לפני ארבע שנים הוזמנתי לכנס מבקרי הטלוויזיה האמריקנים להשקת עונת הטלוויזיה החדשה, שנפתח עם דמות נשית מחופשת לאריה מוזהב, שעלתה לבמה וביצעה את "California Dreaming" מהסיקסטיז. "סנסציה מוכחת ותוכנית מקורית שאין כמוה באף מקום", קבעה נשיאת ערוץ פוקס דיינה וולדן בהכרזה על "הזמר במסכה". מפתחות הרייטינג בפנים, סעו לשלום.
הגרסה האמריקנית לפורמט הקוריאני עלתה בארה"ב ב־2019, ואכן עוררה עניין רב סביב הגימיק של כוכבים מפורסמים מאוד לכאורה, שמפגינים יכולות שירה וכובשים את לב הצופים מבלי שזהותם ידועה. החשיפות התבררו פעם אחר פעם כפנים מוכרות שנשכחו, אבל לא ממש ככוכבי על. אולם השעשועון כיפר על הסטאר קוואליטי במוצר מבדר, והקהל התרפק בנוסטלגיה על זמרי עבר כמו סיל, טוני ברקסטון ולהקת הנסון, שזכו לרגע שוב בזמן מסך. "הזמר" היתה ממתק מנחם בימי הקורונה, עם נתוני צפייה נאים של 11-10 מיליון צופים מדי שבוע. השיא הגיע כשפרק הפתיחה של העונה השלישית שובץ מייד לאחר סופרבול 2021, פלטפורמת השידור הנצפית ביותר בשנה, והשיג רייטינג שיא של 23.7 מיליון צופים.
באדיבות קשת 12
פוקס מיהרה לייצר העתקים ל"הזמר", כמו "הרקדן במסכה" שבו הכוכבים המחופשים פיזזו בריקוד, "אלטר אגו" עם מתמודדים ששרו בתיווך דמות אנימציה ממוחשבת מבלי שיראו אותם, ופורמט נוסף, גם הוא מקוריאה, בשם "רואים את הקול" (גם הוא יעלה בקרוב בגרסה ישראלית), שבו על הפאנל לפענח אם המתמודדים אכן שרים בעצמם או שמא מדובר בליפסינק לקולו של מישהו אחר.
הטרנד לא פסח על מלך הריאליטי של התקופה, רופול צ'ארלס ("המרוץ לדראג של רופול"), שעלה אף הוא בגרסת VIP עם סלבס שביצעו ליפסינק כמלכות דראג, ובקיץ האחרון עלתה תוכנית בשם "Claim to Fame" (תביעה לתהילה, בתרגום חופשי), ששילבה את מרכיב האנונימיות עם פורמט שמזכיר את "האח הגדול", בעוד קרובי משפחתם של הכוכבים עוברים לגור יחד בווילה מבלי לדעת זה את זהות הקרוב המפורסם של זה, ועליהם לנחש ולפענח עם מי הם גרים.
אולי כל זה נשמע מבטיח, אך כל החיקויים למיניהם לא הצליחו להתרומם. השבוע עלו הפרומואים לעונה החדשה והשלישית של הגרסה הישראלית של "הזמר", שכמנהגם של פרומואים, טוענים להצלחה מסחררת של הפורמט בשנה החולפת. זה אולי היה נכון לפני העונה הראשונה, אבל לגבי השנה החולפת, כאמור, מדובר בהפך הגמור.
ולא רק בארה"ב הפורמט נשחק - ב־2022 הפורמט התרחב לעוד חמש מדינות, ובהן ארגנטינה וטורקיה, ובשתיהן הגרסאות המקומיות התרסקו ובוטלו לאלתר.
נחזור לארה"ב. העונה השמינית ששודרה בסתיו החולף יצאה לדרך עם שיא שלילי של 3.7 מיליון צופים בלבד, ומצוקת הליהוק בעונות האחרונות הורגשה עם חשיפות כמו זמר הפאנק ג'ורג' קלינטון (81), חבר מונטי פייתון אריק איידל (79) והשחקן וויליאם שאטנר (91). נוסף על כך, בניסיון נואש לעורר עניין מחודש, הפורמט התהפך, ובמקום הדחה וחשיפת מפורסם אחד בתום כל פרק (ברור שבישראל זה לא תמיד קורה), בכל פרק רק אחד מהמתמודדים עולה לגמר ויתר המחופשים נחשפים מייד בסופו. כלומר, נטשו את עיקרון בניית הציפייה מפרק לפרק, והתחרות בתוכנית הריאליטי התחרותית הפכה למשהו שולי.
על כל אלו מאפיל הנזק התדמיתי מהעונה הקודמת שבה לקח חלק רודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק לשעבר ופרקליטו השנוי במחלוקת של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שהואשם במעורבות בהסתערות על גבעת הקפיטול והושעה מעיסוק בעריכת דין סביב טענות להפצת מידע מסולף.
עובדת השתתפותו הודלפה חודשיים לפני השידור ומייד עוררה תרעומת ציבורית. אשליית התוכנית החביבה לכל המשפחה התנפצה. הקומיקאי קן ג'ונג בפאנל השופטים שילב ידיו והזעיף פניו בזמן החשיפה, ומקורות טענו כי הוא יצא בזעם מהאולפן זמן קצר לאחר החשיפה, באומרו "אני עם זה סיימתי". מבקרי הטלוויזיה הכתירו את המאורע כשפל טלוויזיוני, וקבעו כי הפורמט מיצה עצמו באופן סופי.
אגב, אין באמור כדי להכריז על מותו של הריאליטי, חלילה. כשהוא מעניין באמת הוא גם מצליח. ראו למשל את ״הישרדות״ ו״המירוץ למיליון״, שממשיכות להביא רייטינג טוב ויציב גם אחרי יותר משני עשורים על המסך. אבל האם בכל העולם "הזמר" הוא שלאגר מטורף שחייבים לצפות בו? ממש לא. הסופרלטיבים המוגזמים והניסיון ליצור תחושה של FOMO (פחד לפספס) מגוחכים. רוצים לראות מי מסתתר מאחורי המסכה? פשוט תעשו חיפוש קטן בגוגל ותראו את האמת.
