טרנד או מצווה? על הקשר שבין יהדות וצמחונות

הרב אברהם סתיו הוא רב מפתיע. הוא צעיר, בן 36, פניו עדינות, נטולות זקן, ילדיים אפילו. הכיפה הגדולה שלראשו ופאותיו החלקות המשוכות מאחורי אוזניו הפכו לסימן ההיכר שלו. הוא מרבה לחייך, חיוכו זהיר, עיניו חכמות. לציבור הסרוג הוא מוכר מטורו השבועי בעיתון "מקור ראשון", שבו הוא מנתח תרבות פופולרית מנקודת מבט יהודית. הוא לא מפחד להתייחס בכובד ראש להכל, כולל לנועה קירל או לסרטים של דיסני. בכל דבר הוא מוצא עומק ומשדך אותו לעקרונות ביהדות.

מי שכותב טור כזה עלול להיחשד בפופוליזם, אבל אתה לא כזה. למה אתה כותב אותו?

"אני תלמיד של הרב ליכטנשטיין (ראש ישיבת הר עציון, שבה למד סתיו 13 שנה), שהיה ד"ר לספרות אנגלית, וממנו למדתי שהמפגש יכול להפרות את שני הצדדים. כשלמדתי בישיבה לא הוצאתי את האף מהספר. למדתי מ־6:30 בבוקר עד 12:30 בלילה בלי להפסיק. המחשבה שיבוא יום שבו אצפה בסרטים, קל וחומר שאכתוב עליהם, היתה מופרכת.

"ואז התגייסתי לצבא, ובמסע הכומתה המפקד תעה בדרך. המסע התארך, נגמרו לנו המים והתייבשתי. סיימתי את המסע בקריסה ולא הצלחתי אפילו לעמוד בטקס חלוקת הכומתות. מאז התחילה תקופה שבה לא יכולתי לתפקד, להתרכז או ללמוד. הלכתי לכל רופא אפשרי, קונבנציונלי ולא קונבנציונלי, אפילו ביקשתי רפואה ממקובלים וממתקשרים, אבל שום דבר לא עזר וחודשים ארוכים הראש שלי היה ממש מסוחרר ולא יכולתי להתרכז".

את התקופה ההיא ניצל להשלים פערים תרבותיים, בעיקר בתחום הקולנוע. "השלמתי השכלה קולנועית של הרבה שנים אחורה. היום אני כבר בסדר וחזרתי ללמוד וללמד, אבל כבר נחשפתי למרחב התרבותי הפופולרי כאדם בוגר שהעולם שלו הוא עולם של לימוד תורה. מהמקום הזה מצאתי הרבה דפוסים, משמעויות וניתוחים שאני יכול להציג".

ואז יום אחד התלמידות של אברהם באולפנת נווה חנה שבגוש עציון התכוננו ללכת לצפות בסרט "היפה והחיה" של דיסני. אברהם התבקש להעביר להן שיעור לפני הסרט. "במקום ללמד אותן הלכות פסח, ניתחנו ביחד את היצירה. את מה שלימדתי שם כתבתי ופרסמתי, ואז גיליתי את האפשרויות של נגיעה בעולם הזה עם תוספת נקודת מבט תורנית. ניתוח של סרט פונה אל קהלים יותר רחבים מניתוח פסקה מתוך 'מורה נבוכים' של הרמב"ם. אבל העולם הערכי יכול לבוא לידי ביטוי בשני המקומות. האדם מבטא את עצמו בכל מיני דרכים".

בין גחמה לזהות משמעותית

אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר על "היפה והחיה", למעשה באנו לדבר על חיות בכלל ועל ספרו החדש של הרב אברהם שיצא לאור לאחרונה - "צמחונות יהודית". היינו מצפים שצמחוני אדוק יכתוב ספר כזה, אבל לא כך הוא. סתיו עצמו לא נמנע כליל מאכילת בשר, אלא רק מפחית בצריכתו, וגם זה שינוי שקרה תוך כדי כתיבת הספר. הוא מאמין בערך הצמחוני, אבל לא אימץ אותו כזהות ובעיניו יש קושי בהגדרה הזאת.

"בהצהרה על צמחונות יש צדדים מאתגרים. הזהות הזאת יכולה לבוא על חשבון ערכים אחרים, למשל עדינות כלפי בני אדם, התחשבות ברגשות של אחרים, או אפילו יוהרה. מקובל לחשוב שהנאצים - להבדיל מיליוני הבדלות - דגלו בצמחונות. זאת דוגמה גרוטסקית לפער הזה, בין חמלה על חיות ואכזריות לבני אדם. אני חושב שהטענה בדבר הצמחונות של הנאצים היא קצת מנופחת, אבל כן, האלמנט הזה קיים אצלם וגם אצל שונאי ישראל נוספים שאימצו את ערכי הצמחונות. יכול להיות שכך הם השקיטו את המצפון שלהם ובאופן זה הם יכלו להמשיך לספר לעצמם שהם מוסריים".

סתיו מדגיש שערך הצמחונות יכול להוריד את האדם לדרגת בהמה, אבל יכול, לחלופין, לרומם אדם לדרגות מוסריות גבוהות יותר. "באופן כללי, ערכים קשוחים באים כמעט תמיד על חשבון משהו אחר. יש לנו מספיק ערכים קשוחים ביהדות. כשמוסיפים על אלו הקיימים, עדיף שיהיו גמישים יותר". כך מתחיל הרב לגעת בהבדלים בין צמחונות יהודית לצמחונות רגילה. ויש הבדלים רבים.

אביו של אברהם הוא הרב דוד סתיו, רב היישוב שהם ויו"ר ארגון צהר. הוא נחשב לליברל בפסיקותיו ההלכתיות, פתוח ונגיש גם לציבור שאינו שומר מצוות, ובמשך שנים כתב טור פרשת השבוע בעיתון זה. הוא, אשתו ותשעת ילדיהם אוכלים בשר דרך קבע. לא משם ינק אברהם את ערכי הצמחונות, אלא נתקל בהם מקרוב רק לאחר נישואיו.

"ביתיה, רעייתי, צמחונית כבר תשע שנים. אני מאוד מעריך אותה וזה גרם לי להתחיל לחשוב. כשמשהו נמצא בתוך המשפחה, קשה מאוד לזלזל בו. ולאט־לאט חמשת הילדים שלנו החלו להיסחף אחריה. יש משהו במפגש עם ילדים שאינטואיטיבית בוחרים שלא לאכול בשר שהוא מטלטל, מערער, אי אפשר להישאר אדיש לזה".

עם הזמן שם לב שאשתו אינה יחידה: ערכי הצמחונות, שתחילה נקשרו בעיקר לחילוניות ולשמאלנות, החלו לחדור גם לחברה הדתית הימנית הסרוגה. הוא גילה שחבריו ורבניו ממעיטים באכילת בשר.

וכאילו כל זה לא הספיק, הגיעה גם שאלה מהקהל: פסח התקרב, ואחת התלמידות של הרב, שהיתה טבעונית ואשכנזייה, שאלה אותו איזה חלבון היא יכולה לאכול בחג. הבעיה שלה היתה אמיתית: בעוד טבעונים אינם אוכלים חלבון מן החי - מה שמוריד מהתפריט בשר, עוף, דגים, מוצרי חלב וביצים - אשכנזים לא אוכלים בפסח קטניות, שזה המקור הטבעוני לחלבונים, מה שמשאיר אותה בלי חלבונים כלל במשך שבוע.

"וכאן הגיע החיכוך האמיתי: האם אני רואה בטבעונות שיגעון, גחמה שניתן להתגבר עליה, או שאני רואה בה זהות בעלת משמעות, כלומר שאני לוקח את זה ברצינות. הפתרונות ההלכתיים, כמו ברוב הבעיות ההלכתיות, יהיו טכניים, אבל השאלה עצמה טלטלה אותי.

"ובאמת בהתחלה, כשבאתי לתת לה פתרון הלכתי, התייחסתי לזה כאל משהו קצת הזוי. אבל לאט־לאט התחלתי לחפש מה התורה באמת חושבת על הימנעות מאכילת בשר. כאן נחשף בפניי ים של מקורות שלא הייתי מודע אליהם, שמדברים על צמחונות ואולי גם על טבעונות כעקרונות יהודיים תורניים מבוססים ובעלי משמעות ומשקל".

קול לבעלי החיים

סתיו הופתע מהיקף החומר - והופתע שהוא מופתע. הוא ראה את עצמו כמי שבקיא במקורות היהודיים, ופתאום גילה נושא שלם שלא הכיר. "הכרתי חיבור של הרב קוק, שבו הוא אומר שצמחונות היא רעיון נחמד שנועד להתקיים בעתיד הרחוק. זה היה המקום של הצמחונות בתורה מבחינתי. כשהתחלתי לפתוח ספרים ולחקור, הבנתי שבאלפי השנים האחרונות יש עיסוק יהודי נרחב בסוגיה. הרב סולובייצ'יק כתב מאמר מאוד־מאוד חריף נגד אכילת בשר, השווה אותה לרצח, אמר שהיא מותרת רק בדיעבד כי האנושות לא יכלה לעמוד בה מבחינה מוסרית.

"כל גדולי ישראל, כולל האר"י הקדוש ויצחק קארו, כתבו על כמה שאכילת בשר היא דבר בעייתי ורובם אמרו שצריך לצמצם בה, כבר היום, ולא כחזון אחרית הימים כמו הרב קוק. האר"י הקדוש אמר, למשל, שצריך לאכול בשר רק בשבת. חז"ל מנחים שרק לתלמיד חכם שחש שהוא צריך בשר כדי ללמוד תורה מותר לאכול, אבל אדם רגיל לא צריך להרוג בעלי חיים בשביל התאווה שלו ולא צריך לאכול בשר כלל".

אבל העולם שבו אנו חיים היום שונה בתכלית מזה שבו פעלו ופסקו חז"ל. צריכת הבשר התפתחה באופן דרמטי בשנים האחרונות בשל תנאים חקלאיים וטכנולוגיים, שהפכו אותו לזמין ולזול. הגישה של חז"ל לאכילת בשר לא תמיד רלוונטית לימינו, אבל הערכים שבבסיסה היו אלו שהניעו את המחקר של סתיו הצעיר.

התורה מתארת מצבים שבהם אסור היה לאכול בשר, כמו אדם הראשון בגן עדן, או בני ישראל במדבר. נכון, הם אכלו שליו, אבל התורה רואה עופות במעמד נחות מזה של היונקים. סתיו: "אפילו בימי הבריאה העופות נבראו ביום החמישי והבהמות נבראו באותו יום שבו נברא האדם, ביום השישי. יש להם יותר תבונה, והעופות נתפסים כמשהו מפותח פחות. זה לא שהם נזנחו לגמרי, יש הרבה מאוד הלכות הנוגעות לאופן שבו שוחטים עופות, אבל במדבר היה מצב ביניים שבו אכלו עופות אבל לא אכלו צאן ובקר".

ודגים? איך התורה מתייחסת אליהם?

"דגים זה גם סיפור. גם בעולם הצמחוני הגוונים האלה קיימים. יש כאלה שאוכלים רק עופות ולא בהמות וחיות ויש שאוכלים רק דגים, ויש שלא אוכלים אף אחד מהם, והגוונים האלה הולמים מאוד את היהדות, שגם בה יש המדרגות האלה. למשל, בהלכות שחיטה לא צריך לשחוט דג בדרך מסוימת, הוא נחשב ליצור קצת פחות חי".

כל זה נשבר ברגע שקוראים אגדה שבה הדג פותח את הפה שלו ומדבר.

"נכון. אלו אגדות חשובות. ההלכות לא מגבילות חד־משמעית אכילת בשר, אבל הסיפורים פעמים רבות נותנים קול לבעלי החיים, והם מייצרים איזושהי תנועה בנפש שלנו שרואה אחרת את הקשר שלנו והיחס שלנו לבעלי החיים, גם אם אין כאן איזו הלכה מחייבת. למשל, הסיפור של רבי יהודה הנשיא והעגל: 'פעם אחת היו מוליכין עגל לשחיטה, הלך ותלה ראשו בכנפו של רבי והיה בוכה. אמר לו: לך, כי לכך נוצרת. אמרו: הואיל ואינו מרחם - יבואו עליו ייסורין'.

"זה סיפור שיש בו המון. רבי יהודה רואה עגל שמובל לשחיטה. העגל בורח ומתחבא בתוך בגדיו של רבי יהודה הנשיא, שמצידו משלח אותו ואומר לו שלשם כך הוא נוצר. הסיפור החזק הזה מעורר המון שאלות. מצד אחד, יש בו חמלה מאוד גדולה וביקורת נוקבת על רבי יהודה, מצד שני - מה מיוחד דווקא בעגל הזה? על שולחנו של רבי יהודה הנשיא הועלו עגלים מפוטמים בכל יום. אז למה הוא נענש כי לא חמל דווקא עליו? יש המון תשובות לשאלה הזאת, אבל אני חושב שהסיפור הזה לוכד בתוכו את האמירה שאסור להיות אדישים. העגלים האחרים לא בכו בחיקו. אסור להיתר שקיבלנו לאכול בשר להפוך אותנו לאטומים לחלוטין לכל תרחיש".

אתה כותב על מרק צוקרברג שהכריז שלא יאכל משהו שלא שחט במו ידיו.

"זה עורר דיון גדול מאוד, האם יש כאן מעשה אידיאולוגי אצילי או משהו אכזרי. זה הזכיר לי דיון שעולה מדי פעם כבר מאתיים שנה, בכל פעם במדינה אחרת, שרוצה לאסור את השחיטה היהודית. כי יש בשחיטה היהודית משהו מאוד אכזרי למראית עין, מאוד קשה לצפייה. מומחים אומרים שהשחיטה הזאת לאו דווקא כואבת יותר לבעל החיים, אבל אין ספק שהיא מטלטלת. ואולי זאת המהות של השחיטה, וזאת הצעה שאני מביא בספר. הסיפור של השחיטה היהודית, בדומה להצהרה של צוקרברג, הוא שאנחנו לא עושים את זה כלאחר יד. משהו במפגש הזה מייצר חוויה אולי קצת טראומטית, אולי שורטת, אבל כזאת שלא מאפשרת לנו לעבור ללא תגובה ליד אכילת בשר. וזה משהו שהחמצנו בעולם המודרני שבו אנחנו קונים שניצלים מעובדים.

"עד לפני 30 שנה היו ממליחים את הבשר בבית, והחוויה היתה של משהו קצת חי שאנחנו קצת הורגים בעצמנו לפני שאנחנו אוכלים, אבל היום אנחנו כבר אדישים לגמרי, מה שהופך את זה לקל יותר. יש לכך גם יתרונות - שאנחנו לא מתרגלים לאכזריות הזאת, אבל יש בזה גם חסרונות, כי אנחנו מתרגלים התעלמות.

"בעבר המחיר היה ברור יותר. יש מדרש שאומר שאסור לאכול בשר מהשוק, אלא רק 'מבקרך ומצאנך'. יש כאן מערכת יחסים סימביוטית בין הפרה לאדם שמגדל אותה, בניגוד לתעשיית הכלובים האטומה שבה אין יחס או קשר. לפעמים אנחנו דווקא בוחרים שלא יהיה קשר, כי הקשר הזה מזעזע: הרבה שנים לא אמרנו לילדים שאנחנו אוכלים 'דג' אלא 'סלמון' או 'אמנון', שלא יזדעזעו; שזה לא תרנגולת, זה עוף".

המציאות - והפשרה

אברהם מחלק את הצמחונים לשניים: אלו המורידים את האדם לדרגת חיה וכך יוצרים שוויון, ואלה המעלים אותו ובכך דורשים ממנו להיות מוסרי יותר. הצמחונות היהודית העולה ומתבהרת מתוך החיבור דורשת לא לבטל את ערך האדם מול הבהמה, לא להפוך את עצמה לערך בלעדי, אלא להבין שהיא חלק ממכלול ערכים. היא מבקשת לקבל מציאות של תפיסות אחרות כלפי אכילת בשר, כלומר מבקשת צמחונות עדינה יותר.

רבים סבורים שיש קשר בין צמחונות לשמאלנות ולחילוניות.

"במובן מסוים הקשר הוא מהותי. יש בעולם שלנו תופעה של התגברות של חמלה כלפי 'אחרים': גזעים אחרים, עמים אחרים, מגדרים אחרים או יצורים זואולוגיים אחרים. ההיפתחות אל האחר באמת משותפת לצמחונים ולשמאלנים. וגם כאן אני חושב שהיהדות היא שהמציאה את השמאלנות: את הדאגה לגר, את מוסר המלחמה, את היחס לבעלי מוגבלויות ואת האתיקה של היחסים לאנשים שונים בחברה.

"אבל יש משהו ביהדות שמנסה מאוד לאזן: גם בשעה שצריך לדאוג לגר צריך לשים לב שעניי עירך קודמים, שבעלי החיים לא יבואו על חשבון בני האדם, וכן הלאה. כאן לפעמים הצמחונות והשמאלנות של היום לוקחות את הדברים צעד אחד רחוק מדי".

בספר אתה מתייחס למושג luxury belief.

"המושג הזה מתאר תופעה שבה אנשים ממעמד גבוה מאמצים ערכים כדי להפגין את כוחם ועושרם. צמחונות יכולה להיות אורח חיים זול יותר מאכילת בשר. קינואה זולה יותר מאנטרקוט. אבל בתוך ההקשר התרבותי־חברתי שלנו היום, עם הרגלי צריכת הבשר ועם תעשיית העוף שזולה באופן קיצוני, אנחנו נמצאים במצב שזה קצת מותרות להיות צמחוני. יקר להיות צמחוני ולהקפיד על אוכל איכותי וצריך מאוד להיזהר מערכים שהופכים להיות מובנים מאליהם עבור חלק אחד של החברה ויכולים להיות קשים עבור חלקים אחרים של החברה. לאט־לאט נוצר מצב שבו חלק אחד של החברה מסתכל על החלק האחר כפרימיטיבי וראוי לגנאי, וזאת סיבה נוספת מדוע יש להתייחס לערך הצמחונות בזהירות".

אתה מתייחס למעמד המשפטי של בעלי חיים. זה נשמע מטורלל לחלוטין.

"זה מעניין, כי גם לי זה נשמע טרלול, ואז נזכרתי שיש הלכה שקובעת שצריך בית דין של 23 דיינים כדי להמית שור שנגח אדם. 23 דיינים נאספים רק כשמדובר בדיני נפשות, כזה העוסק באדם שרצח אדם. והנה אנחנו רואים שמכנסים בית דין כזה גם כדי לפסוק דין לשור. זה מעניין כי ברור שמותר לשחוט שור לקורבן או לאכילה, אבל כאן מדובר בהמתה של שור כעונש.

"מהמדרש הזה נפתח בפני צוהר להמון שאלות ורעיונות מרתקים. למשל, יש מחלוקת גדולה בקרב חכמי ימי הביניים בנוגע לבחירה חופשית של חיות, שכר ועונש לחיות, ואפילו על עולם הבא משלהן. אני לא מבין בזה, אני לא יודע מה זה אומר שכר ועונש לבעלי חיים, אני בקושי יודע מה זה בדיוק אומר ביחס לבני אדם, אבל נחשפתי כאן לתפיסה שורשית מאוד ביהדות, שרואה גם את בעלי החיים עומדים מול הקב"ה כיצירי כפיו, כמי שנותנים לו דין וחשבון".

אז אחרי כל זה, איך אפשר להרוג חיה כדי לאכול אותה?

"נכון. יש הרבה מאוד פרשנים וחכמים שאומרים בפירוש: יש כאן רצח, סוג של שפיכות דמים שהתורה אפשרה בעל כורחה. תורת ישראל היא תורה שכולה מבוססת על פשרות בין אידיאל למציאות, ולפעמים אלו פשרות מאוד כואבות. לא רק בעלי חיים, אלא גם בני אדם משלמים עליהן מחירים מאוד כבדים".

לכל צרכן אחריות שילוחית

גם במסגרת הפשרה הזאת, מסביר סתיו, יש עיסוק נרחב באכילת בשר המנסה לעדן אותנו, האוכלים. הצמחונות ביהדות מופיעה כחלק ממכלול של אתיקה של אכילה. החוקים הנלווים לה הם אלו המחייבים אותנו לאיפוק: איך אוכלים, מתי אוכלים, מה אוכלים. חלק משמעותי מדיני הכשרות עוסקים בזה והם אלו המעלים את האדם לדרגה מוסרית נעלה יותר.

ביהדות יש עיסוק נרחב באיסור צער בעלי חיים, אבל יש מקרים שבהם הוא מותר. הפוסקים חלוקים ביניהם מתי. יש האומרים שכל מה שלצורך בני אדם מותר והדבר היחיד שנאסר הוא רק אכזריות לשמה. אברהם מבקש להביא קול נוסף, חשוב לא פחות, הטוען שצער בעלי חיים צריך להיות מידתי.

"הבעיה היא שקשה להגדיר מה זה מידתי. זה דבר שדורש מאיתנו לחשוב מה מידת הצורך, מה מידת הכאב והסבל שנגרם לחיה, מה האלטרנטיבות. יש קול חזק אצל הפוסקים שאומר שלא הכל מותר, ויש סבירות גבוהה שתעשיית הבשר חצתה את גבול המידתיות הזו".

נושא מהותי נוסף שבו עוסק הספר הוא האחריות שלנו, כצרכנים. "אנחנו לא אוהבים לדעת מה יש בנקניקיות שלנו, והשאלה היא אם אנחנו צריכים לדעת, אם יש לנו המחויבות הזאת", מסביר הרב סתיו. "זו שאלה גדולה בעולם הצרכנות, והיא לא עוצרת בצמחונות כמובן: מי הילדים הסינים שמכינים את המוצרים שאנחנו מזמינים בעלי אקספרס? ויותר מזה, האם אנחנו מחויבים לשאול את השאלות המעיקות האלה?

"אז כן, ביהדות יש אחריות שילוחית. כשאדם קונה חפץ, הוא שותף להכנתו. כשאדם מבקש מאדם אחר לעשות בשבילו מעשים, הוא אחראי להם באיזשהו אופן. זה כמו שאני לא יכול ליהנות מחילול שבת של אחרים. הפשעים והחטאים שנעשו בחפץ מוטמעים בתוכו, בוודאי כשזה משהו מתמשך. כשאנחנו ממשיכים לעודד את היצרנים להעצים את הפרקטיות של הניצול והאכזריות, אנחנו לא יכולים להסיר את האחריות מעצמנו".

מה הקשר?

המרצה לתזונה טבעית וההומיאופת משה שמאי מבהיר שהיהדות אינה דת טבעונית, והיא אינה מטיפה לטבעונות, אבל כמו דברים רבים, גם זה נתון לפרשנות. "יש בה יסודות שמכוונים באופן מובהק לאכילת בשר", שמאי אומר. "עם זאת, בהתבוננות עמוקה יותר ובעיקר בראייה עתידית, קיים בה צד מובהק שלפיו אכילת בשר ובעיקר תאוות האכילה שלו אינן רצויות בעיני הבורא. למשל, בסיפור הבריאה, הציווי הראשון שקיבל האדם הראשון, לאכול רק מפרי האדמה, נתפס בעיני חלק מהפרשנים כהוכחה לכך שעלינו לשאוף לטבעונות".

שמאי מחזק את האמירה הזו ואומר שלמעשה ההיתר לאכילת מזון מן החי הגיע אחרי המבול, בימי נח, אז פורטו חוקי הכשרות. "ניתן לראות התגברות של שימוש במוצרים מן החי רק מיציאת מצרים, קורבן הפסח שבמסגרתו היה על עם ישראל לשחוט כבש בערב החג".

בכתבים של הקבלה והגמרא מדובר לא מעט על אכילת בשר. אחת מהאמירות התלמודיות המפורסמות היא "אין שמחה אלא בבשר ויין", אך יש שסוברים שהשמחה הכרוכה באכילת הבשר רלוונטית רק לימי בית המקדש. גם הימצאות מוצרים מן החי על שולחנות החג אינה בגדר חובה. 

"אוכל היה ועדיין חלק משמעותי מכל חגיגה של כל קבוצה דתית או אתנית, וכך גם בדת היהודית", גרש מוסיף. "בעבר, בשר היה פחות נגיש ויותר יקר, ולכן בחגים היו יוצאים מגדרם כדי לחגוג אותם עם בשר. היו מנהגים שונים לכל עדה, וזו היתה אינטרפרטציה שעד היום מקיימים. אבל זו לא חובה, ולא מצווה. יש סימנים שונים שאפשר להשתמש בהם במקום מוצרים מהחי בכל חג. המצווה לאכול בשר היא בבית המקדש בלבד, וכיום, כל עוד אין בית מקדש, החובה הזו אינה קיימת. זה מנהג בלבד שאפשר להחליף בירקות ושורשים".

"החלק הרוחני ביהדות שמתחבר הכי חזק לטבעונות הוא הדגש על אכילה מועטה וצנועה", טוען שמאי. "טבעונות מתקבלת בברכה היום בציבור שומר התורה והמצוות הרבה יותר מאשר לפני 20, 30 או 40 שנה. ישנה באופן מובהק בקרב הדור הצעיר בציבור הזה יותר מודעות לכך שהמזון מהחי לא טהור מבחינה פיזית ורוחנית, וכי אפשר לצורך תחליפים בלי לפגום ברוח היהדות".

עבור שומרי כשרות, למושג "תחליפים" משמעות רצינית. הרב גרש: "זה פתרון נפלא למטבח כשר מכיוון שהוא בין היתר מפשט אותו - אם אתה חי אורח חיים דתי וטבעוני, המשמעות שהניואנסים של כשרות על בשר וחלב פשוט לא קיימים עבורך".

בין שמחה לתאווה

הרב עקיבא גרש עבר כבר בשנות ה־90 לתזונה צמחונית, ולאחר מכן לטבעונית, עת למד את לימודי הסביבה והבין את הקשר ההדוק בין תעשיית החי למשבר האקלים.

"המטרה שלנו היא להביא את המסורת היהודית אל החיים שלנו", גרש מסביר. "היהדות מלאה בחוקים שרבים מהם מתייחסים לשמירה על רווחת בעלי החיים, שמירה על הבריאות שלנו ושימור המקורות הטבעיים, משמע - כדור הארץ והטבע. הבריאה. כל אלו הם מקבץ של אלמנטים חשובים מאוד שמחזקים את הקשר בין תזונה צמחית ליהדות".

שמאי מגבה את דבריו בנושא תאוות האכילה בדוגמה מהמקורות: "כבר סמוך מאוד ליציאת מצרים יש דרישה מצד עם ישראל לאכילת בשר - דרישה שזוכה לביקורת גורפת על ידי מפרשי התורה.

בהמשך, בתחנה הראשונה של העם אחרי מעמד הר סיני, באירוע שנודע בשם 'קברות התאווה', בני ישראל זוכים לעונש כבד וליחס מבזה ומשפיל במיוחד מצד הבורא על תאוותם לבשר. התאווה הזאת נתפסת כמרידה וככפיות טובה אל מול הבורא. הבורא מגיב לבקשה בהסכמה שיש בה שאט נפש. למשה רבנו הוא אומר: 'עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה''. מתואר שכאשר בשר השליו בין שיניהם - הכעס של הבורא מתעצם, והוא מכה מכה גדולה את המתאווים. מתו במעמד זה רבים מהמתאווים לבשר, והם נקברו במקום ששמו נקרא על שם תאוותם".

בעידן משבר האקלים מצד אחד והמודעות לסבלם של בעלי החיים מצד אחר, מדוע אין יותר מנהיגים רוחניים יהודים שמאמצים תזונה צמחונית או טבעונית? "מרבית הרבנים מייצגים קו שמרני, ואף שהם מודעים למה שמתרחש בשטח מבחינת ההתעללות בבעלי החיים, הם מדגישים את הצורך של הציבור במזון מהחי ומראש לא נכנסים לעמדה לעומתית או מתבדלת בנושא אכילת הבשר והדגים, אלא מתפשרים על היתרים אפשריים", טוען שמאי. "רבים מודעים לזוועות הגידול וההובלה של בעלי חיים ומצדיקים את ההיתרים, בין השאר על ידי קביעה שלפיה אם נגרם ליהודי נזק ממוני כתוצאה משיקולים של צער בעלי חיים – הרי הדבר אינו כרוך בצער בעלי חיים. ועם זאת, קהילות לא מעטות כיום אינן מקבלות את הקו הזה, אינן סומכות על הכשרות של השחיטה המודרנית ומארגנות שחיטות פרטיות - ולא חוקיות - בפיקוח שלהן עצמן".

"אני חושב שהרבה משתמשים בהצדקות כדי להמשיך לאכול בשר, בלי לחשוב על התהליך שקורה מאחורי הקלעים - איך החיה חיה את חייה עד רגע השחיטה", מוסיף הרב גרש. "יש הרבה דברים שאנחנו לא רוצים לדעת, והסיבה ברורה. לפני כמה עשורים אנשים באמת היו יכולים לא לדעת מה קורה בתעשיות המזון, אבל היום כמעט כולם יודעים שבעלי החיים האלו עוברים מסעות וחיי ייסורים. יש כל כך הרבה מקורות בתורה שמראים שאכילת בשר היא לא האידיאל, ושבני האדם קיבלו רשות לאכילת בשר כפתרון זמני. הרב אברהם יצחק הכהן קוק לימד שהעתיד של האנושות יחזור לאורח חיים צמחי שהבורא נתן לאדם. הדרך שבה מגדלים בשר היום באופן מסחרי הולכת נגד החוק היהודי של ׳צער בעלי חיים׳. אבל אין לי תשובה למה לא מדברים על זה עוד. אולי מחשש לקיצוניות, מהפחד לערער משהו שמושתת בתרבות שלנו או אולי גם מאהבה לבשר. אני מקווה לראות יותר ויותר רבנים שירגישו בנוח לדבר את הדברים האלו. בימים האלו זה חשוב מהרגיל. גם עניין הסביבה הוא לא פחות חשוב כדי למנוע את הרס הבריאה.

"לאחרונה נכנס לתפריט של קייטרינג בבני ברק טשולנט צמחוני עם נתחים דמויי בשר בקר. יש לא מעט דתיים טבעונים. הם לא אקטיביסטים אז לא שומעים אותם, אך אין זה אומר שהם לא קיימים. אני סבור שאם ייערך סקר בנושא צפויה לנו הפתעה".

shishabat@israelhayom.co.il