שלוש שנים להקמת רמת טראמפ: המשפחות המייסדות מוכיחות שהכל אפשרי

ב־16 ביוני 2019, פחות משלושה חודשים אחרי הצהרת הנשיא דונלד טראמפ כי ארה"ב מכירה באופן מלא בריבונות הישראלית ברמת הגולן, התקיימה ישיבה סמוך לקלע אלון שברמה. באותה ישיבה הכריז ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו על הקמת יישוב, "רמת טראמפ", כאות הערכה לפועלו של הנשיא ה־45 של ארה"ב למען ישראל. במקום הוצב שלט מהודר, ומעליו דגלי ארה"ב וישראל, שסימלו את היחסים ההדוקים בין המדינות.

שני המנהיגים לא שרדו בתפקיד כדי לגזור את הסרט. נתניהו נושל מכיסא ראש הממשלה ביוני 2021, וטראמפ הפסיד את הנשיאות כבר בנובמבר 2020. בתסריט אופייני למדינת ישראל, היינו מצפים לראות קוצים, עזובה ושלט חסר שיניים, אבל תופתעו או לא - השטח גדל להיות יישוב חדש המכיל כיום כבר 21 משפחות. שמונה לידות, במזל טוב, היו שם בשנה האחרונה. תתפלאו - רמת טראמפ חיה ובועטת גם בעידן ג'ו ביידן, וזאת על אף חוסר הלימה וחיכוכים, לעיתים, בין האידיאולוגיה של טראמפ לבין מעשיו בפועל.

"במהלך העלייה של תומכי טראמפ לגבעת הקפיטול נוצר אצלי רושם שלבן אדם לא אכפת לרסק את הדמוקרטיה האמריקנית, העיקר לממש את רצונותיו. באותו יום אמרתי לעצמי כי ידי לא תהיה במעל. לא אלך לגור ביישוב שנקרא על שמו", אומר תושב המקום אליק גולדברג. "אבל עבר הזמן ואותו מעשה התמסמס. הרי מישהו מאיתנו יודע מה היה פועלו של הנשיא טרומן, שכפר טרומן נקרא על שמו? האישיות של טראמפ בעייתית מבחינתי, אבל בסוף הוא ייזכר גם בגלל ההכרה האמריקנית בגולן - אבן דרך משמעותית לגבי המקום שבו אני גר היום".

אליק (35), דור חמישי בכפר סבא, סמל הבורגנות הישראלית, עזב עבודה מסודרת בחברה המייבאת מתכות וכימיקלים ונדד עם אשתו הודיה וארבעת ילדיהם לרמת הגולן, ליישוב שמורכב - נכון לעכשיו - מקרווילות ומשרטוטים איך הוא ייראה בעוד חמש שנים, שזה בטח הרבה יותר מסודר מהאלתור הנוכחי.

"כל אחד ושאיפותיו", סיפר כשנפגשנו בכניסה לביתו הזמני, על רקע שקיעה צפונית מהממת. "רצינו לגור ביישוב כפרי, ובחלומות הנעורים, הרומנטיים, תכננו על רמת הגולן. ב־2022 קשה לדבר במושגי ציונות טהורים. תשאל אותי אם היכן שעוברת המחרשה יעבור גם הגבול וכל הסיסמאות האלה - ולא אדע מה לענות, אבל עדיין הפעולה הקטנה של הקמת יישוב היא כשלעצמה משמעותית, בטח בחבל הארץ הזה".

אבל מתברר שאידיאלים עדיין משחקים תפקיד. אריאל ודפנה רוזנברג היו חלק מגרעין חגי, שנקרא על שם רס"ן חגי בן־ארי ז"ל, שנפל במבצע צוק איתן. גרעין חגי תכנן הקמת יישוב בגולן, ולכן תלה תקוות ברמת טראמפ המתוקשרת. כשחברי הגרעין התאכזבו כי לא ניתן יהיה לפתח בשטח חקלאות חלוצית כפי שחלמו, רובם ויתרו וחיפשו אחר מקום מגורים אחר.

אריאל ודפנה, אנשי חינוך, לא ראו בעבודת האדמה כלל ברזל והמשיכו במיזם. "אנחנו אולד פאשן", אריאל מודה. "זה אולי נשמע מעט מיושן, אבל אלה שהגיעו מתלהבים מכך שחזרנו לדבר על ציונות וערכים. אני מנהל קבוצה במכינה הקדם־צבאית במעיין ברוך, וזה מתחבר לי לסיפור הציוני. אני מספר לחניכים: הנה, אני מקים מקום חדש במו ידיי. יש אגדות על מי שבא לכאן בגלל נדל"ן וכסף, אנחנו לא כאלה. אנחנו אוהבים את המדינה והגענו לפני שידענו אפילו מה יהיה מחיר הקרקעות".

דפנה (32), שמחזיקה בזרועותיה את קמה, תינוקת בת חודש, צוחקת. "באנו לפני שידענו אפילו היכן יהיה גן הילדים. קפצנו למים וקיווינו שנצליח לשחות. הימרנו ואמרנו לעצמנו שאם לא יהיה טוב, אז נעזוב. אנחנו לא סגפנים או מתאבדים".

עבור אריאל (40), זקן ההתיישבות החדשה ברמת טראמפ, אלה נישואיו השניים. מהראשונים יש לו שלושה ילדים גדולים שמתגוררים במרחק שעתיים נסיעה, בחריש שבצפון מזרח השרון. "וההורים שלי הם מאזור ירושלים", הוא מוסיף ומסביר: "מודה שחששתי מהמרחק, כי אני רוצה להיות האבא הכי טוב עבור ילדיי והתנועה הטבעית היתה לנסות להתקרב אליהם, אבל החלטנו להישאר ואנחנו לא מתחרטים. מודה שהיה לי קשה".

אחד השיקולים למעבר היה ההבנה כי רמת טראמפ יועדה להיות יישוב מעורב חילוני־דתי. אריאל במקור מכוכב השחר - התנחלות דתית בהרי בנימין, בעוד זוגתו דפנה גדלה במושב שבי ציון שליד נהריה. "קודם כל קרצה לנו הקהילתיות", דפנה אומרת. "דבר שני זה השילוב הדתי־חילוני. להוכיח שאפשר גם אחרת, בלי פלגנות ומריבות. אנחנו כמשפחה זו הוכחה. לא פעם יש קשיים ומורכבויות ובטח נגיע למורכבויות, כשהילדים יעלו לכיתה א' ונצטרך להחליט לאיזה בית ספר לשלוח אותם - דתי או ממלכתי, אבל אני משוכנעת שנמצא פתרון".

דפנה ואריאל התמקמו ברמת טראמפ באפריל 2021 והיו הזוג השני בשטח. צופית ודניאל ביבר הגיעו כמה שבועות לפניהם והיו הראשונים להכשיר את הקרקע. "נוצרה בעיה בחיבור החשמל שגרמה לעיכוב של כמה חודשים, אבל ברגע שהודיעו שאפשר - עברנו", נזכרת צופית (27). "איך שהתעוררנו בבוקר הראשון שלנו כאן, מחוץ לקרוון כבר חיכתה לנו קבוצת כתבים".

"הגענו אחריהם ומאז אנחנו החברים הכי טובים", מספר אריאל. "עברו חודש וחצי עד שמשפחת אלקיים, השלישית ביישוב, הגיעה. היינו במשך שלושה חודשים בסך הכל ארבע משפחות".

צופית: "היו ארוחות ערב משותפות והיה כיף וקטן. פתאום התחילו לצרף לקבוצת הווטסאפ היישובית עוד משפחה, ואחריה עוד אחת. עד שיום אחד צירפו שש משפחות, וזה היה מבחינתנו דבר מטורף. משש קפצנו ל־12".

אומרים שהיה פה

רק שמשפחות רוזנברג וביבר לא היו ממש לבד ביישוב. רמת טראמפ הוקמה על מקום שנקרא ברוכים־קלע אלון, יישוב שעבר כמה צורות התיישבות במהלך השנים - בין היתר, קיבוץ כושל בשנות ה־80, היאחזות נח"ל ובסוף יישוב קהילתי שאוכלס על ידי עולים ממדינות חבר העמים, שבמשך הזמן הלך והתפרק.

כשרמת טראמפ הוקמה היתה שם עדיין פינה נשכחת ומוזנחת, ובה בתיהם של שלוש משפחות עולים ותיקים ועוד ארבעה צברים מכאן. בלילה הראשון, אחרי שהתמקמו, אריאל זוכר דפיקות בדלת. הוא התפלא למצוא על סף ביתו את ד"ר נעמי איש־שלום, שעוסקת באקולוגיה חקלאית בגולן ומתגוררת כבר שנים ביישוב. נעמי נתנה למשפחה החדשה תבנית ביצים מהלול שבחצרה ובקבוקי שמן זית וחומץ כברכת "ברוכים הבאים".

עבור המתיישבים הוותיקים, היישוב החדש היה ברכה. סוף־סוף נסלל כביש מתוקן והוצבה תאורת רחוב אחרי שנים של הזנחה. "אלה אחלה ילדים, באמת. מה שאני מבקש, הם עוזרים", סיפר מיכאל שמפלינר (68), שעלה מלנינגרד ומתגורר במקום מתחילת שנות ה־90. "עכשיו יש לנו כביש, תאורה. אני מסוגל לצאת להליכה ולא חשוב באיזו שעה. פעם היה צריך לחזור לפני החשיכה, כי לא נעים להסתובב בחושך. יש כאן נחשים, שועלים וחזירי בר. היום יש שכנים מזהב, אין משהו רע להגיד".

תמשיך להתגורר פה?

"זה הבית שלי כבר 28 שנים. אחלה בית. אפילו גשם לא נכנס אליו בחורף. זו לא מילה כמה אני אוהב את רמת הגולן, מקום קדוש מבחינתי".

זה יכול להיות העימות הראשוני בין היישוב הישן לחדש. אמנם כעת יש במקום קרוונים והכל עדיין ארעי, אבל בתוך כמה שנים מקווים המתיישבים החדשים להעמיד יישוב מסודר, בתים חדשים ומתוקתקים, קצת שונה מצריפיהם הישנים של הוותיקים, שעם הזמן הלכו והתרחבו, לא ברור אם לפי תוכניות מאושרות.

"ברמה האישית אנחנו מסתדרים מעולה עם הוותיקים", אריאל אומר. "הם רק סוחבים משקעי עבר שחלק מהם פוגש אותנו מבלי שאנחנו מתכוונים. כל מיני שטחים ציבוריים שבמהלך השנים, כך הם מספרים, הובטחו להם. אנחנו משתדלים שלא לפגוע בכבודם, אבל זו שאלה שתעמוד לפתחה של המועצה שתצטרך לקבל החלטות. מעולם, למשל, לא נקנה ביישוב בית, מצד שני, אף אחד לא השקיע בקהילה שהחזיקה את המקום. אם יש מבנה מסוים, אז צריך לדעת אם נוכל להסב אותו כדי שישרת גם אותנו. כל מיני שטחים פתוחים. המועצה משתדלת לגונן עלינו ככל שניתן כדי שנוכל לגדול בשקט".

ראש המועצה האזורית גולן, חיים רוקח, הוא מאדריכלי הקמת היישוב רמת טראמפ. הוא היה מי שדחף ושכנע מתחילת התהליך. "זה יישוב ראשון באזור אחרי כמעט 30 שנה שלא הקימו", סיפר. "קצב קבלת ההחלטות והאישורים היה מדהים. תהליכים שבמדינת ישראל לוקחים 12-8 שנים לקחו פחות משלוש שנים, וחילופי השלטון לא פגעו. עובדה, אנחנו נמצאים היום בהליכים לאישור עוד שני יישובים חדשים, שזו בשורה מטורפת".

מה תעשו עם הוותיקים, שמעוניינים להמשיך להתגורר בביתם גם ביישוב החדש?

"אנחנו מנסים למצוא פתרונות ביחד איתם וזה מורכב בגלל נושא הקניין, אבל בסוף נגיע לעמק השווה. לא אזרוק אותם. אני אספר לך משהו. יש גברת שחיה ביישוב הזה 30 שנה, ויום אחד תפסה אותי ואמרה 'אתמול ישבתי בלילה בבית ואמרתי שמשהו לא בסדר, ולא הבנתי מה. יצאתי החוצה והבנתי שיש תאורה'. באיזשהו מקום, זו עבורם הגשמת חלום. היישוב שהם הקימו לא צלח, הם המשיכו להיאחז בקרקע, וכעת רמת טראמפ משנה את חייהם. בעיות ביורוקרטיות ורגולטוריות נצטרך לפתור".

הנאים השכנים בעיניכם?

עוד סוגיה שאיתה צריך היישוב הצעיר להתמודד היא שכניהם מהיישוב הקהילתי קלע אלון, הנמצא במרחק הליכה. קלע אלון הוקם כהרחבה ליישוב הישן. בתים צמודי קרקע שבזמנו נרכשו על ידי אנשים מרחבי הארץ שביקשו לברוח לשקט ולריחוק שמציע הגולן. "רוב תושבי האזור יגידו 'אנחנו מעדיפים שימשיכו לא להכיר את המקום'", סיפרה ענבל מור, שהגיעה ליישוב מיבנה שבמרכז.

במשך הזמן לא מעט תושבים בקלע אלון היו משוכנעים שהשטח, שעליו ממוקמת היום רמת טראמפ, יהיה שטח ההרחבה שלהם. לדבריהם, הם נדהמו איך ביום בהיר אחד הוא נלקח מהם. "באנו מקריית שמונה, אנחנו מהמשפחות הראשונות ביישוב", מספרת רונה סיטניק, בעלת מתחם צימרים בקלע אלון. "הטבע היה הרעיון - אתה יוצא מהגדר ואתה במרחבים. ידענו שיהיו ביישוב שלוש הרחבות בנייה, כל אחת מהן של כ־100 מגרשים, כעת לקחו לנו את שלב ג'".

בהתחלה תושבים מקלע אלון ניסו להיאבק מתוך חשש כי רמת טראמפ תהפוך ליישוב דתי ותפגע בסטטוס קוו האזורי. בעבר הם טרפדו הקמת כולל גדול שתוכנן להיבנות באזור. המתנגדים פנו לתנועה למען איכות השלטון, שקלו להגיש בג"ץ, ולבסוף נרתעו בגלל עלויות כבדות. עד היום, מספרת רונה, הדי המאבק ההוא ניכרים בקלע אלון שהתחלק למחנות.

"היותר מסורתיים שאלו 'מה אתם מפחדים מדתיים?' וממול היו אלה שרוצים את החופש המלא", מספרת סיטניק. "אבל אתה לא תבזבז את חייך על מאבקים. שמעתי שברמת טראמפ יש אנשים נחמדים, מאוד ערכיים. עדיין לא נתקלתי בהם, אבל לא אשנה את דעתי, המעשה עצמו היה נלוז".

מה שהטריד את אנשי קלע אלון היה חשש שלא תהיה הפרדה בין היישובים וייפלו עליהם עומסים.  הפחד הוסר בחודש אפריל, כשרמת טראמפ קיבלה ממשרד הפנים סמל יישוב משלה, "4029", שאומר שהיא ישות נפרדת. מאז הקשר בין היישובים התהדק - ראשי קלע אלון הזמינו את צעירי רמת טראמפ לחגוג חגים יחדיו, וכבר מדברים על פתיחת פעוטון משותף.

אריאל מרמת טראמפ שמע בחצי אוזן על אותו שיח צורם שנשמע ביישוב הסמוך. "דיברו על מתיחויות ועל גזילת נדל"ן, אבל כל מי שאנחנו פוגשים מקלע לבבי והיחסים איתם מצוינים. הם באים אלינו להתפלל, אנחנו הולכים אליהם לחוגים. כנראה שמדובר במיעוט רועש". צופית מודה שפעם אחת מישהו עיקם פרצוף כששמע שהיא מהמתיישבים החדשים.

"יש קבוצה שלא השלימה עם המהלך והיו כאלה שעזבו את האגודה שמנהלת את היישוב", מספר שחר טוויטו, מנהל האגודה בקלע אלון. "הכל נובע מכעס שלא הלכנו להליך משפטי, כי לדעתם השטח הזה שלנו. לא רוצה להביע את דעתי על השטות הזו. רוב האנשים כאן חיים בשלום עם היישוב השכן, כי מבינים שהתיישבות גדולה תועיל לכולנו. תהיה מכולת, אולי תהיה גם בריכת שחייה משותפת. עד כמה שזה תלוי בי, נקבל אותם בברכה".

טוויטו צודק. בשלב הראשון מתוכננים להיבנות ברמת טראמפ 99 בתים, אבל כ־1,200 משפחות התעניינו במעבר ועברו סינון ראשוני. "לפני הקורונה מרכז הקליטה של המועצה היה מקבל 250 פניות בחודש לגבי מעבר לגולן, והיום אנחנו עומדים על 3,500 ואין סיכוי שנעמוד בביקוש", אומר רוקח, ראש המועצה האזורית גולן.

"הצהרת טראמפ השפיעה על קבלת החלטות של משקיעים. עד אמצע 2023 כל הגולן ירושת בסיבים אופטיים, מה שיאפשר עבודה מרחוק. לא חייבים לגור בלב תל אביב, החיים בגולן הרבה יותר נוחים".

אריאל רוזנברג, המשמש חבר בוועדת הקליטה ברמת טראמפ, משרטט את הפרופיל המבוקש: "כאלה שמתאים להם דגם של משפחות מאוד שונות זו מזו. חרדים, חובשי כיפה ומקפידים על מצוות, ולידם חילונים. המוטו יהיה 'אני מוכן לתת ולוותר על ערכים מסוימים כדי להיות חלק מקהילה'. יש סט ערכים בסיסי שאמור לפנות למי שמאמין בו מהלב ולא רק למי שיידע לענות את התשובות הנכונות. אלה יסתדרו פה נהדר".

צופית, שמאיישת את המזכירות, מציירת עוד הגדרות: "חלוציות, קהילתיות, מעורבות דתיים־חילונים, קיימות, חיבור לסביבה. לשם אנחנו מכוונים את מי שרוצה להצטרף אלינו".

רקע פלילי אתם בודקים?

"לא הגיעו לפתחנו השאלות האלה, אבל יש מספיק אבחונים חיצוניים שיידעו לעשות את הסינון".

זול יותר, נידח יותר

ובאמת, בשבילי היישוב הקטן ניתן לפגוש אנשים מכל הסוגים. ביום שבו ביקרנו ראינו את יצחק (29), בחור עם כיפה שחורה ופאות, ירושלמי במקור, מבקש מערן בן־שבת (37), נהג אוטובוס שעבר עם משפחתו מאשדוד, לעזור לו ליישר שטח להקמת מחסן.

"לי היה חשוב מקום שייתן ביטוי אישי לכל אחד, ורציתי להכיר אנשים אחרים", יצחק הסביר מה הביא אותו עם אשתו ובתו התינוקת לרמת טראמפ. "אמנם יש יתרונות לאדם דתי־חרדי לגור בסביבה דתית, אבל לא חיפשתי סביבה שתגדיר מי אני, כי הרי ביישוב דתי - אתה דתי".

יצחק עבר לגולן מהמרכז, שם שירת כקצין בשירותי הביטחון. היום הוא עובד בחקלאות, בכרם של אחד מיקבי האזור. "זו החלטה גדולה בחיים ועשיתי אותה בשלבים", הוא מספר. "במשך חצי שנה עוד נסעתי לעבוד במרכז הארץ, אבל כשהחלטתי שאני מתכוון להשתקע בצפון, הבנתי שמתבקש למצוא עבודה שמתאימה לאזור, אם זה בכרמים או ברפתות".

ערן, שסייע ליצחק בהקמת המחסן, עשה את המעבר המשפחתי לגולן רק כשהבין כי לעבודתו כנהג אוטובוס יש ביקוש באזור. היום הוא נהג אוטובוס צהוב, במועצה האזורית. "חייבים לבדוק אפשרויות תעסוקה ומקורות פרנסה, כי בסוף לא משנה כמה המקום טוב וגם אם תקבל בית בחינם - אתה צריך להביא אוכל הביתה, ועם כל הכבוד, לא תצא לצוד".

ואיך זה לעבור מהעיר הגדולה ליישוב בהקמה?

"היה שוק במעבר מדירת ארבעה חדרים עם מרפסת ושני מחסנים לתוך קרוון קטן, אבל אני ואשתי ידענו שזה זמני. ייקח שנה, שנתיים, אבל בסוף זה ישתלם. אנשים צחקו, 'אתה הולך לסוף העולם', אבל מאז שאני פה - אין מצב שאחזור למרכז".

לא כולם כמו ערן מצאו עבודה מסודרת. בעיית התעסוקה בגולן היתה תמיד עצם בגרון לתושבי האזור. שוטר או גננת, אולי ימצאו את מקומם בקהילה, אבל לאריאל יש מכרים, אנשי היי־טק, שוויתרו מראש על התענוג.

"אני ואשתי היינו סטודנטים במכללת תל־חי, למדתי שם חקלאות, אני עובד במחקר ויש מספיק עבודה באזור", מספר יוחנן מרצבך. "הבעיה שהרבה פעמים בצפון, כשמציעים עבודה, זה לאו דווקא 100 אחוז משרה, אלא יותר בכיוון 80-60 אחוז".

"במרכז אפשר לעזוב משרה אם מישהו מציע, למשל, תנאים יותר טובים", אומרת אושרת, אשתו של יוחנן. "פה זה אחרת, כמו קיבוץ קטן שפרוס על שטח ענק. יש הרבה יתרונות אבל גם חסרונות".

מריאנה גולברי, שעברה עם משפחתה מצורן, מסכימה. "אני מנהלת חשבונות ועל פניו מדובר במקצוע נדרש, אבל שלחתי קורות חיים ל־15 מקומות, רק שניים חזרו אלי. באחד מהם אני עובדת היום. כולם בצפון יספרו שאת העבודה מוצאים כאן מפה לאוזן ולא דרך מודעות דרושים. זה מאתגר כשאתה מהגר".

ומה עם יוקר המחיה, יותר זול פה?

"סל הקניות פה דווקא יותר יקר, אבל זה מתקזז עם שכר הדירה הזול. הקיזוז בהוצאות משמעותי בגלל שאין פה פיתויים. אם בתל אביב אתה יוצא עם הילד לגינה, וכמו כלום מפרק מאה שקלים על קפה וגלידה, פה הכל תוצרת בית".

על קרוון קטן משלמים ברמת טראמפ שכירות של אלף שקלים בחודש, ועל קרווילה - 1,300 שקלים. המגרש, שעליו יוקם ביתם של החלוצים, ניתן בחינם, אבל עלות פיתוח הקרקע היא כ־250 אלף שקלים. במונחים של המרכז זו בערך עלות מלונה צנועה של פודל.

צרות של מתחילים

יש משהו בתולי ביישוב חדש, בטח במקום נידח כמו צפון רמת הגולן. אפילו מגרש משחקים אין לילדים, אז מישהו רכש כיפה גאודזית מאיזושהי חנות, ואחר אלתר בית צעצוע ממיטת קומתיים, והרכיבו גם מגלשה. בחורף הילדים יצאו לשלוליות לשבור את הקרח, והאימהות מספרות שלעת עתה הצליחו לדחות את כניסת הטיקטוק והאינסטגרם. אולי כי הילדים הכי גדולים ביישוב הם בני 9, ויש שניים כאלה. "אני הרבה יותר חושש מגיל ההתבגרות", יוחנן מודה. "הם יסתובבו פה משועממים, אבל ייאלצו להתמודד".

בינתיים הבתים פתוחים, ילדים עוברים מאחד לשני, כמו בסיפורים מפעם שכבר כמעט לא קיימים בעיר הגדולה. "גם אם אנחנו לא החברים הכי טובים, רובנו גרים כעת רחוק מהמשפחות", דפנה מסבירה. "הגולן זה לא מקום שעוברים בו בדרך למשהו. אתה צריך להגיע אליו בכוונה, אלא אם כן אתה נוסע לדמשק. אני לא יכולה להתקשר לאמא 'בואי תעשי בייביסיטר'. כשעמדתי ללדת, נועה החברה שלי באה לסייע, ואמא שלי הגיעה רק בהמשך. זה כמו קומונה".

צופית: "הדלתות תמיד פתוחות, אבל בטח זה ישתנה כשנעבור לבתי קבע. יש משהו ראשוני בשכונת קרוונים, שמאפשר לבנות קהילה בצורה אינטנסיבית ומהירה. יהיה מעניין לראות מה יקרה לנו בעתיד, כי כרגע אנחנו נפגשים בתדירות גבוהה ואכפת לנו מהכל. לא בטוח שזה יישאר ככה".

על רקע החיוכים והשאנטי, התעניינתי אם אכן הכל גן עדן כפי שמצטייר כלפי חוץ. "יש בעיית כבישים", מודה צופית. "אנחנו צריכים כביש גישה יותר רחב, ובחורף גשמים ושלגים הורסים את התשתיות. אחרי סערה תמצא שיירת רכבים עם פנצ'רים בגלל הבורות שנוצרו. הערפל פה ברמה שאתה לא רואה מטר קדימה".

"לא הכי נוח, אבל איזה חלוצים אנחנו, מי ישמע", אליק גולדברג צוחק. "בסוף, יש לי אינטרנט בבית, בדיוק כמו האינטרנט שלך בתל אביב, והמשלוחים מגיעים לכאן ישר מהסופר".

מריאנה גולברי: "אבל יש לך גם ארבעה ילדים שחיים בתוך הדבר הקטן הזה".

אליק: "בדבר הזה יש לי שלושה חדרי שינה, בזמן שבתל אביב הייתי משלם פי מיליון על תנאים דומים. ספרו לי למה בדיוק אנחנו נקראים חלוצים".

מריאנה: "זה לא שאנחנו עובדים עם מחרשות, אבל יש קשיים. יש חורף קשוח ונכנס בוץ הביתה, ומי שמנקה ומעביר סמרטוט 50 פעם ביום - לא קל לו. ולא ידוע מתי הבתים יהיו מוכנים. אנשים מחייכים כי הקושי מתגמד. יש פה המון יתרונות, אבל אי־הנוחות קיימת".

קשיים ומתיחויות יתעוררו עם הזמן. חילונים־דתיים, החלטות שעתידות להתקבל, התנכלויות מהסביבה. השלט החגיגי בכניסה כבר הושחת, למרות הזמן הקצר שהוא קיים. יצחק סיפר שהוא מי שמצא את האות P זרוקה בצידי הדרך. ככה זה, אין כמעט יישוב בישראל שלא סוחב שלדים בארון.

"אנחנו מבינים שקהילה היא דבר מורכב שנבנה לטווח רחוק, גם אם השכן לא בא לך טוב", הסביר רשף אלמקייס (38), שהגיע עם משפחתו מקיבוץ חולתה שבגליל העליון. "אין יישוב בלי מתחים".

פוליטיקה לא נכנסה לוויכוחים, ימין ושמאל?

"שאלה טובה", אליק פתאום נזכר במוקש אפשרי ומתחיל לגשש סביבו. "מצביעי ימין יש כאן, והרבה. אושרת, למי את מצביעה?". אושרת מציצה מהחלון ועונה בצעקות כי בפעם האחרונה הצביעה למפלגת העבודה. "הנה, מתברר שיש גם כאלה אצלנו. לך תסמוך על מה ששמאלנים אומרים", הוא צחק.

צופית אומרת שפוליטיקה אינה שיקול בשאלת מי יהיו תושבי המקום, אבל היא נמצאת ברקע. "לפעמים מתווכחים על פוליטיקה, ולא כולם מחזיקים באותה דעה סביב השם של היישוב והפרסונה שמאחוריו. כן, כולנו מסכימים שהשם מוסיף עניין למקום, עניין שלא תמיד נוח לנו איתו. מדי פעם עולה מחשבה אם כדאי להחליף את השם, אבל זה לא רלוונטי כרגע. אנחנו יישוב בחיתוליו ונכונו לנו עוד גלגולים".

ברמת טראמפ מתגוררים כיום כמאה איש, פחות מבניין ממוצע בראש העין. בתוך חמש שנים מתוכננת התרחבות ל־99 בתים, עם חזון עתידי לצמוח בעוד עשרים שנה ל־400 בתים ולהיות יישוב גדול ומשגשג, סלע איתן ברמת הגולן.

רק שבישראל דברים מתנהלים בעצלתיים: ביורוקרטיה, עיכובים. רק לאחרונה הוגרלו 23 המגרשים הראשונים, והחיפזון, כידוע, מהשטן. "הם עוד צעירים", אומר שמפלינר. "אמרו להם, 'תלכו לשם ובעזרת השם תקבלו בית'. בעוד עשר שנים אולי יהיה כאן משהו יותר מסודר, אבל גם עכשיו מה רע? יש להם הכל".

לא חסר לך השקט שהיה פה לפני בואם?

מיכאל נאנח. "ידידי הטוב, בגילי אני שומע רק את מה שצריך, והגיע הזמן שיהיה כאן דם חדש".

shishabat@israelhayom.co.il