רכבת אקספרס מת"א לי-ם בשעתיים בלבד

 

"דרוש נמל ימי נוסף"

ב־15 בספטמבר 1952, ימים ספורים לפני ראש השנה התשי"ג, קבעה הממשלה ש"לעיר תל אביב יהיו שני נמלים: נמל תל אביב - ונמל יפו". ההחלטה בעניין זה היתה משמעותית, שכן כל שלושת שרי התחבורה שכיהנו בישראל מהקמתה עד 1952 - דוד רמז, דב יוסף ודוד צבי פנקס - הודיעו, כל אחד בזמנו, ש"הנמל בעיר חיפה עומד בפני קריסה".

באמצע שנות ה־30 החליטו שלטונות המנדט הבריטי לאמץ את ההצעה הזולה ביותר שהתקבלה מגורמים בינלאומיים להקמת נמל בחיפה, מתוך מגמה להמשיך בפיתוח הנמל בעצמם אחרי השקתו, באוקטובר 1933. אולם כעבור שש שנים, בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה, הבריטים הפסיקו את עבודות הפיתוח, וכבר עם הקמת מדינת ישראל נחשב הנמל בחיפה למיושן ולכזה שאינו מתאים לשרת לבדו את צורכי היבוא והיצוא של המדינה, מול גלי העלייה העצומים.

נמל תל אביב נחנך, מצידו, ב־1938, אחרי שנמל יפו נסגר במרד הערבי הגדול שפרץ ב־1936, צעד שהוליד חשש לקריסת ענף הפרדסנות - שייצא את כל תוצרתו דרך הנמל היפואי. החיסרון הגדול של נמל תל אביב, שנבנה בחופזה, היה בעובדה שעגינת האוניות התאפשרה רק מחוצה לו, במרחק־מה מהחוף.

כעת, עם קבלת ההחלטה הממשלתית בדבר נמל בתל אביב, מיהרה הנהלת "אוצר מפעלי הים", בעלת הנמל, להציג תוכניות להפיכת המקום לנמל מים עמוקים. התוכניות לא התקבלו לבסוף, משלל סיבות, ויצרו עקב כך מתיחות בין עיריית תל אביב לבין משרד התחבורה. העירייה טענה ש"החלטת הדחייה נפלה בשל סיבות פוליטיות", ושלא לציטוט האשימו גורמים בתל אביב ש"הממשלה מעדיפה נמל עם שליטה מפא"יניקית".

בסופו של דבר, שודרג נמל חיפה בציוד מכני חדיש ומשוכלל, שהגיע לישראל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. שטח נמל תל אביב הפך למרכז של בילוי ובידור, ובנובמבר 1963 נחנך הנמל הדרומי של ישראל - באשדוד.

הביורוקרטיה מכבידה: "רישיון לעסק – או מאסר"

פקח תל־אביבי לבחינת רישיונות עסק, 1952

ב־8 בספטמבר 1952 הוציא שר התעשייה והמסחר, דב יוסף, צו שהופנה לכל בית עסק בישראל, ובו דרש לדאוג להנפקת רישיון עסק "בתוך 60 יום מפרסום הצו, שאם לא כן - יינקטו נגד מפר הצו עונשים קבועים של 500 לירות קנס או שלושה חודשי מאסר, או שניהם יחד. פקחי הרשויות המוניציפליות, בערים וביישובים אחרים, יהיו ממונים על הפיקוח בנוגע לקיום הצו בשטח פעילותם".

המבוכה, הבלבול והכעס שפשטו בציבור עם פרסום הצו החדש היו גדולים. "מצא לו דב יוסף מתנה גדולה לתת לקראת ראש השנה לאזרחי ישראל, הנאנקים תחת מכבש המסים החונק", כך הודיע בתגובה אפרים ברקוביץ, יו"ר ארגון מרכז בעלי מלאכה, שאף פרסם מודעות בעיתונים האומרות כך: "כבוד השר יוסף יודע היטב שחלק גדול מבעלי המלאכה הם עולים חדשים שאינם מיומנים עדיין בשפה העברית, ושואל אני: האם התקין כבוד השר את האמצעים הנדרשים לסיוע לאלה המתקשים במילוי הניירת הביורוקרטית הנדרשת כדי לקבל רישיון עסק?".

בנימה דומה פרסמו גם ראשי הסקטורים האחרים הודעות זועמות, והגדיל לעשות שמואל גנץ, יו"ר ארגון הסוחרים, שהודיע ש"רישיון עסק לא ממש מעניין את השר, מדובר פה בניסיון הממשלה להעמיק את השליטה על האזרח ועל עסקיו".

בתגובה מיהר השר יוסף להצהיר ש"בהתחשב בדעת הקהל, יוארך המועד האחרון להמצאת הצו, ולאחר החגים אכנס את ראשי הסקטורים השונים להתייעצות נוספת בנושא".

הקיבוץ שמייצר כלים מחרסינה

פועלי מפעל גזית נעמן, 1953

חידוש: רכבת "אקספרס"

מרכבת ישראל נמסר באמצע ספטמבר 1952 על הפעלת רכבת "אקספרס" בין תל אביב לירושלים, החל מערב ראש השנה. החידוש הופעל עקב הגעת קטרי הדיזל העוצמתיים לשירות. על פי הדיווח, "הרכבת תצא מירושלים ב־06:30 ותגיע לתל אביב כעבור שעתיים, בלי צורך בהחלפת רכבות בלוד כמקובל". נמסר גם שרכבת האקספרס בחזרה לירושלים תצא מתל אביב מדי יום ב־11:20 ותגיע לבירה ב־13:45.

נעלי החורף יגיעו באביב

בחודשי הקיץ של 1952 שבתה המלאכה בבתי החרושת לנעליים בארץ, שכן מלאי העורות לנעליים אזל והמדינה לא הודיעה עדיין ליצרנים על הקצאת מלאי חדש לחורף המתקרב. ב־15 בספטמבר 1952 הודיע שר המסחר והתעשייה, דב יוסף, בשידורו החודשי ברדיו קול ישראל, ש"בדרך לארץ נמצאים משלוחי עורות בכמות של 400 טון". אולם מומחים ציינו כי "לא ידוע מתי יגיעו משלוחים אלה לארץ, ומתי יימסרו לבורסקאים (מעבדי העורות), שלהם נדרשים ארבעה חודשי עבודה עד שאפשר יהיה למסור את העור ליצרן הנעליים". סופר העיתון "מעריב" יוסף קמחי ציין במדורו הפופולרי "חדשות המשק": "בשנה שעברה הוצאו לשוק 750 אלף זוגות נעליים לקראת החורף, והשנה מסתמן שנעליים חורפיות יגיעו לחנויות לא לפני האביב".

נעלי עור בסגנון שנות ה־50

כביש מבאר שבע לאילת

בתחילת ספטמבר 1952 הגיע לישראל יואכים ונזיבר, מנכ"ל חברת התשתית האמריקנית שזכתה במכרז הממשלתי לביצוע עבודות השלב השני של ייבוש ימת החולה. ונזיבר הגיע כדי לסגור את הקצוות האחרונים לקראת העברת אלפי טונות של ציוד מכני מאמריקה לישראל, לצורך עבודות הייבוש. במסיבת עיתונאים שערך ב־14 בספטמבר בשדה התעופה לוד, לקראת עזיבתו את הארץ, הפתיע ונזיבר ודיווח שחברתו עשויה להיות מעורבת בפרויקט תשתית גדול נוסף בישראל, וכי התבקשה לבצע סקר לסלילת כביש מבאר שבע לאילת. "בחודש הבא יגיעו לישראל שישה מהנדסים שלנו, ויחד עם 40 עובדים מקומיים הם יבצעו סקר היתכנות לכביש המוצע, שיימשך שבעה חודשים".

החלה העונה של קטיף הטבק

קוטפי טבק באזור ראשון לציון, שנות ה־40

בשבוע השני של ספטמבר 1952 החל קטיף עלי הטבק בכ־70 אלף דונם שניטעו בגליל ובמרכז הארץ, רוב התוצרת מסוג וירג'יניה. ב־1952 הופצו בישראל מאות מותגי סיגריות מתוצרת מקומית, רובם עם שמות בעלי גוון ציוני־ישראלי: "כנסת", "כנרת", "קסטל", "כסית", "גליל", "גאולה" ו"דגל". לצידם הופצו מותגים בעלי שמות "צבאיים" יותר דוגמת "סילון", "מיראז'", "דאון" ו"חייל לדוגמא". עם השנים הפך גידול הטבק לפחות ופחות רווחי, וכיום נותרו רק מטעים בודדים וקטנים בגליל, בבעלות ערבית.

הנעלמים / להקות קצב שהיו

הכוכבים הכחולים

הכוכבים הכחולים

להקת "הכוכבים הכחולים", שהיתה אחת מהבולטות בז'אנר הקצב הלועזי והדיסקו של שנות ה־60 וה־70, הוקמה ב־1962 על ידי שני נערים מחולון, האחים דני ורולי (ישראל) אנג'ל. היא פעלה בהצלחה רבה במשך 15 שנים, תוך צבירת קהל מעריצים גדול. בהרכבה ניגנו ושרו במהלך השנים גם סמי וילה, גידי סיון, גבי שושן, גרי אקשטיין והמתופף האילתי האגדי ג'ו קוט. היא התפרקה סופית ב־1979.

הצרכנייה / פריטים מפעם

מנעול להגה

מנעול להגה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו