דניאל מורשת: "ברור לי ולבן זוגי שיש לנו עתיד משותף, אני לא מפחד מאבהות"

מתי בפעם האחרונה החמיאו לך?

"בפרימיירה של 'חאנשי' יצא לי לדבר עם שחקן תיאטרון שאני אוהב, חיימקה מלכה. הוא אמר לי שהתפקיד שלי ב'שישו ושימחו' ממש טלטל אותו ושאני חייב לקבל עליו את פרס האקדמיה. עצם העובדה שיצא לי לקחת חלק ביצירה שריגשה אדם, אפילו אם זה רק אדם אחד, זה מספיק לי. אני רק בן 28 ויש לי עוד זמן עד לפנסיה. יצא לי לקבל תגובות מרגשות על המשחק שלי ואני תמיד איכשהו יודע להתייחס לזה. צריך לדעת לקחת את זה בצורה כזאת שזה לא עכשיו יעיף אותך לאולימפוס אבל אין סיבה להתעלם מזה, זו העבודה שלך.

"ב'חאנשי' אני משחק את לוי ברגר, בעלה של נוקי נחמה, בחור שגדל בישראל, עזב לאמריקה וחזר לארץ. הוא מאוהב בה ללא תנאים. היה מאוד כיף לעבוד על המבטא ולשחק דמות שמדברת באנגלית, אתה מפיק ממיתרי הקול משהו אחר. הדמות היא קצת רומיאו בעיני, וזה היה תפקיד מרענן. העבודה עם עליזה חנוביץ' (שחקנית, יוצרת ותסריטאית הסדרה; ש"ז), שהיא מפלאי העולם, הייתה מיוחדת, ואפשרה יצירתיות".

מתי בפעם האחרונה התקשרת לאמא?

"אתמול. אמא שלי, שושי, קודמה בעבודה. היא מדריכה אזורית של מיניות בריאה ועוסקת בכל מה שקשור בפגיעות מיניות בבתי ספר. לי ולהורים שלי יש לי מערכת יחסים מאוד לא שגרתית. לא היה לי גיל התבגרות טיפוסי, לא מרדתי ולא רציתי להקשות עליהם, תמיד הייתי בדרך שלי והם היו שם להתוות לי אותה ולתת לי עצות נכונות. הם שומרי מסורת, אנחנו עושים קידוש בשישי, שומרים כשרות וחגים ומחוברים עד עמקי נשמתנו למסורת היהודית הישראלית. אני ממש דומה להורים שלי. מאבא שלי עמיחי, שהוא וטרינר לקחתי את הפרקטיות ואת האהבה לבעלי חיים ומאמא את החלומות".

יש לך כלב או חתול?

"יש לנו את ביאליק כבר שנתיים. אימצנו אותו בגיל 8 חודשים. הוא כלב שננטש והיה על ערש דווי ורציתי לתת לו בית, להנעים את זמנו ושהוא ינעים את זמני. הרגשתי שהוא נשמה גדולה. כשאימצנו אותו כבר היה שיפור רציני במצבו, ואנחנו זכינו בכלב שהוא אחר. היו לי הרבה כלבים לאורך החיים אבל פה נוצר קשר סימביוטי. אני מדבר אליו כמו אל בן אדם, והוא לפעמים מגיב כמו בן אדם".

הגעת ממשפחה דתית, היית חניך בבני עקיבא ולמדת בישיבה תיכונית. מתבקש לשאול מתי בפעם האחרונה התפללת?

"לפני שנה התפללתי בשבעה של רחל סבתי. לפני כמה שנים התפללתי בשבעה של סבא שלי. יש גם תפילות מסורתיות שהן חוליה בשרשרת ארוכת שנים של העם היהודי, שאני מאוד מרגיש שייך וחלק ממנו, אבל יש גם תפילות פרטיות שלי.

"אני חושב שאני בן אדם מאוד משפחתי, אבל בסופו של דבר, יש לי את הבחירות שלי. אני מכיר בערך של הדת ובשמירה על מסורת כחלק מהזהות המשותפת הכללית שלנו. זה ערך חשוב שהוטמע בי".

ממתי בכית בפעם האחרונה?

"בחודש שעבר. לקח לאבא ולדודה שלי לא מעט זמן עד שהם הצליחו להיכנס לדירה של סבתי ולפנות אותה. נכנסתי לעזור להם, וגילינו שם מכתבים משנות הארבעים והחמישים שסבתא שלי אגרה, אלפי מכתבים שהיא כתבה לסבא שלי, לאחים ולהורים שלהם, וגם מכתבים מהם. כשפיניתי את המלתחה שלה, גיליתי בגדים ברמה של המלכה אליזבת. היה לה חוש אופנה משובח, ומחליפה לחליפה קפצו לי פלאשבקים".

מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"החודש. אני וורקוהוליק לא קטן. יש מצבים שבהם אני בצילומים שלושה חודשים ואז פתאום יש לי שבוע ריק, אז כשאני יכול אני הולך לעזור לאבא שלי בבית החולים הווטרינרי ברחובות. אני שם מגיל אפס ועם הזמן למדתי את העבודה כאסיסטנט. אני לובש מדים וזה כיף לא נורמלי, בעיקר תחושה של שליחות, כשאני מתעסק במשהו שהוא לא המקצוע שלי. יש משהו מלא משמעות בלקום בשש בבוקר למשמרת שהוא לא לנסוע לצילומים, אלא להציל חיים של בעלי חיים, לראות את הבעלים של בעלי החיים שמחים. למשל, במרפאה אני מחבר כלבים לנוזלים ועורך בדיקות דם וביוכימיה".

מתי בפעם האחרונה היית בחתונה?

"הייתי בחתונה של אוראל צברי שהייתה כיפית מאוד. אוראל ואני גדלנו ביחד והתפללנו באותו בית הכנסת כילדים ברחובות ונחמד להיתקל בו עכשיו, כשאנחנו פועלים באותו עולם. אני אוהב חתונות וחושב שזה אירוע דרמטי שבו זוג בוחר לחגוג את האהבה שלו, זה מבורך בעיני.

"מאוד ברור לי ולתמיר בן זוגי שיש לנו עתיד משותף. חתונה זאת פנטזיה, ויש בי את החשש שביום שבו היא תתקיים, אני אחשוש. לא מהמחויבות, אלא מעודף תשומת הלב, אני לא רוצה להיות מוצף. יותר קל לי לשמוח בחתונות של אחרים, אבל יש מצב שכשזה יקרה אני אקח שני שוטים של וויסקי, וזהו. אם זה יהיה חשוב לתמיר אז בטח שזה יקרה".

מתי בפעם האחרונה חווית נס?

"כשפגשתי את תמיר. הכרנו דרך חברים משותפים לפני שלוש וחצי שנים. ידעתי שזה זה מהשנייה הראשונה. הוא קטן ממני בשנתיים. ליצור מערכת יחסים בעידן שלנו זה נס כי מעורבת בזה גם כימיה, שלא תמיד בשליטתנו. בעידן ה־FOMO והאפליקציות, אני חושב שמערכת יחסים יציבה היא ממש נס.

"תמיר לומד הנדסת חשמל. הוא מאוד ריאלי עם צדדים הומניים ואני ההפך, אנחנו יין ויאנג. הוא מאוד מתעניין בעולם שלי, אוהב הצגות סרטים וסדרות ומתרגש כשאני מקבל תפקידים ועוזר לי ללמוד לאודישנים. אנחנו גרים ביחד שנתיים וחצי; בטח שאנחנו חושבים על אבהות אבל הוא עוד בלימודים ואני עובד, וזה משהו שיקרה ויגיע בזמנו אבל בלי הפחד מזה. אין לי פחד מאבהות, ואני חושב שאני מוכן לזה רגשית נפשית ומנטלית. צריך למצוא את הזמן המתאים".

מתי בפעם האחרונה קראת ביקורת?

"לא מזמן קראתי את כל הביקורות שפורסמו על 'חאנשי' וזה מרגש אותי שאנשים אוהבים את הסדרה. באופן כללי, ביקורות עוברות לידי. כשזה רע אני מנסה להבין מה לא עבד ולהפיק מזה את המיטב אבל אוי ואבוי לי אם אתחיל לקחת ללב כל ביקורת. אני קהה לזה כבר, זה קצת כמו טוקבקים - זה שלהם, לא שלך. אמנם לא אמרו עליי דברים שנויים במחלוקת, אבל זה כי אני לא איזה פרובוקטור.

"כשיצאתי מהארון בפוסט שפירסמתי ב־2017, קיבלתי המון אהבה. אני לא אוהב את ההגדרה יציאה מהארון כי זה לא שלד בארון, זו האמת שלך, האמת המינית או המגדרית שלך, ואמת לא יכולה להיות שלד. אני הרגשתי מחויבות גדולה ופריבילגיה גדולה לדבר את זה החוצה, אני לא הייתי צריך את היציאה הפומבית. ברמה האישית אני אדם פרטי בסופו של דבר. אני לא אוהב כשכל תשומת הלב עליי. כששיחררתי את הפוסט התחיל לי התקף חרדה כי הרגשתי מאוד חשוף באותו רגע, זה לא היה לי פשוט, אבל זה היה הכרח חברתי להוציא פוסט כזה כדי לתמוך במאבק שהתרחש אז בארץ, שנגע במגבלות שחלות על הומואים שרוצים לאמץ. זה היה חשוב בשביל האנשים שמפחדים לדבר".

מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו אחר?

"החודש נסעתי לאחותי בת ה־18 שנמצאת במכינה קדם צבאית בכרמים ליד ב"ש. תמיד שואלים אותי אם לא פספסתי את הילדות שלי כי אני עובד מגיל 13 אבל אני לא מרגיש פספוס. מבחינתי הצלחתי להגשים חלומות. כשביקרתי את אחותי מצאתי שם את הנוער היפה, כל אחד מהם קסם בדרכו, שעוברים שם חוויה פשוט לא נורמלית. הם חווים באינטנסיביות את המהות של הישראליות, ואני ממש קינאתי בה על כך שאני לא חוויתי את החוויה הזו, זה לא היה בראש שלי בזמנו ללכת למכינה קדם צבאית. הם גרים שם ועצמאיים ומארגנים פעילויות וטיולי שטח ומגבשים את האני מאמין שלהם כאזרחים".

אתה מקנא בקולגות?

"לא. אני שמח על תפקידים שקיבלתי ויכול להיות שיגיעו עוד תפקידים בע"ה. רק בשנה האחרונה עשיתי 5 תפקידים חדשים, ההווה שלי מוליך לשם. אני מסתכל על המקצוע שלי לאו דווקא מתוך הסתכלות על מה שעובד או לא עובד, אלא על המשמעות של לספר סיפורים, ועל הצורך הבסיסי של בני אדם להתמסר לסיפורים. התפקיד שלי זה להיות כלי בתחום הזה, כמו שרופא מרפא, כבאי מכבה שריפות ועו"ד מייצג משפטית. אני הולך עם ההווה ולא לוחץ. מה שההווה נותן לי אני מאפשר לו. כמובן יש לי חלומות ואני רוצה לשבור תקרות זכוכית, אבל אני מקשיב ללב שלי, ויש קונפליקטים לפעמים אבל אני מצליח לשמור על ססטוס קוו ביניהם, וזו הגישה שלי כבר חמש עשרה שנה.

מתי בפעם הראשונה
עשית אודישן?

"הייתי בן 9, תלמיד בכיתה ד', כשעשיתי אודישן לסרט 'המסע הארוך'. האודישן היה בבימת הנוער ברחובות. המלהקת, חמושה במצלמה, הגיעה לחפש ילדים שיתאימו למשחק. ישבתי מולה, הייתי נורא נבוך ונרגש. היא שאלה אותי שאלות פשוטות ואני שכחתי את כל התשובות. לא קיבלתי את התפקיד ההוא ולקח לי המון זמן והמון אודישנים עד שהגיע התפקיד הראשון שלי בגיל 13, בסדרה "האי".

דניאל מורשת: (28) שחקן, תושב תל אביב. בזוגיות עם תמיר. שיחק ב"כדברא", "שבאבניקים", "התחנה", "שישו ושימחו" ו"חאנשי", שמשודרת בימי חמישי ב־ HOT3, ב־HOT VOD וב־Next TV