כשצילמנו מרחוק חור שחור: השנה המרגשת של תגליות החלל

אוריגמי מציץ בחושך

בשנה שמאז שיגורו, טלסקופ החלל ג'יימס ווב הזרים לכדור הארץ תמונות שמסייעות לפצח את חידת היקום

טלסקופ החלל ג'יימס ווב הוא, איך שלא מסובבים את זה, הצעצוע המשוכלל ביותר שיצרה האנושות בניסיון לחקור את סודות היקום שסביבנו. ווב, שהשבוע מלאה שנה בדיוק לשיגורו, נחשב ל"נכד" ההיפסטרי והמעודכן של טלסקופ החלל הוותיק האבל (שפעיל מ־1990). מדובר בפאר יצירה טכנולוגי, שהצליח לדחוק 18 מראות מלוטשות ועוד גלימה של מגיני שמש לתוך מבנה דמוי אוריגמי בגודל אוטובוס, שתוכנת להיפתח עצמאית - ועמד במשימה ללא שום תקלה. בפיתוח הפלא הזה הושקעו לא פחות מ־10 מיליארד דולר.

כעת, אחרי שהתאקלם בנקודת תצפית נוחה, 1.5 מיליון קילומטר מכדור הארץ, ואחרי שהתאושש מפגיעה באחת המראות (חלקיק אבק־חלל התנגש בה במהירות אדירה), ממשיך הטלסקופ להזרים צילומים שטרם נראו כמותם, תוך שהוא משתמש ביכולתו "לראות" קרינת אינפרה־אדום - זו שעין אנושית לא בנויה לקלוט. כך, למשל, הוא חשף לוק חדש לכוכב הלכת צדק, הביא צילומים של מערכות שמשות מפתיעות, ותיעד ערפיליות ו"קוואזרים" נידחים.

אבל עיקר כוחו של ווב הוא באיסוף אותות מגלקסיות רחוקות ביותר, שעד כה לא נצפו, מה שהופך אותו לבלש חד־עין שמציץ לזמנים הקדומים ביותר של היקום. האסטרופיזיקאים לא מפסיקים לפתוח שמפניות למראה העדויות שהוא מביא לתהליכים שהתרחשו לא הרבה אחרי המפץ הגדול - מה שיקל, אולי, לענות בעתיד על החידה הגדולה מכולן: איך הגענו לכאן?

החור של הדונאט

השנה סוף־סוף הצליחו החוקרים להשיג תמונה של החור השחור העצום שבמרכז שביל החלב

במרכז שביל החלב שלנו, כמו בליבה של כל גלקסיה שמכבדת את עצמה, שוכן חור שחור אימתני, מהסוג שנקרא סופר־מאסיבי. בלטינית הוא קיבל שם שמתאים לנבל מסרטי גיבורי־על - סגיטריוס A - אבל בעברית הפכו אותו לחנון לא מאיים - "קַשָּׁת A".

כך או כך, מדובר בז'לוב לא קטן, שקוטרו 24 מיליון קילומטר ושהמסה שלו שווה ל4.2 מיליון מסות השמש שלנו. הוא מרוחק 26 אלף שנות אור מאיתנו, ומאחר ששנת אור אחת שווה לכ־9.5 טריליון קילומטר, אם נרצה לטוס אליו בחללית המהירה ביותר שיש לאנושות להציע (חצי מיליון קמ"ש על השעון) - נגיע אליו בתוך זמן זניח של 50 מיליון שנה. כן, חמישים מיליון.

הבעיה היתה שעד כה איש לא הצליח להביא תיעוד ישיר של העצם הממזרי. החוקרים אמנם צילמו את ההשפעה העקיפה שהוא מייצר על מסלולי כוכבים שקרובים אליו, אבל לא היתה תמונת אקדח מעשן, וגם העובדה שעננת אבק עצומה מסתירה את הנוף אליו מכדור הארץ - לא עזרה.

כל זה עד חודש מאי השנה. אחרי שב־2019 הביאו האסטרופיזיקאים תיעוד ראשון של חור שחור כלשהו (במרכז גלקסיה שנקראת M87), הגיע צילום הפוטו־רצח ההיסטורי של החור השכונתי שלנו, שהורכב במלאכת מחשבת מאינספור נתונים שנאספו על ידי טלסקופ ש"רואה" בגלי רדיו.

אז מה נלכד בתמונה? כמו שלמדנו בבית הספר, אי אפשר לראות חור שחור באופן ישיר, כי אור לא יכול לברוח מהכבידה שלו. לכן תיעדו החוקרים את המתרחש בטבעת המיידית שסביבו, זאת שנקראת בלשון מקצועית "אופק אירועים" (Event Horizon). מדובר באזור מוטרף ואלים במיוחד, שבו חומרי חלל נופלים אל החור במהירות עצומה, ומתלהטים. קרינת החום האדירה היא, בין השאר, מה שהונצח בצילום הדונאט המרגש.

צעד חדש לאנושות

אחרי הפסקה של 50 שנה, נאס"א הובילה השנה תוכנית ניסוי לקראת הנחתת אדם על אדמת הירח

50 שנים הן הרבה זמן להתגעגע, ואחרי שהחללית המאוישת האחרונה ששוגרה אל הירח היתה אפולו 17, ב־1972, הרגישה סוכנות החלל של ארה"ב, נאס"א, חשק להציב שוב אדם על אדמת הידיד הנאמן של כדור הארץ. אחרי הכל, אמריקה חוזרת להיות גדולה, ותקציבים גויסו בין השאר גם מגורמים פרטיים, וגם הגיע הזמן לחשוב על הימים שבהם הירח ישמש תחנה מרכזית, שלא לומר מושבה משגשגת, למסעות עתידיים בעומק החלל.

אז אחרי היסטוריה מפוארת שכללה את הצעד הגדול לאנושות של ניל ארמסטרונג (אפולו 11), ורגעי חרדה דרמטיים ברמה הוליוודית (אפולו 13), רק טבעי היה שהתוכנית החדשה לכיבוש הירח לא תבייש את הפירמה (ולא ניכנס כאן שוב לתיאוריות הקונספירציה סביב "היתה נחיתה על הירח, או שזה היה פייק של במאי הוליוודי מפורסם באולפן").

התוכנית הבינלאומית החדשה, שהושקה ב־2017 בהובלת נאס"א, קיבלה את השם "ארטמיס", והיא מיועדת להנחית אדם על אדמת הלבנה כבר ב־2025. בינתיים, כצעד קטן, שוגרה בנובמבר 2022 החללית ארטמיס 1, כחלק מבדיקה ראשונית של מערכת שילוח חדשה של תא צוות למסלול סביב הירח (בלי נחיתה פיזית) - לקראת המועד שבו יישבו בו אסטרונאוטים בשר ודם. המומחים הושיבו בתא בובות־דמה עתירות חיישנים, ממש כמו לפני השקת מכונית חדשה.

משימת ארטמיס הוכתרה עד כה בהצלחה, והמערכת חזרה לכדור הארץ ונחתה באוקיינוס השקט. עכשיו מכינים את שלבי הניסוי הבאים, לקראת הרגע שבו שוב יקפצו בני אדם על הירח. ואז אפשר יהיה להתקשר לטום הנקס, לברר אם הוא פנוי לסרט.

ארמגדון, גרסת המציאות

גם בלי העזרה של הוליווד, האנושות הוכיחה השנה לראשונה שהיא יכולה להסיט אסטרואיד ממסלולו

אמנם מומחי נאס"א הרגיעו שבמאות השנים הקרובות לא צפוי, ככל הידוע, לפגוע בכדור הארץ שום אסטרואיד בגודל מחריב עולם, כמו שקרה לדינוזאורים. אבל אם יש דבר אחד שלמדנו מברוס וויליס, ירום הודו, זה שכדאי להתכונן ולהתחמש מראש אם ברצוננו למנוע מסלעים חלליים עצומים ונטולי מעצורים לדהור במסלול התנגשות ישיר בנו.

אז אמנם יש דרכים פחות בומבסטיות למנוע ארמגדון - למשל, לשגר חללית שתטוס לצד האסטרואיד ותסיט אותו אט־אט מנתיבו באמצעות כוח הכבידה הטבעי שלה, אבל היי, גם בנאס"א אוהבים זיקוקי דינור הוליוודיים לא פחות מכל אחד אחר. וכך, במסגרת תוכנית שקיבלה את השם המגניב DART (ראשי תיבות של Double Asteroid Redirection Test), נטפלו האסטרופיזיקאים לשני אסטרואידים שריחפו להם בשלווה זה סביב זה, במרחק 11 מיליון קילומטר מאיתנו, בלי לאיים על איש, ושיגרו על הקטן שבהם (בקוטר 160 מטר) גשושית שתתרסק עליו.

הסיבה לחוסר הנימוס הקוסמי היתה פשוטה: לבחון בתנאי אמת, ולא רק בתסריט שובר קופות, את מידת הסטייה שתתרחש במסלולו של אסטרואיד בעקבות הפגיעה המכוונת בו. על הדרך ביקשו החוקרים גם לבחון את נתיבי הרסיסים שהתנגשות יזומה כזו תיצור, שהרי אנחנו לא רוצים להניא אסטרואיד מלזמום על חורבן כדור הארץ - ואחר כך להיאלץ להתמודד עם כל שבריו שיתעופפו חופשי אל אותו כדור ארץ עצמו.

הגשושית, ששוגרה בנובמבר 2021, התרסקה על האסטרואיד המסכן, ששמו דימורפוס, לפני שלושה חודשים, במהירות עצומה של 23 אלף קמ"ש. מומחי האסטרונומיה סברו שהשפעת ההתרסקות על מסלול דימורפוס תהיה זניחה יחסית, אבל למרבה ההפתעה, התברר שהשינוי בפועל היה גדול ממה ששיערו תחילה.

החוקרים שחררו מיד אנחת רווחה: לראשונה הוכיחה האנושות שכשהיא שמה לה למטרה לשרוד, לא כדאי לשום גוף זדוני בקוסמוס להתעסק איתנו. כן, גם אם מדובר בסלע חלל תמים שלא התכוון לפגוע בזבוב.