זה סיפור אזוטרי ולא חשוב על נמלה שהפכה לפיל. סיפור על עשן בלי אש, שילמד אתכם איך לייצר יחסי ציבור במינימום מאמץ והשקעה.
לפני כמה ימים, חשבון טוויטר אנונימי עם פחות מ־300 עוקבים צייץ ברשת החברתית כי צריך "להחרים את אליאב זוהר" בגלל הקשר המשפחתי שלו לאביו, שר התרבות. סביר להניח שאיש לא היה שומע על כך, אלמלא בחר דווקא הזמר שניצח ב"הכוכב הבא" להדהד בעצמו את הציוץ נגדו, שיתף אותו וכתב: "כל מי שמחפש לפגוע באבא שלי דרכי ולהעניש אותי על החלטות פוליטיות שלו - זה שלו, ואין לי עניין להגיב לזה או להתייחס לזה".
זו היתה בדיוק מנת ההתייחסות הנדרשת כדי להצית אש, ולא היה בינינו אלא זוהר. בתוך דקות ריטווט אותו אבא מיקי זוהר בתוספת אמוג'י לב אדום, והחרם שלא היה התנפח לכדי סערה תקשורתית - אייטמים בכל מקום, גינויים מימין ומשמאל, דיונים בתוכניות האקטואליה, ידיעות מתגלגלות באתרים, פולו־אפ אצל גיא פינס וכל החבילה המלאה.
יאיר לפיד העלה ציוץ תמיכה, אביגדור ליברמן צייץ "תנו לילד לשיר", ואפילו איל גולן ניצל את ההמולה כדי לפרסם באינסטגרם זעזוע מהעליהום שעושים על זמר רק בגלל התנהלות אביו. בשם הצורך לגנות כל שטות, קיבלו כולם הזדמנות לרכוב על הסערה ולנצל אותה לטובתם.
אבל בדיעבד, הסערה בעניין אליאב זוהר היתה סביב חרם שלא באמת קיים. למעשה, לא נמצא אפילו אדם אחד שהתייצב בפנים גלויות מול מצלמה וקרא להחרים הופעות של הזמר, או לא להשמיע את שירו המצליח בגלל פועלו של אביו. ועדיין, ציוץ בודד של אדם בלי זהות הספיק כדי לייצר דרמה לא פרופורציונלית.
שכיח לאחרונה להיתקל בתקשורת בדיווחים על סערה כלשהי שהמציאו במיוחד עבורכם. אושיית ריאליטי הצטלמה בבגד גוף אחרי לידה לקמפיין מסחרי, וקיבלה שלוש תגובות ביקורתיות מדבילים באינטרנט? מעולה, יש לנו אייטם. זה רק אני או שיש הרגשה כאילו סלבס מנסים לפעמים לסחוט בכוח תגובות נאצה, רק כדי להיהפך לסערה תקשורתית?
זאת הרי השיטה הפשוטה והזולה לייצר חשיפה: מפיצים אמירה פרובוקטיבית שנאמרה עליך, מנפחים אותה לממדים שיחייבו את התקשורת להגיב, ומשם זה מתגלגל מעצמו כמו כדור שלג. כל מי שמצטרף לאורגיית הגינויים רק מחזק את הנרטיב ומעצים את הספין.
סערת החרם שלא היה על אליאב זוהר התפשטה, כי ליותר מדי גורמים השתלם לרכוב עליה. הרווח היחצ"ני שירת את כל המעורבים, וגם את מי שלא. אם אלה כתבי הרכילות או עורכי החדשות שנזקקו לחומרים עסיסיים, דרך האופוזיציה שמיהרה לגנות ולהראות אחריות, דרך ימנים שהצביעו על צביעות השמאל, וכמובן הזמר שזכה לחיבוק לאומי ולחשיפה נרחבת בכל אמצעי התקשורת. רדפו אחריו לראיונות, דיברו עליו, השמיעו אותו, וכתוצאה מכך הוא בוודאי סגר עוד הופעות ומכר כמה כרטיסים.
מעל לכל, הסערה המזויפת הזו שירתה בעיקר את אבא שלו, מיקי זוהר, שניצל את עשן החרם המומצא כדי לטשטש את הביקורת הציבורית כלפיו ולצמצם את האיבה שהופנתה אליו בעקבות יוזמתו לפגוע בסטטוס־קוו החילוני של עולם התרבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו