ביום שלישי ירדו עצב וכאב גדולים על הפיד שלי באינסטגרם ובפייסבוק. לצד החזרה לשגרה מתקופת החגים העמוסה, התבשרנו שהצלם רונן אקרמן איננו. בשנתיים האחרונות התמודד רונן עם אחת המחלות הנוראות ביותר שיש: ALS - ניוון שרירים.
אקרמן ז"ל נחשב לאחד הצלמים הבולטים, העסוקים והמצליחים בעולם הבידור. במהלך עשרות שנות קריירה מפוארת הוא עבד עם כל ההפקות, כל הערוצים וכל המפורסמים. שהינו יחד על הרבה מאוד סטים שלו. מציפי שביט, דרך עומר אדם ועד תקוה גדעון.
בניגוד למה שניתן לחשוב, עבודה על סט צילומים היא לא בהכרח נעימה. היא לחוצה, מתוחה ולפעמים גם מתישה. אבל אצל רונן זה אף פעם לא היה ככה. את המניירות, שלא מעט צלמים נגועים בהן, הוא השאיר לאחרים, ועל הסט שלו דאג לאווירה חיובית. בכל יום צילום התנהג כאילו מדובר בקליק הראשון בחייו. הוקיר והכיר תודה לכל מי ששכרו את שירותיו, והעריץ את מי שהתמסרו לעדשה שלו.
הפעם היחידה שבה חלקנו זה על זה היתה כשהעלה בכל שבוע תמונות של המצולמים, ובכך חשף למעשה את זהות המרואיינים טרם הפרסום בעיתון עצמו. בכל פעם שהערתי על כך ענה: "זה היה כזה יפה, שלא יכולתי להתאפק". וחזר על המעשה גם שבוע אחר כך.
אקרמן חשף את התמודדותו עם המחלה בפוסט בפייסבוק, בספטמבר 2020, ומאז עדכן בכל שלב ושלב על מצבו. על אף הסוף הידוע מראש, הוא תמיד שמר על אופטימיות יוצאת דופן ועל התמודדות אישית ראויה להערצה. הסתכל על החצי המלא של הכוס, ולא כקלישאה.
ראיתי את ההידרדרות שלו מקרוב. כמעט בכל פעם שיצאתי לרוץ בחוף הים - פגשתי אותו שם, יושב בכיסא גלגלים חשמלי ומביט בשקיעה.
בכל פעם ששאלתי לשלומו, היתה לו תשובה אחת קבועה: "נהדר". תשובה שהיתה עבורי שיעור בפרופורציות, ולימדה אותי על עיקר וטפל בעולם המאתגר שאנו חיים בו, ובתעשייה שאני עובד בה ומסקר אותה.
מבלי להתכוון, בפעם הלפני האחרונה שנפגשנו התנהגתי בחוסר טאקט. נפגשנו שוב באותו מקום קבוע, כשבאופן די אבסורדי הוא הביט מחויך לשקיעה ואני עם פני סובל מהריצה. הושטתי לו את ידי וחיכיתי לקבל את שלו בחזרה. כשזו לא הושטה אלי, הבנתי שהמחלה התפשטה ומשפיעה כבר גם על ידיו. רציתי לקבור את עצמי מבושה בשירותים, והחזרתי את ידי לאחור, בעדינות.
במפגש האחרון שלנו היתה לרונן בקשה מוזרה, שגרמה לי לחשוב שהוא יודע משהו שאני לא יודע. "בפרסום הבא שלך עלי תשים בעיתון תמונה שצילמתי אותך ולא תמונה שלי".
הפרסום הבא שלי עליו היה הידיעה על מותו. חבריו הקרובים הוזמנו להיפרד ממנו ביום שני בערב. הוא הורדם ולא התעורר עוד.
נעניתי לבקשתו האחרונה, ובחרתי את התמונה הזו, שבה רונן צילם אותי על סט שיועד לשער המוסף, עם מגישות החדשות. אקרמן התעקש שאבוא לסט מבית החולים, אחרי ניתוח, כדי להצטלם עם המרואיינות. "תעזוב הכל ותבוא, כי הרכב כזה לא חוזר על עצמו", אמר.
בפוסט שכתב לפני מותו, ולבקשתו פורסם אחרי לכתו, ביקש כך: "קחו בשבילי מדי פעם הפסקה מהיום להתפעל מול הים בשקיעה, בשאיפות גדולות לריאות". כבר באותו ערב התייצבתי בים. אני נשבע שזו היתה אחת השקיעות היפות ביותר שראיתי בחיי. אבל רונן כבר לא היה שם לראות אותה.
