ב־18 בנובמבר 1952 נערך בתל אביב כנס חירום בנושא תמותת התינוקות הגבוהה במעברות, בהשתתפות נציגי רופאים, מנהלי מרפאות קופת חולים, ראשי משרד הבריאות ורופאים שהתמחו ברפואת ילדים במעברות.
את הכנס פתחה ד"ר טובה ישורון ממרכז קופת חולים, שהודיעה: "אנו חיים במצב של אסון שהציבור לא נחשף אליו, כשתמותת התינוקות במעברות וגם בבתי החולים מרקיעה שחקים". היא הציגה בפני הנוכחים נתונים סטטיסטיים שהראו כי 39 תינוקות מכל אלף לידות לא מגיעים לחגוג יום הולדת ראשון.
"אולם אלה נתונים מטעים", מיהרה ישורון להבהיר, "שכן הם מתייחסים לממוצע בכל אזורי הארץ, כולל יישובים ותיקים, אך אם נתמקד בתינוקות של משפחות החיות במעברה נגיע לנתון מבהיל ממש, שמצביע על כך ש־78 תינוקות מכל 1,000 לידות הולכים לעולמם לפני מלאת שנה ללידתם".
ד"ר שושנה ברמן, אף היא ממרכז קופת חולים, תקפה בחריפות את הנהלת משרד הבריאות: "כישלון המערכת הממשלתית האמונה על רפואה מונעת זועק לשמיים. מה טעם מצאו ראשי משרד הבריאות לצמצם את בתי התינוקות במעברות, ואת מתכונת שיעורי ההדרכה לאימהות? שתי פעולות נפסדות אלה גרמו לריבוי מחלות אצל התינוקות, ובהתאם - לעלייה בתמותה".
ד"ר ברמן דרשה משר הבריאות "להוסיף באופן מיידי מאות מיטות לאשפוז תינוקות, שכן במקרים רבים מגיע התינוק מהמעברה לבית חולים רק כדי לגסוס שם למוות, מחוסר מיטת אשפוז ואמצעי טיפול הולמים".
הורדת שיעור תמותת התינוקות במעברות התרחשה באיטיות, ולמעשה התורם העיקרי לה היה חיסול המעברות עצמן. ממשרד הבריאות נמסר לנו השבוע שב־2020 עמדה תמותת התינוקות של משפחות יהודיות על 2.3 לכל 1,000 לידות. אצל משפחות מוסלמיות שיעור התמותה עומד על 5.5 תינוקות לאלף לידות, ואילו באוכלוסיית הבדואים בנגב הנתון העגום עומד על 11 תינוקות לכל אלף לידות.
"טפלו מיד בבירוקרטיה"
בתחילת נובמבר 1952 הטיל ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, על השר בלי תיק פנחס לבון "לטפל באדמיניסטרציה ובבירוקרטיה הממשלתית ולנקוט את כל הפעולות הנדרשות כדי לשפר את השירות הציבורי".
ב־12 בנובמבר 1952 כינס לבון מסיבת עיתונאים, ובה הצהיר: "הגענו למצב שבו המנגנון הממשלתי הפך לאבן ריחיים על צוואר המדינה". כהמחשה סיפר ש"נוסע היוצא או נכנס לארץ דרך אחד הנמלים בארץ מטופל על ידי לא פחות מ־16 רשויות שונות". בהדגמה נוספת התייחס השר לפעילותה הכלכלית של ישראל בארה"ב, ומסר ש"שם יושבות לא פחות משבע נציגויות שונות הפועלות בעניינים חופפים. החגיגה הזאת תסתיים - ומהר".
כשאחד העיתונאים העיר ש"ועדות לעניין הבירוקרטיה כבר הוקמו בעבר", ענה לבון בתוקף: "קיבלתי מראש הממשלה את כל הסמכויות הנדרשות כדי ליצור שינוי יסודי בקטסטרופה הפקידותית המאמללת את חיינו". הוא הוסיף: "פה לא יהיה סבוטאז' (חבלה מכוונת) בהחלטות שנקבל, וכל עיכוב מצד גורם ממשלתי לקיום הדרישות שנציג - יונח באופן מיידי על שולחנו של ראש הממשלה".
לבון מנה בפני העיתונאים את שלושת הנושאים שבהם הוא מתכוון להתמקד במסגרת המשימה שהוטלה עליו: "קיצוץ המנגנון הממשלתי והעמדתו על מספר העובדים הדרוש באמת; בדיקה מקיפה של כל הפעילויות במשרדי הממשלה וביטול כל פעילות שאינה הכרחית; קיצוץ בהוצאות הממשלה על ידי הוצאת שירותים המטופלים עד כה על ידה לגורמים אזרחיים מסחריים".
אלברט איינשטיין יהיה הנשיא?
מותו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, ב־9 בנובמבר 1952, לא הותיר אחריו חלל גדול, שכן ויצמן היה חולה בחלק גדול מתקופת כהונתו, ובשנתו האחרונה, כשמחלתו החמירה, הסתגר בביתו שברחובות ושיגר לטקסים ולאירועים ממלכתיים שבהם נדרשה נוכחותו את ממלא מקומו - יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק.
ימים ספורים אחרי מות הנשיא פשטה בציבור השמועה שראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הציע את תפקיד נשיא מדינת ישראל לפיזיקאי היהודי־גרמני המהולל אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, שישב באותם ימים באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי, ארה"ב. כל עיתוני הבוקר בארץ ציינו שהצעה ישירה של ראש הממשלה לקבל תפקיד של נשיא נוגדת את רוח הדברים כפי שסוכמו ב"חוק כהונת נשיא המדינה - 1951". על פי חוק זה, כל עשרה חברי כנסת רשאים להציע מועמד לתפקיד נשיא המדינה, וכן רשאית לעשות זאת כל סיעה המונה לפחות עשרה חברי כנסת, שמסכימים על מועמד המקובל עליהם. כל מועמד ששמו מוצע מטעם הסיעות נדרש לעמוד להצבעת כלל חברי הכנסת.
כשיצחק נבון, מזכירו של ראש הממשלה, נשאל האם בן־גוריון אכן פנה בהצעה לאיינשטיין, ענה נבון: "לא ידוע לי על פנייה שכזאת". אולם מהחוג המקורב לבן־גוריון נמסר ש"אין הוא מתנגד למועמדותו של איינשטיין. להפך, ראש הממשלה היה מקדם בשמחה רבה, אם רק היתה מתקבלת תשובה חיובית מהמדען הדגול".
מסביבתו של איינשטיין נמסר באותה עת ש"הוא יסכים להיות נשיא אם יוצע לו התפקיד באופן רשמי". בחוסר הבהירות שנוצר החלה התרוצצות בין הסיעות השונות להצעת מועמדים, שכן יום ההצבעה על מועמד לנשיא, 28 בנובמבר, הלך והתקרב.
בינתיים המתינו כולם לתשובתו של איינשטיין, אשר לבסוף הודיע כי הוא דחה את ההצעה לנשיאות, מתוך רצון להמשיך ולהקדיש את כל כוחותיו לתחום המדע.
אלופי העולם בחובבי רדיו
באמצע נובמבר 1952 נמסר כי מבין אלפי משתתפים בכל רחבי תבל שהתחרו באליפות העולם בחובבות רדיו, כבשו נציגי ישראל את המקום הראשון והשני. התחרות התקיימה בתחילת 1952, והסיבה לאיחור בפרסום התוצאות היתה קשורה בשיטה המסורבלת־משהו בתחרויות של חובבי רדיו, שבה כל חובב שעימו נוצר קשר רדיו נדרש לשלוח גלויה שאישרה את ההתקשרות, ובתום התחרות כל הגלויות שהתקבלו הועברו לבדיקה מטעם הארגון העולמי לחובבות רדיו, שישב בארה"ב. אלוף העולם בתחרות היה שלמה מיגאסטרסקי, מהנדס הרדיו הראשי של שדה התעופה לוד, ולמקום השני הגיע ישראלי קצין צה"ל, שהצנזורה אסרה את פרסום שמו.
לאן נעלם ה"תלוי" על עץ?
במשטרת רמת גן התקבל דיווח על אדם תלוי על עץ בשייח' מוניס (לימים האזור שבו הוקמה אוניברסיטת תל אביב), וניידת משטרה מיהרה למקום תוך השמעת צפירות רמות. בהגיעם ראו השוטרים התקהלות של אנשים ליד עץ גדול, אך אף אדם לא היה תלוי עליו. בבירור נמצא ששומר המקום קשר את עצמו לעץ כמחאה נגד מעבידו שלא שילם את שכרו, ולאחר שהשכנים התירו את החבל הוא הלך לדרכו.
דירות לעובדי חברת הנפט
באמצע נובמבר 1952 דיווחה חברת הנפט סוקוני־ואקום (לימים סונול) כי "כל העולים מקרב עובדי החברה באזור הצפון שחיים עדיין במעברות יועברו בתוך שבועיים לדירות החדשות שהחברה בנתה עבורם". לא היה זה מיזם יוצא דופן באותם זמנים, כשארגונים, מוסדות וחברות בנו עבור עובדיהם דירות חדשות, כשאת עלות ההקמה שילם העובד לחברה בחזרה בשכר דירה נמוך, במשך 24 שנים. סוקוני־ואקום השקיעה בהקמת השיכון לעובדיה כ־60 אלף לירות, ששולמו לקבלן המבצע, חברת "עמידר". הדירות היו בנות 2 חדרים, והן נבנו בכפר אתא ובנהריה. המשתכנים שילמו שכר דירה של 15 לירות בחודש (כ־15% ממשכורתם), ובתום 24 שנים הועברו הדירות לבעלותם.
הנעלמים / מטבעות לשון מאז
אֶה-בֶּה-צִיגֶַָלֶ'ה-מֶה
מטבע לשון שמשמעותה היתה "נו, דבר כבר", והיא נועדה לזרז בחוסר סבלנות דובר חסר ביטחון או נבוך, או אחד שנתפס בקלקלתו - שבמקום לתת תשובה סדורה לשאלה שנשאל השתמש ב"אה... אה...", זאת עד שהמקשיב איבד את סבלנותו ופלט "אה-בה-ציגל'ה-מה, אולי תפתח את הפה שלך ותדבר כבר?". כמתואר באיור המצורף: "מוישה, איפה היית כל הלילה? - אה... אה...".
הצרכנייה / ספרי הדרכה
איך לבשל בארץ ישראל
בזמנים ההם המטבח היה חדר זעיר בדירה, ואביזרי הבישול היו בסיסיים בלבד. בנוסף, חלק גדול מעקרות הבית היו עולות חדשות, ועולם המושגים בתחום המזון והבישול היה זר להן. לתועלתן יצאו לאור חוברות וספרי הדרכה רבים בשפות שונות, חלקם בעברית קלה עם איורים. זאת עד שרות סירקיס, "מלכת המטבח", הוציאה לאור ב־1975 את ספרה הראשון, "מהמטבח באהבה" (יצא עד כה ב־90 מהדורות!), ואחריו יצאו עשרות ספרי בישול נוספים - שתרמו להעלאת רמת הגסטרונומיה הישראלית.
