השעה היתה 11:00 בבוקרו של יום חורפי ב־12 בינואר 1948, שבו נראה גבר רץ ריצה מטורפת לאורך רחוב המלך ג'ורג' בירושלים, ומגיע חסר נשימה לבניין המוסדות הלאומיים שברחוב. הוא המשיך את ריצתו במסדרונות הארוכים של הבניין, ובהגיעו לחדר הגזבר הוא קרס אל תוך כיסא ומלמל בגרון ניחר: "מהר... כספת... 7,500 לירות".
גרוטאות לצרכים אזרחיים
אבל הסיפור שלנו מתחיל עוד קודם, ב־29 בנובמבר 1947, עת החליטה עצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית.
לצד השמחה הגדולה, הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל היתה שרויה גם בחרדה גדולה, שכן למדינה שבדרך לא היו עדיין הכלים הנדרשים כדי להדוף את הפלישה הצפויה של צבאות מדינות ערב, ברגע שישראל תכריז על עצמאותה. אנשי רכש נשלחו בבהילות לאירופה כדי לאתר מטוסים לקנייה, אולם "ייקח עוד חודשים לא מעטים עד שמטוסים יגיעו לארץ", כך הם דיווחו במברקים מחו"ל. החשש לגורלה של המדינה שעוד לא נולדה היה גדול מאוד.
בחזרה לינואר 1948. בבוקר אותו יום גורלי מצא אלכס זילוני, אז בן 32, בערימת ניירות שהונחה על שולחנו, מסמך אחד שהקפיץ אותו: "זאת היתה ידיעה בדבר כוונת שלטונות המנדט למכור 20 מטוסי אוסטר שהוגדרו כ'גרוטאות', ואוחסנו בשדה התעופה עקיר (לימים - תל נוף)", כך הוא סיפר השבוע בביתו שבשכונת צהלה בתל אביב.
מייד עם קריאת המסמך, זילוני לא היסס לרגע והחל לתכנן פעולה מסוכנת שדרשה קור רוח יוצא דופן ושסיכויי הצלחתה היו מוטלים בספק. בשלב הראשון, הוא טס דרומה במטוס קל לשדה התעופה עקיר, שם בחן את ה"גרוטאות" הנידונות, וטס מייד חזרה לתל אביב.
השלב השני בתוכנית יצא לפועל כבר למחרת בבוקר: זילוני הגיע למטה הלוגיסטי של הצבא הבריטי ששכן ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, והציג את עצמו כנציג הסוכנות היהודית, כביכול, "המעוניינת בגרוטאות לצרכים אזרחיים".
הקצין הבריטי היה חשדן ושאל שאלות, אך זילוני שמר על קור רוח. הבריטי דרש 10,000 לירות וזילוני הציע 7,500. הבריטי התלבט ולבסוף אמר: "אני מסכים בשני תנאים: האחד שהכסף יהיה על שולחני תוך שעה, והשני שאוכל לרכוש בעוד כמה חודשים מהסוכנות את אחד המטוסים". זילוני ענה "יהיה בסדר", יצא לרחוב והחל לרוץ במהירות לכיוון בניין המוסדות כדי לעמוד בדיבורו ולהביא את הכסף הנדרש במועד.
מהמרתף לשמי ישראל
השבוע מלאו בדיוק 75 שנה לתחילת יישומו של השלב השלישי בפרויקט החלוצי, הנועז ופורץ הדרך של אלכס זילוני, שבו הושבחו והורכבו בחשאי מטוסי האוסטר במרתפי היקב הטמפלרי בשרונה.
ב־22-21 בינואר 1948, הגיעו בזו אחר זו למתחם היקב הטמפלרי הנטוש של שרונה שתי שיירות בנות עשר משאיות, שנשאו בתאי המטען הפתוחים שלהן את אותם 20 מטוסי "אוסטר" ישנים, שכונו בשם "פרימוס".
"כל המבצע התנהל בסודיות רבה", כך סיפר לנו השבוע אבי משה סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים, והוסיף שהמטוסים הקטנטנים נפרקו מהמשאיות בזריזות, הוכנסו על גבי עגלות לאולמות הייצור של היקב רחב־הידיים, ומשם הורדו למעמקי מרתפי היין. שם ציפו להם תלמידי תיכון ״מקס פיין״ וכמה מומחים טכניים, שלימדו את בני הנוער עבודות עץ, בד וצבע על מטוסים. צוות טכני אחר טיפל בכנפי המטוסים שהונחו בחצר המושבה הנטושה.
בתום חודשיים של עבודה אינטנסיבית שבוצעה על פי פקודות מדויקות של זילוני, שהתנהלה ללא הפסקה ותוך מתח רב שמא ייתפסו על ידי הבריטים, עלה בידי הצוותים הטכניים להשלים את מלאכת הכשרתם של 14 מטוסי אוסטר מבין 20 הגרוטאות. כל גוף מטוס שהעבודה עליו הושלמה הועלה ממעמקי המרתף, הועמס על משאית לצד הכנפיים ונשלח ל״שדה תל אביב״ (לימים שדה דב).
מרגע כניסתם של ה"אוסטרים" לשירות הם תקפו כנופיות ערביות, פינו נפגעים מיישובים מרוחקים, אספו מודיעין, ואפשרו לטייסים לפתח מיומנויות לקראת הפלישה של צבאות ערב, ב־15.5.1948. בזכות אותם "אוסטרים" הוקמו שתי טייסות חדשות, "טייסת הנגב" ו"טייסת הגליל", וטייסת "תל אביב" המצומקת הורחבה. על זנבות המטוסים נכתבו מספרים זהים, כדי שלא לעורר את חשד הבריטים.
"במבט לאחור", מסכם אבי משה סגל, מי שנמנה עם צוות המועצה לשיקום אתרים להצלת המושבה שרונה מהריסה, וגם סייע משמעותית לתחקיר זה, "מבצע הרכבת מטוסי האוסטר ביקב של שרונה נחשב לאירוע מכונן, המסמן את ראשית דרכו של חיל האוויר והמערך הטכני המפואר שלו".
חוזה חיל האוויר הישראלי
אלכס זילוני נולד ב־1916 בפולין ועלה ב־1921 עם הוריו לארץ ישראל. לאחר שהייה קצרה בתל אביב עברה המשפחה לירושלים. הוא למד בגימנסיה העברית ברחביה וב־1936 נשלח ללונדון ללימודי הנדסת תעופה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא התנדב לחיל האוויר המלכותי הבריטי Royal Air Force, עבר קורס קצינים ונשלח לפקד על יחידות טכניות בריטיות לתחזוקת מטוסים במקומות שונים בעולם. כשחזר לישראל הוא פיקד על אחת משתי היחידות הטכניות הגדולות שהיו לבריטים בשדה התעופה עקיר (עקרון), לימים - תל נוף.
בנובמבר 1947 הוא עזב את תפקידו, ומונה בחשאי לראש מטה הזרוע האווירית של ההגנה - "שירות האוויר", ארגון שממנו צמח חיל האוויר הישראלי.
לא לחינם נחשב אלכס זילוני לאביו־מולידו של חיל האוויר: מרגע מינויו הוא שיקע את עצמו בעבודה והביא לביטוי את שנות הניסיון הרבות שלו בחיל האוויר המלכותי הבריטי: הוא גייס אנשי מקצוע, כתב נהלים, פיתח תוכניות הכשרה ותכנן לפרטי־פרטים איך ייראה חיל האוויר הישראלי, ברגע שמדינת ישראל תוקם.
כשמדינת ישראל הוקמה מונה זילוני למפקד בסיס עקרון, ששינה את שמו ל"תל נוף". בטקס חגיגי שנערך ב־17.8.1948 נפתח שדה התעופה, ודגל חיל האוויר שעוצב על ידי זילוני וחברו האדריכל שמואל רוזוב - הונף אל על.
זילוני הפך לאגדה בחייו. הוא השתחרר מצה"ל בשנת 1960 בדרגת סא"ל, והמשיך לפעול במרץ במשך עשרות שנים למען מדינת ישראל בתחומים שונים.
בשנת 2021 נערך בלשכת הרמטכ"ל אביב כוכבי טקס מרגש, שבו העניק הרמטכ"ל לזילוני דרגת אלוף־משנה "כאות הוקרה על פעילותך רבת השנים למען צה"ל והמדינה".
בסיום יומיים של ראיונות מרתקים, שאלתי את אל"מ זילוני מה יש לו לומר למדינה לקראת שנת ה־75 לייסודה, וכך הוא ענה: "יש לשנות את מילות ההמנון הגלותיות, שמבטאות ציפייה ותקווה לעתיד שבו נהיה 'עם חופשי בארצנו', כאשר אנחנו בעצם כבר עם חופשי וגאה החי בארצו בבטחה".
