חילוץ דרמטי, דקה אחר דקה: "יורים עלינו! אנחנו בשכם! בבקשה בואו כבר. אבא, תעזור לי, אבא. השם, תעזור לנו!"

30 באוגוסט 2022. השעה: 3:07

"משטרה שלום", ענתה לירון ברפי, שוטרת שח"ם (שירות חובה משטרתי). זה קרה ביום שלישי לפנות בוקר, במהלך משמרת סטנדרטית לחלוטין במרכז השליטה והבקרה של מחוז ש"י. ולמרות שאף פעם אי אפשר לדעת, הסיכוי שמשהו דרמטי יקרה בשעות אלו שואף בדרך כלל לאפס. תשעה חודשים לאחר שהתגייסה וכשלושה חודשים לאחר שהגיעה למשל"ט, לירון כבר היתה מוקדנית מנוסה - אבל נראה שדבר לא הכין אותה לפחד שנשמע בקולו של האיש שהיה בצד השני של קו הטלפון.

"הלו! הלו!", נשמע קול מבוהל להחריד, כשברקע נשמעות יריות. "שכם יריות, שכם יריות. אנחנו בשכם, יריות. יורים עלינו".

"איפה אתם?", נשמעת לירון בהקלטה מאותן שניות דרמטיות (שאותה ניתן לשמוע באתר "ישראל היום").
"בשכם, בשכם", השיב האיש.

זו היתה תחילתה של דרמה מותחת, שיכולה בקלות לשמש תסריט לסרט אקשן. 50 דקות של מתח ואימה, בעוד מחבלים סורקים אחר חמישה ישראלים הלכודים בלב העיר שכם, כשהם נמצאים מטרים לידם וממתינים - רועדים, שניים מהם פצועים באורח קשה - לכוחות הביטחון.

שלושה חודשים לאחר האירוע, שיכול היה להיגמר בקלות ברצח של חמישה ישראלים או בחטיפתם, חזרו המוקדניות לאותן דקות דרמטיות, שבו הכווינו כוחות, תדרכו את הישראלים כיצד להימלט ממחבלים שדלקו אחריהם וסייעו לאחד מהם לטפל בפציעתו הקשה, בזמן שהמחבלים מחפשים אותם ומציתים את רכבם. 50 דקות, 3,000 שניות. נצח.

"יש אחת לחודש כניסה לקבר יוסף", מסביר ניצב־משנה אלי עובדיה, קצין האג"ם של מחוז ש"י. "אלו כניסות מוסדרות, רשמיות ומתואמות עם הצבא. כשיש רגישות ביטחונית הצבא מבטל, וכשאין הוא מאפשר. לצערנו, לצידן, יש כניסות לא מבוקרות ולא מתואמות. אלו בדרך כלל חרדים, אבל לא רק. הם לא עושים חשבון לאף אחד: לא לנו, לא לצבא, פשוט נכנסים".

אנו יושבים במפקדת השליטה והבקרה של מחוז ש"י, משל"ט בקיצור, שנמצא על ראש ההר בשטח E1, כמעט בדיוק באמצע יהודה ושומרון. החדר רחב ידיים ומלא מסכי ענק מלאים מידע. בצמוד לקיר יושבות המוקדניות, חלקן שוטרות בקבע, אחרות שוטרות שח"ם, ומשיבות לטלפונים שמגיעים מכל אדם שמחייג 100 באזור יהודה ושומרון. שלושה מטרים פנימה - ואתם ב"מצודה", החדר שנועד ספציפית לטיפול במצבים חריגים, ביטחוניים או אזרחיים. קיומה של המצודה הוא אחד מהלקחים החשובים ביותר מחטיפת שלושת הנערים - גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח - שאותו ניתן להגדיר כיום הכיפורים של מחוז ש"י. מצמרר לחשוב עד כמה האירוע באוגוסט האחרון היה קרוב למה שהתרחש באותו לילה אפל ביוני 2014.

12 ביוני 2014. השעה: 22:25

"משטרה שלום, אודי", ענה אודי אדרי, אז שוטר שח"ם במשטרת ש"י לשיחת הטלפון. בצד השני נשמע שקט לרגע ואז המילים המצמררות הבאות: "חטפו אותי", אמר גיל־עד שער, אחד החטופים, בשקט. אודי משיב ב"הלו", ומייד נשמעים המחבלים: "ראש למטה! ראש למטה!" לאחר מכן נשמעים צרור יריות וקולות כאב. השיחה ארכה 2 דקות ו־14 שניות. לאחר שהמחבלים יורים בחטופים הם פורצים בצעקות שמחה. "הבאנו שלושה", צועק אחד, ואחר מתחיל לשיר. "תענה לטלפון שלי שם, הלו?", נשמעת שוטרת אחרת בעוד ברקע נשמעים צהלות שמחה וצרורות ירי.

השוטרים לא הבינו מה קורה, והשיחה שהתנתקה הוגדרה כשיחת הטרדה ונזנחה, והסוף ידוע. מפקדת השליטה והבקרה החדשה, שבה אנו יושבים, נחנכה ביוני האחרון, כלקח מאותו מחדל נורא. המחשבים שודרגו, המענה הפך קריטי, וכל שיחה שלא נענית נבחנת בשבע עיניים.

"כל הזמן עובר בראש האירוע של שלושת הנערים", אומר נצ"מ עובדיה. הוא בן 50, נשוי ואב לשניים ומתגורר במעלה אדומים הסמוכה. כבר 20 שנה הוא במשטרה ועבר אליה ממג"ב ביוני 2000, ארבעה חודשים לפני מהומות אוקטובר 2000. "המשל"ט הזה נבנה כחלק מהלקחים של 'שובו אחים'".

30 באוגוסט 2022. השעה: 3:08

"ברגע הראשון כשהגיעה השיחה מהבחור בשכם לא הבנתי בדיוק מה קורה. הוא צועק 'יורים עלי, אנחנו בשכם', והדבר הראשון שעובר לך בראש זה 'מה הוא אמר? מה הקשר שכם?'", משחזרת לירון אותה שיחה גורלית.

"מה אמרת, שיורים עליכם?", שואלת לירון בשיחת הטלפון. "כן, יורים עלינו", הוא עונה ואומר לחברו "נראה לי הגיעו מחבלים לרכב". לירון מנסה לכוון אותו. "איפה אתם בשכם? יש לך טלפון חכם?", היא שואלת כדי לשלוח הודעת איכון כך שיידעו היכן הם. הבעיה היא שהחמישה, כולם חרדים, אינם מחזיקים טלפונים חכמים אלא טלפונים כשרים. האירוע הפך ברגע אחד ליותר מסובך. "אני מבינה שיש לי פה אירוע חריג וצועקת לקצינה שלי 'תבואי מהר'. בינתיים אני שומעת אותו מדבר עם חברים שלו והוא אומר 'יש כאן מחבלים'. זה מטורף", היא מספרת.

ואז הגיעה השיחה השנייה.

"אני לא יכול לדבר, אנחנו בשכם. ירו עלינו", נשמע קול צעיר ומבוהל ביותר באוזנייה של רס"ל סיון אלחרר (25). "אנחנו בשכם, אנחנו בשכם, נו נו נו, בואו מהר!!"

"המשמרת שלי החלה בתשע וחצי", היא מספרת. היא שוטרת קבע וכבר משמשת שנה מוקדנית במשל"ט, מתוך שנתיים בסך הכל במשטרה. גם היא, כמו יתר המוקדניות, מתגוררת במעלה אדומים. "אנחנו עוברות כ־20 דקות של תדריך ואז מתחילות משמרת. אלו שעות קצת יותר שקטות, למרות שאי אפשר להימרח או להירדם כי אנחנו תמיד מוכנות לאירוע כלשהו שיפתיע אותנו. השיחה הראשונה התקבלה אצל לירון, ואחרי כמה רגעים מגיעה עוד שיחה ואני עונה. הוא היה ילד קטן, בן 17 בסך הכל, ונקלע לסיטואציה מפחידה".

"אתם ליד קבר יוסף? יש נפגעים?", נשמעת סיון בהקלטה. "כן כן, אני נפגעתי, ירו עלי". הצעיר מסביר כי הם היו חמישה שנכנסו לשכם כדי להיכנס לקבר יוסף.

מדובר בתופעה מוכרת לשמצה. במקביל לכניסות הרשמיות, המסודרות, מתעקשים חסידים להיכנס לקבר יוסף ללא תיאום וללא כוח צבאי שמלווה אותם. מדובר בסכנת חיים ברורה ומיידית. ב־2006 נפצעו שבעה חסידים שנכנסו בדרך זו לשכם. ב־2011 רצחו מחבלים את בן יוסף לבנת, אחיינה של לימור לבנת, בעת שחזר מביקור דומה. ב־15 ביולי 2022 ירו מחבלים לעבר חסידים בסמוך לקבר יוסף. רכבם התהפך והם הצליחו להימלט, פצועים קל בלבד. הרכב של הישראלים הוצת לאחר מכן - רמז עבה מאוד למה שהתרחש רק חודש וחצי מאוחר יותר.

"כמה אנשים אתם שם? אתם בתוך קבר יוסף או בחוץ?", ניסתה סיון לקבל פרטים מהצעיר הפצוע. "חמישה, בואו מהר, בואו מהר", הוא משיב בקול רועד והלב נכמר. "אנחנו בדרך, אנחנו בדרך. תישאר איתי על הקו", משיבה לו סיון. "בואו מהר, בואו מהר", הוא עונה, והיא מנסה להרגיע אותו ולומר לו שגם הצבא בדרך. "תבואו מהר, תגידי להם שיבואו מהר", אומר הצעיר בלחץ. "יש לכם איפה להתחבא עד שנגיע?", שואלת סיון, והוא משיב: "לא לא לא לא, אני לא מנתק אבל בבקשה בואו כבר. אבא, תעזור לי, אבא. השם, תעזור לנו!"

30 באוגוסט 2022. השעה: 3:11

במשל"ט, שהיה עד לפני דקות בודדות רגוע ושלו - מהומת אלוהים. מפקח יעל לאופר, קצינת היחידה, תופסת פיקוד על האירוע מהמצודה. במקביל מתעדכן גם נצ"מ עובדיה, ולאחר מכן גם מפקד המחוז, המפכ"ל ואלוף פיקוד מרכז. גם הפרטים, שהיו מבולבלים בתחילה, הולכים ומתבהרים. חמישה ישראלים, תושבי אזור ירושלים ומרכז הארץ, נכנסו לתוך שכם כדי להתפלל בקבר יוסף. סמוך מאוד לקבר פתחו לעברם באש, והם התנתקו זה מזה. יש קשר עם שניים, שלושה נוספים מנותקים.

"שתי דקות לאחר שהמדווח הראשון התקשר, התקשר עוד אדם שדיווח על אותו המקרה, וכך הבנו שמדובר באותה חבורה שהתפצלה. הם היו במרחק זה מזה ולא ראו אחד את השני אלא תקשרו במקביל עם המוקדניות שלנו", משחזרת לאופר. "צריך להבין - זה בתוך שכם, אנחנו לא יכולים לשלוח ניידת, ולכן צריך להעביר את כל המידע הרלוונטי לכוח הצבאי ולשב"כ. גם כניסה שכזו היא לא מיידית, דרושה היערכות של הצבא. זו סכנה לכוחות".

קוד "חץ דרוך" - שפירושו אזרחים ישראלים בשטחי A, שטחי הרשות הפלשתינית - הוכרז ברשת הקשר של צה"ל והמשטרה. בינתיים, מתחילים להתפרסם ברשת תיעודים מהאירוע. בלב הרחבה שמול קבר יוסף נראה רכבם של הישראלים כשהוא תקוע בתוך סוללת עפר, ככל הנראה לאחר שהתנגשו בו, ופלשתינים נעצרים בסמוך אליו. דקות ספורות לאחר מכן הרכב השחור כבר עולה באש שהבעירו המקומיים.

"בהתחלה וידאתי שיש לו סוללה ושאלתי אם יש להם איפה להתחבא", משחזרת לירון. "הוא סיפר שאחד מהחברים שלו נפצע ושהם יסתתרו בין הקוצים. פתאום הוא לוחש לי: 'תקשיבי, אני לא יכול לדבר. הם מתקרבים, הם פה, הם פה'. המחבלים חיפשו אותם. זה היה מאוד מלחיץ, כי אתה חושש שבמקום לעזור אתה פוגע בהם. אמרתי לו מייד להפסיק לדבר.

"אין ספק, זו היתה שיחה מלחיצה מאוד. אתה מבין שאף אחד לא חבר אליהם עדיין ושהאירוע יכול להפוך לחריג עוד יותר. במשך כ־50 דקות של שיחה ברור שהיו לי רגעים של 'אמא'לה, באיזה אירוע מטורף אני נמצאת' ואיזה מזל שאנחנו איתם על הקו ומצליחים להעביר את המידע לכוחות".

בינתיים, בקו השני סיון מנסה להרגיע את בן ה־17 הפצוע. "במשך רוב השיחה הוא לחש, ואני אמרתי לו: 'אם אתה לא יכול לדבר - אל תדבר, אבל אתה לא מנתק לי את השיחה'. שמעתי התקהלות ושאלתי כמה אנשים יש עליהם, והוא ענה 'בערך מאתיים'. בתוך תוכי אני תוהה איך צה"ל יצליח להיכנס ולהוציא אותם בריאים ושלמים - וגם לשמור על עצמו. שמעתי ירי, ובשלב כלשהו הציתו להם את הרכב, ממש קרוב אליהם".

30 באוגוסט 2022. השעה: 3:17

הדקות עוברות כמו נצח. מדובר באירוע חריג ביותר במוקד 100, שכן ברוב המוחלט של המקרים שדומים לאלה הצבא לוקח פיקוד על האירוע בתוך זמן קצר מאוד. הפעם שתי מוקדניות וקצינת משטרה מצאו עצמן בלב האירוע. מכווינות את הכוחות, מסייעות לשני ישראלים בשטח, כשאחד מהם פצוע, ומקוות ששלושת האחרים בסדר בלי מידע כלשהו מה מצבם.

"ניסינו לסקור את האזור לפי הסביבה הוויזואלית - לראות את מה שהם רואים", מסבירה המוקדנית יעל. "העברנו את המידע לכוחות, למינהלת התיאום והקישור שמתקשרת מול הרשות הפלשתינית ולכוחות הצבא שמכירים את השטח. כל האירוע התנהל במקביל מול המוקד - צבא, שב"כ, משטרה, מד"א.

בשלב כלשהו יעל אומרת לסיון שחייבים לחבר את מד"א לבחור. בן ה־17 נאנק מכאבים, והחילוץ לא נראה עדיין באופק. "הוא אמר פתאום שהוא עייף, שקשה לו לנשום ושהוא רוצה לנוח", מספרת סיון. "חיברתי אליו מוקדן ממד"א שיסביר לו מה לעשות.

שאלנו איפה ירו בו, והוא אמר 'מעל הברך'. לא צריך להיות רופא כדי להבין שפציעת ירי מעל הברך יכולה להיות מאוד בעייתית. העליתי כונן של מד"א, שהסביר לו איך לעשות בעצמו חוסם עורקים, כי אנחנו לא יודעים מתי הם ייצאו משם ובאיזה מצב רפואי הם יהיו". בדיעבד, ייתכן שההחלטה לבצע חוסם עורקים הצילה את חייו.

"הילד היה מאוד מבוהל. השיחה התנתקה פעמיים וחזרנו אליו. זה מובן, הוא גם קטן וגם המצב הזה מבהיל בכל הגילים. הוא לא בכה אבל היה מאוד לחוץ, שאל מה לעשות. במשך רוב השיחה הוא לחש, אבל שיתף פעולה, הבין שהוא חייב מענה", מוסיפה סיון. "לא אשקר, הייתי לחוצה, לא ידעתי איך האירוע הזה יסתיים. כן, זה מלחיץ. אתה לא רוצה להיכשל, בטח בסיטואציה שכזו".

יעל: "זה הרגיש אצלנו כמו נצח, בדיוק כמו שהוא הרגיש. אתה מרגיש את האזרח על הקו, ואתה לא יכול לעזור לו פיזית. אתה מחזיק אותו על הקו והוא מת מפחד, כואב לו, הוא מדמם, ואתה איכשהו מחזיק אותו בשיחה, משדר אופטימיות שאתה בדרך אליו. זה היה התפקיד שלנו. הלחץ שלי היה בעיקר כי חיכיתי לאישור של הצבא שהוא נכנס. זה מה שעניין אותי באותו הרגע. בשלב כלשהו סיון אומרת לי: 'הוא כבר לא מתקשר איתי'. החסרתי פעימה. זה מאוד הלחיץ אותי. התקשרתי שוב לצבא ולחצתי: תיכנסו כבר, תיכנסו, הבן אדם לא נושם".

"זה היה כמו סרט. שוחחתי איתו דקות ארוכות. אני מדברת, והוא לוחש בחזרה", מספרת לירון. "והם מתקרבים, ואז פתאום הוא אומר לי 'הרכב שלנו נשרף'. שאלתי אותו אם הוא זוכר במקרה את מספר הרכב שלו, והוא השיב למרבה ההפתעה בחיוב והתחיל לדקלם את המספר. זה עזר לכוח הצבאי להבין מאיזו כניסה לשכם הם נכנסו. זה מטורף. מה הסיכוי שאחד מתוך חמישה נוסעים יזכור את המספר של הרכב?"

יומן האירועים של המשטרה חושף את הסיפור דקה אחרי דקה. ב־3:07 מתקבל הדיווח הראשון, ודקה לאחר מכן הדיווח השני. ב־3:11 הצבא מתעדכן, וכעשר דקות לאחר מכן השב"כ כבר עמוק בתמונה. בתוך חמש דקות, בין השעות 3:17 ל־3:22, מסביר הכונן לבן ה־17 כיצד לבצע טיפול בשטח, ומ' מבצע לעצמו חסם עורקים.

הדרמה גוברת מדקה לדקה. "סוגרים עלינו", אומר בבהלה אחד מהמטלפנים, בעוד המחבלים מתקרבים. דקה לאחר מכן, ב־3:29, עולה הרכב שלהם בלהבות. יריות נשמעות ברקע.
ב־3:35 מודיעים בחטיבה המרחבית שומרון שכוח צבאי בדרך לתוך שכם, אך שלוש דקות לאחר מכן מגיע דיווח מאחד הישראלים שמפיל את הלב לרצפה. "יכול להיות שאחד מהחברים שלנו נמצא ברכב השרוף", הוא אומר למוקדנית. במשך דקות ארוכות כלל לא בטוח אם כל הישראלים חיים. המדווחים נשארים על הקו.

בן ה־17 נושם נשימות רדודות ומתקשה להמשיך לדבר. סיון מולו, מדובבת אותו, משאירה אותו ער. המבוגר יותר, בקו השני, מכווין את הכוחות - ימינה, שמאלה, תגיעו לכאן, תגיעו לכאן. עוד מעט זה נגמר.

30 באוגוסט 2022. השעה: 3:56

"יש לידך כוח?", שואלת לירון. "כן, כן. שניים כאן, שניים כאן! אנחנו חמישה בסך הכל", נשמע הישראלי שאיתה על הקו צועק ללוחמים. קל לשמוע את ההקלה הבולטת בקולו. "אני רוצה שתצביע לכוח הצבאי על האנשים שהיו איתך, שלא יהיה בטעות אדם אחד שנכנס ולא יצא", היא מוסיפה, והוא משיב: "בדוק חמישה. אני מכיר אותם. כולנו יחד. אני יחד עם הכוח הצבאי. תודה רבה לכם".

"חיברתי את הצבא לישראלי, הסברתי לו שהם אמורים לראות אותם כשהם נכנסים פנימה. שמעתי את המסוק ברקע. זה היה הרגע שהבנתי שהאירוע סוף־סוף נגמר. לשמוע שהבחור שנפצע קשה חולץ והוא בחיים. שמעתי אותו מדבר איתם, ותחושת ההקלה אדירה - הצלתי חיים. ניתקתי את השיחה, הלכתי למפקדת ואמרתי לה 'אני חייבת הפסקה'. התעשתי, התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה 'וואי, את לא מבינה מה עברתי עכשיו'".

סיון: "הילד שהיה איתי בטלפון היה כל הזמן בהכרה. לקראת סוף האירוע, בגלל שהוא היה פצוע קשה, הנשימות שלו התחילו להיות מאוד כבדות. היה לו קשה לדבר והוא אמר שקשה לו. הוא לא ממש תקשר, אם משום שהוא פחד שמישהו יתפוס אותו ואם כי כבר לא היה לו כוח. בסוף השיחה הוא לא ניתק את הטלפון ושמעתי את כל החילוץ. שמעתי אותו צועק 'אנחנו כאן, אנחנו כאן, בואו. איי, איי, כואב לי'. את שומעת את זה ומתרגשת".

יעל: "זה הרגיש כמו סרט, חבל על הזמן. שמענו את הכל. את הכוחות מגיעים אליהם, הצבא אומר לנו 'אנחנו איתם' והכל מוקלט, כמו סרט בלייב. זה היה אירוע מאתגר מאוד, מההתחלה, כשאחד הישראלים אמר שיורים עליו, ועד לרגע שהצבא אומר 'הוא איתי', ואז יש נשימה של הקלה. היית צריך לראות מה הלך כאן. היה מטורף, כולם היו בבלאגן וכל המקום הזה על הרגליים, וברגע שזה נגמר זו היתה הקלה מדהימה".

ב־4:16 לפנות בוקר, שעה ותשע דקות לאחר הדיווח הראשוני, נחת מסוק במנחת של בסיס בה"ד 3. חמשת הישראלים יצאו בשלום מהאירוע. בן ה־17 פונה לביה"ח תל השומר באמצעות המסוק כשמצבו קשה. פצוע נוסף פונה במצב בינוני לביה"ח בילינסון באמצעות ניידת טיפול נמרץ של מד"א עם פגיעות בגפיים. שלושת האחרים נותרו ללא פגע, בניגוד לכל הסיכויים. למרבה המזל, הדיווח על אדם שנותר בתוך הרכב שנשרף התברר כשגוי.

"האירוע הזה יכול היה להיגמר לגמרי אחרת", אומר עובדיה. "זה היה יכול להיגמר בחטיפה וחלילה במוות של כמה מהם. האירוע ארך בסביבות 50 דקות, זה לא הרבה זמן. יש הרבה מזל שהחטיבה יושבת ממש בכניסה לשכם ונכנסה במהירות לשטח לחלץ אותם. יכולים היו להיות לנו חטופים, הרוגים, ואז היינו בסרט אחר לגמרי ברמה הלאומית.

"השורה התחתונה מהאירוע הזה צריכה להיות שכל אדם שנכנס לשטחי A מסכן את חייו וצריך להבין שהוא עלול למות. האנשים האלו סיכנו את עצמם ואת החיילים. מדובר באירוע חמור שהתרחש בגלל עבריינות ופשע של אנשים. כשאתה מסכן חיילים כדי להציל אדם - אתה מוסיף חטא על פשע: גם סיכנת אותם, וגם הם לא יוכלו לפעול במקביל במקום אחר ולהציל חיים. אם אתה שואל אותי אם למדנו את הלקח - לצערי התשובה היא לא. נקודה".