ממש מחוץ ל"בית גלנמורנג'י", בית ההארחה הציורי של מזקקת הוויסקי המפורסמת ביותר בצפון סקוטלנד, נטועה שדרת עצים ירוקה, שבימי הקיץ מפזרת צל נדיב על הדרך הקצרה שמחברת בין החצר לחוף הים הסמוך. בשעת זריחה משתפל המסלול בערפל קריר במורד הצוק, כשחבית וויסקי מיותמת מונחת כפסל סביבתי וצופה אל השחפים הצורחים בשמיים.
כאן, מול נוף מהפנט שיכול לפתוח מותחן אפל נוסח אגתה כריסטי, ראיתי לנגד עיניי רוח רפאים.
וזה מה שקרה: בכניסה לשדרת העצים ניצב שער נעול, והנחתי שהדרך חסומה בעצם למעבר. לכן המשכתי בלי לפנות אליה, ורק הסטתי מדי פעם את מבטי אחורה, לסקור שוב את ענני האפור־כהה מעל הצמרות.
כשהתרחקתי כ־50 מטרים הפניתי שוב מבט, והפעם ראיתי דמות לבושה שחורים מהלכת בנחישות במרכז השדרה בכיוון בית ההארחה. פניתי מייד בחזרה לשער הנעול, במחשבה שהאלמוני יפתח אותו בטובו ונברך זה את זה בחיוך, אבל כשהגעתי לשער לא היה שם איש. השדרה היתה ריקה לחלוטין.
חשבתי שהגבר חומד לצון ומותח אותי, אבל לא היה לו שום זכר, ותאמינו לי שחיפשתי. לאן הוא עף, לאן פרח? אין איש אשר יידע. אולי חלמתי? ואולי הוא פשוט נכנס למקום שלא ראיתי? להזכירכם, אנחנו בסקוטלנד, ארץ שבה המסתורין, ובמיוחד מהסוג שמוגש בצד המורבידי של הצלחת, הוא מתאבן ידוע.
אלפי חביות במחסן
הגענו לביקור בחבל הצפוני וההררי של סקוטלנד, שנקרא "היילנד", בעקבות השקה חגיגית (שנערכה ערב קודם בלונדון) של וויסקי חדש מבית גלנמורנג'י, "A Tale of the Forest". מדובר בתזקיק שכשמו - מנסה ללכוד בניחוחו ובטעמיו חוויה של הליכה ביער, מה שמחדיר לכוסית השוט (46 אחוזי אלכוהול) גם "נוטים" עשבוניים ופרחוניים, עם אגוז, פרי הדר, אדמה תחוחה והד של מעושנות ערפילית.
מזקקת גלנמורגנ'י, שבשנה הבאה תחגוג 180 (מופצת בארץ על ידי החברה המרכזית למשקאות), פועלת בשנים האחרונות להתחבר לשפה שיווקית חדשה ולייצר וויסקי שיזוהה עם המחמאה "טעים" (דלישס). לדברי ראשיה, היא נחושה לפנות לקהל רחב וצעיר יותר, שחורג ממסורת עכברי שתייה שיודעים לדקלם על הבוקר את הוראות הפתיחה בסינגל מאלט.
המזקקה, שסמוכה לעיר אינוורנס, בירת היילנד, עוברת שלל תהליכי התחדשות ורענון, תחת שרביטו של המנהל הכריזמטי ד"ר ביל לומסדן. לצד דודי ההתססה והזיקוק המסורתיים, שמקבלים את המים ממעיין סמוך, נבנה לאחרונה אגף נוסף במראה זכוכית־מתכת הייטקיסטי, שאנשי המקום שומרים על הנעשה בו תחת מעטה חשאיות כבד.
"אני מבטיח לכם שבעוד כמה שנים כולם יטעמו את תוצאות הניסויים שאנחנו עורכים כאן היום", הסביר מדריך המזקקה, סקוטי נמרץ בשם טי.ג'יי. מבחן טעימות קצר במחסן היישון של המזקקה, שמכיל אלפי חביות משנתונים מגוונים, גילה שליומרת ה"דלישס" יש בהחלט על מה להישען ("תיזהרו לא להצית פה סיגריה, אחרת נעוף בבום לשמיים", הקדימה מנהלת המחסן בנימוס).
ד"ר לומסדן, שמבט עיניו ממזרי ומזוגג קמעא, כיאה למי שתפקידו הוא ללגום וויסקי בשעות העבודה, מחייך כשאני מזכיר את ישראל. "הקהל שלכם מאוד מתוחכם, ידען ומשוכלל", הוא מחמיא. "ישראל היא לא שוק גדול בשבילנו, אבל אני בהחלט מעריך את העובדה שהצרכן הישראלי מוכן לשלם על איכות. ביקרתי אצלכם פעם אחת, לפני כמה שנים, והתרשמתי שהשתיינים הישראלים יודעים היטב מה הם מחפשים".
הם ישמחו לדעת איך מכניסים "הליכה ביער" לתוך בקבוק.
"זה מעשה מחשבת של הצוות המיומן שלנו, ש'רוקח' את הטעמים על ידי שימוש נבון בחביות ובזמן יישון. אתה לא מצפה שאני אחשוף כאן את התהליך. מדובר ממש בניסויי מעבדה במזקקה. אגב, 'סיפור של יער' הוא השלישי בסדרה. עד כה הוצאנו את 'סיפור של עוגה' ו'סיפור של חורף'".
מה הבא בתור - סיפור של צלילה בים?
"נתת לי רעיון".
בשנים האחרונות עושים וויסקי גם בישראל.
"שמעתי, אבל אני מודה שלא טעמתי ושאין לי מידע על זה. ייתכן שהוויסקי שלכם טוב, אבל אני מרשה לעצמי להניח שהוא לעולם לא יוכל להתחרות במסורת, בידע ובמים הנהדרים שנובעים מהאדמה בסקוטלנד".
שוק הוויסקי נחשב למאוד מסורתי ולא שש לשינויים. איך בכל זאת פונים לצעירים ששותים במקרה הטוב וויסקי "דופק ראש" בקוקטייל?
"בשנים האחרונות, בייחוד אחרי שנקנינו על ידי תאגיד לואי ויטון, שינינו את השפה העיצובית שלנו, כולל הלוגו על הבקבוקים, והקמפיין הנוכחי, שאותו מוביל הצלם האיקוני מיילס אולדרידג', מדגיש יותר אלמנטים של לייף סטייל צעיר ופחות עניינים שקשורים לאופן הספציפי של ייצור הוויסקי. המכירות שלנו מוכיחות שזה עובד".
איך מזקקת גלנמורנג'י מתכוונת לחגוג את יובל ה־180 בשנה הבאה?
"אני מעריך שנחכה עם החגיגות הגדולות עד לשנת ה־200 העגולה. אתה יודע, בסקוטלנד 20 שנה חולפות מהר, ואני מעריך שעד אז יהיו בשוק עוד כמה בקבוקים חדשים שלנו".
פולחן של אבנים
אין חובה לטייל עם כוסית לואו־בול ביד כדי להתרשם מהיופי המזוקק של צפון סקוטלנד. דמיינו מרחבים של ירוק, משובצים בגבעות שעל כל אחת מהן בולט מבנה ישן או עץ סטייל הפתיח לסדרה "עמוק באדמה". תוסיפו לכל זה אגמים למכביר, כבשים שמלחכות את הדשא וציוץ תדיר של ציפורים, בלי אף פקק בדרך ובלי חיפוש חניה - ותבינו שהגעתם לשביעית גן עדן.
במהלך הביקור חלפנו על פני אינוורנס השלווה, שמושכת אליה משפרי דיור מכל רחבי סקוטלנד ולכן סובלת מעלייה מעיקה בערך הנדל"ן (נשמע מוכר?); עמדנו דום בשדה שבו התרחש ב־1746 "קרב קלדון" העקוב מדם, שבו ערכו הכוחות הבריטיים טבח נורא במורדים הסקוטים; עברנו בכנסייה חרבה מהמאה ה־13, המרוצפת במצבות קברים עתיקות; וקינחנו במעגלי האבנים המסתוריים "קלאווה קיירן", שהונחו כאן בתקופת הברונזה, ככל הנראה למטרות פולחן.
עצרנו גם, איך אפשר שלא, באגם לוך נס האולטרה־מפורסם, ששרידי מבצר "אורקהרט" מימי הביניים עדיין צופים אל מימיו כגלויית נוף מרהיבה. לשאלתכם, לא ראינו שום זכר למפלצת "נסי", אבל שמענו מפי המדריך שהמיתוס המתמשך הזה, שראוי להילמד כקורס חובה בכל בית ספר לשיווק גאוני, עדיין מכניס לכלכלת האזור "טונות של כסף".
מזג האוויר בסקולנד הולך ומסתגרר בימים אלה, ואפילו המקומיים מודים שהוא "הפכפך מאוד" ושאי אפשר לחזותו בשום דרך. כך או כך, כשהים הצפוני ניבט באופק, והגוף מתחמם מעוד שוט של וויסקי משובח במורד הגרון, דבר אחד בטוח: לא תתגעגעו לרגע לפקק המיוזע התורן באיילון.
yaakovl@israelhayom.co.il
* הכותב היה אורח גלנמורנג'י
