מכתב אל מעבר לים

בתי היקרה,

כבר שלושה חודשים שאת בארה"ב, וכולנו פה מתגעגעים ומחכים שתחזרי. מדי פעם אני עובר ליד החדר שלך, מביט בו וחושב שמעולם הוא לא היה מסודר ונקי כל כך. מדי פעם אני חוטא, משתרע על המיטה שלך ומרביץ בה שנ"צ. נכון שאני יכול לישון במיטה שלי, אבל הארנבי שלך נראה כל כך עצוב ומיותם, שאין לי ברירה אלא להירדם מחובק איתו. אני מקווה שאת לא כועסת עלי.

אני יודע שאת מבלה נהדר, מגלה את העולם ואת עצמך ונהנית מהלבד, אבל ראש השנה מתקרב, והלב נצבט, כי זו הפעם הראשונה שלא תשבי איתנו לשולחן החג. היכן שלא תהיי, אל תעשי פדיחות. תאכלי עם מרפקים צמודים לגוף ובפה סגור, אל תדברי על פוליטיקה, אל תיכנסי באובאמה ואל תנסי לחלץ מהמארחים האמריקנים שלך אם הם בעד או נגד ההסכם עם איראן.

מאז שנסעת קרו פה כל מיני דברים, ומכיוון שאקטואליה וחדשות הן לא כוס התה צמחים שלך גם כשאת בארץ, הנה עדכון קצר.

•  

•  

•

ממש עכשיו מדווחים ברדיו ששרון גל ושי פירון עזבו את הכנסת, שאופיר אקוניס החזיר את תיק רשות השידור, ושעשרות אלפי מהגרים צובאים על שערי גרמניה. במקרה ששאלת את עצמך, אין קשר בין הדברים. אף אחד לא עזב את הארץ בגלל ההתפטרות של שרון גל ופירון. אולי זה עוד יקרה.

הנה משהו לא פחות חשוב. עונת הריאליטי תמה, נכון לשבועיים הקרובים. בעיתוי מושלם עם תחילת הימים הנוראים, גם "מאסטר שף" וגם "אקס פקטור" יצאו מחיינו. הגעתי למסקנה שלא אצפה יותר ב"מאסטר שף" לעולם, כי זה מדכא אותי. יש משהו מתסכל בלשבת מול הטלוויזיה, להזיל ריר על רצועות אנטרקוט דקות בעלי מנגולד, מצופים בגרגירי פקאן ושביבי זעתר, ולאכול פופקורן מהמיקרו כי זה המקסימום שאבא שלך מסוגל להכין.

אפרופו אוכל, אני מתגעגע לארוחות הלילה ההזויות שלך. כשתחזרי אני אכין לך את אחד הסלטים המיוחדים שלי, שמכילים, כמו שאת זוכרת, מרכיבים אזוטריים שלא מצאו את מקומם במתכונים אחרים: צלפים, פלפל קלוי, גרגירי חרדל, מקלות קינמון ובצלים בחומץ.

זוכרת את חבר שלי, ישראל? ובכן, השבוע הוא עזב את הבית, נפרד מאשתו ועבר לגור בדירת חדר וחצי. זו תופעה די שכיחה בזמן האחרון, זוגות נשואים מפרקים את החבילה ויוצאים לחפש את האושר במקום אחר, לא לפני שהם עוצרים בבנק וחותמים על הסכם לחלוקת ממון וירידה מהירה ברמת החיים.

אין לך מה לחשוש, הנישואים של הורייך יציבים, וממש כמו גובה הריבית במשק, לא צפויים זעזועים בקרוב. אמא עדיין עסוקה בניסיונות לשפר את המגרעות הרבות שלי, אבל אני לא משתף איתה פעולה. טוב לי כמו שאני.

קראתי החודש ששחקן ידוע נפרד מאשתו וחי בכיף בווילה פלוס בריכה אי שם בקיסריה. למה אני מספר לך את זה? כי הבוקר, אחרי שאמא שלך כעסה עלי ששרפתי את המחבת (פשוט שמתי שמן, הדלקתי את האש ורק אז גיליתי שאין ביצים. אז הלכתי לשכנים), איימתי עליה שאעבור לגור עם השחקן לתקופה מסוימת. הוא עוד לא יודע מזה, ואני לא באמת מעוניין לגור איתו, אבל חשבתי שכדאי שהיא תדע שיש לי את האופציה. 

שמחתי מאוד לשמוע שהלכת לראות את הסרט על בריאן ווילסון והביץ' בויז. פעמיים! אין ספק שאת הבת שלי. כתבת לי שהיית במועדון ג'אז, והוספת "ג'אז זה נורא משעמם". את כנראה צודקת. אני מודה שגם לי לא תמיד יש סבלנות לסולו גיטרה של שבע דקות וקטעים אינסטרומנטליים בלי מילים ופזמון.

אומרים שלפעמים במופע ג'אז יש יותר אנשים על הבמה מאשר בקהל. מצד שני, מישהו פעם אמר שג'אז הוא מוסיקה עם סוף פתוח לאנשים עם ראש פתוח.

שנת הלימודים החלה ללא שביתות, ואחותך הקטנה עלתה לכיתה ו'. אתמול היא השכימה כבר בשש בבוקר, נעמדה עם התיק ליד הדלת ונזפה בנו שלא קמנו. היא מונתה למפקדת צומת במשמרות הבטיחות, וכל הלילה לא הצליחה להירדם מרוב מחשבות ומכובד האחריות. חבל שנבחרי הציבור בארץ לא לוקחים ממנה דוגמה. 

מייד אחרי החגים יתחילו החוגים, ושוב ניכנס ללו"ז הסעות והקפצות מטורף. השנה זה יהיה כנראה בלט, התעמלות ומוסיקה, אם כי בשלב הזה באים בחשבון גם ג'ודו, מחשבים וקוסמוּת. הכל תלוי במה שתחליט הילדה ובעומק הכיס של הוריה. אני הייתי בחוג אחד כל החיים, טיסנאות, ועפתי ממנו אחרי שני שיעורים.

גם אחותך החיילת מתגעגעת אלייך, אבל היא לא מראה את זה, ויש לה סיבה טובה. העובדה שאין שמירה על ארון הבגדים שלך עוררה בה שמחה ועליצות שכמותן אינני זוכר. אין ספק שהחגיגה תיגמר עם שובך, אבל ממני לא שמעת כלום, שפתותיי חתומות, ואם תצטטי אותי, אכחיש.

•  •  •

אני חייב לסיים. יום ראשון זה ראש השנה, אנחנו מתארחים בערב החג ומארחים בשאר הימים, ועדיין לא קנינו מתנות למשפחה ולעצמנו. אמא מאוד רוצה שנקנה ארגז לחם. בהתחשב בעובדה ששנינו בדיאטה וכמעט לא אוכלים לחם, זו בחירה קצת מוזרה. אבל אין לי כוח לדיונים האלה. אני אגיד "לא", היא תגיד "כן", יהיה ויכוח גדול, ובסוף היא לא תשאיר לי ברירה ואני אאיים לעזוב את הבית ולעבור לגור בקיסריה עם השחקן.

זה גם חתיכת גודל, הארגז הזה. איפה אני אשים אותו? אה, מזל שהחדר שלך ריק. 

אז שיהיה לך חג שמח ושתהיה לך שנה מופלאה, מהמשפחה הקרובה והרחוקה. וכמו שאמר פעם איש חכם שלא אהב את החגים: "ייחוס משפחתי זה כמו גזר, החלק הטוב נמצא באדמה".

באהבה, אבוש

yairn@israelhayom.co.ilאיור: טל לזר)-- לכל הטורים של יאיר ניצני, היכנסו לכתובת: www.yairnitzani.com --טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו