מדינת ישראל עקבה מקרוב אחרי האירועים שהתרחשו במצרים מיום ההפיכה הצבאית ב־23 ביולי 1952. במסגרת ההפיכה, ביוזמת תנועת "הקצינים החופשיים", שכללה שמונה קציני צבא -ובהם גמאל עבד אל־נאצר, אנואר סאדאת ועבד אל־חכים עאמר - הודח המלך פארוק ועלה לשלטון הגנרל מוחמד נגיב.
נגיב נודע כקצין נחוש, שלא היסס להביע את דעתו ב־1948 נגד פלישת כוחות ממדינתו לארץ ישראל, פלישה שבה לא ראה כל טעם. המודיעין הישראלי הבחין שבנאומיו עם עלייתו לשלטון נמנע נגיב מלהצהיר כל הצהרה בנוגע למלחמה עתידית עם ישראל. ממקור במחלקת המדינה האמריקנית, שלא הזדהה בשמו, נמסר ש"ארה"ב סבורה שתוכניתו של נגיב תתמקד במדיניות פנים־מצרית וברפורמות מבניות".
ב־19 באוגוסט 1952 נשא ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, נאום בכנסת, שבו הודיע ש"אין בין ישראל למצרים כל סכסוך טריטוריאלי, ובמסגרת הסכם מוכנה ישראל להגיע גם לפתרון בנושא רצועת עזה והפליטים היושבים בה".
ההודעה עוררה סערה ברחבי העולם, ולמחרת פרסם ה"ניו יורק טיימס", בכותרתו הראשית, ש"ישראל פרסמה הצהרת שלום לשליט קהיר החדש". פקידי מחלקת המדינה האמריקנית הודיעו ש"ארה"ב מרוצה מהודעת השלום הישראלית ותקדם בברכה כל צעד מצרי בכיוון".
הודעות דומות ששידרו אופטימיות זהירה פורסמו בעיתונות העולמית ובתחנות רדיו רבות. בן־גוריון קרא "לקיים כבר בימים הקרובים פגישה בין חברי ועדת שביתת הנשק הישראלית־מצרית", אולם הערבים מיהרו לשפוך מים צוננים על היוזמה, שלא אוזכרה בשום תחנת רדיו ערבית.
בתשובה לשאלות כתבים ענה ראש ממשלת מצרים, עלי מאהר, שהוא "אינו יודע דבר בעניין", וגם הודעתו המפורשת של שר החוץ הישראלי, משה שרת, ש"ישראל מושיטה יד לשלום לכל מדינות ערב" - נותרה ללא מענה ערבי כלשהו.
סכנה למחסור חמור במי השתייה בתל אביב
"אספקת מי שתייה לתל אביב עומדת בפני סכנה", כך הודיע ב־26 באוגוסט 1952 מורטון ליברמן, מנהל חברת ההנדסה האמריקנית "אבוט אנד מקארתי", שפעלה בישראל מ־1948 ב"בית רומנו" בדרך יפו־תל אביב. החברה סיפקה שירותי ייעוץ לגורמים בישראל, ובהם עיריית תל אביב.
באותם ימים סופקו מי השתייה לתושבי העיר מ־45 בארות שנחפרו בה, אולם מ־1950 החל מפלס מי הבארות לרדת אל מתחת למפלס מי הים, וחמש בארות הקרובות לים נסגרו מתחילת 1952 אחרי שמי ים חדרו אליהן. "אנו צפויים לסגור עוד שתי בארות בשבועות הבאים, ובארבע בארות נוספות כבר איתרנו עלייה בריכוז המלח במימיהן, שעולה במידה מסוכנת", דיווח המנהל ליברמן.
"אבוט אנד מקארתי" הזמינה לישראל צוות מומחים, שכלל גיאולוגים, מהנדסי מים ופועלים קודחי בארות. ביולי 1952, בתום סקירה גיאולוגית, הושלמה בנייתם של שני מגדלי קידוח בגובה 25 מטרים. האחד הוצב באזור רמת השרון, והשני בחולון, במגמה לחפור בכל אזור שמונה בארות מים, ובסך הכל 16 בארות חדשות שיזרימו את תפוקתן למערכת המים של תל אביב.
"תושבי תל אביב צורכים כמות כפולה של מים מתושבי חיפה", אמר ליברמן, והוסיף: "העירייה חייבת לצאת במסע תעמולה לחיסכון במים, אחרת בקרוב לא יהיו מים בברזים".
מייצאים שעונים מתוצרת הארץ
ב־20 באוגוסט 1952 נערכה מסיבת עיתונאים בבית חרושת לשעונים ברמת גן בשם "אורלוגין". סיבת הזימון היתה, כמצוין בהזמנה, "פריצות דרך ביצוא שעוני 'אורלוגין' לאירופה ולארה"ב". בשעה היעודה התקבצו בגן המרווח שהקיף את "אורלוגין" לא פחות מ־30 כתבים, לכל אחד מהם הובטח שעון יד במתנה.
האירוע החל בסיור מודרך במחלקות בית החרושת, שבו עבדו 30 פועלים שהשתכרו כ־100 לירות לחודש, סכום מכובד באותם ימים בסקטור פועלי התעשייה. "חלקם אף מקבלים יותר, אם הם עומדים במכסות ייצור", דיווח היזם דוד לשם, שהיה חתנו של ראש הממשלה דוד בן־גוריון, אחרי שנשא את בתו רננה לאישה. לשם הקים את המפעל ב־1951, בשותפות עם אנשי הון אמריקנים, שהשקיעו רבע מיליון דולר, בין השאר לצבירת מלאי של חלקים שהוזמנו להרכבה בארץ. חלק מרכיבי השעונים יוצרו במקום, לפי הוראות של שני מהנדסי ייצור משווייץ, שפיקחו על העבודה.
לשאלת העיתונאים בנוגע ליצוא, דיווח לשם ש"שעוני 'אורלוגין' נמצאים כבר בשבדיה, פינלנד, בלגיה, נורבגיה, אוסטרליה וארה"ב". הוא ציין שהמפעל מוכר בארה"ב "במחיר של 15-10 דולרים, והשנה הראשונה לפעילותנו הסתיימה ברווח. אנו צופים ל'אורלוגין' עתיד ורוד".
המציאות בפועל היתה שונה: לאורך שנות ה־50 הסתבך לשם עם רשויות המס עקב טענות לדיווחים כוזבים, וב־1957 הוא נעצר בנמל התעופה לוד בחשד להברחת מטבע זר. הוא נפטר באותה שנה, ובית החרושת "אורלוגין" נסגר כעבור שנה - ב־1958.
נפטר האלוף יצחק שדה
ב־20 באוגוסט 1952, בגיל 62, נפטר ממחלה קשה האלוף יצחק שדה. שדה נולד ב־1890 בלובלין (כיום פולין) ועלה ארצה ב־1920. כאן הקים את "גדוד העבודה" והיה בין מייסדי ארגון הספורט "הפועל". החל מ־1921 ובמשך 20 שנה פיקד על שורה ארוכה של קורסים צבאיים, יחידות לוחמות ומבצעים צבאיים, והתבלט בכריזמה אישית, בכושר מנהיגות יוצא דופן ובחשיבה ייחודית. ב־1941 הקים שדה את הפלמ"ח, ככוח הלוחם של ארגון ההגנה, והיה למפקדו הראשון. בעת הקמת צה"ל, במאי 1948, קיבל דרגת אלוף ויזם את הקמת כוח השריון הראשון - חטיבה 7. עם סיום מלחמת העצמאות ב־1949 פרש שדה מצה"ל בשל חיכוכים עם דוד בן־גוריון, וכעבור שלוש שנים נפטר בביתו שביפו.
יותר שעות למורים
ב־24 בספטמבר 1952 התכנסו באולם "הבימה" בתל אביב אלפים מחברי "מרכז המורים", לדון ולהצביע על הצעתו של שר החינוך, בן ציון דינור, להגדיל את מכסת העבודה הממוצעת של המורים מ־30 שעות בשבוע ל־32, ללא שינויים במתכונת השכר. הצעת דינור באה לפתור מחסור של כ־900 מורים בשנת הלימודים שעמדה להיפתח כעבור ימים ספורים. "היענות להצעתי תאפשר למערכת החינוך גמישות בהקצאת מורים על פי הצרכים העכשוויים של המערכת", אמר השר דינור. בהצבעה גברו מצדדי ההצעה: 87 אחוזים לעומת 13 אחוזים למתנגדיה.
אש באונייה "אקסודוס"
ביום שישי, 18 ביולי 1947, הגיעה אוניית המעפילים הנודעת "אקסודוס" לנמל חיפה, כשהיא מלווה בשייטת בריטית. מייד אחרי קשירתה למזח הועברו המעפילים שעל סיפונה אל אוניות גירוש שעגנו בסמוך, ואילו "אקסודוס" עצמה נקשרה לאחד מהמזחים וננטשה. ב־1950 הועלה רעיון להפוך את האונייה, שעגנה כאבן שאין לה הופכין, לבית מלאכה לימודי בשירות תלמידי בית הספר לקצינים בעכו, אך ב־25 באוגוסט 1952 עלתה האונייה באש כשרתכים עמלו על שיפוצה. אחרי כיבוי הדליקה נגררה "אקסודוס" לחוף שמן הסמוך - ושם טובעה.
הנעלמים / בדירה ובבניין
חנות בתוך חדר מדרגות
מצוקת השיכון בימי ראשית המדינה היתה קשה ביותר, והאזרחים נדרשו להיות יצירתיים: חנויות רחוב שנסגרו הפכו למקומות מגורים, ולעיתים חולק שטח חנות לשניים - הקדמי למסחר והאחורי למגורים. קשה היה גם מצבם של בעלי מקצוע דוגמת שענים, מתקני גרביים וסנדלרים, וכפתרון הם שכרו מבעלי בתים את החלל הקטן שמתחת לגרם המדרגות, מהכניסה לבניין לקומה השנייה. בחלל קטן זה התקינו דלת ושירתו את הלקוחות בישיבה בלבד.
הצרכנייה / פריטים מפעם
מכונת כביסה חצי אוטומטית "שלגיה"
ההצטרפות לרשת החשמל הארצית, שהלכה וגברה מתחילת שנות ה־50, אפשרה לאזרחים לרכוש מוצרי חשמל שהקלו את חייהם. למשל, מכונת כביסה פשוטה זו, שהיתה למעשה דוד נירוסטה קטן שיוצר בארץ בבית החרושת פלב"ם, בקיבוץ עין חרוד. למכונה היה תרמוסטט שחימם את המים לטמפרטורה הרצויה, וקוצב זמן לבחישת הכביסה. "שלגיה" נחשבה פתרון יעיל לכביסת חיתולים, שיוצרו בזמנו מבד.
