אחרי יותר משנתיים של סגרים ומדיניות אפס קורונה נוקשה שיושמה בקפידה יתרה במזרח הרחוק, מתחילות המדינות האחרונות באזור לפתוח את שעריהן לתיירים, לאט אבל בטוח. אף שרוב העיניים נשואות כרגע ליפן, שצפויה להיפתח לגמרי ב־11 באוקטובר, גם טייוואן תבטל את דרישות הבידוד שלה ב־13 באוקטובר.
מדינת האי המרתקת, שהיתה נתונה בעבר לשלטון יפני וסיני ולכן מושפעת משתי התרבויות הללו, תשמח לארח תיירים החל מאמצע החודש. למעשה, כרגע מושתות שם שתי הגבלות בלבד, שעשויות להקשות במעט על הנכנסים לשטחה: רק 150 אלף אורחים בינלאומיים יורשו להיכנס לטייוואן בכל שבוע, ובימים הראשונים לשהותם הם יתבקשו לערוך לעצמם בדיקות קורונה מהירות. אם אתם מסוגלים לעמוד בזה, תגלו שאף שטייוואן לא נמצאת אולי בראש רשימת היעדים התיירותיים של הטיילן הממוצע, יש הרבה מה לראות, לעשות, לקנות, וכמובן גם לטעום בה - במיוחד בעיר הבירה טאיפיי, שבה נתמקד.
שלא תטעו, טאיפיי היא ברובה עיר צפופה וסואנת, המחולקת ל־12 נפות. בעיר עצמה מתגוררים כ־2.5 מיליון תושבים, ובמטרופולין עצמה, הכוללת גם את העיר ניו טאיפיי, נוסק המספר ליותר מ־7 מיליון! השפה המדוברת בטאיפיי, כמו בטייוואן כולה, היא סינית, אולם רבים מתושביה, במיוחד אלה בני פחות מ־40, מסוגלים להתנסח באנגלית וישמחו מאוד לעזור לתיירים.
מזג האוויר בעיר הוא סובטרופי, וזה אומר שחם מאוד, לח מאוד וגשום מאוד בחודשי הקיץ, שהם פחות מומלצים לביקור. למעשה, החודשים הכי פחות גשומים בה הם דווקא חודשי הסתיו והחורף, בין נובמבר לפברואר, שבהם הטמפרטורות נעות בין 13 ל־21 מעלות - נוח למדי וממש לא קר. ז'קט קליל אמור להספיק, ואולי גם כדאי להתחמש במטרייה ליתר ביטחון.
ההגעה מנמל התעופה הבינלאומי "טאויואן" למרכז העיר קלה מאוד, שכן טאיפיי מתגאה ברכבת תחתית יעילה, נקייה ובטוחה מאוד, המכונה MRT. נסיעה מנמל התעופה עולה כ־18 שקלים בלבד, אך מכיוון שסביר להניח שה־MRT תהיה כלי התחבורה העיקרי שלכם בעיר, שכן פקקי התנועה ההיסטריים של טאיפיי ידועים לשמצה (ולא פעם מורכבים מקטנועים בלבד!), מומלץ לרכוש כרטיס חופשי רב־יומי, לשלושה או לחמישה ימים. באופן כללי, ניתן להגיע לכל היעדים המוזכרים בכתבה זו באמצעות ה־MTR, לכל היותר בתוספת כמה דקות הליכה. ראו הוזהרתם: העישון אסור בכל שטח הרכבת התחתית, ואין לאכול, לשתות ואף לא ללעוס מסטיק ברכבות עצמן, ואחרי שעוברים את עמדות התשלום. נא לא להתחכם.
עושים שוק – גם בלילה
הגעתם לעיר, מה עושים? אם השמש כבר שקעה, כדאי שתקפצו לאחד משוקי הלילה (Night Markets) הידועים של העיר. מדובר במתחמים ענקיים, צפופים, תוססים ועמוסים בדוכנים המוכרים מכל הבא ליד - ולבטן. לא מדובר בהכרח באתרים תיירותיים, שכן גם המקומיים נוהגים לפקוד מדי יום את השווקים הללו, לבלות בהם, לערוך בהם קניות ולהיפגש עם חברים, משעות אחר הצהריים ועד חצות.
אף שהשוק המפורסם (והמתויר) ביותר הוא שוק שילין (Shilin), שבו תמצאו הכל כולל הכל, החל מתיקי יד ועד כדורי בטטה מטוגנים וגרסה מקומית של המעדן "טופו מסריח" (Stinky Tofu) - טופו מותסס שלא מריח מי יודע מה - המקומיים אוהבים לפקוד את שוק להואה (Lehua), הידוע בזכות דוכני האוכל האיכותיים שלו. עם זאת, רבים ממוכריו יתקשו לשוחח עימכם באנגלית.
מכיוון שסביר להניח שתבקרו ביותר משוק אחד במהלך ביקורכם בעיר, אפשר כמובן לשלב שווקים משני הסוגים - מתוירים ומקומיים. ומה בנוגע למיקוח? באופן עקרוני ניתן להתמקח על מוצרים שאינם מזון ואולי לקבל עליהם מחיר טוב יותר, אולם הדור הצעיר כבר לא נוהג לעשות זאת וטרנד המיקוח הצטמצם מעט בשנים האחרונות.
מגדל ה־101, אולי המבנה המזוהה ביותר עם טאיפיי, הוא גורד שחקים מרשים בן 101 קומות (אלא מה?), המתנשא לגובה של 508 מטרים ונחשב כיום לגורד השחקים התשיעי בגובהו בעולם (עד 2010 הוא היה הגבוה ביותר). המגדל מעוצב כקנה במבוק עצום, המסמל בתרבות האסיאתית צמיחה מהירה וגמישות. בקומות 89 ו־91 של המבנה יש מִצפים (בתשלום), שמהם אפשר להשקיף לעבר נופים מדהימים. לגורד השחקים מחובר קניון גדול, אבל יש להביא בחשבון שמותגים אמריקניים ואירופיים לא בהכרח זולים כאן יותר מבערים גדולות אחרות בעולם (עם זאת, מותגים יפניים, כמו יוניקלו, מוצעים לרוב במחירים משתלמים). ביקור ב־101 ובאזור הסמוך לו, המרכז הפיננסי של טאיפיי, הוא חובה.
מפתיע, אבל טאיפיי מפורסמת גם במסלולי ההליכה שלה, שייקחו אתכם לסיבוב קצר - או ארוך - ורגוע בטבע, שבו בוודאי תפגשו מקומיים רבים. הפארק הלאומי יאנגמינגשאן (Yangmingshan) הוא אתר ההליכה הידוע ביותר בעיר, שמציע עשרות מסלולים שחלקם אף ידרוש מכם לטפס על פסגות הרים מדהימות. מסלול נוסף, "הר הפיל" (Elephant Mountain), נמצא במרחק הליכה קצר מה־101, ומי שכבר באזור אולי יעדיף להגיע אליו. אפשרות חביבה נוספת היא אזור מאוקונג (Maokong) ההררי, שנוסף על מסלול הליכה תלול תמצאו בו גם רכבל חביב והמון בתי תה פסטורליים בפסגה. אפשרי בהחלט לאחר צהריים רגועים וחלוטים.
יעד נוסף שלא כדאי לפספס הוא מוזיאון הארמון הלאומי של העיר (National Palace Museum), שמתהדר לטענת רבים באוסף העתיקות הסיני המרשים בעולם, ולא מעט שוחרי היסטוריה ואמנות אף יגדירו את המוזיאון כיעד הראשי של העיר. הכניסה למקום בתשלום, אבל מי לא היה מוכן לשלם כדי לראות את פסל "כרוב הג'יידיט" המפורסם (אכן מדובר בפסל בצורת ראש כרוב סיני), ואמיתי לגמרי - ספינת נוסעים זעירה שגולפה מחרצן של זית!
בודהה לא אוהב טלפונים
הדת הנפוצה בטייוואן היא בודהיזם, ולא חסרים בטאיפיי מקדשי בודהה מרשימים ומפוארים. אם בחרתם לבקר באתר שכזה, המומלץ ביותר הוא מקדש לונגשאן (Longshan), הנמצא באזור מסורתי ועתיק יחסית של העיר. תושבים מקומיים נוהגים לפקוד את המקדשים מדי יום, וחשוב מאוד לכבדם במקומות הקדושים להם. לכן מומלץ לכבות או לכל הפחות להשתיק את הטלפונים הניידים לפני הכניסה למקדש, להסיר כובעים, לא לדבר בקול רם, ולא לעשן, לאכול או ללעוס מסטיק. רצוי גם לא להיכנס בלבוש חושפני.
טייוואן, כידוע, היא גם מעצמה טכנולוגית ואלקטרונית, המשמשת בסיס האם של חברות מחשבים ידועות דוגמת אייסר, אסוס, MSI ו־HTC (המתמקדת כיום במערכות מציאות מדומה ובטכנולוגיות דור 5). המעוניינים ברכישת לפטופ חדש (או מחודש), וגם בנבירה בערימות אינסופיות של תקליטורים וציוד היקפי מכל הסוגים, ישמחו לקפוץ למרכז גואנגוה (Guanghua), שבו ימצאו שש - כן, שש - קומות עם חנויות ודוכנים שמציעים כמעט כל דבר עם כבל, תקע וכרטיס זיכרון שאפשר להעלות על הדעת. קומה אחת, דרך אגב, מאכלסת אך ורק מעבדות תיקונים. גן עדן לחובבי גאדג'טים.
רגע, אז מה אוכלים פה?
טיילנו, ראינו, בילינו, התרשמנו ואולי גם קנינו. אז מה אוכלים? יש בטאיפיי כמות עצומה של מסעדות, סושיות, דוכני רחוב וסניפים של רשתות מזון מהיר בינלאומיות (ארוחת פאסט פוד תעלה כחצי ממחירה בישראל, ואף פחות מכך). עם זאת, טייוואן מוכרת בזכות כמה מנות ייחודיות, שכמובן אפשר למצוא גם בבירתה. הנה כמה המלצות קולינריות אותנטיות שכדאי לנסות, כל עוד אתם שם:
* דין טאי פאנג (Din Tai Fung) היא רשת מסעדות טייוואנית אלגנטית, איכותית ומוכרת בעלת עשרות סניפים ברחבי העולם, שנוסדה בטאיפיי לפני כחצי יובל. מנות הדגל שלה הן באנים וכיסנים מאודים בעבודת יד במילויים שונים, אך אפשר למצוא בה גם מבחר מנות נודלס, מנות בשר (גם לא כשרות) ושפע מפתיע של מנות צמחוניות. סניף מרשים של הרשת ממוקם במרכז מגדל 101. מומלץ.
* באבל טי (תה בועות) הומצא בטייוואן בתחילת שנות ה־80, ואין סיכוי שתבקרו בטאיפיי בלי לגמוע כוס אחת - או אולי שבע. למי שלא מכיר, מדובר במשקה מתוק שגרסתו המקורית מורכבת מתה שחור קר בתוספת פניני ("בועות") טפיוקה מתפצפצים שנשאבים בקשית. כיום ניתן להשיג את המשקה באינספור סגנונות וטעמים פירותיים ושוקולדיים, וקל מאוד לאתר סניף של אחת מהרשתות שמציעות אותו, או דוכן פרטי. רשות ידועות המגישות את תה הבועות הן Chun Shui Tang ו־Coco, שאמנם מתחזקות סניפים במדינות רבות, אולם נוסדו, כאמור, בטייוואן. לא לפספס.
* עוגת אננס (Pineapple Cake). מזכרת מעולה לקחת הביתה ולחלק במתנה. עוגות האננס הטייוואניות הן מאפים מתוקים מסורתיים מקמח, ביצים, חמאה וסוכר, במילוי ריבת אננס (או במקרים מסוימים חתיכות אננס אמיתיות). עוגות האננס הללו נמצאות בסביבה כבר מאות שנים.
טייוואנים רבים נוהגים להעניק מארזי עוגות אננס מפוארים כמתנות באירועים משפחתיים, ומדי שנה אף מתקיים בטאיפיי פסטיבל עוגות אננס מפורסם, שבו מוענקים פרסים למאפיות הטובות ביותר. ניתן לרכוש עוגות אננס בכל מרכול, חנות מזכרות וחנות נוחות מקומית, אולם חשוב להביא בחשבון שככל שהמחיר נמוך יותר - כך העוגות איכותיות פחות.
* אם כבר הזכרנו חנויות נוחות: אי אפשר להתעלם מאלפי הסניפים שפזורים ברחבי טאיפיי. תמצאו אותם כמעט בכל פינת רחוב מרכזי, הם פתוחים 24 שעות ויסגרו לכם כל פינה אפשרית, בין שמדובר בנשנוש לילי קליל (כמו ביצה חומה שהושרתה בתה - ולא בחמין), ובין שברכישת משחת שיניים או שמפו, בקניית כרטיס רכבת, בעשיית כביסה(!) או בסתם מינגלינג עם המקומיים.
רשתות חנויות הנוחות הנפוצות ביותר הן 7-Eleven הבינלאומית, FamilyMart היפנית ו־Hi-Life המקומית. שווה להיכנס לכל אחת מהן, להתרשם ולקבוע איזו היא המועדפת עליכם. בתיאבון.
* עבור שומרי המסורת: בטאיפיי, שבה מתגוררים כ־800 יהודים, פועל זה כעשור גם בית חב"ד, המציע שירותי אוכל כשר למהדרין (בהזמנה מראש), ארוחות שבת וחג, ואף קיום תפילות בבית כנסת, אף שלא תמיד יש בו מניין בימי חול. לפרטים: jewish.tw
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו