אני צועד בטקס גלובוס הזהב, תחתיי השטיח האדום (שכאן הוא, משום מה, הרבה יותר אפרפר מאשר אדום). סביבי פרצופים מוכרים ששום מדור סלבס הוליוודי לא ירפרש את עצמו בלעדיהם. על דש הטוקסידו שלי, לא רחוק מהפפיון השחור ההכרחי באירועים מקליבר כזה, נעוצה סיכת דגל ישראל לצד סיכת הגלובוס.
גם בלי המבטים מטרנטינו, מבראד פיט או מריהאנה, ברור לי שאת הרגע הזה אנצור עד יומי האחרון. כעיתונאי ישראלי ראשון שהצטרף אחרי יותר מיובל שנים לאיגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, אני חש כעת בעיקר גאווה. גלובוס כחול־לבן.
ההצטרפות לאיגוד היוקרתי הסתמנה עבורי כבר זמן רב כיעד מתבקש, אבל המוניטין המיושן והסטיגמות השליליות שדבקו בטקס, בעיקר סביב אי הסדרים, לכאורה, גרמו לי להחליט שעדיין לא נכון לעשות את הצעד. למרות זאת, בעקבות השינויים מרחיקי הלכת שנעשו בגלובוס בשנתיים האחרונות, ובהמלצת לא מעט קולגות שעודדו אותי להיות חלק מהפתרון לשיפור תדמית הטקס, הצטרפתי בשנה שעברה, כשאני חדור מטרה להיות מעורב ולהשפיע.
בתפריט: לבחור מה בראד פיט וטרנטינו ינשנשו בטקס
ואכן, מהיום הראשון כבר שינסתי מותניים. באביב שעבר, למשל, העליתי באחת הפגישות באיגוד רעיון לצרף גם מצביעים מבחוץ, כלומר מעבר למעגל החברים הרשמיים. כנראה היה מי שהקשיב לבחור מישראל: אחרי שנבחנו דרכים ליישם זאת, השתתפו השנה בשלב ההצבעה גם מבקרי קולנוע מאיגוד בינלאומי - ובהם גם מבקרים ובלוגרים ישראלים. לשנה הבאה מתגבשת חלופה חדשה, שתסייע להרחיב את גוף המצביעים עם אנשי מקצוע מטריטוריות מרוחקות.
כעיתונאי בידור ותיק, כבר עשור אני פוקד את הטקסים השנתיים הכי חשובים בהוליווד, אבל גלובוס הזהב הוא ללא ספק המסיבה הכי טובה בעיר. הסיבה: האולם הקבוע שמארח אותו, במלון בוורלי הילטון, אינו גדול מדי, והוא גם משמש לוקיישן למסיבות שנערכות עם סיום הטקס, כך שהחגיגה הכללית נמשכת במלוא העוז גם הרבה אחרי שהפסלונים מחולקים והמצלמות כבות.
יש שטיח, אין כרטיס
את חגיגות 80 השנה לגלובוס הזהב, שנערכו בשלישי האחרון, לא השביתה אפילו סופת הגשמים הבלתי אופיינית שהיכתה באזור דרום קליפורניה השחון בתחילת השבוע. כדי להגן על הראשים הרגישים, מתווה הכניסה אל השטיח האדום היה מקורה, וכשיצאנו מרכבי השרד אל ההמולה ומצלמות הטלוויזיה מכל עבר - לא היה שום צורך לפתוח מטריות.
כיאה לעיר האשליות והמסתורין, אחרי המבול הרציני שנמשך ימים שלמים, עם הצפות גדולות ושכונות רבות שפינו את תושביהן מהבתים - דווקא בשעות שקדמו לטקס נפסק באופן קוסמי הכל, והשמיים המעוננים התבהרו.
בכניסה לאולם הטקס פונה אליי צעיר בחיוך תמים. "תגיד, מאיפה השמפניה?" הוא מתעניין למראה הבקבוק שאני מחזיק בידי.
אני מסב את תשומת ליבו לבר שנמצא בסוף השטיח האדום, שבו מחולקים למוזמנים בקבוקוני שמפניה אישיים, ורק אז קולט מי הבחור ששאל אותי: השחקן העולה גבריאל לאבּל, שמגלם את הגרסה הצעירה של סטיבן ספילברג בסרטו האוטוביוגרפי "הפייבלמנים" - אחד הזוכים הגדולים בטקס - עם פרס סרט הדרמה הטוב ופרס הבימוי לספילברג עצמו.
אני פוצח איתו בשיחה קלה, מפרגן לו על פריצתו הקולנועית שזכתה לשבחים. במקרה, שנינו מגלים שאנחנו חולקים חבר משותף, שחקן אמריקני־ישראלי בשם עומרי הורוביץ, שהצטלם עם לאבל לסרט לפני חודשים אחדים. ואז, כשהוא מרגיש משוחרר יותר, לאבל חצי מתנצל ומוסיף במבט התמים שלו: "זאת הפעם הראשונה שלי בטקס, אז אני עדיין לא מתמצא פה לגמרי".
לא אמרתי בתגובה כלום, כדי לא להישמע מתרברב, אבל אצלי זה כבר הטקס המי יודע כמה. מצד שני, אותי מעולם לא ביים הבמאי של "אינדיאנה ג'ונס" ו"רשימת שינדלר".
כשאנחנו נפרדים לשלום, אני מזהה מאחוריו את ג'יימי לי קרטיס, ויולה דיוויס ומרגו רובי, פוסעות באלגנטיות בשמלות המעצבים שלהן על השטיח. ואז מתקרב אלי השחקן הנרי ווינקלר, שמועמד כאן על תפקידו בסדרה הקומית של HBO "בארי". הוא מזהה את דגל ישראל על הטוקסידו שלי, ואני מקדים אותו מייד: "אתה מככב עכשיו בסדרה ישראלית חדשה בשם 'חאנשי', מזל טוב!"
ווינקלר בן ה־77, שפרץ בשנות ה־70 בתפקיד "הפונז" בסדרה הקומית "ימים מאושרים", מתמוגג מייד מאושר, משבח את יוצרי הסדרה הישראלית וקובע ש"עוד בטוח ישמעו עליהם רבות". וכן, הוא ישמח לחזור לביקור בארץ.
לפתע גוזלת את תשומת הלב של שנינו, ושל כל הסובבים, לא אחרת מאשר דוגמנית העל הגרמנייה והאגדית היידי קלום, בשמלה קצרצרה בוהקת ועתירת נוצות. באותו רגע איש לא חושב לעצמו, רגע, על מה היא בכלל מועמדת הערב?
התשובה: קלום פשוט ארגנה לעצמה הזמנה. למעשה, במקביל לטקס הרשמי באולם, נערכות אינספור מסיבות צפייה בסוויטות שבמלון, כך שבפועל, בעוד סלבס רבים נראים צועדים על השטיח, לא לכולם שמור כרטיס יוקרתי לאולם, אלא רק הזמנה לאחת ממסיבות הצפייה.
דודי כספי בטקס. רגעים של גאווה ישראלית גדולה
התחככות באופן טבעי
כאמור, הטקס השבוע היה הראשון שנערך במתכונת מלאה מאז הקורונה. וכהרגלו, הוא נערך כנשף הוליוודי זוהר, עם שולחנות עגולים, ארוחת ערב אלגנטית ובר אלכוהול שוקק חיים - שבו ההתחככויות קורות באופן טבעי. 1,100 האורחים שילמו 1,000 דולרים מכיסם תמורת ההשתתפות בטקס, בעוד חברי האיגוד שילמו עלות סמלית. כל ההכנסות מוקדשות לפילנתרופיה.
אגב התחככויות, לפני חמש שנים קיבלה כאן מריל סטריפ הצעה מהקולגות ניקול קידמן וריס ווית'רספון להצטרף לעונה השנייה של הסדרה שלהן, "שקרים קטנים גדולים". לפני שלוש שנים הגניב הנה לאונרדו דיקפריו, שהיה מועמד על "היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו, את חברתו באותם ימים, הדוגמנית קמילה מורונה, והציג אותה לחבריו בראד פיט ורוברט דה נירו, ליד הבר. גל גדות עשתה פה את הבכורה שלה בטקס ב־2017, כשהיתה בהיריון עם בתה השנייה מאיה, ולפני שנתיים הפליאה (בטקס משודר) בטוניקה לבנה מלאכית ורחבה, כשבישרה לעולם על הריונה השלישי, עם דניאלה.
אפילו זיווגים יצאו מהמסיבות המפורסמות של הגלובוס, דוגמת זו שבין האריסון פורד וקליסטה פלוקהארט, שהכירו באפטר פארטי לפני 20 שנה. או זו של כוכבת הפופ קייטי פרי והשחקן אורלנדו בלום, שהכירו שם לפני שבע שנים. גם לי יצא, אם כבר מודים, להתמנגל עם לא מעט ידוענים על הבר.
למעשה, טקס גלובוס הזהב הוא גולת כותרת שנתית שמסיימת מסע דילוגים של חברי האיגוד בין אינספור פסטיבלי סרטים, עשרות פרמיירות ומאות הקרנות, לעיתים ימים ספורים (ואף שעות!) אחרי שסרט יצא מחדר העריכה, שבועות רבים לפני צאתו לאקרנים. כשמדובר בסדרות טלוויזיה, במקרים רבים האולפנים שולחים פרקים שלא מוכנים עדיין לשידור, ומסבירים מראש ש"יש עוד תוספות טכניות בדרך", רק כדי שאנו, חברי גלובוס הזהב, נספיק לצפות בהם ראשונים.
להקרנות אינטימיות של סרטים לאורך השנה מגיעים לרוב היוצרים והשחקנים כדי לקדם את עצמם במינגלינג במסיבות קוקטייל, ולצידם מתייצבים גם כוכבים שהוזמנו לצפות בסרט. באחת ההזדמנויות נכחתי בהקרנה פרטית מצומצמת, כשלצידי ישבו הבמאי רון הווארד ("נפלאות התבונה") והזמרת שר. בפעמים אחרות ישבתי ליד טום הנקס, כריסטיאן בייל והקומיקאית שרה סילברמן.
בטקס השבוע ישבנו אני וחברתי הקרובה הדר אלמוג, שהתלוותה אלי, במרחק של שני שולחנות מאחורי השולחן של ספילברג וצוות שחקני "הפייבלמנים", ובהם סת' רוגן ומישל וויליאמס. במרחק ארבעה שולחנות ישבה ריהאנה, שהיתה מועמדת בקטגוריית השיר המקורי על הביצוע שלה מפסקול הסרט "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", פרס שהוענק לבסוף לשיר הנושא מתוך הסרט ההודי בנטפליקס "המרד הגדול".
ריהאנה, אגב, היתה מהבודדים שלא טרחו לעבור על השטיח האדום, והיא הגיעה היישר לאולם עם בן זוגה, הראפר אייסאפ רוקי. הזמרת, שטרודה כעת בחזרות למופע האמצע שלה בסופרבול, בעוד ארבעה שבועות, הביאה לעולם לפני שמונה חודשים את בנם הבכור, ובהחלט ניכר שהתאכזבה כשלא זכתה בפסלון. ממקום מושבי קשה היה לפספס את הפרצוף שהחמיצה בזמן שידור הפרסומות, אחרי ההפסד. בן זוגה, מצידו, הקפיד להישאר רוב הערב באזור הבר.
לא היה צריך להרחיק עד לבר כדי להשתכר: אספקה איכותית של אלכוהול חיכתה לכולם על השולחן, לאורך כל הערב, כולל שני בקבוקי ענק ראוותניים מיוחדים של שמפניה MOET בדליים עם קרח, שהיו יכולים להספיק בקלות לגדוד שלם. לא נעים לי להלשין, אבל מייק ווייט, יוצר הסדרה "הלוטוס הלבן", אחת הזוכות הגדולות בטקס, נראה מבוסם כהוגן בשלב המתקדם של הערב. ולראיה: בשולחן שבו ישב צוות הסדרה, שני בקבוקי השמפניה היו ריקים לחלוטין.
הגבר בשמלה האדומה
השולחן שלנו מוקם מעברה השמאלי של במת הטקס, שאותו הנחה השנה הקומיקאי השחור הגאה בן ה־35 ג'רוד קארמייקל. כמה פעמים לאורך הערב חלפו לידנו כמה ממגישי הפרסים, שטיפסו מהצד שבו ישבנו אל חלקה האחורי של הבמה, ומשם הפציעו לקדמתה כשהזמינו אותם להעניק פרס.
בשלב מסוים עברה לידי ג'ניפר הדסון, בשמלה זהובה מרשימה, כיאה למי שהפכה לאישה הצעירה ביותר - וה־17 בסך הכל - שמקבלת מעמד EGOT יוקרתי, שבו חברים אמנים שקטפו במהלך הקריירה שלהם את ארבעת הפרסים המובילים: אוסקר, אמי, טוני וגראמי. ניצלתי את ההזדמנות כדי לברך אותה, והיא הודתה לי בחיוך רחב.
הלוק שהציגה הדסון היה דוגמה מצוינת לשמלות שעוברות מסך בצורה מושלמת, ושהן מרשימות גם כשנתקלים בהן במציאות. אני לא מתיימר להיות מומחה אופנה, אבל הרבה פעמים אני רואה שחקניות לבושות במיטב ההוט קוטור בטקסים, אבל בתמונות שמתפרסמות אחר כך הן, איך נגיד זאת, לא מתרגמות את עצמן כיאות. לפעמים ממש להפך.
כוכבת הסדרה "וונסדיי", למשל, השחקנית הצעירה ג'נה אורטגה, נראתה מעולה בתמונות שהופצו מתוך הטקס - אבל במציאות היא אישה צעירה קטנת ממדים, שלא מאוד התבלטה על השטיח. מנגד, סלינה גומז, שהיתה מועמדת על תפקידה בסדרה הקומית "רק רוצחים בבניין", הרשימה במציאות וגם בתמונות שעלו מייד ברשתות החברתיות בכל האתרים.
עם יד על הלב, אחת השמלות המרהיבות שנראו בטקס השבוע היתה דווקא זו שלבש השחקן בילי פורטר, שהפציע בטוקסידו־שמלה ורוד־בורדו מרשים למדי, בהמשך להצהרה אופנתית דומה שלו בטקס האוסקר לפני כמה שנים. פורטר, שחקן ואקטיביסט להט"בי שהיה מועמד בעבר לגלובוס הזהב על תפקידו בסדרה "פוזה", סיפר שהלוק היה "בקשה אישית" של יוצר הטלוויזיה ריאן מרפי, שלו הגיש את פרס מפעל החיים בטלוויזיה בטקס.
ואגב, את תואר המפגש האקראי הכי מוזר שלי קטף השנה כוכב הסדרה "סמוך על סול", בוב אודנקירק, שבו נתקלתי בשירותים, ועוד פעמיים.
תיק עם שובר לבוטוקס
נטפליקס הקדימה וערכה יומיים לפני הטקס מסיבה פרטית, באחת המסעדות היוקרתיות בלוס אנג'לס. היו שם שלל טאלנטים ונשמעו שבחים (שלא לומר חנופה) מפי מנכ"ל החברה, טד סרנדוס, לחברי איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, על "המועמדויות שהענקתם" לסדרות ולסרטים של הספקית.
במסיבה של נטפליקס, ואחר כך בטקס הגלובוס עצמו, פגשתי את המפיק הישראלי רם ברגמן, שעלה בשנים האחרונות על הגל הודות לשותפות המקצועית הוותיקה עם הבמאי ריאן ג'ונסון, שהגיעה לשיא מסחרי בשובר הקופות מ־2017 "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", שהכניס יותר מ־1.3 מיליארד דולר. השניים גם אחראים יחד ל"רצח כתוב היטב" ולסרט ההמשך שלו, שעלה לאחרונה בנטפליקס והיה מועמד לשני פרסים בגלובוס הזהב.
עוד זווית ישראלית צצה בטקס בדמותה של דניאלה פיק, שנלוותה לבעלה, קוונטין טרנטינו, שבעצמו התכבד להעניק את הפרס האחרון של הערב לסרט הדרמה "הפייבלמנים". טרנטינו הסתחבק לא מעט עם בראד פיט, חברו משכבר הימים, אבל באפטר פארטי לא נתקלתי, למרבה הצער, באיש מהם.
ואגב פארטי, צוות שחקני הסדרה "בית הספר היסודי אבוט", שבלטה אף היא כאחת הזוכות הגדולות בטקס (משודרת בישראל בשירות הסטרימינג דיסני+), חגג במסיבה שהתקיימה אחרי הטקס בבריכת המלון.
מוזמני ה־VIP מכירים את התחנה המסורתית האחרונה לפני שזזים הביתה - עמדת חבילות השי, ה"גודי באג" המפורסם שמקבלים אורחים מסוימים, וכמובן המפורסמים שבהם. השי הפעם היה תיק לאישה - או לגבר - עם לוגו מוטבע של גלובוס הזהב. התיק כלל מוצרי טיפוח אנטי־אייג'ינג, איפור (גם לגברים), שוקולדים איכותיים והמתנה הכי חשובה ומהותית ביקום המקביל של ידועני אל.איי: שובר לטיפולי בוטוקס.
התרחשות ליד הבריכה
כל החגיגות הכאילו ספונטניות של הטקס, כאילו באפס מאמץ, מתוכננות חודשים רבים קודם לכן בפגישות ובדיונים שאנו, חברי האיגוד, מקיימים באופן קבוע לאורך השנה. לפני חודשיים, לדוגמה, הזמינה אותי נשיאת האיגוד, הלן הואנה, להצטרף אליה לארוחת הטעימות בבוורלי הילטון, כדי לקבוע מה יהיה התפריט בטקס. ובמילים אחרות: נפלה גם בחלקי הזכות לקבוע מה בראד פיט יכניס לפיו.
שף המלון הגיש לנו שתי אפשרויות לבחירה של מרקים, סלטים, מנות עיקריות בשריות, דגים וחלופה טבעונית - וארבעה קינוחים. בארוחה דיברנו גם על ההיבטים הטכניים הנלווים, למשל שהמנה האחרונה תיאסף מהשולחנות לפני תחילת הטקס. בכל זאת, מדובר במשדר טלוויזיוני.
אז מה נכנס לבסוף לתפריט? למנה ראשונה הוגש סלט ירוק, עם פלחי אשכולית ופומלית, פסטו אגוזי קשיו ומנטה ונגיעות יוגורט קוקוס. לעיקרית הוגש סלמון איסלנדי על מצע פירה סלרי עם בצלצלים ועשבי תיבול, או ריזוטו דלורית במייפל עם כרוב ניצנים וזרעי רימונים לטבעונים. הקינוח היה מוס לימונצ'לו ברוטב פטל, עם פירורי פיסטוק. על השולחן חיכו גם פרלינים אלגנטיים בעיטורי זהב, בקריצה לגלובוס, כמין מיני־קינוח בונוס. נשמע מגונדר, אבל תכלס טעים מאוד.
הארוחה הרשמית התחילה שעה לפני תחילת הטקס. הסלט כבר חיכה לנו כשהתיישבנו, ועד מהרה המלצרים היו מוכנים עם המנות העיקריות ועם הקינוח, לזרז עניינים. אבל לא לדאוג: לאורך הערב חיכה בחלקו האחורי של האולם בופה שלם של סנדוויצ'ים וסלטים, לצד שרקוטרי מפואר של גבינות ומגוון קינוחים מושחתים.
בארוחת הטעימות שבה נכחתי, הפיקנטריה בשיחות נגעה בשאלה מה הכוכבים הגדולים מצפים לקבל: העדפות קולינריות של מוזמנים ספציפיים, מי לא נוגע בבשר אדום, מי באופן מסורתי מסיים את בקבוקי היין בקצב המהיר ביותר, ומי יתבאס אם לא יקבל בסוף שוקולד. מפאת החיסיון, אשאיר את השמות שמורים במערכת. אבל מניסיוני מאחורי הקלעים, הכוכבים אינם אכלנים גדולים בטקס ממילא, בייחוד אלה שעשו דיאטות כאסח לקראת הערב הגדול.
אגב, לפני שלוש שנים שכנע השחקן חואקין פיניקס את מארגני הטקס לאמץ תפריט טבעוני לחלוטין, אבל אורחים רבים לא התלהבו מההחלטה החד־פעמית. אחרי הכל, לא מעטים כאן באים בכל זאת עם תיאבון: למשל סילבסטר סטאלון, שזכה לפני שבע שנים בגלובוס על תפקיד רוקי בלבואה בסרט "קריד", ו"סחב" מבופה התקשורת שקית צ'יפס. או ג'ון האם, שזכה בפסלון על העונה האחרונה של "מד מן", והתפנק בעוגיית שוקולד צ'יפ בהפסקת הפרסומות.
ככלל, הפקת גלובוס הזהב מעדיפה להעביר במהלך האירוע תחושה של התרחשות תוססת ובלתי פוסקת. בטקס השנה דאגו המארגנים ליציאה מסודרת ופשוטה למרפסת מתחם הבר והבופה, שהשקיפה לבריכה. כך נוצרו התרוצצויות ממקום למקום, ובניגוד לטקסים אחרים, כאן ההפקה לא דורשת מהנוכחים לשבת במקומם ולא נעזרת ב"ממלאי מקומות ישיבה" שימנעו מראות כיסאות ריקים, חלילה, בפריים של המצלמות.
ריהאנה ובן זוגה, הראפר ASAP Rocky. החמיצה פנים על ההפסד
יוצאים מהמשבר התדמיתי
במשך 80 שנות קיומו קיבע גלובוס הזהב בגאווה את מעמדו לא רק כחגיגה שפותחת את השנה האזרחית, אלא כהזנקה הרשמית של עונת הטקסים בהוליווד, סימן נוצץ לבאות, עם הסרטים והכוכבים המדוברים שעומדים להפציע על שטיחים אדומים בשבועות הבאים, עד לאוסקר.
השנה גלובוס הזהב היה חשוב שבעתיים, היות שמדובר בהתנעה מחדש של טקסי הפרסים במלוא כוחם, לראשונה מאז שינתה הקורונה את העולם והיכתה בפרט בתעשיית הבידור. כמו כן, איגוד העיתונאים הזרים, שמקיים את הטקס, נקלע למשבר תדמיתי ונדרש לבדק בית עמוק של רפורמות רחבות בגין טענות לאי־סדרים ולחוסר ייצוג אתני מגוון בין חברי האיגוד. הטענות צברו תאוצה לפני שנתיים, סביב פרסום העובדה שאין בו חברים שחורים - דווקא בנקודה בזמן שבה אמריקה בערה באקלים חברתי וגזעי טעון, עם מחאות Black Lives Matter.
בפועל, המצב מורכב מכפי שהוצג, שכן לא מדובר באיגוד של עיתונאים אמריקנים אלא בנציגי תקשורת זרים שמסקרים את הוליווד עבור מדינותיהם, וחלק נכבד מהם לא לבנים אלא אסיאתים או היספנים - או צאצאי המזרח התיכון, לצורך העניין.
אבל בדיווחים הסנסציוניים העובדות היבשות טואטאו הצידה, כמו שטואטאה גם התובנה שבהוליווד נדיר ממילא להיתקל בעיתונאי זר שחור, שלא לדבר על כתבים מיבשת אפריקה, שהאולפנים כלל לא טורחים להזמין. ועדיין, האיגוד לא השיב בתירוצים, אלא יצא לעבודה ברענון דרמטי של שורותיו ושל הנהלים.
בתוך כך, המצביעים בגלובוס הזהב 2023 היו בעיקר מצביעות, כלומר רוב נשי. 51.5 אחוזים מהמצביעים הם מגוונים אתנית - יותר מכל גוף הוליוודי משמעותי אחר שמצביע בטקסים. המחויבות לשינוי נמשכת, וכן המרכיב היחיד שלא השתנה במבול הרפורמות: התרומות שמחלק האיגוד באופן מסורתי לכ־100 עמותות צדקה.
יותר מ־50 מיליון דולר נתרמו כך במצטבר לאורך השנים, לרוב לקהילות מוחלשות ולמפעלי חינוך ותרבות - יותר מכל גוף הוליוודי אחר, כולל האקדמיה לקולנוע, שעם התפרצות הקורונה אף סגרה לאלתר את הברז לעמותות.
לפני חצי שנה היה לי הכבוד להציג תרומה בשמו של האיגוד לפסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס. המטרה: תמיכה בהמשך עשייה קולנועית. בגיל 80, גלובוס הזהב ממשיך לעשות גם טוב.
dcaspi@goldenglobes.org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו