"אני צוחק על כולם - וראוי לצחוק על החזק": גיא הוכמן ללא מעצורים

בן 34, קומיקאי, סטנדאפיסט ואושיית רשת. נשוי לאביה ואב לרום. תושב תל אביב. החל את דרכו בסדרה "נייס גיא" ביוטיוב ויצר את "מחפש כיוון" באתר מאקו. הגיש את "אח עד הבית" ב־2016, שיחק בתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה, וזכה ב־2019 בפרס "קומיקאי השנה" מטעם "ישראל בידור". כיום בעל מופע סטנדאפ ומשתתף ב"גולסטאר מרוקו" המשודרת ב־HOT REAL ב־HOT VOD וב־Next TV

מתי בפעם האחרונה
שיחקת כדורגל?
"לא יצא לי לשחק מאז שהשתתפתי ב'גולסטאר' מרוקו (HOT). אני משחק בשבתות בשכונה עם הילד, רום בן השנתיים, במקום נטוש בואכה פינת עישון של נערים. אני לא עושה פעילות ספורטיבית ממש; לא הייתי אומר 'עושה' כי אני לא עושה כלום, אני יותר מתעניין, מכיר, צופה נלהב. אני אוהב כמעט כל תחרות: כדורסל, ג'ודו, NBA, טניס וכמובן כדורגל.

"כדורגל זה מיקרוקוסמוס של הכל. ככה הרגשתי גם במונדיאל, דרך כדורגל אתה יכול לחזות ביחסים בין מדינות, בפוליטיקה ובדרך הביטוי שלהם, בין שאלו מריבות ובין ששלום עולמי. במשחק בין הפועל ת"א לבית"ר, רואים את סיפורו של השמאל מול הימין, מזרחים ואשכנזים. אפשר לראות ביציעים של הכדורגל את כל הפצעים הפתוחים של החברה הישראלית, וזה תמיד היה ככה. עדיף שהמתח הזה יבוא לידי ביטוי במגרשים ולא במלחמה".

מתי בפעם האחרונה
סיפרת בדיחה?
"היו לי השנה 180 הופעות, חמישים מהן בהתנדבות מול חיילים. ההופעה האחרונה הייתה השבוע, ובכל הופעה אני מספר מאות בדיחות וזה אינטואיטיבי והמון מזה מאולתר. אני חושב שקומיקאי שלם חייב גם לעמוד על במה, יש קומיקאים אדירים מול מצלמה אבל המהות של הדבר הזה היא לשבת 'עירום' מול 300 איש ולנסות להצחיק אותם".

הטענה היא שלהצחיק קהל זה הדבר הכי קשה בעולם.
"מאוד תלוי למי. אם אתה נולד עם זה אי אפשר לקחת את זה ממך, אתה לא יכול ללמוד להצחיק. גם הקומיקאים הגדולים ביותר יגידו לך שכשהם מציצים מאחורי הווילון ורואים מאות אנשים מחכים להם, הם ישר הולכים לשירותים, מתפנים, לוקחים כמה נשימות ושואלים: 'למה נכנסתי למקצוע הזה', עושים חשבון רגע כמה הם מרוויחים על הערב הזה ויאללה... לבמה. וברצינות, להצחיק זו זכות ענקית, זו מתנה. אני רואה אנשים קמים בבוקר לעבודה של תשע עד חמש, ואני? אני מגשים את עצמי, אני נורא נהנה מזה וגם מקבל תגובות ברחוב שעושות לי טוב".

מתי בפעם האחרונה
לבשת מדים?
"לפני כמה חודשים, כשהייתי בהרצאה בלשכת דובר צה"ל. לא הייתי חייב לבוא על מדים אבל אני חייל טוב, אז לבשתי אותם כי אני מרגיש כיף על מדים. שירתי בנח"ל שלוש שנים וגם המשכתי אחר כך להיות בצוות בידור באשקלון. זה היה בית ספר לבמה. כל יום הייתי צריך להצחיק 300 חיילים, זה קהל קל, חייל בחופש צוחק מכל דבר. המשכתי לעשות מילואים ביחידה שלי עד שעברתי לדובר צה"ל. עשיתי המון מילואים עד גיל 27. החיים הם שגרתיים ואז פתאום קוראים לך להתאוורר לחודש, לפגוש חברים, וזה הכי ישראלי והכי כיף שיכול להיות. אין חוויה שיותר גורמת לך להרגיש חלק מכולם יותר ממילואים. כחייל בסדיר, הייתי קשר של המג"ד. קשר זה בן אדם שיודע לסחוב קשר ולהצחיק, שלמג"ד לא יהיה משעמם. לא צריך להיות לוחם טוב. אבל הייתי גם מפקד טירונים וזה היה כיף".

מתי בפעם האחרונה
היית בהפגנה?
"הייתי בשתי ההפגנות האחרונות. ההפגנה הראשונה הייתה מאוד מרשימה. באתי לשם כדי לעבוד נטו ולתת את הזווית שלי שהיא יותר קלילה וא-פוליטית, היא מנסה להקליל את העניין, גם כשזה לא נעים ולא קליל. כל הערוצים מדברים על אותו דבר, עם אותו השטאנץ, ואני אומר שאפשר וצריך לסקר את זה אבל עם קריצה ועם חיוך, ואם צריך גם להכניס לזה סאטירה. אנשים משתפים איתי פעולה ואוהבים את מה שאני עושה. יש גם כאלה שפחות אוהבים את הסגנון שלי וזה בסדר. יוצא לי לצחוק על אמונה ועל אידיאולוגיה של אנשים מסוימים, ואני מקבל את זה אם לפעמים איזה מוקש מתפוצץ. אני לוקח את זה בחשבון כשאני נכנס לשדה מוקשים.

"לגבי ההפגנות, אני מעריך את העובדה שאנשים יצאו בגשם זלעפות והם לא מוותרים. אני מעריך את זה ברמה האזרחית, לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלי, זה ראוי להערכה. ואם זה גם מספק לי תוכן ועבודה זה פצצה, אני מסודר עכשיו כמו בתקופת בלפור, לחודשיים קדימה".

מתי בפעם האחרונה
לא הבינו אותך?
"אני לא כוס התה של כולם וזה בסדר כי אני לא רוצה להיות".

קראו לך "טרול" ו"פרובוקטור".
"אני מבין את זה שההומור שלי מאוד פרוע, הוא לא פרובוקטיבי אמנם אבל גם לא מדובר בהומור רגיל או מיינסטרימי, למרות שבהופעות שלי בא קהל מכל המגזרים וזה מאוד מרגש אותי. וועדי עובדים וחברות אוהבים אותי. בעולם הטוויטר היותר ברנז'אי יש כאלו שאולי פחות יאהבו, כי הם רגילים ל'ארץ נהדרת' או ל'מצב האומה'".

אתה נתפס כקומיקאי שיורד יותר על הצד השמאלי במפה.
"לא בהכרח, אבל מה שכן - לדעתי קל יותר לצחוק על השמאל. כשאני בא להפגנות בימין הם משתפים פעולה וצוחקים איתי, והשמאלנים פחות צוחקים, אולי מאיזושהי תחושת זכות, תחושה של 'הבחור הזה יצחק עליי?' ואז יש תגובות יותר טובות והתוכן הזה מתפוצץ יותר, אבל הלכתי להפגנות נגד ביבי ואחרי שבן גביר נבחר הלכתי להפגנות בצד השני, ועשיתי שם סאטירה. אני צוחק עם כולם ועל כולם, איפה שאפשר לעקוץ, בכל מקום. אני קודם כל עושה בידור, אבל אם גולשים לעולמות הסאטירה אז ראוי לצחוק על החזק. הקווים האדומים שלי הם לא לצחוק על נכים, לא על התעללות בגנים ולא על חסרי ישע באופן כללי, תינוקות וקשישים מחוץ לתחום שלי".

מה חשבת על הירידה של אסי כהן ירד מהבמה באמצע הופעה מול עובדי עיריית ת"א?
"יש פה תרבות פי.סי שמושפעת אולי מארה"ב, אבל אנחנו לא במקום הזה, זה לא מה שאני חווה. הישראלים מוכנים ורוצים לצחוק על הכול ואסי הוא קונצנזוס. הוא כמעט כוס התה של כולם. מה שקרה בהופעה הספציפית הזאת הוא ההבדל בין הופעה פתוחה לסגורה. אם זאת הופעה פתוחה, אנשים קונים כרטיסים ויודעים למה הם באים ואם זו הופעה שהוזמנה על ידי חברה, ולא כולם רצו את ההופעה הזו, אז יכול להיות שמשהו יפגע בו, וזה בדרך כלל קורה בהופעות כאלו מול וועדי עובדים וחלטורות. מבחינתי, צריך לכבד את כללי המשחק אבל לא בכל מחיר. אני מופיע מול דתיים ומתאים את עצמי אליהם, אני מוריד קטעים שהם קצת יותר גסים מול נוער דתי, אבל לא הכול, לפעמים משתרבבת אולי קללה או משהו וזה בסדר".

מתי בפעם האחרונה
זיהו אותך ברחוב?
"היום הלכתי ברחוב אלנבי בבוקר, וספר רנדומלי קרא לי להיכנס אליו להסתפר. ברחוב קוראים לי 'הוכמן' ו'גיא', פעם זה היה 'נייס גיא'. צועקים לי בעיקר 'מאיפה האומץ' ו-'אתה משוגע?' אחר כך זה עובר לחיבוקים ו'אתה אח' ומבקשים סרטונים וסלפי. עם נוער זאת עוד שעה של עבודה אבל אני מעריך את זה, ואם יבוא יום שזה לא יקרה אני אדאג, אז כרגע אני מצטלם עם כל מי שמבקש. כרגע יש פיק גדול בזכות ההשתתפות ב'גולסטאר' וההופעות במונדיאל בקטאר. אני לא שולט בעריכה של הדמות שלי ב'גולסטאר' ואין ספק שזה חושף צדדים אחרים שלי, אבל אין לי בעיה עם זה, כי אני רבגוני. אני גם גיא האבא שמתגעגע לרום, אני גם תחרותי וילדותי ורב עם ג'ובאני (רוסו, עמיתו ב'גולסטאר'; ש"ז). קשה לי חוסר השליטה בעריכה כי אני קונטרול פריק אבל אין לי באמת טענות".

מתי בפעם האחרונה
הלכת להשקה?
"לא תמצאי אותי בהשקות, אין לי חברים בתעשייה ואני לא מעורבב. אני רוצה לחזור הביתה למשפחה הקטנה שלי, שתגדל בעזרת השם, ואני לא צריך יותר מזה. אני מאוד סחי. החברים שלי הם מהתיכון".

מתי בפעם האחרונה
היית באזכרה?
"החודש. סבתא שלי הייתה הכי קרובה לליבי והיא נפטרה בגיל 105. יותר מזה זה כבר גרידי, היא משכה את זה יפה. שמה היה דוקא (DUKA), והיא הייתה יוונייה אסלית. ההורים שלי עבדו, והיא גרה מול בית הספר שלי ברמת גן. הייתי הולך אליה אחרי הלימודים ונשאר אצלה כל היום עד שההורים שלי היו אוספים אותי. הייתי הנכד המועדף עליה והיא אמרה את זה בגלוי, זה היה ידוע בר"ג שהיא 'סבתא של גיא'.

"היא הייתה אישה מצחיקה מאוד ואני התחלתי את הקריירה איתה. כשחזרתי מדרום אמריקה קניתי מצלמה, באתי אליה ושאלתי אותה: 'סבתא, התגעגעת אליי?' והתחלתי להעלות את התגובות המצחיקות שלה לפייסבוק, הייתי אז בן 23. יומיים לפני האזכרה, אימא שלי אמרה לי לכתוב משהו על סבתא. נאמתי גם בהלוויה שלה ובכו במין עצב מצחיק כזה, כי בכל זאת היא הייתה בת 105, והיא נפטרה מהחיים. הבטרייה שלה הלכה, היא לא הייתה חולה בשום דבר. פשוט נגמרה לה הבטרייה 5..4..3..2..כבתה".

יש כאלו שפחות התחברו לאזכרה מצחיקה.
"נכון, אבל זה חלק מהעניין. בשביל להיות ברשת ובתחום הזה צריך עור של פיל, ויש לי. אני מקבל תגובות מפה ומשם, תמיד יהיה לכל אחד מה להגיד על כל דבר. זה קרה גם כשעשיתי ברית לרום, יצאו עליי שעשיתי את זה כי זה גם נושא טעון. כששאלתי את מרב מיכאלי אם היא עשתה ברית לאורי הבן שלה היא סרבה לענות לי. באזכרה עשיתי קדיש לפני, ואחר כך בא החלק המצחיק שהפך לוויראלי, וחלק הבינו וצחקו וחלק לא. זה בסדר".

מתי בפעם האחרונה
טסת?
"בנובמבר, כשחזרתי הביתה מקטאר. מעל הכל, אני מגדיר את עצמי מעל ישראלי וציוני, וכמו שכל מדינה מראה את הדגל שלה, גם אנחנו צריכים להראות את הדגל שלנו. היה לי חשוב להראות שיש פה ישראלים, ואני ניסיתי לעשות שם שלום עם כל מי שרק רוצה. אם הייתי גיי הייתי שולף גם את דגל הגאווה. לא ידעתי שאני אסתבך שם ובטח שלא ביקשתי את זה, זה היה מפתיע לגמרי. אחרי שלוש שעות שלפו אותי ואמרו לי לעוף. ראיתי את הסרטון (שבו הוצג הוכמן כחייל וכמרגל ציוני מסוכן; ש"ז) בארוחת הבוקר שהייתה כלולה במחיר, כי לפני שאני פחדן אני קמצן - ובמשרד החוץ אמרו לי: 'כדאי שתסתלק', ארזתי מזוודה והתפללתי לנהג מונית הודי, אבל בא לי נהג שבאפליקציה שלו אחד מהתחביבים הוא 'לתפוס את גיא הוכמן'.

"כשזה התפוצץ אשתי פחדה כי כל המדינה דיברה על ההסתבכות שלי; אני לא כ"כ פחדתי מהאיומים אלא מהרשויות, דמיינתי את המקרה של נעמה יששכר או מה שקרה לזוג אוקנין בטורקיה. זיהו אותי ברחוב, אוהדים אמרו לי: 'I KNOW YOU FROM TIKTOK', וכאשר הסרטון הגיע ל־4.5 מיליון צפיות ביומיים, הבנתי שזה רץ ובגלל שזיהו אותי אמרתי לעצמי שאני לא אקח סיכונים. יכול להיות שאם הייתי רווק ובלי ילד, הייתי מושך את זה".

מתי בפעם האחרונה
כעסת?
"אני כועס על עצמי שאחרי המופע האחרון שלי אכלתי לבד מגש שלם של פיצה. למה הייתי צריך פיצה שלמה? אני ב'אבא חטוב! אני גם כועס על זה שלא סיימתי את המופע בפיק שלו ומשכתי קצת יותר מדי. רוב כעסים שלי הם על עצמי אבל אני לא כועס כעס עמוק על אף אחד. אני איש בידור, טמטום, שטויות וכיף בכל רמ"ח איברי. אני כל כך אוהב אנשים, אני רואה חדשות ואני פוגש אנשים בכל הארץ, ואני לא יכול לכעוס. אני לא כועס על המדינה בשום אופן. טוב לי אשקלון, טוב לי ת"א וטוב לי המדינה הזו, זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים, להיות על במה".

מתי בפעם האחרונה
רבת עם מישהו?
"בהפגנה לפני שבועיים הרסו לי את הנייד. בהפגנות יש אמוציות, כמו בכדורגל. אני ממש לא אוהב לריב; אני הולך למקומות הנפיצים כי אלו המקומות שבהם אפשר להקליל ואף אחד אחר לא הולך אליהם. חטפתי מכות מלה פמיליה לפני כחמישה חודשים במשחק של בית"ר בבלומפילד ושם גם לא צילמתי. האוהדים (מלה פמיליה) באו אלי כשכולם הצטלמו איתי והתחילו לריב. עם יד על הלב, גם שם לא פחדתי, כי אני יודע לצאת ממצבים. אני מפחד רק על אישתי ועל הילד שלי, לא על עצמי. ידעתי שהמג"בניקים מכירים אותי ושאני אצא מזה. היו מכות וזה לא היה נעים בכלל. הלכתי למג"בניק ואמרתי שהם מגזימים וגם הגשתי תלונה במשטרה והרחיקו את מי שצריך מהמגרשים".

יש מישהו שכבר מנסה לחקות אותך?
"באהבה. אנחנו בעידן הטיק טוק. הכוח אצל היוצרים ואצל מי שיש לו כישרון, אמביציה והתמדה. מחר קם מישהו ועושה אותו דבר כמוני? אהלן וסהלן, זה שוק חופשי. זה קרה לי וקרה גם לאודי כגן שהתחיל מסרטוני משיח ביוטיוב ויש המון דוגמאות של קומיקאים ויוצרים שמשתמשים בפלטפורמה של הרשתות. אפשר ללמוד ולקחת מכולם: משחר חסון, שגורם לכל העולם לשאול איך הוא עושה את זה כל שבוע, או מאדיר מילר עם סדרות שקשה לשבת ולכתוב. אני סובל מבעיות קשב וריכוז וחלק מעולם שהתרגל לאינסטנט. אני הולך להפגנה, מצלם סרטונים, עורך אותם, ובום - יש לי סרטון פצצה שמגיע למיליונים. אני עובד עכשיו על ספר שמכיל קטעים שכתבתי לאורך השנים. ספר זה משהו עבור היוצר יותר, משהו שנשאר איתך.

מתי בפעם האחרונה
קראת ביקורת?
"אני נמצא בתחום שבו אני צריך לדעת לספוג ביקורת, אבל בשונה מזמנים אחרים, היום אתה יכול גם לענות למבקרים וזה משחק".

אצלנו "בישראל היום" כינו אותך "טרול זולל לייקים", "הישראלי המכוער".
אני עניתי לניר וולף (מבקר הטלוויזיה של העיתון; ש"ז) ואני מכבד את הביקורת. בסופו של דבר, להגיד לך מי יותר משפיע? אני לא יודע. מאזן הכוחות בין היוצרים למבקרים השתנה. הכוח אצל היוצרים היום ורוב המבקרים קוטלים לאורך כל הדרך קוטלים. כמה קטלו את אפרים קישון הגדול, כמה קטלו את אדיר מילר על הסדרה שלו ואת קטורזה על ההומור שלו, אז אני מרגיש במקום טוב. אם מבקרים אותך זה אומר שאתה עושה או משפיע על קהלים מסוימים".

מתי בפעם האחרונה
אמרת "אני אוהב אותך"?
"אני אומר את זה לאשתי אביה ולבן שלי כל יום. קלישאה. אישתי מאוד מצחיקה בנישה של לרדת על הבעל, אין אצלנו גבולות. הומור זה כלי לשחרור עצמי מכובד החיים ומכובד המודעות. אביה ואני הכרנו לפני חמש שנים, כשהייתי כתב של גיא פינס (עשיתי את זה חודש, הייתי חייב את הכסף). הלכתי לחתונה הראשונה שבה קובי פרץ הופיע אחרי השחרור מהכלא, ופגשתי שם את אביה. הסתכלנו אחד על השני ואני כמו גבר לא עשיתי כלום, כי היא הייתה הכי שווה שם. אחרי יום ראיתי שהיא עשתה לי לייק לאיזו תמונה באינסטגרם, עניתי לה והיא ישר באה אליי. סתם, זה לקח זמן. היא אומרת שמהיום הראשון שהכרנו הייתי נוכל".

מתי בפעם הראשונה
הבנת שאתה מצחיק?
"בכיתה ג' הפרעתי כל הזמן, והמורה אמרה לי שהיא רוצה לעבוד, אז כדי שיהיה שקט היא תיתן לי חצי שעה בכל יום שישי. זו הפכה להיות 'הפינה של גיא' כל שישי חצי שעה של בדיחות וצחוקים מול הכיתה, ושם הבנתי שאני כנראה מצחיק".

שליפות

ספר?
"כל מה שבני גורן הוציא"
טלוויזיה?
"קופיקו עונה 3"
חופשה?
"בעזרת השם טהרן"
אוכל?
"בלי ספק הסביח של עובד. תודה לו על 15 קילו מיותרים"
חיה?
"לוטו, הכלב שלנו"