משחקי הגביע העולם בכדורגל, שיחלו בעוד חודש ושבוע (20 בנובמבר), כבר הוכתרו כ"משחקים המושחתים בהיסטוריה" וכ"אירוע הספורט המביש של תקופתנו" - וזה עוד לפני שנבעט כדור אחד באצטדיונים המצוחצחים של המארחת קטאר.
מה שאמורה היתה להיות חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם, זו שכולם מחכים לה מדי ארבע שנים, הפכה לאירוע שנוי במחלוקת משלל סיבות שמטילות צל ענק על הטורניר כולו - שמי בכלל יודע מה תהיה רמת הכדורגל שתוצג בו. שהרי לראשונה בהיסטוריה של המשחק המודרני, המונדיאל ישוחק בחורף ולא בקיץ, כשהשחקנים נמצאים בעיצומה של העונה ולא בסופה.
האם יצליח המונדיאל בקטאר להתרומם לגבהים ולתת לספורט לנצח את כל המקטרגים? זאת השאלה שאיש לא מוכן להמר על התשובה לה, לנוכח גל המחאות ההולך ומחריף ככל שמתקרבת שריקת הפתיחה לאירוע הגדול.
בתחילת 2021 פרסם ה"גארדיאן" הבריטי תחקיר מזעזע, שלפיו יותר מ־6,500 מהגרי עבודה מהודו, מפקיסטן, מנפאל, מבנגלדש ומסרי לנקה מתו בקטאר מאז שנבחרה ב־2010 לארח את משחקי גביע העולם. במילים אחרות, 12 מהגרי עבודה נספו מדי שבוע לאורך עשור. הסיבות למקרי המוות לא חסרות: מכות חום, נפילה מגבהים, תנאי עבדות קשים, התחשמלות ועוד.
מאז פרסום התחקיר נהרגו עובדים נוספים ששילמו במיטב כספם כדי להגיע ולהתפרנס במדינות המפרץ, אבל שילמו לבסוף את המחיר האישי הכבד ביותר. מהנתונים שהגיעו לידי ה"גארדיאן" עלה שכמעט 70 אחוזים ממקרי המוות של עובדים הודים, נפאלים ובנגלדשים הוגדרו "מוות טבעי". בקרב העובדים ההודים לבדם הגיע שיעור זה ל־80 אחוזים. במילים אחרות, הרשויות הקטאריות דפדפו את הבעיה מתחת לפני השטח, וציפו שהעולם ישתוק.
העיתון הבריטי הגיע למסקנה שהחום הכבד ששורר בקטאר בקיץ היווה את הגורם המרכזי למותם של עובדים רבים, וההגדרה שנבחרה על ידי הקטארים - שלפיה רובם מתו מ"דום לב" - היתה, איך נגיד, ניסוח מעניין ומעוות של המציאות. ממצאי העיתון נתמכו על ידי מחקר שהזמין ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם, שממנו עלה שבמשך לפחות ארבעה חודשים בכל שנה, מהגרי העבודה עובדים בתנאי חום קיצוניים וללא הגנה מספקת מפגעי מזג האוויר באחת המדינות החמות בעולם.
דו"ח של יועצים משפטיים לממשלת קטאר המליץ ב־2014 לערוך תחקיר לבירור נסיבות מותם של מהגרי עבודה מ"דום לב", ולהכניס תיקון לחוק ש"יאפשר לערוך נתיחות שלאחר המוות בכל מקרה מוות לא צפוי או פתאומי". הקטארים התעלמו מהבקשה. "יש היעדר ממשי של בהירות ושקיפות סביב מספר מקרי מוות", אמרה אז מיי רומנוס, חוקרת בארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל. אבל למרות כל הרעש שעשה התחקיר בעולם המערבי, משחקי גביע העולם לא נלקחו מידיה של קטאר.
"מי שיצביע בעד - יתוגמל"
התחקיר של העיתון הבריטי והגילוי המזעזע שהבונים של כרי הדשא הירוקים שעליהם ירוצו מיטב כדורגלני תבל בחורף הקרוב שילמו על כך בחייהם, היה רק ה"דובדבן" הנוראי שמעל העוגה העבשה.
החלום הגדול ביותר של הקטארים היה לארח את המונדיאל, אבל השחיתות סביב המאבק על אירוחו החלה הרבה קודם לכן, כשמדינת המפרץ - שזכתה בעצמאותה לפני 51 שנה וששטחה כחצי משטח מדינת ישראל - הצליחה להקדים מדינות גדולות וחשובות ממנה במרדף אחרי אירוע הספורט הנחשק בעולם.
איש לא האמין תחילה שמדינה קטנה בת 1.5 מיליון תושבים בלבד, עם משטר שמתבסס על כספי יצוא נפט ומדכא נשים ואוכלוסיות אחרות בשטחו, הקדים אימפריות ספורט דוגמת ארה"ב, אוסטרליה, יפן או דרום קוריאה, שרצו לראות את משחקי גביע העולם נערכים אצלן.
איש לא נתן לקטארים סיכוי לזכות, אבל בסופו של דבר הכסף הגדול אפשר להם לדאוג שספ בלאטר, נשיא פיפ"א שהואשם בשחיתות בשני הקמפיינים שלו לתפקיד נשיא פיפ"א ב־1998 וב־2002, וגם בניהול לא תקין של כספים בתפקידו כנשיא הארגון, ישלוף את המעטפה הזוכה עם שמה של קטאר.
איך זה קרה? התשובה פשוטה. רגע לפני ההצבעה, ה"סאנדיי טיימס" הלונדוני פרסם תחקיר שחשף עד כמה קל לקנות קולות בהצבעה על אירועי ספורט גדולים בעולם. שני עיתונאים אנגלים החליטו להתחזות למנהלים בחברה אמריקנית שניסתה לקנות, כביכול, מראש את הצבעותיהם של כמה מחברי הוועד המנהל בפיפ"א, לטובת אירוח הטורניר בארה"ב ובקנדה. שניים מחברי הוועד המנהל בארגון הגג של הכדורגל העולמי נפלו בקלות בתרגיל, ואף הוקלטו בעודם מסכימים בשמחה לקחת שוחד.
אמוס אדאמו הניגרי ביקש לקבל 800 אלף דולר במזומן לכיסו, לטובת פרויקטים אישיים שיקים במדינתו, בניגוד לחוקי פיפ"א. כשנשאל בהקלטה אם התשלום ישפיע על הצבעתו, השיב: "ברור שזה ישפיע". גם ריינלד טמאריי, שעומד בראש ארגון הכדורגל באוקיאניה, ביקש כספים לטובת הקמת אקדמיה אזורית לכדורגל, עבור שיתוף פעולה בינו לבין השותפים לכאורה החדשים שלו - שהיו כמובן העיתונאים שהתחזו לאנשי עסקים.
בעולם הכדורגל הבינו מייד שמשהו מסריח כאן, והקולות נגד הבחירה באימפריית המפרץ נשמעו בכל פינה ברחבי תבל. עובדת בצוות האוסטרלי שהגיש הצעה לארח את מונדיאל 2022 פרסמה ספר ובו טענה ש"ספ בלאטר ידע כבר לפני ההצבעה שהמונדיאל ב־2022 יתקיים בקטאר. הוא אפילו אמר זאת לנשיא ארה"ב ברק אובמה, לפני ההצבעה".
העיתון הצרפתי "פראנס פוטבול" חשף עד כמה השחיתות הגיעה גם לרפובליקה המקומית. בכתבה נטען בין היתר כי שניים מראשי ההתאחדויות באפריקה קיבלו 1.5 מיליון דולר כל אחד, כדי להצביע עבור קטאר. נוסף על כך התחייבה המדינה לממן אירועים להתאחדויות שונות בעולם, כדי לזכות בקולות האפריקאים, שאחד מהם היה אדאמו הניגרי שהוקלט בתחקיר "סאנדיי טיימס".
גם שמו של נשיא צרפת אז, ניקולה סרקוזי, צוין בתחקיר כמי שביקש מנשיא אופ"א, מישל פלאטיני, בעבר הכוכב הגדול ביותר בכדורגל הצרפתי והיום בעיקר מואשם בשחיתויות, להצביע לקטאר ולא לארה"ב, אחרי שהשניים נפגשו עם יורש העצר הקטארי - וזה הבטיח להשקיע בכדורגל הצרפתי ולקיים קשרי מסחר עם הצרפתים. גם הבטחות להשקעה בכדורגל הדרום־אמריקני הופיעו שם, כשהמסר שהועבר היה ברור: מי שיצביע עבור הקטארים יתוגמל בהשקעות ענק במדינתו
התחקירים שפורסמו העלו שאלות ותהיות בקרב חברי פיפ"א שהשחיתות לא היתה מנת חלקם, והללו דרשו לקיים חקירה מבית. באופן לא מפתיע, החקירה לא העלתה אף מסקנה שהובילה לכך שמי שצריך להיענש ייענש, אבל מה שהספיק לחקירה הביתית והבעייתית לא הספיק לרשויות החוק בעולם האמיתי.
במאי 2015 הפתיעה משטרת ציריך שבעה בכירים בפיפ"א, בהוראת ה־FBI האמריקני, ועצרה אותם לחקירה בחשד לשחיתות. גם ספ בלאטר זומן לחקירה בפרשה, וזמן קצר אחרי שנבחר מחדש לתפקיד נשיא פיפ"א הודיע על פרישה - מה שרק חיזק באופן מובן את החשדות נגדו. בלאטר עוד הספיק לקיים מסיבת עיתונאים שהפכה סמל לתקופתו: קומיקאי בריטי פיזר באירוע שטרות של כסף מעל ראשו של הנשיא, והביע בכך מחאה לעיני העולם על השחיתות שפשתה בארגון הכדורגל הבכיר.
"אין סיבה להאדיר"
מחאות היו מאז ומתמיד חלק מהספורט העולמי, אבל ברוב המקרים הספורטאים המוחים שילמו את המחיר על צעדיהם - ולא באמת הצליחו לשנות דבר בשטח. אפשר להיזכר באגרופים המונפים אל על של האצנים האפרו־אמריקנים במשחקים האולימפיים במקסיקו 1968, או במשחקי גביע העולם בארגנטינה 1978.
בארגנטינה אלה היו ימי השיא של שלטון החונטה הצבאית, ובעוד משחקי הכדורגל התקיימו בשטח המדינה הלטינית ושלהבו המוני אוהדים מרחבי תבל שצפו בשידורים הישירים מהאצטדיונים - הושלכו מי שהוגדרו "מתנגדי משטר" אל מותם ממטוסים, כחלק מזוועות משטר הדיכוי. והעולם, ברובו, שתק.
באותם זמנים התקשורת האלקטרונית שלטה במסרים, והאינטרנט הפתוח היה עדיין מדע בדיוני. "אין ספק שספורט הוא במה מעולה למי שרוצה למחות נגד משהו, אבל אנחנו רואים מאז שהכדורגל התמסחר והפך להצגה שאמורה לשדר סטריליות בטורנירים הבינלאומיים", מסביר ההיסטוריון ד"ר אייל גרטמן. "כיום לא מראים לנו על המסך שום מחאה, ותמיד דואגים לצלם משהו אחר תוך הסטת המצלמה, כדי שהכדורגל לא ייתפס כמשהו פוליטי.
"למשל, במשחק גביע העולם 1998 שנערך בצרפת, בין איראן לארה"ב, היציעים תססו נגד הממשל באיראן, מצד גולים איראנים, אבל המצלמות לא הראו לנו כלום. מאידך, עבור שליטים לאורך ההיסטוריה, כולל הגרועים ביותר שבהם, דוגמת היטלר, מוסוליני ופרנקו, הספורט היה הבמה שבה הם מלבינים את עמדתם הפוליטית דרך המגרש".
בימינו, המחאה נגד המשחקים בקטאר הוצתה במהירות בסיוע הרשתות החברתיות. צריך לזכור: מדובר בפעם הראשונה שבה משחקי גביע העולם נערכים על אדמת מדינה מוסלמית עם החוקים המוכרים, שרבים בעולם המערבי רואים בהם מיושנים ואף פרימיטיביים: העונש על "פעילות הומוסקסואלית" בקטאר עומד על שבע שנות מאסר, ושתיית אלכוהול מביאה עימה עונשים דומים.
המחאות בעולם הובילו לכך שבקטאר יהיה מותר לשתות אלכוהול במלונות ובאזורים ספציפיים באצטדיונים, אך ללא בירה ובקבוקי אלכוהול שישטפו את הרחובות מהתמונות המוכרות כל כך מתחרויות ספורט בינלאומיות. ומה לגבי האפליה על רקע העדפה מינית? בקטאר הבטיחו לא למנוע מאיש, ללא קשר להעדפותיו, להיכנס למגרשים. ומה באשר לשאר ימות השנה? כאן עלתה התקווה שכדורגלני העולם יגיבו סוף־סוף במילים חריפות נגד התחרות שהם הכוכבים שלה.
הדובר הבולט ביותר נגד המונדיאל בקטאר הוא מאמנה הסימפטי של נבחרת גרמניה, האנזי פליק, שלא מהסס להביע את דעתו בכל כלי התקשורת, ומעורר בכנותו גל תמיכה אדיר ברחבי המדינה. "יש לי הרבה מכרים שהיו רוצים לנסוע לקטאר, אבל הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם כספית, וחלקם לא יכולים לנסוע לשם בגלל כל היחס לקהילת הלהט"ב", הסביר לאחרונה באחד הראיונות.
"נוסף על כך, יש שם הפרות חמורות של זכויות אדם ואפליה נגד מיעוטים. הגביע העולמי אמור להיות לכל אוהד - וזה לא הסיפור הפעם. זאת בושה.
"המחאה שלנו לא נגמרת רק במשחקי הידידות, שבהם עלינו עם חולצות שחורות (שעליהן היה כתוב 'זכויות אדם'; ע"ר) ונחשוב ביחד מה עוד ניתן לעשות", הוסיף המאמן, שבניגוד לקולגות רבים שלו לא מפסיק להתייחס לנושא.
שחקני נבחרת גרמניה דיברו בתחילה על כך שלאורך ימי המשחקים בקטאר, הסרט על זרועו של קפטן ושוער הנבחרת, מנואל נוייר, יישא את צבעי דגל הגאווה. אולם הם ירדו במהירות מהרעיון, אחרי שההתאחדות הגרמנית הרגיעה את ענייני המחאה, ובמקום זאת הסתפקו בציוצים ברשתות החברתיות.
נבחרת דנמרק, לעומת הגרמנית, כבר הודיעה איך היא מתכוונת לפעול בקטאר: מדי האימון שלה בטורניר יהיו נטולי חסויות, אחרי שכל המפרסמים החליטו לפנות את מקומם על הבגד לטובת מסרים אפשריים נגד המארחת. הספונסרית הראשית של הנבחרת, חברת "הומל", עיצבה מדים שכבר הפכו למדוברים ברחבי העולם: דנמרק תופיע באדום או בלבן בוהקים, כשלוגו ההתאחדות והחברה דהויים במתכוון ונראים בקושי על החולצה. כמו כן, סט הבגדים השלישי של הנבחרת יהיה בשחור, כאות הזדהות עם מותם של הפועלים שעסקו בבניית המגרשים למונדיאל.
מה בנבחרת אנגליה? שם הודיעו שיישבו עם ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל, במטרה לבדוק איך ניתן להביע מחאה בצורה ראויה. וגם באוסטרליה הדעות חלוקות כיצד לפעול בימי המשחקים עצמם.
ואצל מי בולטת השתיקה? אצל שתי האימפריות הדמוקרטיות בעיני עצמן: צרפת וארה"ב. לגבי צרפת כבר מובן מדוע היא שותקת - הקטארים שולטים בקבוצת פריז סן ז'רמן, ואם להאמין לחשדות, הם גם ריפדו היטב, לכאורה, את כיסיו של הכדורגל הצרפתי.
האמריקנים, מצידם, לא יכולים לצאת חוצץ נגד החוקים האנטי־נשיים והאנטי־הומוסקסואליים בקטאר, מאחר שכל עוד נמשכת המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, מקור אספקת הנפט המרכזי לארה"ב מחוץ לגבולות אמריקה הוא קטאר, לפחות עד שאסדת "כריש" הישראלית תתחיל לספק את הגז שהיא אמורה לספק. בקיצור, שוב הוכח שהכסף חשוב יותר מכל - בטח ובטח שבעולם הספורט.
אבל בניגוד לגופי הכדורגל הרשמיים שמשתפים פעולה עם המונדיאל הבעייתי, גורמים אחרים מגלים פחות סובלנות. בצרפת הודיעו בכירי עיריית פריז וראשי ערים נוספות, שלראשונה בעידן המודרני לא ייערכו הקרנות המוניות של המשחקים במרכזי הערים. הנימוק הוא ש"אין סיבה להאדיר" את המשחקים בקטאר, ולכן לא יוקרנו המשחקים לצפייה משותפת.
גם בגרמניה ובהולנד החליטו ראשי ערים באופן דומה בעניין הקרנות ציבוריות. בנקים בבלגיה הודיעו שהם לא מעוניינים לנצל את כרטיסי הכניסה למשחקים שהוענקו להם במתנה כנותני חסות לנבחרת - והחזירו אותם בהפגנתיות. עיתונאים ואנשי תקשורת רבים הודיעו שלא ייסעו לצלם או לשדר את המשחקים מקטאר.
ג׳ושוע ליינן הוא אחד מצלמי הכדורגל המפורסמים בגרמניה, ועם מצלמתו הגדולה הוא פוקד כל מקום בעולם שבו משתתף הכדורגל הגרמני. בקטאר ביקר ליינן פעמים אחדות עם אלופת גרמניה, באיירן מינכן, שהגיעה למחנות אימון שם - שמומנו על ידי הקטארים.
בשיחה עם "שישבת" מסביר ליינן שהפעם, בשונה ממנהגו, הוא לא מתכוון לנסוע לקטאר: "לא נכון להיות שם בתקופה הזאת. אני לא שופט איש, וגם צילמתי שם בעבר. אני יודע שאנשים צריכים להתפרנס, אבל כאיש תקשורת אני לא יכול לשהות במקום שלא ראוי לו לארח את המשחקים. אני לא חושב שקטאר מוכנה לארח משחקים בסדר גודל כזה. המקום קטן מדי. נכון, יש שם הרבה אנשים טובים, אבל גם כאלה שהם ממש לא טובים, ולי אישית הדבר הזה פחות מתאים.
"אספר לך סיפור: ישבתי השבוע בבר בקלן, שמשדר ללקוחות באופן קבוע את כל משחקי גביע העולם. הבעלים של הבר אמר לי שהפעם הוא לא מתכוון להקרין את המשחקים, כי כדורגל משחקים בקיץ ולא בחורף, וכי הוא לא רוצה להשתתף בהרס המסורת שלנו כחובבי ספורט. בגלל זה, לדעתי, הרבה גרמנים לא ייסעו למונדיאל בקטאר, כי מי יכול להרשות לעצמו לקחת חופשה מהעבודה באמצע החורף? כדורגל הוא משהו שעושים בקיץ, בזמננו הפנוי. אני אמנם אעדיף להישאר בבית, עם שני ילדיי, אבל החברים שלי הולכים לעבודה, כי כולם צריכים להתפרנס".
יש בך ציפייה שגופי השידור לא יעבירו את המשחקים מקטאר?
"לא, כי בסופו של דבר מדובר בהרבה מאוד כסף".
שאלה אחת עולה וחוזרת כל הזמן: איך אחרי שפיפ"א דאגה לסדר לרוסיה את המשחקים ב־2018, הלבינה את משטרו המדכא של ולדימיר פוטין וקיבלה "בתמורה" פלישה לאוקראינה שמאיימת על העולם, היא תצליח להתמודד עם החרמות הנוכחיים ועם דעת הקהל הציבורית השלילית.
התשובה היא: בכוח. בקטאר חידדו את החוקים שלפיהם כל אדם שיביע מחאה כלשהי ייענש מייד במאסר, ולא יהיה הבדל בין שחקן על המגרש או אוהד. נוסף על כך, הספונסרים הגדולים של המשחקים, ולמעשה גם המשניים, הודיעו שיתבעו משפטית כל מי ש"יוציא את דיבתם" על כך שהם משתפים פעולה עם המשחקים. בפיפ"א שותקים, כמובן, ומחכים לראות מה יילד יום.
המהגרים מחו - וגורשו
האם הקהל יהיה מספיק נועז להרים מחאה ביציעים בקטאר? כאן עולה השאלה באיזו מחאה יהיה מדובר: נגד המלחמה באוקראינה? נגד הדיכוי של מחאת החיג'אב? (איראן תשחק בקטאר, ולפי דיווחים לא מאומתים, אוהדים איראנים רבים מתכוונים למחות שם נגד המתרחש בארצם). ואולי באמת כולם יתאחדו במחאה נגד המשטר הקטארי?
הנה רמז לבאות: מהגרי העבודה הזרים שפועלים כרגע בקטאר הביעו מחאה על תנאי עבודתם במשחקי גביע העולם - ובכלל בקטאר. בתגובה הם גורשו מייד מהמדינה, בלי לקבל פיצוי כספי (למעשה, גירושם הציל אותם מעונש חמור הרבה יותר). בכך הקטארים מעבירים מסר חד וברור לכדורגל העולמי: אל תתעסקו איתנו, כי אנחנו עומדים להשתלט על הספורט הגלובלי בשנים הקרובות, כשהמטרה הגדולה הבאה תהיה, קרוב לוודאי, המשחקים האולימפיים ב־2036.
ואיך מגיב לכל זה העולם הערבי? "שם תשמע רק דיווחים על המחאה - בלי שמישהו יעז להביע דעה עליהם", מסביר ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה ולמצרים שחוקר את השפעת הכדורגל במזרח התיכון. "קטאר היא זו שמזרימה כספים לכל האזור, כך שאיש לא יעז להתעסק איתה.
"ויש עוד דבר שהוא מאוד־מאוד רגיש. דיווחו על עובדים מהודו ומסרי־לנקה שמתו, אבל צריך לזכור שבקטאר עובדים סעודים, מצרים וירדנים שמזרימים בחזרה הביתה הרבה כסף. מילה אחת לא במקום מצד מישהו - והקטארים יודיעו שהם מצמצמים את מכסת העובדים מהמדינות שיביעו מחאה.
"לקטאר יש משימה להאדיר את שמה דרך הספורט - כדורגל, טניס, פורמולה 1, אתלטיקה - והיא עושה כל מאמץ להציג את משחקי גביע העולם בשטחה כהצלחה של העולם הערבי בכלל, ולא רק שלה".
ואכן, כשמסתכלים בתקשורת הקטארית ובעיתוני המפרץ, מגלים רק כותרות מחמיאות. ולא מדובר רק בשידורי רשת אל־ג'זירה, ששייכת לקטארים, אלא גם בעיתונים ובאתרי אינטרנט שמביאים ציטוטים של מובילי דעת קהל בכדורגל העולמי, שמספרים כמה המונדיאל בקטאר "יהיה מיוחד".
מי שנקנה בכסף וזכה לביקורות שליליות הוא כדורגלן העבר האנגלי האייקוני דיוויד בקהאם, שהפך לפרזנטור של קטאר לקראת המשחקים, תמורת סכום צנוע של 150 מיליון דולר. מי שהיה הראשון לתקוף אותו הוא חברו לשעבר לקבוצת מנצ'סטר יונייטד, כוכב הכדורגל האגדי אריק קאנטונה, שאמר: "בקהאם עשה טעות גדולה מאוד. אני אישית לא מתכוון לצפות במשחקי גביע העולם הללו. אני מבין שספורט זה עסקים, אבל הכדורגל היה פעם המקום שלכולם היתה הזדמנות שווה בו".
וישנו כמובן ההיבט הישראלי. קרוב ל־15 אלף ישראלים צפויים לנסוע ולצפות בלפחות חלק מ־28 ימי המונדיאל. הם יוכלו להיכנס למשחקים במדינה עם דרכון ישראלי, כפי שפורסם לראשונה ב"ישראל היום". במצב זה, ספק אם נראה מחאה מצידו של האוהד הישראלי הממוצע, שצמא לכדורגל ברמה גבוהה, לשם שינוי, ומגיע ממדינה שסובלת בעצמה לא אחת מאיומים ומחרמות בתחום הספורט. כל משחקי המונדיאל צפויים להיות משודרים בכאן 11, ויהיה מעניין לראות איך ידווחו השדרים הישראלים והבינלאומיים על המתרחש בתוך המגרש ומחוץ לו.
ומה מצפה בכל זאת לישראלים שיגיעו לקטאר? אצטדיונים סמוכים זה לזה שלא מצריכים טיסות או נסיעות ארוכות, בניגוד למשחקי גביע העולם הקודם ברוסיה; מבנים ארכיטקטוניים שהם המילה האדריכלית האחרונה בתחום, ושאמורים להיות ממוזגים בכל עת; וביקור היסטורי במדינה שעד לשנים האחרונות תיירים ישראלים לא יכלו לדרוך בה.
לצד אלה יש טיפ חשוב ממארגני הטורניר, שמבהירים: "קטאר היא מדינה שמרנית, וגילויי חיבה פומביים זוכים לזעם בקרב המקומיים, ללא קשר לנטייה המינית או לתרבות השונה שממנה מגיעים התיירים. קיום יחסי מין מחוץ לנישואים אסור על פי חוק במדינה, וכן לא יוקמו דוכני לילה במשחקים".
אז האם מצפים לנו משחקי מונדיאל משובחים במידה שתשכיח מכולנו את מה שאירע לפני הפתיחה? או האם המחאה תצליח והמשחקים בקטאר ייזכרו לדיראון עולם?
אל תבנו על התרחיש השני. כי אולי על כר הדשא החלשים מצליחים לנצח את החזקים, אבל מחוץ למגרש, הכסף הגדול מביס בלי בעיה את כל מתחריו. סביר להניח שכך יקרה גם הפעם.
adirub@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו