודן סטלין. העיתון החל לצאת ב־1937 כירחון, הופץ החל מ־1942 כשבועון, וכעבור שנתיים הפך לעיתון יומי. בתקופת המנדט לא נכנס העיתון להיתקלויות עם השלטון הבריטי בארץ ישראל, אך אחרי הקמת המדינה בילו משפטנים שעות רבות בבתי הדין, בניסיונות להסיר צווים והגבלות שהוטלו עליו מהצנזורה הישראלית.

ב־31 בינואר 1953 הורה שר הפנים, ישראל רוקח, לסגור את "קול העם" למשך עשרה ימים, משני נימוקים: הראשון היה פרסום כרזה באחד מדפי העיתון שבה נכתב: "צעירים, משוחררים וכל מחוסרי עבודה, יש לכם רק דרך אחת: התנדבו להילחם בקוריאה, נגד האימפריאליזם האמריקאי, והתאגדו יחדיו נגד השלטון הישראלי, שאינו חס על הקוריאנים המתים ברעב". השר רוקח ראה בפרסום כרזה כזו בעיתון קריאה למרד נגד השלטון בארץ.

העילה השנייה לבקשה לסגור את העיתון היתה קשורה ב"משפט הרופאים", שנפתח באמצע ינואר 1953 בבריה"מ, והיה למעשה עלילת דם נגד רופאים יהודים בסוף ימיו של סטלין. "קול העם" תרגם כלשונו מאמר מהעיתון הסובייטי "פרבדה", ונתן לו פרסום מלא בדפיו, תחת הכותרת "מרגלים ומרצחים בזויים במסווה של פרופסורים רופאים". שר הפנים רוקח גרס שהמאמר הוא "כתב שטנה אנטישמי נגד היהודים".

הפצת העיתון הופסקה, כאמור, בעקבות הוראת שר הפנים, וחודשה רק אחרי שבוע וחצי.

מה קראנו ב-1953?

בסקירה רחבה על שוק הספרים בישראל תיאר העיתון "מעריב" בתחילת פברואר 1953 את סוגי הספרים האהודים, לדעתו, בקרב קהל הקוראים הישראלי.

"כריכתו הססגונית של 'ליל אפל' לוהטת בשלל צבעיה על מדף הספרים שבבית המסחר התל־אביבי לספרים. סטלה, אדומת שיער ולבושה בחיסכון ניכר, מתפלשת בעפר לרגלי ענק גברי וחשוף שרירים. על המדף מונח 'ליל אפל' ליד ספרים אחרים דומים שכריכתם מציגה אקדחים בעלי קתות שן נוסח המערב הפרוע, יפהפיות בצבעים 'טבעיים' לכודות בקורי עכביש, וזוגות מחובקים בים או בצל דקלים לאור ירח, ביחד עם ספרי בלשים וספרי המערב הפרוע - וכל זה ב־250 פרוטה בלבד".

להערכת העיתון, כ־650 אלף ספרים המוגדרים "ספרות זולה", ושאינם אלא חוברות בכריכה רכה, נחטפו מהמדפים בששת החודשים שחלפו מיוני ועד דצמבר 1952.

לצד זאת, הקוראים בישראל לא מסתפקים בספרונים הזולים: כחצי מיליון ספרי מדע, ספרים מקצועיים, יצירות מופת וספרי אמנות נקנו במהלך אותה תקופה. בחנות אחת ברחוב אלנבי, כך דיווח העיתון, אזלו בתוך שבוע 10,000 עותקים של ארבעה ספרי מופת. הראשון שבהם,

"מולין רוז'", על פרשת חייו של הצייר הצרפתי טולוז־לוטרק, שבר את כל השיאים ואזל מהמדפים בתוך 48 שעות מרגע הגעת הספר מבית הדפוס. אחריו במדד הפופולריות באו "הדיאלוגים של אפלטון", "העירומים והמתים" ו"כפירי אריות" - כולם מהמובחרים שבספרות העולם.

שינוי בחלוקת המנות

המפקח על המזונות דיווח בתחילת פברואר 1953 על השינויים הצפויים בחלוקת מנות המזון בפברואר, לעומת החודש שקדם לו. "תחולק מנת סוכריות, נוסף על מנת חלווה, ותחודש חלוקת האטריות לפי מנות", נמסר בהודעה. עוד דווח שמנת הסוכריות תהיה "בת 100 גרם לנפש", וכך גם מנת החלווה. כמו כן יחודש הקיצוב באטריות, אחרי שהתברר שבחלוקה בינואר לא הגיעו האטריות לכלל הצרכנים. נמסר שמנה של אטריות תעמוד על 500 גרם לכל נפש. כמו כן הודיע המפקח ש"מנות הסוכר (קילוגרם אחד לנפש) והקמח (חצי קילוגרם לנפש) יחולקו בפברואר במועדן", והסביר שבחודש שחלף היה על חטיבת המזון להתגבר על קשיים רבים, ובהם "פיגור רציני" בחלוקת מנות השמן, כשבכמה אזורים טרם חולקה הקצבתו לחודש דצמבר. המפקח סיכם ש"קרוב לוודאי גם השבוע לא יחולק בשר לתושבים, אך חולים יקבלו את המנה ממלאי הבשר שהובא מאריתריאה שבאפריקה".

ניתוח לב בירושלים

ב־2 בפברואר 1953 התבשר הציבור בארץ על סיומו המוצלח של ניתוח לב שהתקיים בביה"ח הדסה בירושלים בחולה לב בן 23, שאחד משסתומי ליבו הפסיק לפעול. את הניתוח ערך ד"ר חיים מילוצקי, שהתמחה בניתוחי לב בארה"ב, בסיועם של תשעה רופאים ושבע אחיות. הניתוח, שהיה אמור להימשך שמונה שעות, הסתיים אחרי ארבע שעות בלבד. מהנהלת בית החולים נמסר ש"מדובר בניתוח ייחודי ופורץ דרך, והצלחתו תביא לתקווה רבה בקרב חולי לב בישראל".

אבטלה בבאר שבע

מהעיר באר שבע נמסר כי ביום הראשון של חודש פברואר נרשמו בלשכת העבודה המקומית 300 מחוסרי עבודה. הסיבה לאבטלה הגואה בבירת הנגב היתה קשורה בעיכובים בהשלמת תוכניות בעבודות הציבוריות בעיר, אף שמחוז הנגב של מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) קיבל תקציב של 2 מיליון לירות. 30 עובדים נוספים, כך דווח, פוטרו בבאר שבע עקב חוסר היכולת של מעבידם לשלם את שכרם. עוד נמסר שהעבודה בשני בתי החרושת בבאר שבע, "חרסה" ו"פניציה", מתנהלת בעצלתיים בשל ירידה במספר ההזמנות.

עלייה בצריכת הקלוריות היומית

ב־1 בפברואר 1953 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים מעודדים, שלפיהם מספר הקלוריות הממוצע שצרכה כל נפש בישראל ליום בשנת 1952 עמד על 2,625 - עלייה לעומת 2,368 ב־1951. 62 אחוזים מהקלוריות שצרך הישראלי הממוצע ב־1952 באו מחיטה, 14 אחוזים משמנים, 11 אחוזים מסוכר, 9 אחוזים מירקות ומפירות, ו־4 אחוזים מדגים, מבשר ומביצים. גם את החלבון קיבל הצרכן ב־1952 בעיקר מתבואות (60 אחוזים). הדו"ח סיכם ש"יש ירידה מתמדת משנה לשנה בצריכת חלבון מהחי, לעומת עלייה בצריכת חלבון צמחי".

הנעלמים / פריטים שהיו בבית

אל־גולש

פטנט ממוחו הקודח של ממציא ישראלי, שפתר את הבעיה המטרידה של גלישת חלב בעת חימומו. פריט חכם שאִפשר להתפנות לשאר העבודות בבית - בלי לחשוש שהחלב במטבח יגלוש ללא השגחה. ה"אל־גולש" היה מורכב למעשה משני חלקים צמודים, שלתוך אחד מהם היו מזרימים מים שהצטברו בדופן כפולה, ואילו לאחר, הגדול יותר, היו שופכים את החלב. בזמן החימום היו מתחממים המים שבדופן הכפולה, וכשרתחו - הפעילו באדיהם משרוקית מיוחדת, שהתריעה כי גם החלב עלול לגלוש בקרוב.

הצרכנייה / פריטים מפעם

חגורת גדנ"ע

בזמנים ההם לא היה בית בישראל שלא נמצאה בו חגורה כזאת. מדובר היה בפריט בד מאסיבי ועמיד, שמעולם לא נקרע, ושאפשר היה להגדיל או להקטין את אורכו באמצעות השחלת החגורה דרך אבזם הסגירה שלה. סוחרים בישראל רכשו עודפים של החגורה במחסני הצבא הבריטי בארץ ישראל, והיא היתה בשימוש כבר בימי הפלמ"ח. משם עברה מדור לדור ונודעה ביכולת לתלות עליה מימייה או שתיים, לצד נרתיק לאקדח, אולר וכדומה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו