ניצני מסכם: תחל שנה וטרלוליה

השבוע הראשון של 2023 היה סמל לחדשנות ולהתחדשות. התחדשנו בשנה חדשה, בממשלה חדשה, עם שרים חדשים במשרדים חדשים כמו המשרד למשימות לאומיות, המשרד לביטחון לאומי, המשרד לפיתוח החוסן הלאומי ועוד חידושים מהפכניים שיעלו לכולנו בסכומים שמספיקים לקנות את בנק לאומי.

כולנו רוצים כמובן להיות בריאים, שמחים, עשירים, מסופקים וצעירים לנצח, וזו בהחלט משימה לאומית שאני בטוח שהשרים החדשים יאמצו אל ליבם. אבל כדי שכל זה יקרה, ובשביל לא לשים את כל הביצים בסל של שר אחד שספק אם יש לו ביצים, מומלץ לכל אחד מאיתנו להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות סביבו ולהתמודד עם האתגרים שמספקת לנו השנה החדשה.

מזג האוויר

כמו בתחומים רבים שאליהם עוד נגיע, שמסמנים לנו שהעולם נמצא עמוק בתוך עידן הטרלול, בואכה התקופה ה־הזויהיסטית, גם מזג האוויר הולך ומתחרפן בזמן שכולם מדברים על זה, אבל לא עושים הרבה כדי לבלום את ההידרדרות. המצב שלנו כאן בארץ, לפחות בחורף, סביר בהשוואה למקומות כמו קנדה וארה"ב, שם אפילו פינגווינים ודובים החלו להתלונן על הקור במינוס 40 מעלות, וכדי להתחמם אנשים נכנסים למקרר. לפחות הם יכולים להשאיר בחוץ את המוצרים הקפואים והגלידות, אם כי כדי להפשיר את השניצלים על השיש הם יצטרכו לחכות עד יולי.

משיטוטיי ברחובות ארצנו אני למד על כמות אדירה של תיירים אירופאים שמסתובבים ברחובות תל אביב וירושלים בטי־שירט ובסנדלים, ולא מאמינים שלדבר הזה עם השמש בחוץ אנחנו קוראים ברצינות חורף. מומלץ מאוד לנצל את המצוקה שלהם כדי לסכם איתם על החלפת דירות תל אביב־לונדון בעוד חצי שנה, מה שישתלם לכם מאוד בחמסינים של אוגוסט.

זמן המשיגנעס

אני מחבב משוגעים שמכניסים קצת טעם מרענן לחיינו השגרתיים, אבל השנה נחשפנו לכמה התנהגויות משונות במיוחד. קניה ווסט, מהמשוגעים הפחות חינניים והפחות אפויים, התפייט על היהודים וחיבתם לכסף ולא בחרוזים, עם כמה אמירות שהוציאו את החשק לשמוע את השירים שלו, וגם עצרו לו כמה קמפיינים מכניסים.

אילון מאסק, שהוא הבעלים של טסלה, של טוויטר ושל אחד האגואים הגדולים בעולם, עדיין מרוויח יפה ואין צורך לדאוג לו מבחינה כלכלית, אבל הבחינה הנפשית היא כבר שאלה אחרת, אחרי שבכמה ציוצים מיותרים והחלטות משונות הוא מחק לעצמו איזה 100 מיליארד דולר. למה אתה לא מרים טלפון להתייעץ, בן אדם?

ולדימיר פוטין הוא מועמד מוביל לתואר משיגנע השנה בעקבות הפלישה לאוקראינה, וכרגע נראה יותר סביר שהוא יגיע לאברבנאל מאשר לקייב.

מי שקטף את נקודות הזכות מהעניין הוא דווקא היריב זלנסקי, שהצליח לחמוק מתדמית היהודי הגניחט ולמצב את עצמו כמנהיג ללא מורא, למרות ההתעקשות להגיע אפילו לבית הלבן במדי ב' שנראה שהוא קנה בחנות ריקושט בדיזנגוף סנטר.

כלכלה ועסקים

בסיכומי השנה החולפת דובר רבות על התרסקותם של כמה להיטים כלכליים אופנתיים, כמו הביטקוין וה־NFT, ככה שאם לא הבנתם עד עכשיו מה זה בדיוק, אין צורך להתחיל עכשיו, ואם לא נכנסתם לזה עד היום כמוני, פשוט תגידו תודה. מתברר שלפעמים משתלם להיות טיפש ועצלן.

אבל לא לעולם חוסן. על פי התחזיות, בשנים הקרובות כולנו נצטרך להרוויח יותר גם כדי לשלם יותר מסים, לממן את עליות המחירים, הדלק והדיור, וגם את אזרחי ישראל שפחות מאמינים בעבודה ובמסים.

כדי לנסות להפוך את העניין הלא סביר הזה לקצת יותר נעים, אני מציע כאן לממשלה הנכנסת להנהיג נוהל של משפחה מאמצת, כך שכל אחד שהעבודה והמסים שלו מממנים משפחה אחרת, לפחות יכיר אותם באופן אישי, וככה יוכל להיות קשוב יותר לצרכים הספציפיים שלהם, להיות בקיא בניהול ההוצאות שלהם, ולדעת מה הכסף שלו עשה היום בארנק של מישהו אחר.

יש גם בשורה כלכלית טובה או לפחות מתוקה - המשקאות הממותקים הוזלו, ומכיוון שהמים דווקא מתייקרים - אולי כדאי לשקול לעבור להתקלח בקריסטל מנטה או לשנות את התכולה בברזים, כך שאם יעשו לך את המתיחה הוותיקה ויבקשו ממך לבדוק אם יש מים בברז, הפעם תוכל לחזור ולהגיד "לא, יש שם קולה".

טלוויזיה

נתוני הצפייה בשידורי הטלוויזיה יורדים פלאים. זה היה צפוי, אנחנו צורכים סרטים וסדרות בזמן שנוח לנו והילדים בכלל בטיקטוק. מי שעדיין צופים בטלוויזיה כנראה נהנים לראות אנשים שצועקים זה על זה בכל מיני פאנלים, ולסבול מהחדשות. למי שאינם מרוצים מתוצאות הבחירות, אני ממליץ לוותר על הסבל האקטואלי ולצפות בגרסאות מוקלטות של החדשות מהשנה שעברה. שם הם ישמחו לראות שראש הממשלה הוא עדיין נפתלי בנט, ואיתמר בן גביר הוא סתם שלומפר שצועק על שוטרים. מצד שני, הם ייבהלו לגלות שבארץ עדיין משתוללת מגיפת הקורונה.

המוצר הטלוויזיוני שעדיין שולט על מסכינו הוא תוכניות האוכל, על תצורותיהן השונות. לא משנה מתי תפתחו טלוויזיה - תמיד תראו שף מותח ביקורת על איזה סופלה, מישהו שהבישולים של סבתא שלו גורמים לו לבכות או שסתם יש בהם בצל. התוכנית החביבה עלי מכולם היא "בואו לאכול איתי", שבה מלוהקים חבר'ה שמבחינת הטרלול היו יכולים בקלות להיות חברים של קניה ווסט. יש רק שלושה כיוונים שעוד לא מוצו בתחום הריאליטי של האוכל, ואני מניח שהם יגיעו למסכים בשנה הקרובה: תחרות אלוף שוטפי הכלים, "מאסטר שוטף", שבה המתחרים יקבלו ציונים לפי רמת השמנוניות בסירים והאופן שבו הם מזגגים סבון כלים על צלחת.

נוסף על כך, צפויה לעלות תחרות של שליחי וולט, שבה הם ייבחנו במשימות כמו הבאת פיצה לדירת פנטהאוז בלי מעלית, משלוח מרק בכביש עם באמפרים, והוצאת טיפ מלקוח קמצן.

ריאליטי נוסף יבחר את האכלן הבא של ישראל, ובו שורת מתמודדים יתחרו באכילה אתגרית, כולל משימת הגולאש הרותח והסנדוויץ'־טונה־פג־תוקף.

טכנולוגיה

בשנה הקרובה, מי שעוד לא עשה את זה, כולל אני, יצטרך להיכנס לטיקטוק. בלי זה יקטנו סיכוייך להפוך למשפיען ולמוביל חברתי. במקביל, אם שר הסייבר החדש רוצה לקחת על עצמו משימה משמעותית שבאמצעותה יזכרו אותו בעתיד, כמו כחלון ורפורמת הסלולר, הייתי ממליץ לו לנסות להוציא מחיינו את הפקס. צמצום פליטת גזי חממה, האטת ההתחממות הגלובלית או הקטנת השימוש בפלסטיק הם משימות מורכבות מדי. הפקסים, לעומת זאת, הם מוצגים מוחשיים שהנוכחות שלהם במרחב הציבורי ב־2023 היא מחדל שזועק לשמיים. בעוד רגע מדפסות תלת־ממד כבר ידפיסו לנו מכוניות בבית, וזה יהיה די מביך אם לצידן באומת הסטארט־אפ עדיין יעמוד מכשיר שבסך הכל מסוגל להוציא נייר, וגם את זה הוא עושה תוך השמעת קולות ורעשים שלא היו מביישים רכבת קיטור.

הנושא החם ביותר בשנה המתקרבת צפוי להיות האינטליגנציה המלאכותית. המחשב יידע לצייר לנו ציורים ולכתוב לנו טקסטים באיזה סגנון שנרצה. הוא יענה בשבילנו למיילים, יעשה במקומנו שיעורי בית וייתר הרבה מעצבים גרפיים ואנשי מחשבים שכותבים קוד.

גם אני משתדל לא לשקוט על שמריי, ואת הטור הזה כתבה עבורי תוכנת AI, לאחר שההנחיות שנתתי היו: "כתוב מאמר כיצד עלינו להתכונן לשנה הבאה. שיהיה חינני ואקטואלי כמו ג'קי לוי ואברי גלעד, עם חוש הומור שישלב בין מאיר שלו, חיים נחמן ביאליק וננסי ברנדס". מקווה שאהבתם, ואם לא - תבואו בטענות לבוט.

yairn@israelhayom.co.il