תהליך ההורות המשותפת ("זה אתגר מעניין ליצור משפחה לא סטנדרטית") הסרט החדש, "כאילו אין מחר" ("התפקיד נכתב עבורי") וסדר היום התקשורתי־פוליטי ("אני לא רוצה שאנשים שמדברים בצורה הומופובית ינהלו את המדינה") שיחה גלוית לב עם השחקנית מורן רוזנבלט
מתי בפעם האחרונה טסת?
לאחרונה חזרתי מרומניה לדירתי שבתל אביב. אנחנו מצלמים שם סדרה להולו ודיסני שמתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה. הקימו שם סט המדמה רחוב שקם לתחייה מימי המלחמה וזה מחריד ויפהפה בו בזמן. הסדרה היא פיתוח של הספר "we were the lucky ones", רב־מכר המבוסס על סיפור אמיתי. הצילומים מתקיימים גם בבוקרשט ובפולין ואנחנו נגיע לעוד מקומות ברחבי אירופה. בינתיים צולם רק פרק אחד. קנה המידה באמת מטריף. זה כיף ענק מבחינתי לעבוד עם אנשים מוכשרים ברמות גבוהות".
מה את מרגישה כשאת מקבלת תפקיד?
"כשיש בינגו זו שמחה מהולה בחרדה. כל תפקיד מצריך ממני לצלול לתוך ערפל מחדש, וזה לאט־לאט מתחיל להתגבש. כשאני מקבלת תשובה חיובית - יש קודם כל שמחה, ורק אז אני מתחילה לדאוג. בהמשך אני מתחילה לעבוד ולהרגיש את הדבר קורה, תוך כדי הצילומים. רק בימי הצילומים הראשונים מרגישים את זה קורה.
"במקצוע הזה אנחנו כל הזמן מקבלים תשובות שליליות, יש אודישנים רבים שלא קורה איתם כלום, אז אני מנסה כל הזמן להזכיר לעצמי שאני שחקנית טובה. אני תמיד רואה לאן עוד יש לי להתפתח, אבל אני כבר לא חושבת שאני לא טובה בעבודה שלי".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"למדתי אנגלית, ערבית וספרדית לצורך עבודה. עבור 'יוסי, המרגל אכול החרטה' של אמזון פריים, שאליה הצטלמתי השנה, למדתי פונטית את הטקסט בספרדית. כרגע אני משחקת באנגלית.
"התפקיד הראשון שעשיתי בקולנוע היה בערבית. גילמתי נערה פלשתינית צעירה כשאת בת דמותה המבוגרת גילמה נטלי עטייה. למדתי ערבית עבור הסרט הזה, ואחר כך הגיעה 'פאודה', שפתחה לי דלתות מבחינת הקריירה הבינלאומית. משם המשכתי ל־'RUN&HIT' (סדרה שיצרו ליאור רז ואבי יששכרוף עבור נטפליקס - ש"ז)".
מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?
"ראיתי את הסרט 'כאילו אין מחר' ארבע פעמים. הכי התרגשתי בהקרנה שלו בפסטיבל הקולנוע הגאה, באולם יחסית גדול ומפוצץ עד אפס מקום. בהקרנה הזו אפשר היה להרגיש את האנרגיה של הקהל שמאוד השפיעה והרגשתי שעשינו משהו מיוחד ולא מובן מאליו.
"בעשור האחרון נורא אופנתי לעשות קולנוע מתוחכם, ציני וביקורתי, אבל 'כאילו אין מחר' הוא מאה אחוז רגש. יותר קל לי עם ציניות מאשר עם רגש, וזה היה דחוס, אינטנסיבי ומעורר רגשית. שמתי לב שבהקרנה אנשים עברו חוויה רגשית עם הדמויות, משהו שמזכיר התעוררות מחלום שבעקבותיו יש לך רגשות כלפי הדמויות.
"זאת הפעם השנייה שאני עובדת עם ניצן גלעדי. הפעם הראשונה היתה בסרט 'בחורה מנייר', וכאן זה תפקיד שונה לחלוטין. ב'בחורה מנייר' גילמתי אישה צעירה שסובלת מלקות שכלית, ובסרט הנוכחי יש דמויות הרסניות, מכורות, קשות.
"ניצן כתב עבורי את התפקיד, משהו שקורה גם בחו"ל: מלהקים שחקנים לא לאור הטייפקאסט שלהם, אלא בזכות ההיכרות. ניצן מתח לי את הגבולות וידע מה הוא יכול לקבל ממני. זה לא היה פשוט בצילומים, בגלל שאנחנו חברים אנחנו מרשים לעצמנו לא להסכים ולהיכנס לריבים מקצועיים שבהם אומרים אחד לשנייה הכל, והטונים גם עלו. זה מלחיץ, אבל זה משהו טוב. זה מפחיד וזה טוב כשאתה מפחד. גם כשיש התנגדות זה טוב. האתגר יותר גדול והתוצאה משמעותית יותר".
איך היה לעבוד עם ישראל אולגבו?
"זה התפקיד הקולנועי הראשון שלו, וכשראיתי אותו עובד היה לי זיכרון, חדווה והשראה לחזור למה שהייתי. נזכרתי איך עבדתי בהתחלה. הוא עבר לגור בלוקיישן בתקופת הצילומים. ישראל עשה הכל כדי להתחבר לדמות. היה לנו חיבור חזק מאוד, למרות שבהתחלה חששתי כשניצן לקח מישהו שלא שיחק עדיין - זה תפקיד לא פשוט בלוקיישן אחד והעלילה לא עשירה אלא יותר מתרכזת בתודעה הפנימית. וישראל עמד בזה בהצלחה יתרה. אני שומעת על המשחק שלו תגובות חזקות. מי שזלזל בכוכב ריאליטי עכשיו מרכין את הראש. עפים עליו, ובצדק. ניצן לא לקח אותו בזכות ההשתתפות שלו ב'האח הגדול' וב'הישרדות', אלא כי היה לו ברור שהוא הדמות".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"ממש עכשיו. אנחנו עושות מלא 'פייסטיים', אוכלות צהריים ומפטפטות, רק בווידיאו. אנחנו מאוד קרובות. זה התחיל אחרי שאבא שלי נפטר, נמשך במיוחד בקורונה, וגם היום, בעיקר כשאני בחו"ל. אמא שלי, שולה, גרה בת"א. היא מעצבת תכשיטים ומוכרת אותם בנחלת בנימין. הייתי בת שלוש כשההורים שלי נפרדו. אבא שלי, גלעד, נפטר מדום לב פתאומי לפני ארבע שנים ואיתו אני עורכת שיחות קצרות בדימיון. אם הוא היה בחיים היום הוא היה חוגג 70".
מתי בפעם האחרונה בילית?
"אני יוצאת כמעט כל יום. ברומניה יצאנו בכל ערב למסעדה, ואתמול גם יצאתי עם תמר ל'בר 51', שהיא המסעדה האהובה עלי. תמר (ליברזון; ש"ז) היא בת זוג שלי יותר משנה, היא עובדת בתחום האוכל והיין וגם מפיקה כרגע סרט. הכרנו במסיבה של חברה. קלטתי שהיא ממש מהממת ואז הבנתי שהיא גם בעניין של נשים, אבל הייתי ביום לא אנרגטי כל כך, אז אמרתי לחברה המשותפת שתארגן לנו עוד מפגש וזה התמסמס, עד שנפגשנו שוב באיזו מסיבה, שם אני התחלתי איתה ומשם זה זרם לחלוטין".
את בקשר היום עם האקסית, ג'וי ריגר?
"כן. היינו זוג שחקניות, שזה מתכון טוב לדרמה. במרחק של זמן, אפשר לנהל זוגיות עם כל האתגרים, אבל זה היה אתגר שהבנתי אותו רק בדיעבד.
"כרגע אני נמצאת בתהליך של הורות משותפת, ותמר יודעת ותומכת. זה אתגר מעניין ליצור משפחה שהיא לא סטנדרטית. אני והפרטנר שלי להורות משותפת תוהים כל הזמן איך זה יהיה, אבל אני כבר בחרתי. הם שניהם אנשים מאוד טובים ואני מרגישה שעם זה יהיה קשה לטעות.
"אימהות זה משהו שצריך להכניס ללו"ז. פעם חשבתי שזה לא הגיוני לוותר על תפקידים חלומיים בשביל הורות; אפשר הרי לדחות, אבל עד מתי? הבנתי שזה משהו שנכנס ללו"ז וברגע שההבנה הזו הגיעה זה שימח אותי, זה לא ויתור".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המצב הפוליטי בארץ?
"יש פה מספיק אנשים, מכל צידי הקשת הפוליטית, שלא רוצים ללכת אחורה, ואני מקווה שזה לא יקרה. אני לא רואה שחורות אבל אולי זה מנגנון הדחקה.
"אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה מתוך המקום הבטוח שלי, שבו אני ובת הזוג שלי ממשיכות לחיות בתל אביב בכיף, מנותקות, אלא בשביל מי שלא נמצא במצב שלי, שזה בערך כל אדם צעיר שעוד לא יודע לקבל את מי שהוא. מדובר בצעירים רבים שהולכים להיפצע נפשית, כי כשהכותרות בעיתונות מלאות בדיווחים על אמירות הומופוביות, הן יגיעו גם לבתי הספר. לכל הנפשות הרכות שמפחדות צריך להגיד: אתם בסדר. מה שאתם מרגישים בגוף שלכם הוא טבעי והוא לא פשע והוא לא בושה, אלא הם בושה".
מתי בפעם האחרונה הלכת להפגין?
"אני אצא להפגין כשמשהו יקרה. אני מתכוונת בהחלט לצעוד במצעד הגאווה בירושלים. זה חשוב לי. לפעמים, כשניזונים בעיקר מהתקשורת, יש כבר מנגנון שמתסיס אותך, כך שאני מנסה לא להתעצבן לפני שמשהו קורה. מה שכן, לא הייתי רוצה שאנשים שמדברים בצורה הומופובית ינהלו את המדינה".
מתי בפעם האחרונה עשית שינוי חיצוני?
"אני מתה לעשות משהו שיוריד לי את השקיות מתחת לעיניים. אפילו אם זה בשביל תפקיד שברור שצריך להרזות עבורו, אף אחד לא יגיד לי את זה. המראה החיצוני חשוב לי בהחלט. אני יכולה להיות מאוד מתוסכלת ממנו, וזה יכול להוריד ולהרים לי את מצב הרוח. אני חושבת שהיום אני פחות נותנת לכמה קילוגרמים להוריד לי ממי שאני, אבל זה מדגדג, אני צריכה להילחם בזה. אני מקווה שבהיריון לא אעלה הרבה".
